אנשים אף פעם לא באמת מוכנים לביקור הראשון של החסידה. לא מדובר במקרה של חוסר אינפורמציה, ההפך, יש עודף. וכשמוצפים מכל כיוון, קשה לבחור מה באמת נחוץ לנו ומה מיותר.

כשהבן שלי נולד, לפני 23 שנים , המודעות היתה קטנה יותר והאילתור גדול יותר (ומזל שלפחות המציאו את החיתולים החד פעמיים כבר אז, כי בילדותי כל חבלי הכביסה בשכונה היו מלאים בחיתולים מכובסים…).

אז את הבן שלי רחצנו בתוך גיגית פלסטיק שהנחנו על המיטה, שם גם חיתלנו אותו (על המיטה, לא בתוך הגיגית!), בגדים הושאלו מילדיהם של בני משפחה אחרים שגדלו (וגם עברו הלאה אחר כך), גם הצעצועים באו "בירושה" מכל מני ילדים אחרים, וחיתולים היו רק מדגם אחד.

היום כל ילד שנולד (וכל ילדה כמובן) הם הנסיכים של אבא ואמא ומגיע להם הטוב ביותר, והדאגה הראשונה היא לבטיחות – שכל מה שבסביבת הילד יהיה בטוח וימנע תאונות, יהיה מאושר מבחינת התקנים , לא רעיל ולא מסוכן.

(בתמונה למעלה- לא תאמינו אבל בגד ששימש אותי כתינוקת, נשמר ושימש את הבן שלי 22 שנים אחר כך…)

וזה מתחיל מהסלקל איתו אנו מוציאים את התינוק מבית החולים, שמשמש בדרך כלל גם כמושב הבטיחות למכונית, אחר כך המיטה והלול, השידה והעגלה, הביגוד, וכל מה שצריך עבור הטיפול היומיומי מבחינת אוכל, חיתולים וטיפול בגוף הקטן והשברירי הזה שאנחנו אחראים עליו מעכשיו ועד עולם.

לפעמים להורים טריים אין מושג כמה פרטים קטנים קשורים למשל במושג "לצאת לטייל עם התינוק בחוץ" – כי זה לא רק לשים אותו בעגלה וגמרנו, צריך לקחת עבורו עוד חפצים רבים כמו בקבוקים (במידה ולא יכולים או רוצים להניק), שמיכה, מגבונים, מוצץ, ועוד וכל זה גם צריך להגיע בתיק נוח שניתן לתלות על העגלה ולשלוף ממנו את כל מה שצריך בדיוק בשיא הלחץ.

גם המילה "אמבטיה" מורכבת מהמון פרטים כמו טמפרטורת המים, סבון שלא גורם לגירוי , מגבות שנוחות לתינוק, טמפרטורה מתאימה של החדר , קרמים שונים שמקלים על תופעות כמו צריבת חיתולים, מספריים עדינים לציפורני התינוק, מברשת שיער עדינה ועוד.

מעבר לכל הMUST , יש גם דברים שנועדו ללב, לנשמה, להרגשת ההורות שלנו, וליצירת אווירה נעימה לנו ולתינוק- כל מה שקשור לעיצוב וקישוט חדר התינוקות , צעצועים, צבעים, ועוד כי בחדר הזה לא רק שהתינוק יבלה זמן רב, גם אנו ההורים מבלים שם בהאכלה ובטיפול.

כמובן שלא רק ההורים הטריים (והסבים הטריים והנרגשים לא פחות) קונים דברים לתינוק, יש גם מתנות שהתינוק והוריו מקבלים לכבוד הלידה, ברית/ה, וטקסים נוספים כמו פדיון הבן ו"שלום זכר" שמקובלים בעדות שונות, וביחד מרכיבים את הפסיפס של מה שמקיף את התינוק והוריו בשלב החדש הזה בחייהם.

גם למי שאינו הורה טרי, שכבר יש לו ילדים וכבר התנסה בטיפול בהם ובגידולם, תמיד יש חידושים שהוא לא הכיר, דברים שיכולים להיות שימושיים יותר  עכשיו ולא היו בזמן גידול הילד הקודם, וכמובן חפצים ומתנות חדשים במקום כאלה שהתבלו או נגמרו.

הטיפ שלי – מכל הספרים והעיתונים והיועצים, הכי טוב, אבל ממש הכי טוב- ללכת להפגש עם חברים שיש להם ילדים קטנים, ולראות מה בדיוק כרוך בטיפול בתינוקות ופעוטות, מה צריך, מה מיותר, ומה לא צריך אבל כייפי ורוצים בכל מקרה, כי זה לא רק לגוף, זה גם לנשמה.

