הישראלים אוהבים צימרים ואוהבים לצאת לחופשות בצימרים. מבחר הצימרים גדול מאד, בכל אחד מתקנים אחרים, אפשרויות אחרות וכמובן מחירים אחרים.

כדי להשתלט על כל הבלגאן ולגלות איפה הצימר שהכי מתאים לנו בכל פרמטר – ממיקום ועד מחיר, קם אתר "נופשים" שמהווה פלטפורמה ידידותית מאד למחפשי הצימר. כל מה שצריך הוא להכנס ל

www.nofshim.co.il  ולבחור את הקטגוריה- האם מעניין אותי לבחור לפי מחיר? לפי צימרים רומנטיים, או עם בריכה (והאם היא מקורה- ענין קריטי במזג אוויר קריר), האם היא יוקרתית או משפחתית, מתאימה לזוג או למשפחה עם ילדים, עם ג'קוזי (ענין חשוב מאד להרבה ישראלים) או עם מתקן ברביקיו, האם מתאים לציבור הדתי, עם ארוחות או בלי וכמובן – איפה?

אחרי שבחרנו ניתן למצוא רשימה של הצימרים האפשריים באזור (והמאגר ענק!) , בוחרים צימר אחרי שראינו את התמונות, המידע והאפשרויות של כל מקום, בודקים אם התאריך שרצינו פנוי בקלי קלות, ומכניסים הזמנה. התשלום מאובטח והשובר מגיע מיד. זהו, נשאר רק לארוז.

אני בחרתי בצימר "המקום שלי במושבה" בזכרון יעקב, בעיקר בגלל המיקום שלו – בלב המושבה, במרחק הליכה מכל האטרקציות (ויש הרבה, ועל כך בפוסטים הבאים). התאריך היה פנוי, הדרישות שלי (מלבד מיקום היה לי חשוב שתהיה חנייה נוחה, ושיהיה מטבח מצויד וכמובן WIFI. (הדף של "המקום שלי במושבה" בפורטל "נופשים" – https://www.nofshim.co.il/mini/%D7%94%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%9D-%D7%A9%D7%9C%D7%99-%D7%91%D7%9E%D7%95%D7%A9%D7%91%D7%94.html?type=1&night=1&p_adl=2&adate=2014-02-03&opt%5B0%5D=68&showall=1

לא הייתי צריכה אפילו להתקשר, הכל היה מסודר מראש. החדר כבר חיכה לנו ועימו יוסי הבעלים שהסביר לנו על המקום. החדר שקיבלנו היה חדר "שרה אהרונסון" (כל החדרים קרויים על שם גיבורי ההסטוריה של זכרון יעקב) והוא כלל מיטה מרווחת, מטבחון מאובזר בכל הכלים הדרושים כולל כירה חשמלית ומיחם , טלוויזיה חדשנית עם ערוצי הלווין, שולחן אוכל עליו נאכל בבוקר את ארוחת הבוקר שמוגשת לחדר, וכמובן חדר רחצה מפנק כולל סבונים וקרם ריחניים ומקלחון עם ראשי מקלחת שיוצרים גשם מלטף על הראש.

יוסי מסר לנו את סיסמת הגישה לאינטרנט ושאל מתי נרצה את ארוחת הבוקר ומה אנו אוהבים בה והיא אכן הגיעה בשעה היעודה למחרת – וכללה מבחר גבינות גדול, דג כבוש, ריבות, חביתות לפי דרישה, סלט ירקות טרי וקינוחי יוגורט עם גרנולה, כל זה לצד לחמי הבית שיוסי אופה בעצמו.

מצאתי ששיטת הזמנת הצימר דרך "נופשים" קלה ונוחה במיוחד, ומסתבר שגם חברת "השטיח המעופף" שהיא חברת תיירות גדולה, גם הם כבר חשבו כך ולכן אפשר באתר של "השטיח המעופף" להזמין צימרים דרך פורטל "נופשים".

מה נשאר? רק לארוז.

נסיעה טובה

הסיפורים, החוויות, הטעמים והניחוחות שחווינו בטיול בזכרון וסביבתה- בפוסטים הבאים.

