הדבר הראשון שבו הבחנתי כשהתקרבתי ל"סיידווק" – בדיזנגוף פינת גורדון, הייתה כלי המים לחתולים ולכלבים שניצב בחוץ ומראה שבמקום חושבים על הכל. כשנכנסתי ובחנתי את התפריט, ראיתי ש"לחשוב על הכל" הוא באמת המוטו של המקום.
להמשיך לקרוא
אולטרה בר- יפן בתוך הכוס.
בישראל קיימת תרבות אלכוהולית רחבה, ואין כמו סיבוב בשעות הערב באזורים תיירותיים כדי לראות "ערימה של חבר'ה" שכבר מזמן לא על הדשא אלא יושבים בברים ושותים, מפטפטים, מנשנשים משהו ונהנים מהערב.
הבעיה שבאיזשהו שלב, כבר ניסינו וכבר שתינו הכל, מהמשקה הקבוע שלנו (במקרה שלי וודקה עם אשכוליות אדומות) ועד למשקאות שכבר נמאס מהם עוד בשנות השמונים כמו "סקס על הקיר". ואיפה אפשר למצוא חידושים מרעננים בתחום האלכוהול?
אלורה בן גוריון- איטליה בלב תל אביב
בשדרות בן גוריון השוקקות, ניצבת "אלורה". מסעדה איטלקית שחוגגת בימים אלה שלוש שנים והיא אחת מתוך שתיים של "אלורה תל אביב" (הסניף השני נמצא ברחוב רוטשילד). כשנכנסים ל"אלורה" הדבר הראשון שמבחינים בו הוא האלמנטים האיטלקיים כפריים שבמקום- הקירות מחופים בלבנים לבנות כמו בכפרים של טוסקנה, על המדפים ארגזים של קיאנטי ולימונצ'לו, ומוסיקה איטלקית מתנגנת ברקע .
FINTESS – יוצאים אל היער!!
שיחה אמיתית מלפני כחצי שעה.
אני מחייגת אליו.
שומעת ברקע שיר של מארק אנטוני, כבר מגמה מבורכת.
הוא: הלו?
אני: אני רעבה, אתה מביא משהו לאכול? מתי אתה בא?
הוא: יש פקקים, יקח לי שעה.
אני : אבל אני רעבה!!!!!
הוא: את לא רוצה לחכות לי שנאכל משהו ביחד?
אני: הלו? אני רעבה!!
הוא : תאכלי משהו קטן בנתיים.
"דולפין ים" – החוויה הימית (והבשרית) של ירושלים.
העיר ירושלים כבר מזמן ביססה את מעמדה כבירת קולינריה מפוארת. ניתן למצוא בה מסעדות בכל הרמות ובכל הטעמים, שחלקן כבר הפכו למוסדות וותיקים שלקוחות חוזרים אליהם עם הדור השני והשלישי.
כזו היא "דולפין ים"– מסעדת דגים, פירות ים ובשרים, שקיימת כבר קרוב לחמישים שנה, ואהובה מאד על הלקוחות הקבועים וגם על תיירים ומבקרים בעיר שמחפשים אוכל איכותי, טרי מאד, מגוון ועשיר.
Ibis ירושלים- חופשה ירושלמית מושלמת.
כשמדברים על מה המרכיבים להצלחה במטבח הצרפתי, התשובה היא תמיד "חמאה, חמאה וחמאה". כשמדברים על מה המרכיבים להצלחה בתחום המלונאות, התשובה היא תמיד "לוקיישן לוקיישן לוקיישן". מיקום לא נוח עלול להפוך מלון מפואר לכזה שאין חשק להגיע אליו, כי יש הרבה "טרראם " מסביב. כשהוזמנתי לשהות במלון "Ibis" בירושלים – הבנתי כמה שהעקרון הזה נכון- כי כשאנחנו בחופשה לא ממש בא לנו לנסוע לכל מקום, לחפש חנייה ולנווט, וגם מוניות הן עסק יקר. לא סתם אומרים שבחופשות כלי התחבורה הנפוץ ביותר הוא "אוטובוס 11"- קרי, שתי הרגליים שלנו. מלון "איביס" ממוקם בצנטרום של הפיילה- בלב ירושלים, על כיכר ציון, צמוד לרחוב יפו שהוא משהו כמו ה"שאנז אליזה" של ירושלים, מרחק קצר לכל הנקודות החשובות של ירושלים- הכותל , שער יפו והעיר העתיקה, מגדל דוד, מדרחוב בן יהודה, מוזיאון המוסיקה, מעלית הזמן, בית הכנסת הגדול, ואיך אפשר בלי עשר דקות הליכה בלבד לשוק מחנה יהודה?
