כולנו אוהבים חטיפים מלוחים – הם קטנים, הם קרנצ'ים, הם נותנים לנו לעשות את התנועה הזו מהשקית המרשרשת לפה כמעט בלי לשים לב, בעיקר כשצופים בטלוויזיה למשל.

מצד שני, כולנו מתחילים להיות מודעים לאוכל בריא ולכך שיש לצמצם בחומרים מזיקים בתוך האוכל שלנו.

לחטיפים תמיד היה דימוי "לא בריא" וההתלבטות תמיד היתה – לאכול, או … לוותר?

אז עכשיו לא צריך להתלבט יותר, אפשר להנות מחטיפים משופרי ערכים תזונתיים. "מנה" מביאים לנו חידוש עולמי- חטיפים עשירים באומגה 3, בעלי תכולת שומן רווי נמוכה – רק 2-3% לחטיף במקום 9-16% (!) בחטיפים המקבילים בשוק, כשהסוד טמון בשמן קנולה שמגיע במקום שמן הדקלים המסורתי שמכיל כמויות שומן רווי גבוהות במיוחד שעלולות לגרום לסתימת עורקים, מחלות לב וכולסטרול.

קיבלתי להתנסות חטיפי MANA  מכמה סוגים –

קרנצ'וס – חטיפים קרנצ'ים מתובלים בחמישה טעמים: ברביקיו, גריל, בצל, פיצה ופלאפל. החטיפים הללו נמסרו לקבוצה של חיילים ביחידה של הבן. הם ציינו שאמנם בהתחלה הם הרגישו שוני ואז הם הבינו שמדובר בזה שהחטיפים הרבה פחות שומניים ממה שהם מכירים, וכשאוכלים בידיים אין את כמות השומן שנשארת גם כטעם לוואי ואפשר פשוט להנות מהטעם ומהקרנצ'יות.

"לבבות" ו"צ'יפסונים"- חטיפי תפוחי אדמה, כשהלבבות בשלושה טעמים : קלאסי, גריל ושוקו מייפל. גם פה כמות מופחתת של שומן. אני מאד אהבתי את הטעם המיוחד של השוקו מייפל, חידוש בשבילי.

"פרונטו" – חטיפים שבהם השתמשנו לאירוח בערב (טוב, ההורים הגיעו, שגם להם יהיה משהו..) – אכלנו אותם עם גבינה, הצורה שלהם נטבלת יופי בגבינה, בטעמים קלאסי, נאצ'וס וגריל.

"רב דגנים" – את השקיות האלו ניכסתי לעצמי. מדובר בחטיפים עשויים דגנים ומכילים סיבים תזונתיים, מופחתי שומן רווי באופן משמעותי (רק אחוז וחצי שומן רווי לאריזה של ארבעים גרם) ומתובלים בטעמים קלאסי, זעתר ושמנת בצל. כמובן שמאד אהבתי את הכיתוב על האריזה "רק 175 קלוריות לשקית" (של ארבעים גרם) כך שגם נקיפות מצפון לא היו.

כאמור, כולם אוהבים חטיפים, אם זה לבד בבית או בחברותא, בימים רגילים או במסיבות (ואני בטוחה שהורים יאהבו שבמסיבות ימי הולדת של ילדים יהיו חטיפים בעלי אוריינטציה הרבה יותר בריאותית) ואם יש אופציה כזו, זה לא רק "יותר טוב", זה "מצוין".

להשיג בכל רשתות השיווק.

והקישור ליוטיוב- http://www.youtube.com/watch?v=Kzkfa-ijMiM&feature=youtu.be

שווה להציץ. (ולטעום).

ילדי ישראל מעדיפים בשנים האחרונות להתעמק במסך הטלפונים החכמים מאשר לקרוא ספרים. הפיתויים רבים, והמסכים המרצדים מושכים את העין ומורידים את קרנו ומשיכתו של הספר הכתוב.

לכן משמח  כשמגיע ספר איכותי, שמצליח לכבוש ליבם של ילדים.

"גרגוילים 1- הנוסע בזמן" הוא ספר קומיקס, שהוא פורמט אהוב מאד על ילדים, והוא הראשון מתוך סידרה של שבעה ספרים שפופולארית מאד בצרפת ויצאה עד היום בשמונה מהדורות.

הסיפור הוא סיפור הרפתקאותיו של גרגור, ילד שחולם אבל לא מאמין שחלומותיו יתגשמו, ואז הוא מגלה מדליון מסתורי שמעביר אותו בזמן למאה ה17 , שבה הוא מדבר יוונית שוטפת וחי בחברת יצורים מוזרים וקסומים, כשהוא נדרש גם להציל עולם קסום וסודי.

בארבעים ושמונה עמודיו ישנן הרפתקאות, דמיון והומור.

מאחר ואין לי ילדים (או נכדים) בגיל המתאים ניסיתי את הספר בשני אופנים – גם קראתי בעצמי ושאלתי את עצמי האם הייתי קוראת את הספר לילדי התאורטי, וגם נידבתי ילדים של שותפיי למשרד וביקשתי את חוות דעתם.

הנסיינים שלי היו שני אחים בני תשע וארבע. זה של הארבע לא הבין הרבה אבל נהנה לראות את התמונות וביקש הסברים מאימו. בן התשע כבר קרא לבד, אם כי היה צריך עזרה במילים לא נפוצות כמו "גורגיילים".