את ההנאה והבריאות שבטבילה במעיינות חמים גילו כבר בימי קדם. בכל מקום שבו היו מעיינות כאלה, קמו ערים שאליהן הגיעו כל מי שרצו להבריא, להרגיש טוב או סתם להתפנק. היתרונות שבטבילה במעיינות אלו היו ידועים לכולם – הגופרית והמינרלים בעלי תכונות בריאותיות רבות, המשקל הסגולי מסייע להגדיל טווח תנועה לשיפור מגבלות גופניות או פגיעות שונות, השהייה במים ממריצה את מחזור הדם והמטבוליזם והחומרים ההורמונים המופרשים בגופו של הטובל מסייעים בהפחתת תהליכים דלקתיים שונים. (וזאת חוץ מהעובדה שהטבילה במים החמימים והעשירים היא חוויה מפנקת שמותירה את העור חלק ונעים).

מקור המים ב"מעיינות חמי טבריה" הוא 17 מעיינות של מים תרמו מינרליים שמגיעים מבטן האדמה בטמפרטורה של כשישים מעלות ולמעשה מקוררים עד ל37-39 מעלות בקירור טבעי כדי לאפשר טבילה נעימה בכל עונות השנה.

בשנת 2011 קמה חברה בשם "חמשת החושים" שהחלה להפעיל את מלון "נופים" על שפת הכינרת, ושנתיים אחר כך עברה לנהל את "מעיינות חמי טבריה" אחרי שיפוץ מקיף.

הגענו ביום חורפי חמים למתחם ובסיור שערך לנו המנכ"ל, מר עמי ישראל ראינו את המתקנים שעומדים לרשות הציבור – משטח דשא ענק , בריכת שחיה חיצונית חצי אולימפית שמחוממת בחורף (ואכן, כפי שאפשר לראות בתמונות שצילמתי, למרות שמדובר ביום בחודש ינואר, אנשים בילו בבגדי ים בבריכה, שחו ונהנו ממנוחה על כסאות השיזוף), שתי בריכות מים תרמו מינרליים – אחת פנימית ואחת חיצונית, שכוללות גם מתקני עיסוי מימי כייפי וכמובן איך אפשר בלי חדר כושר משוכלל וסאונות – יבשה ורטובה? חוויה כוללת לכל חמשת החושים, כפי שמציע השם.

אנחנו התחלנו את הבוקר בארוחת בוקר בקפיטריה של המקום, עם מבחר גדול של אפשרויות (ובתמונות רואים רק חלק קטן).

אחר כך עלינו על ה"מדים" של המקום – חלוקים ונעלי ספא, השארנו את החפצים בלוקרים והופ- לתוך המים. בגלל שהמים חמימים, אז הדבר הכי בולט הוא שבניגוד לכניסה לבריכות מים רגילות, גם בקיץ, כשנכנסים וחוטפים מכת מים קרים ואז מנסים להכנס לאט לאט, כאן, בגלל שהמים חמים, אפשר להכנס בבת אחת ותוך שניות להיות עטופים בחמימות מלטפת ומרגישים איך השרירים מתרפים וכל תא בגוף נושם לרווחה.

אנחנו עשינו את מה שהתבקש, התיישבנו על המדרגה בתוך המים, דואגים שכל חלק בגוף טבול ועטוף היטב בחמימות הזו, וקשקשנו על "ככה צריך לבלות יום שישי".

הסיבה היחידה שהצליחה להוציא אותנו מהמים היתה התור לטיפול בספא "חמשת החושים" שמציע תפריט גדול של טיפולים לפי הדרישה והצורך. אני קיבלתי מעסה בשם ילנה שעשתה לי עיסוי שוודי במהלכו עברה על כל שריר ומצאה שם נקודות תפוסות שאני בעצמי לא הכרתי (ורק על החלק של כפות הרגליים כבר הייתי מציעה לה נישואין…).