לדודה שלי נולדו שלושה ילדים. היה לה שולחן עם חמישה מקומות. זה הספיק. אחר כך הילדים גדלו ונישאו, הביאו הביתה את בני הזוג החדשים ולאט לאט החלו גם הילדים להצטרף, ומ3 ילדים נולדו 13 נכדים. כשהמשפחה הגיעה להתארח אצל הדודה, כבר התחילו להאריך את השולחן בכל מני אמצעים ביזארים כמו הוספת שולחנות ושרפרפים (ותמיד מישהו קיבל את השרפרף של הפסנתר). עכשיו חלק מהנכדים כבר גדולים, יש להם בני זוג וילדים משלהם, שבט ענק נוצר, וכבר אין מספיק תוספות לשולחנות בשביל כולם.

(למעלה- שולחן במצב סגור, למטה אותו שולחן פתוח).

אצלי בבית לעומת זאת, כמו אצל הרבה אחרים, לא היתה שעת אוכל מוגדרת, ובני הבית פשוט לקחו לעצמם אוכל והלכו כל אחד לדרכו – אחד לחדרו, להסתגר שם עם המחשב ולאכול תוך כדי, אחת לאכול על הברכיים , אחד לאכול על שולחן הקפה בסלון מול הטלוויזיה.

מחקרים מראים שכדי שהמשפחה תהיה מגובשת, רצוי לאכול לפחות ארוחה אחת ביחד, כזו שמדברים בה ולא שקועים בטלפונים החכמים או בטלוויזיה. אבל איך אפשר ליצור דבר כזה בלי פינת אוכל מושקעת?

שולחן נוח, רחב ומזמין, כסאות שמתאימים לכל המידות והגדלים, עיצוב שמאפשר לכל אחד להגיע לכל מנה ושיהיה לו מספיק מקום (ראיתם פעם ילדים נלחמים עם המרפקים?), והכל לפי הטעם האישי, ושגם יתאים לשאר הריהוט בבית כמובן.

לא לכולם יש מספיק מקום בבית לשולחן גדול, ומה עושים כשבאים בני המשפחה המורחבת או האורחים? שולחן אוכל שנפתח הוא הפתרון הנוח ביותר, אבל הוא צריך להתאים בדיוק לדרישות.

אני תמיד מעדיפה ריהוט שייוצר בדיוק בשבילי ולפי הדרישות שלי ושל האפשרויות העומדות בפניי (כמה מקום יש לי? כמה תקציב יש לי? לאיזה שימוש בדיוק אני צריכה את הרהיט? וכך הלאה.). שלא לדבר על זה שפריט שמיוצר בדיוק לפי הדרישות שלי, גם יהיה שונה מכל מה שיש אצל חבריי, ולא ייראה כמו פס יצור של יצרן שוודי שאולי אני אוהבת את כדורי הבשר שלו אבל לגבי ריהוט הייתי מעדיפה קצת ייחוד.

כמובן שחשובה לי גם נוחות הפתיחה, בעיקר עם מניקור מטופח…, משהו שלא צריך להפעיל כוח פיזי, שגם דודתי המבוגרת תוכל לפתוח בקלות כדי לארח את ילדיה, נכדיה וניניה, ובעיקר- שהגבולות יהיו אחידים כדי שקערה שתעמוד בדיוק בחלק המחובר, גם תעמוד ישר…

ומה עוד? כמובן שחומרי הגלם צריכים להיות טובים, כדי שלא שבוע אחרי הקניה העץ כבר יתנפח, יתגלו בו פגמים והלך הכסף והריהוט…ויש להתחשב גם בבני הבית הקטנים יותר, כשפינות חדות יכולות לסכן אותם למשל.

בתוכניות העיצוב רואים איך משפחה בת מזל מקבלת עיצוב מיוחד לפי הבית שלה וטעמה , וכיף לדעת שגם הציבור הרחב, בלי תוכנית טלוויזיה וצוות צילום, יכול לקבל בדיוק את מה שהוא צריך, ויותר מזה- את מה שהוא רוצה.

(ואיזה כיף לראות את הנכד מכין שיעורים על שולחן האוכל הרחב למשל….)