שניהם רצו לדעת איך מתקדמת העלילה ומה קורה בסוף.

 הספר יצא בישראל בהוצאת "בלום קומיקס" המתמחה בהוצאה לאור של ספרי קומיקס לילדים. המחיר 78 שקלים והספר ניתן להשגה בסניפי סטימצקי וצומת ספרים, ובמבצע מיוחד לחודש יוני – כלול ב"שלושה ב99 שקלים" בצומת ספרים.

לאתר "בלום קומיקס" – http://www.blumcomics.com/

אגדה ישנה מספרת על מלך אחד שהיו לו שלוש בנות, והוא רצה לבדוק כמה הן אוהבות אותו ושאל אותן זאת. הראשונה אמרה שאהבה כמו שלה אליו אין בשום ממלכה. המלך היה מרוצה. השניה אמרה שאין משקולת בעולם שכבדה יותר מאהבתה אליו. גם כאן המלך היה מרוצה. הבת השלישית ענתה "אני אוהבת אותך כמו מלח". התרגז המלך וגירש אותה מהארמון. נדדה הנסיכה ופגשה בנסיך שהתאהב בה ורצה להתחתן איתה. לחתונה הוזמנו כל מלכי האזור, כולל אותו מלך , אביה, שלא ידע שמדובר בביתו. היא כמובן ידעה מיהו וציוותה כי בחתונה יוגשו לו כל המאכלים ללא טיפת מלח. כשטעם המלך מהמאכלים התרגז שוב "איך מגישים לי אוכל בלי מלח, והרי זה התבלין החשוב ביותר?" אמרה לו הנסיכה "אתה רואה, אני זו הבת שגירשת בגלל שאמרתי לך שאני אוהבת אותך כמו מלח". הבין המלך את טעותו והשלים עם ביתו.

(הסיפור המלא – http://www.mesaper.co.il/Screens/Story.aspx?ID=9ab4af1f-d3df-4881-b2af-14dcd3ed6a0f )

מלח הוא התבלין מספר אחת, אי אפשר בלעדיו. יש אנשים שנוהגים להוסיף מלח עוד לפני שטעמו את המנה, וחוסר מלח, כמו בסיפור, יכול להפוך מנה משובחת למנה תפלה ובלתי אכילה.

חברת "מלח הארץ" (ואני מתה על השם הדו משמעי) מפיקה מלח ישראלי משובח בתהליך טבעי ממימיו הצלולים של הים האדום, מלח טבעי וטהור והיא היצרנית העיקרית של המלח בישראל מאז 1922.

כעת מובילה "מלח הארץ"  מיתוג של מגוון רחב של מלחים בטעמים, מרקמים, תכונות ושימושים שונים.

במותג "מלח הארץ" יש 4 סדרות עיקריות  –

סדרת הצנצנות – אריזה משודרגת ונוחה למלח גס ומלח עדין במשקל קילוגרם אחד, המלח הוא באריזה שקופה המאפשרת לראות איזה סוג, וכן פתח צנצנת רחב שמאפשר הכנסת יד לזריית מלח (או כמו שאוהבים לרשום במתכונים "קורט מלח".)

סדרת מלח הארץ ים יבש – מגיע במלחיות בעיצוב חדש, ונועד להנחה על שולחן האוכל ולשימוש השוטף בזמן הסעודה.

סדרת המלחים הפונקציונאליים – לקהל הזקוק למוצרי מלח מטעמים בריאותיים:

–         מלח מופחת 50% נתרן, שמומלץ לכל מי שמקפיד על תזונה בריאה וכן לסובלים מלחץ דם גבוה. במלח המופחת יש אשלגן שמחליף חלק מהנתרן והטעם נשאר אותו דבר.

–         מלח מועשר ביוד – מלח אטלנטי – נחשב למלח בריא, נאסף בשיטות מסורתיות מקרקעית הים ושומר את כל המינרלים של מי הים. המלח עובר ייבוש בשמש ולכן שומר על מקסימום כמויות היוד והמגנזיום.

סדרת מלח הארץ – טעמי עולם – סידרת פרימיום של מלח שמיועד לפיזור על מאכלים וסלטים לאחר בישול.

ארבעת הטעמים הם –

פתיתי מלח שחור- מכיל תוספת של פחם טבעי שמאזן את החומציות בגוף , מתאים למאפי בשר ודגים ונותן קישוט נוסף למנה.

פתיתי מלח רוזמרין – בתוספת רוזמרין טבעי , מתאים למאכלי טלה, תפוחי אדמה ומרינדות.

פתיתי מלח צ'ילי – בחריפות מעודנת, מתאים למאכלי דגים, בשר, טלה, תפוחי אדמה, מרינדות ותיבול.

פתיתי מלח בניחוח לימון – מתאים למאכלי דגים, סלטים, תפוחי אדמה, מרינדות ותיבול.

קיבלתי להתנסות  את שני המלחים הבריאותיים, ואכן אי אפשר להבדיל בטעם ואשמח להמשיך להשתמש בהם, וכן שלושה מלחים בטעמים – לבן בגרגרים גדולים, צ'ילי וטעם מעושן.

הטעם המעושן לא היה רשום ברשימה המקורית, אני מניחה שהוא חדש יותר.