רכה ורגועה יצאתי לכיוון המקלחות, משם לחדרי ההלבשה ואז – כל הפעילות הזו עשתה אותי רעבה ומיהרתי לפגוש את כולם במסעדת "היגאה" הכשרה שבמקום. השם "היגאה" הוא שמה של אלת הבריאות וההגיינה, שם מתאים מאד ל"מעיינות חמי טבריה". המסעדה מנוהלת על ידי שף אבי מוזס, ששלח לנו לשולחן מבחר ענק של הסלטים, הבשרים, התוספות וכמובן הקינוחים. המגוון כל כך רחב שכל אחד יכל למצוא בו מה שהוא רוצה, (ובתמונות רואים שוב, רק חלק קטן מכל מה שהיה שם). ההמלצה האישית שלי – לא להחמיץ את שיפודי העוף בטמפורה – מעדן על מקל.

למעלה ולמטה – מטעמי מסעדת היגאה

נוף הכינרת השתרע מולנו כשהגיע לנו מגש קינוחים. כבר סיפרתי לא אחת על החשש שלי מקינוחי פרווה. שף מוזס השכיל למצוא דרך להמנע מקינוחים שדורשים תחליפי חלב, והפיק מעדנים אחד אחד- מקרונים בצבעים ומילויים שונים, עוגת תפוחים, עוגת פירות, סופלה שוקולד חם וסלט פירות טרי, (ולא הניח לצלחת עד שלא יצר גם לבבות צבעוניים מרוטב פירות).

במקום נערכים גם אירועים שונים, וגם ארוחות דגים לצליינים שבאים למקומות הקדושים. צ'ופר מיוחד הוא הגעה למקום על ידי סירה, דרך מינגש הסירות, ישר למסעדה או לבריכות.

לאורחי מלון "נופים" הכניסה למעיינות חינם.

פרטים על האתר והמסעדה- http://hamei-tveria.co.il/

המודעות לאוכל בריא לא פסחה על "שופרסל " והחבילה כללה הפעם מכל טוב- מוזלי, גרנולה עם אגוזים, שקדים וגרעינים, שיבולת שועל להכנה מהירה, וסילאן בבקבוק לחיץ (ואיזה כיף שלא צריך לחבוט בתחתית של צנצנת ולחכות שהזרם האיטי יזוז סוף סוף…)

לגבי שיבולת השועל והסילאן ההחלטה היתה פשוטה היות ואני אוכלת דייסות שיבולת שועל על בסיס קבוע, ולכן פשוט שמתי כחמש כפות מלאות שיבולת שועל בקערה שמתאימה למיקרוגל, הוספתי חלב כדי כיסוי, חיממתי כשתי דקות על חום מקסימלי, הוצאתי, ערבבתי והוספתי סילאן, קינמון (המון) וחמוציות. אפשר גם צימוקים.

ארוחת ערב חמה, משביעה וזריזה (וכמובן שופעת בריאות).

הגרנולה והמוזלי הפכו לעוגיות לפי מתכון של פיליס גלזר שמצאתי באינטרנט (כמובן שרשמתי "מתכון לעוגיות גרנולה מהירות" עם דגש על המילה "מהירות".(

אני לא מביאה פה את המתכון בגלל זכויות יוצרים של פיליס, אבל בכללי הוא מכיל חמאה, קמח מלא, סוכר, קצת מלח, אבקת אפיה, ביצה וכמובן חמאה, ושש דקות בצד אחד של התנור, ואז שש דקות בצד השני.

יצא קריספי עדין מבחוץ ורך מבפנים.

אם שיבולת השועל היתה לארוחת ערב, העוגיות מצויינות לארוחת בוקר או נשנוש של עשר בבוקר במשרד (ובגלל שהן רכות אז הן גם "חרישיות" ככה שהעובדים האחרים לא יקחו לכם…).

רק בריאות!