זו השנה התשיעית שבוחרים בישראל, במקביל להמון מדינות אחרות בכל רחבי הגלובוס, את המוצרים שיש בהם מספיק חידוש בשביל לזכות ב"מוצר השנה", ולא סתם חידוש אלא כזה שתורם את האקסטרה "משהו" הייחודי לטובת הציבור. באמצעות חברת המחקר TNS MYSEKER נשאלו יותר מ2000 צרכנים מהי הבחירה שלהם ,והם ייצגו את האוכלוסיה הבוגרת בישראל.

המטרה – לעודד חדשנות בנוסף לאיכות גבוהה, ולהכיר את המוצרים החדשים לקהל הרחב.

המוצרים נבחרו, התוויות הודבקו, עכשיו נשאר להתרשם. באירוע "מוצר השנה 2014" זכיתי לשמוע על המוצרים , להתנסות ולחוות דעה. כל אחד מהמוזמנים הופנה לקבוצה אחרת לפי תחום התעניינותו (טיפוח ויופי, אוכל או צרכנות). בקבוצה שלי – קבוצת הצרכנות – שמענו ולמדנו על המוצרים הבאים  –

ביסקוויטים לפעוטות של מטרנה- הבסקוויטים שמיוצרים על ידי "נסטלה" הידועה באיכותה, מוגדרים כ"מזון אצבעות" שהוא מזון שתינוק יכול לאכול לבד (בהשגחה!) במרקם מתאים , והדבר מאפשר לו עצמאות, מוטוריקה עדינה ומגוון טעמים רחב יותר. טוב , הביסקוויטים שמתאימים לאכילה מגיל שנה  – מכילים ברזל, סידן וויטמינים הנחוצים לגדילה והתפתחות טובה, וגם נשמרים טריים בגלל מנגנון הסגירה החוזרת. האמת, אני לא מחכה לנכדים, הביסקוויטים טעימים בפני עצמם גם למבוגרים, אני הולכת לחסל אותם בעצמי. (מצויין ליד קפה אגב..)

חיתולים – טוב, פה אין לי זווית אישית כי בפעם האחרונה שהשתמשתי בחיתולים היה עבור הבן שלי שהיום בן 23, והוא עדיין לא חושב על  נכדים ככה שאת החלק הזה אנסה רק בעוד כמה שנים. בכל מקרה, הזוכה בקטגוריה הזו הם החיתולים של "האגיס החיתול הראשון שלי" – שנועד להתאמה מושלמת לגופו הקטן של התינוק שרק נולד, כולל פתח ייחודי לחבל הטבור (ואיך לא חשבו על זה כשאני ילדתי?) וסמן רטיבות למניעת נזילות בגב. בחיתול יש גם אינדיקטור לרטיבות כך שלא צריך לפתוח כל רגע או לחילופין להחליף סתם.

סדרת "אבקמול" של טבע- הומצאה כאילו בשבילי אישית. כאן יש ווידוי – אני לא מסוגלת לבלוע כדורים. נכון, הבן שלי בולע כדורים וכמוסות מגיל חמש בערך, אבל אני לא מצליחה. אתם לא רוצים לדעת מה קורה כשאני מנסה, אז אני פשוט לא, וכל תרופה שאני צריכה לקחת, הופכת לשיתוף פעולה בין פטיש לבין מעדן חלב כלשהו, שבו אני מערבבת את האבקה שטחנתי ומקווה שהטעם של המעדן ימסך את המרירות ויאפשר לי לקחת את התרופה שאני זקוקה לה.

במקרה של "אבקמול" הכל יותר פשוט – מדובר באבקה  להורדת חום וכאבים בטעמי תות וניל וקפוצ'ינו, לבליעה קלה וללא צורך במים. מבחינתי, מדליית הזהב הולכת למוצר הזה ולהתחשבות במי שאינו יכול או רוצה לבלוע כדורים. "טבע" עובדים על פיתוחים רבים וחידושים רבים מדי שנה- הפיכת טבליות לקפסולות, אריזות "TO GO" , תרופות המתאימות לזמן השינה בלילה וכדומה. האבקות הן ביחס של 1 שקית אבקת "אבקמולי" למזרק אחד של אקמולי לילדים גדולים, ואחד שקיק "אבקמול" למבוגרים, ביחס לכדור אחד.