בכל מקרה, ניסיתי את שלושת הטעמים בשלוש צורות – ראשית בטעימה פשוטה על האצבע, אחר כך על גבי גבינת ריקוטה שלא משפיעה על הטעם, ולבסוף על פוקצ'ה שהכנתי, בצק פשוט עם חורים של אצבעות שעליהם מזרזפים שמן זית ומעל מוסיפים את התוספות, במקרה שלי פשוט שמתי קבוצות מכל אחד מהטעמים.

בגלל שהפוקצ'ה עצמה היא ללא הרבה תיבול, אפשר היה להרגיש את הדומיננטיות הן של הטעם המעושן והן של הצ'ילי (ולכן חשוב לשים מעט מאד). מבחינת המראה, המאפה יצא יפה , אפוי עם גבישים נוצצים וצבעוניים.

האהוב עלי הוא המלח הלבן, פשוט כי אני אוהבת טעם מלח טבעי ואם יש קרנצ'יות של גרגר מתפצח זה בונוס.

אגב, המלחים נראים מצוין גם כפריט דקורטיבי בתוך קערית שקופה או גביע גלידה מזכוכית.

ניתן לרכוש את מלחי הגורמה בטעמים בחנויות "דרך האוכל" ו"ספייסי" בתפזורת במשקל. את המלח מופחת הנתרן ניתן לרכוש ברשתות השיווק והחנויות הפרטיות.

עמוד הפייסבוק של מלח הארץ –  https://www.facebook.com/israelsalt

אתר הבית – http://www.salt.co.il/index.php

ננה היא מוסד קולינרי וותיק, יותר מעשור בנווה צדק, ועכשיו עברה מתיחת פנים שכוללת הנהלה חדשה, עיצוב חדש, תפריט חדש והרבה רעיונות ופינוקים חדשים.

הוזמנתי להתנסות בתפריט החדש ולהתרשם מהעיצוב והאווירה.

בכלל, מילה על האווירה- מסיבה. צוות אקסטרה ידידותי (וראינו את היחס הזה לכולם, גם לסועדים מן המניין ולא רק לבלוגרים), שירות מהיר ומנומס במיוחד, אדיבות אירופאית שלא תמיד קיימת במדינתנו הקטנה, והרבה גיוון וייחוד בתפריט.

בימי שישי יש מסיבה של ממש כשבשעות הצהרים הבר הופך למסיבת ריקודים מוסיקלית ותוססת, ובערבים מיוחדים ישנם גם תפריטי ספיישל ומשקאות מיוחדים על הבר, כך שכל פעם אפשר למצוא משהו אחר.

כשהתיישבתי על הבר מצאתי שם קעריות של חטיפי "ביסלי", "חמוצי ננה" שמורכבים מ5 סוגי ירקות כבושים (14 שקלים) וזיתים מתובלים עם שמן זית, קליפת הדרים ושום (11 שקלים) שעזרו להוריד את האלכוהול שהחל לזרום.

"ננה" ממציאים הרבה קוקטיילים מיוחדים ושווה להתייעץ עם הצוות ולקבל המלצות להתנסות במשקאות השונים. אנחנו קיבלנו קוקטייל בשם "גרנדה וורדה" שכלל סטולי תפוח, ליקר יוגורט, מידורי (ליקר מלון), סאואר, רוטן אלדרפלאואר, מלפפון כתוש וקרח גרוס. משקה משמח במיוחד ויצירתי.

בהמשך כבר קיבלנו משקאות לפי בקשה, ויין גוורץ לבן מ2011 להתאים למנות שהחלו להגיע בידי המלצר לשולחן.

לחם הבית הוגש לנו עם חמאה (15 שקלים – במקור מוגש גם עם זיתים מתובלים לפי התפריט) ונשנשנו ממנו (היו שני סוגים חתוכים לפרוסות) עד שהגיע מבחר מהמנות הראשונות:

"מולים בבירה ובייקון " (49 שקלים) – 150 גרם מולים עם פטרוזיליה, שמן זית ופירורי לחם שאור, מוגש עם לחם קלוי. למזלי כל חברי סביב השולחן נמנעים מפירות ים כך שכל הצלחת הלכה אלי וכורסמה עד תומה .את הבייקון פחות הרגשתי, המולים היו עשויים היטב.

"כבד קצוץ"- שהוגש על ברוסקטה, שמן זית ופטרוזיליה. אני רגילה לכבד עם חמאה, כאן החליט השף להשתמש בשמן זית ונתן טוויסט טיפה שונה. (43 שקלים בתפריט). המנה נדיבה.

"גבינת בורטה וחציל קלוי" על גחלים עם סלסת צ'ילי וקונפי עגבניות (45 שקלים). במקור המנה רשומה ב"ננה בקטנה" אבל מבחינת הגודל שייכת למנות הראשונות. המנה הזו היא השיחוק והפייבוריט של כל השולחן מבחינתינו – מדובר בגבינה תוצרת בית, שמוגשת טריה, סוג של מוצרלה בצורת כדור חלקלק שההבדל בתהליך היצור הוא שאת גוש הגבינה הופכים לסוג של שקיק ולתוכו מחדירים שמנת טריה מאותו החלב וכשאוכלים בוצעים את הכדור ונותנים לתוך להשפך מתוכו במירקם קוטג'י עדין. ביחד עם החציל שילוב הטעמים היה בלתי יאומן וזו מנה שביקשנו שיביאו לנו עוד. מומלץ.