שמן זית הוא אחת הברכות שהתברכה בהן ארץ ישראל, וכבר בתנ"ך הכירו בחשיבותו, בשימושיו ובטעמו הטוב. כדי לייצר שמן זית טוב, צריך את הידע, את היד ואת הדמיון למצוא את תערובת הזיתים הטובה ביותר. כש"זיתא" שלחו לי את שמן הזית "כנען" מסדרת הפרימיום שלהם, חשבתי איפה הכי טוב לשלב- האם ברוטב, האם בתבשיל? בסוף החלטתי לקבל את העצה של בנצי אלישע, מנכ"ל זיתא, ולהתענג על השמן פשוט כמו שהוא, למצות את הטוב שבשמן וטעמיו בדרך האולטימטיבית – לטבול בו לחם טרי ביתי, עם קצת חומץ, עם זיתים על הדרך כדי להגביר את החוויה. ואכן זה היה הרעיון הטוב ביותר כי כך יכלתי לחוש את טעמי הפירות שבתוך השמן, והשילוב של חריפות ומרירות עדינים שמופיע בסוף.

השמן, שמורכב מבלנד של שני זנים משובחים – ברנע ופיקואל, שנמסקו בשיא איכותם מכרמים מובחרים, והוא כתית מעולה מהמסיק החדש.

הכבישה היא קרה והחמיצות המירבית הי 0.5%.

אני שמעתי על אנשים שלוגמים כוסית שמן זית על הבוקר לבריאות טובה, אני לא יודעת לגבי לגימת שמן אבל עם הלחם הוא היה פשוט תענוג.

להשיג בכל רשתות השיווק.

בלב יהוד, בחצר שקטה, יושבת לה "אסתר" – שמוגדרת כ"בית אוכל ומעדנים". השף איציק בר סימן טוב , בעברו ב"קלודין" והתמחות במסעדות מישלן בצרפת, בנה תפריט שמשלב סגנונות שונים, מהמטבח הצרפתי והים תיכוני , בצלחות מרהיב ובמגוון טעמים ומחירים (שפויים לגמרי אגב). המסעדה קיימת שבע שנים ומגוונת מדי עונה את התפריט.

השולחנות ערוכים בחגיגיות, כוסות קריסטל ומפות לבנות, ומבחר יינות לליווי כל ארוחה.

הוזמנתי באמצע השבוע והמסעדה המתה סועדים, אווירה רגועה ושירות מהיר וחרישי.

עד שבחרנו מהתפריט, קיבלנו שני קוקטלים אלכוהוליים – "קמפרי ותפוזים סחוטים "( 30 שקלים) ו"ברז'ר מרסי" – על בסיס פסטיס עם סן פנגרינו (30 שקלים). בברז'ר לא נגעתי כי אני לא חברה טובה של טעם וריח אניסי מודגשים, אבל הקמפרי התקבל בעונג רב, וסידר לי את הראש למצב רוח כייפי לארוחה.

היינו אחת קרניבורית ואחד צמחוני ולשנינו היו הרבה אופציות.

בחרנו –

הוא – "סלט כמו ב- ל'אנטריקוט" – שם שמסתיר מאחוריו סלט ירוק של הרבה חסות, וינגרט צרפתי, אגוזי מלך וגבינה כחולה (35 שקלים) ואני – הרינג הולנדי ותפוחי אדמה (38 שקלים).

הסלט היה מרענן, אני רגילה לסלטים כאלה גם עם תוספת פרי כמו אגסים למשל, אבל הוא טען שהסלט עשיר ולא צריך להוסיף כלום. אני חזרתי למחוזות ילדותי עם ההרינג, לא שאני הולנדית אבל גם במחוזות פולין שילוב של הרינג, תפוחי אדמה והרבה בצל משני צבעים, יוצר מנה כייפית.

אם הייתי צריכה לבחור בין שתי המנות, הייתי נשארת עם הבחירה שלי של ההרינג, פשוט כי סלט, גם אם הוא מוצלח ומרענן, נשאר עדיין סלט.

לעיקריות בחרנו

"ניוקי פטריות שימגי ושמן כמהין" – 65 שקלים, ואני "לחי עגל וירקות שורש" – 95 שקלים.

הניוקי היה רך והיה לו המון רוטב שנוגב בעזרת לחם הבית (15 שקלים) – לחם עם צימוקים ומתיקות עדינה שהגיע עם חמאה , רוטב איולי, וכמובן שמן זית וחומץ עם זיתים.