ריצפז פרש הום של סנו- הגענו לתחום הנקיון. האמת, אני לא יכולה להעיד לגבי חומרים לרצפה, מכיוון שאני מעדיפה לשלם (חוקית ובצורה הוגנת) לאנשים אחרים שינקו, אבל את התוצאות אי אפשר לפספס- לסידרה אפקט של בישום מתמשך, כך שגם כשאני מגיעה הביתה, שעות ארוכות אחרי שהמנקים כבר הלכו, הרצפה עדיין מריחה נפלא. אני התנסיתי בשלושה ריחות שהיו הולכים טוב גם כמטהרי אוויר משובחים – כותנה מלטפת, טבע רענן, וסבון מפנק. אני הכי אהבתי את הראשון, אבל לפי התגובות של חבריי, כל אחד אהב משהו אחר, כך שיש מבחר לכולם.

הריחות עוברים הרבה נסיונות ומחקרים כדי לקלוע לטעם הקהל הרחב, וטיפ – גם אם נדמה לכם שהפסקתם להריח את הבית, ברגע שתצאו ותחזרו – תריחו שוב. ענין של הסתגלות.

חוץ מהריח יש גם את שאר האפקטים של "ריצפז" – נקיון, הברקה והגנה.

BUBLLE BAR של תמי ארבע– אחד משני המכשירים של "תמי ארבע" שזכו ב"מוצר השנה" – בר מים שמוציא סודה באיזה רמת תסיסה שרוצים- מצוין גם להכנת קוקטיילים. המוצר הוא פורץ דרך (ומי זוכר את ה"סיפולוקס" שהיווה מתנת חתונה פופולארית בשנות השמונים?), חדשני, מעוצב כך שייראה טוב ולא רק יהיה שימושי, ונוח לשימוש (וכולל גם שירות נוח ומתקדם). בניגוד ל"סודה" שמכילה תוספים שונים, תמי באבל בר מכיל שני מצרכים בלבד- מים וco2 . המים המוגזים יוצאים במידה מדוייקת לכוס אחת כך שגם אין נזילות וכמות ההגזה תמיד שווה, מה שאומר אותו טעם בכל פעם. גם הטמפרטורה של המים נבדקה והותאמה להיות האידאלית לכוס מרווה וטעימה. (ומעבר למים המוגזים ניתן כמובן להנות במכשיר גם ממים קרים רגילים, פושרים או חמים, ואפשר גם לבחור את רמת ההגזה הרצויה).

"לה קט בתוספת חמוציות" – בזווית האישית – גידלתי חתולה במשך 19 שנים. חתיכת חיים. מההתחלה ועד מותה בשיבה טובה , היא אהבה בעיקר את מזון החתולים של "לה קט" ואנחנו קנינו שקים על שקים (וגם קצת בשביל חתולי הרחוב המקומיים). ב"מוצר השנה" זכה מזון החתולים של "לה קט" בתוספת חמוציות שמסייע בבעיה נפוצה של חתולים – דלקת בשלפוחית השתן.

בזק FREE CLOUD – כי כשהמחשב קורס וכל מה שנשמר עליו נעלם- תמונות, מסמכים, סרטים, קבצים, זה בערך מקביל לחורבן בית שלישי. כדי למנוע את זה, קל מאד לשמור את הכל על הענן של בזק, בחינם, ללא הגבלת נפח ולגשת מכל מקום ובכל זמן. עד היום כל הפתרונות בסגנון הזה היו תלויים בנפח מסוים או בתשלום .גם חווית השימוש קלה ונוחה, כך שאפשר לגבות הכל בקלות. השימוש הנפוץ ביותר היום בענן בקרב לקוחות "בזק" הוא הורדת ושמירת סרטים, מה שתופס המון מקום במחשב הביתי או בכוננים ניידים. עד כה נרשמו לשירות מעל 150,000 איש. אף אחד לא עזב.

טיפ שלי – כשנוסעים לחו"ל – להעלות לענן את כל המסמכים – סריקה של הדרכונים, כרטיסי הטיסה, ביטוחים ,העברות כספים וכו', וכך אם נתקעים בחו"ל – הכל זמין.