"סלט עגבניות" – לקט עגבניות , בצל שאלוט, קרוטונים, בזיליקום, אורגנו וריקוטה סלסה (39 שקלים). אחרי הגבינה היה קשה להרשים אותי בעזרת סלט, למי שחובב או לא רוצה מנה כבדה, סלט עשיר אבל עדין בתיבול.

"סלט ירוק" (37 שקלים) , חסות ועשבי תיבול בווינגרט חומץ שמפניה. אישית אני אוהבת סלטים ירוקים, רק שהייתי מקצצת בכמות הרוטב לחצי, מעדיפה טעם עדין יותר שלא מכסה על הירק.

בתפריט המנות העיקריות שהוצע לנו היו ארבע מנות – בקר, פסטה, פאייה פירות ים וצלע חזיר. מכיוון שכאמור כל שאר השולחן שישבתי בו שומר סוג של כשרות , לא זכיתי לטעום את הפאייה פירות ים שנשמעה מאד מפתה בתפריט. הרוב בחרו במנת הבקר –

"פילה בקר על הגריל לצד סלק ומנגולד במחבת עם סלסת לימון כבוש" (119 שקלים) – ההמלצה היתה על דרגת מדיום, היו כאלה שביקשו גם יותר עשוי (ולא, עדיף מדיום מקסימום!), ועל הצלחת היה גם ירק שלא הצלחנו לזהות ולאחר מכן חקרנו את השף והסתבר שמדובר במשהו חדש בשם "לפת מתוקה".

אחת הזמינה את הפסטה – "פסטה גרגנלי כרובית צהובה עם עגבניות שרי, שאלות, אספרגוס ופרמזן "(62 שקלים) – מנה נחמדה שוב, למי שרוצה מנה קלה יותר.

אני בחרתי ב"צלע חזיר ברוטב לואיזינה ברביקיו" שהוגש עם צ'יפס רוזמרין ומלח כמהין (76 שקלים). ראשית, המנה היתה מאד גדולה, לא הצלחתי לסיים (ובהחלט ניסיתי). הצלע היתה מתקתקה ופריכה מבחוץ ורכה מבפנים. הצ'יפס היו שיחוק עם הרוזמרין והמשכתי לכרסם מהם גם כשכבר לא הייתי מסוגלת ממש לאכול… למי שלא נמנע מאכילת פרה נמוכה , מבחינתי זו היתה המנה הטובה מבין השלוש שטעמתי בשולחן.

(במרכז התמונה- שף יונתן בס)

ואז הגיעו הקינוחים.

המלצר אמר שיגיעו שני סוגים, אבל אני תפסתי אותו ואמרתי "שוקולד, שוקולד, שוקולד!!" אז הוא השיג לשולחן שלנו קינוח נוסף – שוקולדי בטירוף.

הקינוחים היו –

"ברולה סמי פרדו פירות יער ופילו פריך", "כדור מוס טראפלס שוקולד וטוויל קרמל" ו"עוגת שוקולד נמסיס עם קרם פרש ווניל". כל הקינוחים עולים 38 שקלים. ה"נמסיס" הורכבה משוקולד 70% והיתה מושחתת כמו שאוהבי שוקולד אוהבים. הענין הוא שגם אני כשוקוהולית מוצהרת, נאלצתי להודות (בפה מלא וגדוש) שבמקרה הזה הברולה היה אפילו עוד יותר טעים. שילוב של מתיקות, של קרנצ'יות זכוכיתית ושל פירות יער, כמה שחיסלתי את עוגת השוקולד, הייתי יכולה לחסל פי שתיים את הברולה. למוס לא היה סיכוי מול שני אלה.

וויתרנו מסוחררים על יין הקינוח ויצאנו להכיר את השף החדש- יונתן בס ("קופי בר" "ברסרי" ושנים ארוכות בניו יורק) ולשמוע ממנו על הרעיונות החדשים שהוא מעלה כדי ליצור מנות מיוחדות ומגוונות.

במסעדה יש אפשרויות בילוי רבות – מישיבה על הבר, דרך חלל המסעדה, החצר הפרטית והחדר הפרטי, והלקוחות מוזמנים ל"welcome drink" מתחלף וטעימות קטנות.

הכתובת – אחד העם 1, תל אביב.

אתר "ננה" – http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=2182

יום קיצי, לא חשוב אם זה שבת או חופש גדול, הילדים בבית ו…. "משעמם לי!!". ואז מתחילים לחשוב מה לעשות עם הילדים, אחד אוהב מים, השני לא , אחד אוהב מכוניות, השני מעדיף לא לזוז יותר מדי, והתינוק? מה איתו?

פארק "נחשונית" שבקיבוץ נחשונים, על הדרך במחלף כביש 6 לכיוון פתח תקווה, מקום טוב באמצע שקל להגיע אליו מכל כיוון, חנייה בשפע ובחינם, ומחיר אטרקטיבי (ויש המון מבצעים) מציע את פתרון הקסם להורים העייפים – משהו לכל אחד  – שלושה פארקים בכרטיס אחד: פארק מים עם מגלשות ובריכות לכל גיל (כולל מגלשות אקסטרים בגובה 12 מטר, מגלשות קאמיקזה ונפילה חופשית, ומתקני שעשועים בתוך הבריכה עצמה), פארק מוטורי עם מכוניות קרטינג, מכוניות מתנגשות, מסלולים שונים בדרגות קושי שונות,וגם ספארי ג'יפים ורחפות אבוב מתנגשות וגם פארק שעשועים עם קרוסלות, קיר טיפוס, מתנפחים, מתקני ג'מבורי, בריכת כדורים ועוד.