הלחי.. ובכן, בהתחלה חששתי שמדובר במנה עזת טעמים כמו מנות רבות בבישול ארוך ואיטי, אבל בפועל התיבול היה עדין (ציר הבקר שעליו הושתתה המנה לא היה תוקפני ומרוכז מדי למרות הבישול הארוך), הבשר היה רך ונימוח, כמעט הזכיר פטה כבד במרקם שלו, ותוספת הפירה (החלבי- כמו שהדגישה המלצרית לשמחתי) , הכל ביחד יצר מנה חורפית משביעה (מאד!). לצד הבשר היו גם פרוסות ירקות כמו כרישה וגזר שהזדגגו מהרוטב.

גם כאן, אם הייתי צריכה לבחור בין המנות , הייתי מתאימה יותר את הניוקי לארוחת צהרים, כשעוד צריך לחזור למשרד, ואת לחי העגל לארוחת ערב, כשאפשר להזיז את הכיסא אחורנית ולפתוח את הכפתור העליון במכנסיים…

יין של "קסטל" ליווה את הארוחה והחמיא בעיקר לבשרים.

חמישה קינוחים הגיעו לנו לשולחן (מחיר ממוצע כ30 שקלים)- חלקם קלאסיים כמו תותים על מרסלה ומסקרפונה, ומוס שוקולד, למי שרוצה טעמים מוכרים ובטוחים, וחלקם חדשניים יותר – סברינה עם טאצ'ים מיוחדים, והמנה המצליחה ביותר לדברי המלצרית – חבושים בסגנון טורקי עם גלידת קאימק וקישוט קדאיף- כשהחבוש מזכיר קצת ריבה ומאד מתוק והגלידה מרגיעה את המתיקות. אני אהבתי ביותר את הקינוח החמישי – ששייך לקטגוריית הקלאסיים אבל תלוי בביצוע מדוייק- קרם ברולה, שהרגיע את החשש שלי מטעם "בייצתי" שהרבה פעמים ניכר בו, אבל במקרה הנוכחי הקרם היה פשוט מתוק אבל לא מתוק מדי, ורך לעומת הציפוי הסוכרי קרמלי המתפצח שהיה בעובי הנכון כדי ליצור פיסות "זכוכית" כייפיות ולא עבות מדי או דקות מדי.

לקראת ה"וואלנטיינז" (ואיזה כיף שבישראל חוגגים חג אהבה פעמיים בשנה, הלוואי כל יום!) "אסתר" עורכת מבצע שיתוף פעולה עם חנות פרחים מקומית, שתפתח "סניף" במסעדה עצמה ותאפשר הזמנת פרחים לפני ארוחה או קישוטים מיוחדים לשולחנות.

מידע על אירועים ועל תפריטים ניתן למצוא בדף הפייסבוק של המסעדה- https://www.facebook.com/Msdtstr

מי שמטייל בברזיל למשל, בשכונות העוני, רואה המון, אבל המון צעירות בהריון. ילדות כמעט. והתופעה הזו חוזרת בכל מקום שבו המצב הכלכלי נמוך. ככל שיש פחות כסף, כך יש יותר הריונות ויותר ילדים שנולדו לאמהות שלא ממש רצו בהם או יכולות לטפל בהם. ולמה? כי הנגישות לסיום ההריון קשה יותר. בעיקר כלכלית. (וכמובן גם לאמצעי מניעה שהיו מונעים את המצב הזה מההתחלה).

כשילדה בת 14 מקיימת יחסי מין, ולא רק בשכונות העוני בברזיל אלא גם בישראל של 2014, נוצר הרבה פעמים נתק בין הגוף המפותח לבין שיקול הדעת שעדיין שייך לילדה ולא לאישה בוגרת.

ולא רק ילדות – גם נשים לעיתים לא חושבות (וכמובן בן הזוג שאיתן, שיש לו מחצית מהאחריות על ההריון) או בטוחות שאלה "ימים בטוחים" או "לא נורא אם שכחתי גלולה" או שסומכות על בן הזוג שידע "להזהר", שלא לדבר על סטוצים או סקס חטוף עם מעורבות גדולה של אלכוהול ואורות מנצנצים של מועדון…

התוצאה היא אותה תוצאה- הריון.

