לא משנה אם תקראו לזה גריל, ברביקיו, מנגל או "על האש"- העיקר שתקראו לי כשהאוכל מוכן!.
בישראל לא צריך סיבה לפתוח את הגריל, לנפנף במרץ ולהפיק מנה אחר מנה של בשרים, ירקות ותוספות כיד המלך. נכון שפסח , ל"ג בעומר ויום העצמאות הם הזמנים המועדפים על הישראלים אבל ארוחת "על האש" אהובה בכל השנה.
"צ'יזי קראסט" "קראון מלכותית" "מק אנד צ'יז"- אלה רק חלק מהפיצות של פיצה האט, והן מפורסמות ואהובות, ולא סתם "פיצה האט" היא רשת הפיצריות הגדולה ביותר בישראל על כ100 סניפיה השונים ברחבי הארץ.
חג הפסח ממש בפתח ואחד הכללים החשובים שלו הוא המנעות מאכילת חמץ. גם מי שלא ממש מקפיד במהלך השנה, מכבד את מצוות החג ומעדיף מוצרים כשרים לפסח נטולי חמץ.
עד לא מזמן מגוון המאפים הכשרים לפסח היה קטן ומאופיין בעיקר ב"עוגיות בוטנים" ו"עוגיות קוקוס" שהרבה פעמים מתאימות יותר כתחתית לכוס מאשר כעוגיה.
גלידה היא פינוק היסטורי. שליטים קדומים ציוו שיאספו עבורם שלג בהרים הגבוהים כדי שהטבח המלכותי יערבב עם מיצי פירות ויצור להם את המעדן האהוב עליהם, הכובשים שגילו את הגלידה במקומות אליהם פלשו והוסיפו לה תוספות כמו דבש ומאוחר יותר גם חלב, המצאת מכונות הגלידה והנלווים- גביע הוופל ומקל הגלידה, אין מי שלא אוהב גלידה, מקטן עד גדול.
הדמיון תמיד עובד שעות נוספות בחג הפסח, בעיקר בגלל שצריך להכין הרבה ארוחות, להרבה אנשים, משפחה או חברים שמתארחים, והגבלות הכשרות לפסח לוקחות לנו את הקמחים שאנו רגילים להשתמש במנות רבות, ואנו צריכים למצוא פתרונות יצירתיים שיהיו טעימים, כשרים לפסח, ואם אפשר גם לקבל בונוס של בריאות אז עוד יותר טוב.
(בתמונה למעלה- איתן בוסתנאי)
כולנו יודעים שמזון מעובד מאד לא בריא ומחפשים מוצרים שהם כמה שיותר קרוב לטבע, שלא עברו תהליכים מזיקים ותוספות מפוקפקות. פעם היינו צריכים לנסוע עד לכפר בקצה הארץ כדי למצוא את האיכות הטובה ביותר של מוצרים טבעיים שיהיו טעימים, מגוונים ובריאים.
כל החיים הם דילמות, ואחת הדילמות היא מה מנצח אצלנו- הרצון לבריאות או העצלות? כך למשל אנחנו מתעצלים להכין סלט ירקות ובמקום זה טורפים שקית חטיפים… לכן כל מוצר שהוא בריא ומגיע בצורה קלה לתפעול ולהכנה, כבר זוכה בנקודות.
טחינה גולמית היא אוצר של בריאות ועכשיו בבקבוק הלחיץ של "אחוה" זה הכי קל לשים את הכמות המתאימה על הכריך, או בקערית כדי להוסיף לימון, מים ותבלינים, והמלצה שלי- זרזיף על גלידה ווניל עם טיפה סילאן.
הם מרכיבים את רוב הגוף שלנו, הם צורך החיים, הם מחיים את הנפש- מים.
בתחנת הרדיו "קול השלום" כמעט בכל שעה נשמע הסלוגן הנצחי בקולו של אייבי נתן המיתולוגי "שתו מים, רק מים".
מים משמשים לא רק לשתיה בעצמם אלא כמרכיב בעשרות משקאות ומזונות שאנו צורכים, אם בערבוב עם תרכיז, בהכנת קפה או בבישול.
בתחילת הבנייה בארץ ישראל, תמיד היו מרפסות שבהם ישבו דיירי הבית וצפו בסביבתם- מי בא, מי הולך, מה מזג האוויר ומה עונת השנה. שנים אחר כך המרפסות יצאו מהאופנה לטובת חלון בחצי גודל הקיר הפונה החוצה. בעשור האחרון המרפסות חזרו אחרי שהקבלנים והאדריכלים הבינו שהציבור רוצה להכניס את החוץ, ובעיקר את אור השמש, כמה שיותר הביתה.
אבל מה יותר טוב ממרפסת?
מה עם חלון ענק, למעשה בגודל קיר, דק מספיק כך שלא נחוש בו ובעצם נרגיש שאנו ממש בחוץ? רואים את הפרחים בחצר, את עלי השלכת של העץ, העוברים והשבים ברחוב והאורות הנוצצים בלילה, הכל "בשידור חי" היישר לתוך הבית שלנו באור טבעי, ובלי להפסיד מהחימום או המיזוג של הבית ונוחותו.
ארצות הברית היא מעצמה, וככזאת הכל בה בגדול, כולל הקולינריה.
בניגוד למטבחים אירופאיים שבהם מנה היא בגודל שתי נגיסות ועולה כמו בית, בארצות הברית מאמינים בשפע, בעיקר בטקסס, שם הגודל בהחלט קובע.
הרוח הזו שורה ב"טקסס" – מטבח אמריקאי אמיתי בעיר אשדוד, שתי דקות מחוף הים, שבה השף יורה מביא את מיטב המנות האמריקאיות האהובות במבחר גדול כולל בגרסאות טבעוניות ובמנות ילדים.