במקום יש מסעדות עם סוגי מזון שונים שילדים אוהבים כמו המבורגרים, שניצלים, צ'יפס, וגם מנות צמחוניות, וכמובן שגם קרטיבים וקפה להורים. עם זאת,  מי שרוצה יכול להביא מהבית וכך בשבת האחרונה כשנכחתי במקום, היו שם משפחות רבות ש"פתחו שולחן" עם מיטב המעדנים המשפחתיים, כך שההורים יכלו לנוח ולהנות משבת שקטה, בעוד הילדים מתרוצצים בין הבריכות והמתקנים השונים. ישנם גם שטחים מיוחדים המוקצים לעשיית "על האש" למי שרוצה.

בשעת הצהרים החלה הופעה של כוכבת הילדים "מיכל הקטנה" שמשכה צופים ומעריצים קטנים רבים. בשבתות הבאות יהיו גם הופעות של טל מוסרי, מימי ויויו ועוד. ניתן לקנות כרטיסים מוזלים (53 שקלים במקום 98) באתר ברכישה מוקדמת.

מה שמאד נחמד הם השטחים הגדולים המקורים, כך שמי שנזהר מהשמש יכול לשבת בנחת, גם כשהפארק היה מלא עדיין היו מקומות וכסאות פנויים, ואפשר להתרווח. עוד משהו שמאד מצא חן בעיני הוא המחיר, מכיוון שעלות הכניסה זהה למחירי כניסה לבריכות שחיה רגילות, שבהם יש רק את הבריכה, ואילו ב"נחשונית" כאמור יש עשרות אטרקציות לכל המשפחה.

ישנם ימים סגורים לקבוצות, וכן ימים מיוחדים לציבור הדתי, כדי שיוכל גם הוא להנות באווירה המתאימה לו כמו למשל ברחצה נפרדת.

ולמי שרוצה להרחיב את הבילוי – בקיבוץ נחשונים מציעים חדרי אירוח מפנקים ללינה כפרית, בנוף שקט, כולל לינה וארוחת בוקר, פינת מנגלים, טלוויזיה, מזגן, מיני בר, מטבחון, מצרכי קפה וכל הפינוקים.

כל הפרטים על הימים הסגורים והימים המיוחדים נמצאים באתר.

אתר הפארק וכל האינפורמציה- http://www.nachshonit.co.il/

בישראל התפתחה תרבות יין ענפה וישנם הרבה חובבי יין שבוחנים כל יין חדש, ישראלי או מיובא, מגיעים למפגשי טעימות ומעשירים את הטעם והיידע בתחום.

כבכול שנה, גם השנה נערך פסטיבל היין של תל אביב ברחבת מוזיאון ארץ ישראל (צמוד לאוניברסיטת תל אביב). בפסטיבל הציגו כארבעים יקבים שונים מעל 160 סוגי יין, וכל מבקר קיבל כוס ואפשרות להתנסות בכל הטעמים והמגוון. במקביל ליינות היו גם דוכני גורמה שונים כמו שמנים, שוקולד, ליקרים, סיידר, גבינות, שמן זית ועוד, והכל לווה במוסיקה חיה.

אני נכחתי בערב האחרון של הפסטיבל (הוא התקיים שלושה ימים- מה28 עד ה30 למאי) וטעמתי מגוון רב של יינות. מה שאהבתי במיוחד הוא שיש יין לכל טעם- מהטעמים העדינים ועד ליינות בעלי ארומות וטעמים עזים. כמובן שאי אפשר לכתוב פה על כל היינות, אציין את הבולטים מבחינתי –

יינות שקד הציגו את H3BLUE NUN. את ה"בלו נאן" אני מכירה ורוכשת לצריכה בבית כבר שנים, שמחתי לגלות את הגירסה המבעבעת שלו ששמרה על העושר והקלילות.

מהיינות של יקב קדש ברנע אהבנו מאד את ה"נגב 2010" – בלנד של קברנה סוביניון, שיראז וקברנה פרנק שיצר יין מלא עם טעמים דומיננטיים של עשבי תיבול וזיתים שחורים.

מ"יקב הר ברכה" אהבנו את היינות שזכו במקומות שני ושלישי בתחרויות ה"דקנטר" העולמיות , במיוחד ה"סירה" שהרשים בשילוב הטעמים שלו מצד אחד ובאפטר טייסט העדין מצד שני.

ה"עלמה 2010" של יקב דלתון  הרשים את בן הזוג בגלל היותו מלא מצד אחד ועדין מצד שני (בלנד של קברנה סוביניון, מרלו וקברנה פראנק).

ליינות של "יקב שושנה" יש לי סימפטיה מיוחדת קודם כל בגלל השם… מעבר לזה, בן הזוג התחבר יותר לטעם מכיוון שהם בעלי נוכחות חזקה ומעט יבשושיות בפה בסוף הלגימה.