הריון שמביא איתו ילד, שמביא השפעה ענקית על חיי האישה או הנערה – בין אם היא רווקה וצריכה להסתדר בעצמה עם התינוק (והרבה פעמים האבא נעלם או מתחמק), בין אם היא עדיין תלמידת בית ספר שכל העתיד האקדמי שלה יכול לההרס כי היא תצטרך לנשור מהלימודים כדי לטפל בתינוק שנולד לה מוקדם מדי וכך גם אפשרויות הפרנסה העתידית שלה ייפגעו, ובין אם היא אישה נשואה שכבר יש לה ילדים והיא לא מסוגלת להתמודד עם עוד ילד מבחינה כלכלית, נפשית או פיזית.

(צילום ארכיון)

במדינת ישראל המצב לגבי האחרונות הוא הכי גרוע כי אישה נשואה גם לא תקבל אישור מהוועדה (שהיא ביזוי של נשים ושל המדינה ביחד) והיא תאלץ לשקר ולהגיד שההריון ממאהב, גם אם הוא מהבעל החוקי, רק כדי שיאשרו לה הפלה, ובכך היא מסתכנת בנזק עתידי במקרה של גירושין.

גם כשהוועדה מאשרת, זה עדיין כרוך באלפי שקלים (או יותר אם מדובר ברופא פרטי) וגם ההליך מאד לא נעים בלשון המעטה.

מכל זה אפשר להסיק שהדרך הטובה ביותר למנוע את כל הסבל הזה הוא "גלולת היום שאחרי" שעוזרת לסיים הריון לפני שהתחיל ובכך מונעת את כל הבעיות .

עד היום הכרנו את "פוסטינור" מבית "תרימה", שעולה 100 שקלים לכדור. עכשיו הגיעה שחקנית לשוק – ששוברת את הכללים ומנגישה את הגלולה לכל אישה שצריכה אותה, במחיר של 55 שקלים בלבד. הגלולה – "נורלבו" מבית כצ"ט – זהה בדיוק לפוסטינור, גם היא נמכרת כתרופה ללא מרשם רופא, וכאמור- במחצית מהמחיר, כך שמי שגם ככה מבוהלת מהריון לא רצוי, לא תצטרך לגייס סכום גבוה שלא תמיד בהשג ידה, ותוכל לסיים את הכל בדיסקרטיות ובמינימום סבל. למעשה, הגלולה לא חדשה, היא וותיקה ונמכרת תקופה ארוכה במעל חמישים מדינות אחרי שעברה את כל תקנות הבטיחות כמובן והחידוש הוא כאמור המחיר הנוח והנגיש.

לא מדובר במותרות, גלולת ה"יום שאחרי" היא לא פינוק או בילוי, היא צורך חירום שמונע כאב גדול, פיזי ונפשי בעתיד , ובמחיר נמוך יותר, נשים יוכלו לשלוט על גורלן וגופן ולא ייאלצו לשאת הריון וגידול ילד (או מסירתו לאימוץ שזה הליך כואב ומייסר לא פחות), לא יצטרכו לחוות את הבושה שבהריון כזה, לא יצטרכו ללכת לוועדות משפילות (או להאלץ לשקר להן) ולא יצטרכו לקבור את עתידן בין חיתולים צואים.

נערות, חיילות, סטודנטיות, נשים נשואות, לכולן יהיה קל יותר מהיום לצאת מצרה שלא התכוונו להכנס אליה, אם בתמימות ואם בתאונה (כי גם קונדומים נקרעים לפעמים…). (וכן, מיועד גם לנשים שחיות בחברות סגורות וקשוחות שבהם הגברים או אנשי הדת שולטים במיניות ובילודה, וכך הן יכולות להמנע מהריון לא רצוי שנכפה עליהן).

ולמי שחוששים ל"תומתו של הנוער" – מחקרים הוכיחו כי זמינות של אמצעי מניעה ושל כדורי "היום שאחרי" לא גרמו לפעילות מינית מוגברת, או אי שימוש באמצעי מניעה. גלולת "היום שאחרי" היא אמצעי חירום וכך היא נתפסת.

להשיג ברשתות הפארם ובתי המרקחת.

נורלבו – זכות האישה על גופה!