מיקי רוקד סירטאקי
קחו מוצרי גלם איכותיים שעומדים בתקנים המחמירים ביותר, שלבו אותם עם טכנולוגיות חדשניות, נסיון של 78 שנים וראש יצירתי במיוחד. מה קיבלתם? "מעדני מיקי". וככאלה שיש להם ראש יצירתי, תמיד יש רעיונות לטעמים ושילובים חדשים, שחס ושלום לא יהיה משעמם בפה.
הכובעים של קים.
הרזומה של קים אור אזולאי יכול למלא כמה וכמה דפים טובים- היא אושיית אופנה ובלוגרית מובילה בקרב בני נוער, עם מעל 170,000 אלף עוקבים באינסטגרם, ערוץ היוטיוב שלה מצליח, היא מבלה בשבוע האופנה בחו"ל כמו שאדם מן היישוב הולך לקולנוע השכונתי, ומסתחבקת עם דוגמניות ומפורסמות, ואם זה לא מספיק יש לה גם קריירה בערוץ הילדים והופעות בסדרות לצד כוכבים גדולים כמו אסי כהן ועוז זהבי, ועל הדרך גם עיצוב שתי קולקציות קפסולה לTNT, ביחד עם קמפיינים לחברות שונות, ויש לה גם זמן לטפח זוגיות שגם עליה מסופר בבלוג… וכן, היא בת 15.
הוא חם, הוא מזין, הוא הכוכב של החורף- המרק.
לכל עדה ולכל עם יש מרק משלו מסוגים שונים- מרק צח או מרק נזידי, מרק שמרכיביו מרוסקים או בחתיכות, קונסומה או מוקרם, עשיר או פשוט עם שקדי מרק , ממרק העוף של סבתא ועד ביסק סרטנים, ממרק העדשים שנמכר תמורת בכורה ועד בויאבז צרפתי, בורשט וצ'ורבה- הכל שם.
הבעיה- כשבאים הביתה בגשם, לא תמיד יש בבית את כל המרכיבים למרק שאנחנו רוצים ולא תמיד יש לנו גם זמן להתחיל לערבב כל מני תבלינים כדי שיצא לנו טעם טוב ולא רק מים חמים. אבקות המרק תמיד היו פתרון, ועל הדרך גם שימשו לתיבול, שוב מאותה סיבה- לחסוך התעסקות עם הרבה תבלינים, הטעם כבר כאן.
קורני- כחול, לבן, אדום.
הסופרבול, דונלד טרמפ, שדרות פנסילבניה 1600, , מייקל ג'קסון, פסל החירות, הדוד סם, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, התפוח הגדול, הוליווד, – אלה חלק מהאסוציאציות שעולות לנו בראש כשאנחנו חושבים "אמריקה". ואם חושבים על טעמים אמריקאים- זה ההודו שאוכלים בחג ההודיה עם רוטב הקרנברי, זה ה"על האש" של יום העצמאות, זה פאי התפוחים וליקר הביצים, ההמבורגר והנקניקיה, וכמובן השלישיה המנצחת- חמאת בוטנים שמככבת בכריכים של כל הילדים (ושל אלוויס פרסלי כשהיה חי), בראוניז שילדים היו מפלחים מהמטבח בפרוורים, ועוגת גבינה שקיבלה גרסאות רבות כולל "הניו יורקית" , כשיש אפילו רשת מסעדות אמריקאית שכל התמחותן היא עוגות גבינה שונות (זוכרים את "פני" מ"המפץ הגדול"?).