עוד יין מוצלח לטעמנו היה של יקב תניא – הקברנה סוביניון עם סיומת מאד ארוכה , זוכה מדליות זהב באשכול הזהב 2007 ובתחרות וונוס הארגנטינאית.

ולבסוף- הפייבוריט שלי בכל הערב – יינות סיטו שהציגו את "סיטו מלבורו"  – סוביניון בלאן מניו זילנד, הוגש קר וחבל שבאותו רגע לא היו לי הגבינות ליד, ואולי איזה דג כי הצירוף היה מושלם. עזבו אתכם מכל ההגדרות של "עפיצות/ ארומה/בוקה" וכל זה, תנו לי את "טעים ומרענן". ישירות למקרר שלי.

בן הזוג אהב את האדום של של סיטו, "סיטו קיאנטי" שמתאים יותר לארוחת בשרים (וגם את השילוב הזה אני הולכת לנסות בקרוב) ואמר שהוא מורגש לא רק בפה אלא גם באף ובגרון באותו הזמן. הקיאנטי עשוי מענבי סנג'ובזה שאופיינים לאזור ניו זילנד.

מבין דוכני הגורמה אהבתי את –

השמן הסורי של "מגל" מקיבוץ מגל. השמנים סודרו לטעימה לפי מידת חוזקם, הסורי היה הכמעט חזק ביותר ולמרות ה"הפחדה" הזו, גיליתי שהוא טעים לי וחריף לי במידה מדוייקת. בן הזוג התאהב בשקדים הטבעיים של "מגל".

"משק יעקבס" מכר במקום גבינות לאיזון היין, מבחר גדול של כל סוגי הגבינות.

שני דוכנים הציגו סיידר תפוחים ושניהם היו טעימים – של sideffect ושל buster's sider. משהו במירקם (ובבקבוק) הזכיר לי בירה, נחמד מאד לערב עם החבר'ה.

בדוכן השוקולדים טעמתי ליקר משגע של שוקולד מריר, בהתחלה בטעם של סירופ שוקולד מעודן ואז ה"מכה" העדינה של האלכוהול. תענוג נוזלי.

"איש הפסיפלורה" הציג שיכר פסיפלורה, משקה קינוח עדין, טעם של סוכריה עם 12% אלכוהול. פשוט ממתק מצוין לאירוח או למתנה (בקבוקים יפיפייים).

להקת "יאמנז" היתה הלהקה שניגנה בזמן שהותי, והאווירה היתה מצויינת – אנשים טעמו יינות, אכלו משהו, פטפטו עם חברים, רכשו את מה שאהבו והכל על רקע לילה נעים במוזיאון ארץ ישראל.

מכירים את "כל מה שאתה עושה אני עושה טוב יותר"? אז אם בעבר נעשתה מוזאיקה של קפה לנלסון מנדלה (ראו קישור – https://www.youtube.com/watch?v=5GPBSK_Paww), אז למה לא לעשות גירסה מקומית שעל הדרך תשבור את שיא גינס?

אז אחרי שג'ייקובס הצדיעו ליום הולדתו ה92 של נלסון מנדלה, מה יותר חגיגי מאשר לשבור את השיא הקיים לפסיפס כוסות קפה, וליצור פסיפס של כ6000 כוסות קפה בדרגות חוזק שונות בדמותו של נשיא המדינה מר שמעון פרס לכבוד יום הולדתו התשעים?

ואם אפשר להוסיף גם ערך מוסף של תרומה חברתית , מה יותר טוב מכך?

האירוע יתקיים בנמל תל אביב, בתאריכים חמישי עד שמיני ליוני, וכל ההכנסות קודש לעמותת "דן אב-שלום" – עמותה שהיא "חברה לתועלת הציבור" ומתמחה במתן שירותי שיקום במעגל החיים הנורמטיבי לאוכלוסייה צעירה.

במקום יפעל בר קפה שיציע משקאות קפה קרים וחמים במחירים אקסטרה סופר מיוחדים כשכאמור כל ההכנסות הולכות לצדקה, ויהיה גם מתחם הפעלות, יצירה והצגות לילדים.

השיא הקיים אגב הוא דמותו של אלוויס פרסלי שנבנתה בהוואי וכללה 5642 כוסות קפה. כדי לרשום את השיא ינכחו באירוע נציגי ספר השיאים של גינס. כמובן שלכבוד יום ההולדת של מר פרס, אפשר יהיה לכתוב ברכות אישיות לנשיא שיאוגדו לספר שיימסר לבית הנשיא.

בימי חמישי ושישי יתקיימו פעילויות לכל הגילאים – מהצגות ופעילויות חוויתיות לילדים ועד סדנאות ציור בקפה למבוגרים.

(בתמונה למטה  – הדמיית המוזאיקה)

והפרטים המדוייקים –

תחילת בניית המוזאיקה ושבירת שיא גינס:  ביום ד' 05.06.2013 החל מהשעה 10:00 בבוקר.

בר הקפה: ימים ד’-ה’ בין השעות 17:00 -23:00

יום ו': 10:00-16:00.

והפעילויות החווייתיות לילדים:  יום ה' בין השעות 20:00 – 17:00, :יום ו': 12:00-16:00.

שווה לבוא.

עדכון מהשטח: באירוע מתוקשר ועמוס מפורסמים, נשבר השיא, ודמותו של הנשיא פרס הורכבה מכוסות קפה ושברה בזאת את שיאו של אלוויס פרסלי. ראו את התמונה –

כאמור ניתן להתרשם מהתמונה עד שבת, וגם לרכוש קפה ב2 שקלים שהולכים לתרומה. כל הכבוד על השיא ועל הרוח.

בשנים האחרונות יותר ויותר אנשים מתעניינים בבישול ואפיה, וישנה פריחה בבתי הספר לקולינריה. אמש הוזמנתי להתנסות במקום חדש (קיים כבר שמונה חודשים) בשם "הסטודיו לבישול" ( המרכז לקולינריה חווייתית) , הממוקם בתל אביב. חנות "שף דפו" התל אביבית נתנה חסות, קונדיטורית הסטודיו בוגרת "בישולים " (בהצטיינות!) נעמה זעפרני הנחתה, ואנחנו, כרגיל לבלוגריות, הגענו על מצלמותנו ותאבוננו לנסות ולהתנסות.

במקום מתקיימות סדנאות שונות (בשעה שאנו היינו שם היתה במקביל סדנת בשרים איטלקית)  – לחובבים או לפרטיים כמו מסיבות רווקות או ימי הולדת וגיבוש), והסדנה שנבחרה עבורינו היתה "סדנת קינוחים ואפייה".

קיבלנו שף מתכונים שכלל ארבעה – קרם ברולה, טארט קרם פטיסייר עם פירות (במקרה שלנו נקטרינות), שוקולד ג'נדויה וטרפלס בטעמים שונים.

נעמה חילקה אותנו לקבוצות וכל אחד קיבל משימה. במשך ארבע השעות הבאות הפרדנו ביצים, חיממנו על אמבט מרי, הקצפנו, מדדנו כמויות בקפדנות (בקונדיטוריה יש הקפדה על משקלים ברמה של מעבדה), זילפנו ובסוף גם ישבנו לארוחת שחיתות שוקולדית (ועוד נשאר לקחת הביתה ).

במקביל להכנת המנות עצמן גם קיבלנו טיפים רבים לעבודה בקונדיטוריה – כמו איך למזוג ואיך לאחוז בשק זילוף, איך להשתמש במבער לקרמליזציה יפה, מה הטמפרטורה הרצויה של מוצרי חלב שנועדו לעירבוב עם מאסות חמות (טמפרטורת החדר, כמובן לא באוגוסט) ולעומת זאת מה הטמפרטורה של שמנת מתוקה להקצפה (כמה שיותר קר יותר טוב, ורצוי לקרר גם את הקערה והמערבלים), ומה ההבדל בין "טארט" ל"פאי" (אחד בצרפתית, אחד באנגלית, בתכלס – אותו דבר).

הטיפ שלמדתי בעצמי – תביאו סוודר – עבודת קונדיטוריה דורשת קור והמזגן צריך לפעול בלי רחמים.

מתכון לטראפלס –

המצרכים הבסיסיים הם שניים – שמנת מתוקה ושוקולד מריר, כשיחס הכמויות הוא יחידה אחת של שמנת על שתי יחידות שוקולד.

כל מה שצריך לעשות הוא להמיס את השוקולד על אמבט מרי, אחרי ההמסה להוסיף את השמנת המתוקה וכל חומר טעם שבא לנו (אלכוהול, תמצית וכו'), לערבב עד מרקם חלק, לקרר, לגלגל בתוך אבקת קקאו ולהגיש. (החומר מתחמם במהירות בידיים ולכן חשוב לעבד כמה שפחות, לא צריך להיות כדור מדוייק).

הסטודיו כשר עם תעודות.

הסדנאות הן במינימום 12 משתתפים, והן אקטיביות- השף מדגים וכל אחד מהמשתתפים מכין את המנות ולבסוף יושבים לארוחה מהמנות שהוכנו בתוספת שתיה קרה וחמה ויין. לאורך הסדנה ילווה צלם את המשתתפים והתמונות יישלחו ביחד עם המתכונים במייל לכל אחד.

מעבר לקונדיטורית נעמה זעפרני, צוות הסטודיו כולל גם את שף זיו שטיינברג- השף הראשי של הסטודיו ("טורקיז" , "סבסטיאן", "קפה נואר" ועוד), שף לירן בלו (בוגר קורדון בלו וכן "ננה-בר", "בנדיקט" ושף נוכחי של מסעדת "אמיליה"), שף שלומי פלח ("אמורה מיו" , "ברסארי" ושף נוכחי של "24 רופי"), והנטורופתית אורטל מגן – שמנחה באופן בלעדי סדנאות בישול בריא וטבעוני.

בתוך מבחר הסדנאות ניתן למצוא – סדנאות בישול איטלקי (חלבי או בשרי), בישול הודי (חלבי או פרווה), סושי ומטבח יפני (חלבי/פרווה), סדנאות בשרים, סדנת בישול בריא, אסיאתי, קינוחים (זו שאנחנו נכחנו בה), וכן סדנת בצק סוכר, אפייה צרפתית, שוקולד ובישול מקסיקני.

כתובת הסטודיו: רח' בן אביגדור 18 תל אביב

אתר הסטודיו: http://www.bishulon.co.il/

אתר Chef depot – http://www.chefdepot.co.il/

"מוצר השנה"   (http://www.productoftheyear.co.il/winner.html) בוחר בכל שנה את המוצרים החדשניים ביותר, שנותנים לצרכן ערך מוסף ומקלים על חייו ונוחותו.

המוצרים הזוכים נבחרים בשני שלבים – ראשית על ידי צוות מומחים בראשות פרופ' יעקב הורניק מאוניברסיטת תל אביב, ואחר כך בחירת צרכנים על ידי חברת מחקר TNS טלגאל.

במפגש בלוגרים גדול פגשנו את המוצרים, התנסינו בהם והבענו את דעתנו על המוצרים. מבין המגוון של 49 מוצרים זוכים (כפי שאפשר לראות בלינק למעלה), בחרתי את השישה שהיו הטובים ביותר בעיני, לפי טעמי ולפי צרכיי (כך למשל לא יכלתי להתייחס למוצרים לתינוקות למשל היות ואין לי ילדים בגיל זה).

המוצרים שבחרתי היו:

תנור בנוי 74 ליטר MAXI CLASSE של AEG. מעבר לעיצוב הקלאסי, יתרונותיו הם כמובן הגודל (דפנות יחסית צרות שמאפשרות לשמור על גודל סטנדרטי מבחוץ אבל חלל אפייה גדול במיוחד, בישול אחיד באמצעות מערכת חכמה המעבירה את האוויר החם  לכל החלל הפנימי, שלושה מפלסי גובה לאפייה, ניקוי עצמי, תשע תוכניות שונות (כולל תוכנית לאפיית פיצה) – והתכונה שהתרשמתי ממנה הכי הרבה – הדלת לא מתחממת כך שגם בשיא האפייה (כפי שרואים בתמונה) יכלתי להניח את היד בחופשיות.

רבלון make up Colorstay – טוב, כולנו נשים עסוקות מאד, ובלוגריות בכלל חיות בצורה פסיכית (הכלל הפולני של "ננוח כבר בקבר" הולך אצלנו חזק) ולכן האיפור צריך להחזיק שעות ארוכות כי צריך להראות זוהרות ומטופחות גם אם אנחנו על הרגליים (והעקבים) כבר משבע בבוקר והשעה קרוב לחצות ואנחנו עדיין באירוע. חברות קוסמטיקה רבות מנסות למצוא מענה שמצד אחד יחזיק כמה שיותר, מצד שני ייראה טוב ומצד שלישי גם ירגיש טוב על העור. מייק אפ "קולור סטיי" של "רבלון" מעניק עמידות ל24 שעות ללא תחושת כבדות על הפנים, מותאם לסוגי עור שונים ולצבעים שונים כולל כהה במיוחד לנשים כהות עור, מחזיק בתנאי חום ולחות ואינו מלכלך את הבגדים, מה שהופך אותו מוצר חובה לשומרות שבת למשל שרוצות להתאפר בשישי בצהרים ועדיין להראות טוב בשבת בבוקר בבית הכנסת למשל.

ועוד בקוסמטיקה- רוויטליפט לייזר X3 של לוריאל פריז שמיועד למי שכבר רואה את הקמטים אבל עדיין לא רוצה ללכת למקומות דרסטיים כמו הזרקות וניתוחים. הפורמולה מעושרת בפרוקסילן שמטפלת בקמטים, ממצקת ומותחת. גם הריח והמרקם נעימים.

בר המים של אלקטרה בר- דגם חדש שקט, ומזרים במהירות ואחידות מים קרים וחמים, והקטע שהכי אהבתי – העיצוב – מגוון גדול של צבעים ועיצובים שמהם ניתן לבחור. מעבר לכך כמובן יש סנן ייחודי שמפחית גם עופרת, מסך מגע חדשני, פתרון למילוי בקבוקים, מנגנון בטיחות כפול להגנה על הילדים ותווי התקן של מכון התקנים.

למען כל המשפחה- "נורטון 360" – כולנו יודעים על הסכנות הטמונות באינטרנט. ביחד עם עולם של תקשורת בא גם עולם של סיכון, בעיקר לילדים שהרבה פעמים לא משתפים כלל את ההורים במה שהם עושים מול המסך.נורטון מגנים על הילדים מפני המחשב באמצעות בקרת הורים, (מניעת גישה לאתרים מסוימים, פיקוח על רשתות חברתיות, עדכונים על פעילות חריגה, שליטה של ההורים מהטלפון הנייד והגבלות שונות) וכן מגינים על המחשב עצמו – כולל כמובן סמרטפון או טאבלט מפני וירוסים ואיומים כולל בזמן הגלישה עצמה.

והקטע החברתי   –     Bezeq Free WiFi – אינטרנט אלחוטי ציבורי שמאפשר ללקוחות בזק לגלוש חופשי ובחינם מכל מקום, בתמורה לשיתוף חלק קטן מנפח הגלישה שלהם בבית. מאד מתאים לאופי הישראלי החברי, ומאד מועיל.

את שאר המוצרים הזוכים ניתן לראות כאמור בלינק המצורף למעלה. לראשונה הושק השנה גם "מוצר השנה- זהב" שקיבלו כמה מוצרים מיוחדים ובולטים במיוחד.

תו "מוצר השנה" מדרבן יצרנים ליזום וליצור מוצרים חדשניים, מקוריים ועם ערכים מוספים ללקוחות.