חברת הסלולר של YOUPHONE– כי הלקוחות מקבלים יותר מאשר שיחות – שירות שמאפשר לקבל הנחות בחשבון החודשי כנגד קניות יומיומיות ברשתות של MEGA וYOU   ודלק ב"דור אלון". מה הכוונה? כל פעם שעושים קניה ברשת "מגה" באמצעות כרטיס המועדון הפשוט (אין צורך בכרטיס האשראי של "יו") הקניה נרשמת ומחושבת , וישנן הטבות שיורדות ישר מחשבון הטלפון, כך שעושים קניות שבמילא צריך (עם המון מבצעים לחברי מועדון הלקוחות) וגם מקבלים הנחה על הטלפון. כך גם בתדלוק ב"דלק אלון" ובחנויות הנוחות שלו , "אלונית". "יופון" יושב על תשתית של רשת וותיקה ומאפשר גלישה מהירה וחבילות מוזלות מאד בשיחות לחו"ל ובחו"ל עצמו לשיחות מקומיות. ובונוס נוסף – מדי כמה זמן ישנו "מוצר הפתעה" מוזל במיוחד ללקוחות "יופון" כמו חיתולים בתשעה שקלים או סוכר בשקל אחד וכדומה כך שבכל מקרה רק מרוויחים.

עוד מוצרים שלא נסקרו בקבוצה שלי אבל הם חביבים עלי –

רבלון "COLORSTAY ULTIMATE SUEDE" – כאחת שמתאפרת בבוקר והולכת ליום ארוך שכולל אוכל ושתיה, ואחר כך גם הולכת לרקוד (עם המון נישוקים וחיבוקים לחברים) – השפתון צריך לשרוד, והרבה. אני לא סובלת שפתונים שנמרחים על כוסות שתיה, על אנשים אחרים או על עצמנו ואין בחורה שלא מכירה את הקטע של שערה שנתפסת על השפתון וכשמרחיקים אותה, הופכת לפס על הפנים. השפתונים של רבלון עמידים 16 שעות אבל לא מיבשים אלא מטפחים את השפתיים ומשאירים אותן רכות (כך שגם כיף להתנשק וגם השפתון לא נהרס!) ומכילות חמאת שיאה, תמצית אלוורה וגם ויטמין E.

בלחמים – לחם 100% שיפון קל של "לחם הארץ" – גם היתרונות של השיפון, גם חצי מהקלוריות. טעם עדין, מרקם קליל, הולך מצוין עם ממרחי ירקות. הלחם נאפה בתנורי אבן מיוחדים באפיה מסורתית שכוללת ידע ונסיון רב, השיפון מגביר את זמינות המינרלים והפעילות של החיידקים הטובים בקיבה, לחם שיפון הוא בעל אינדקס גליקמי נמוך כלומר תחושת השובע ארוכה יותר, ויתרון נוסף של השיפון הוא הסיבים  שעוזרים לפעילות מערכת העיכול.

MOISTUREDEEP של "ניטרוג'ניה". את מוצרי ניטרוג'ניה גיליתי בזכות אמא שלי, שסבלה שנים רבות מכפות ידיים יבשות בגלל חורף, עד כדי דימומים וכאב. שום דבר לא עזר עד שגילינו שמה שלא עושה אף משחה רפואית, עושה "ניטרוג'ניה". העור הפך רך ונעים, הסדקים נעלמו ואנחנו הפכנו למעריצות. הקרמים של "דיפ מויסטור" חודרות ל10 שכבות עליונות של העור ומשאירות אותו רך ונעים. אני במיוחד מתה עליהן בטיולים ארוכים כשכפות הרגליים הרוסות, בעיקר במזג אוויר קר.

קוטג' תנובה מופחת נתרן (מלח)  (המצפן התזונתי) ושוקו – מסדרת משקאות השוקו של תנובה- משקאות מופחתי סוכר (שלושים אחוז פחות) ולעומת זאת מכילים 96% חלב, וויטמינים וכמה שפחות לקטוז. כי גם לילדים מגיע לגדול בריאים (והאמת, אני מתה על שוקו בעצמי…) – "המצפן התזונתי" הוא מיזם של "תנובה" שבו מנסים להפחית לאט לאט את כמויות הנתרן והסוכר במוצרים, ועדיין להשאירם טעימים ואיכותיים. ההפחתה היא איטית כדי שהציבור יתרגל לטעם וירוויח בריאות.

ניוקי – גם הוא מסדרת GREEN של שופרסל – למי שאוהב ניוקי אבל אסור לו לאכול גלוטן, הניוקי היחיד שלא מכיל גלוטן, וטעים באותה מידה. עם רוטב טוב, עם סלט ירוק ליד, כל בני המשפחה יכולים להנות .

פסטרמה הודו – אם כבר מרכיבים ארוחה , פסטרמה היא פתרון בשרי מהיר, נוח ודל שומן, והכי טוב- מאה אחוזי רכיבים טבעיים – והכל של יחיעם.

סדרת המטליות החכמות היומיות של ניקול – כי שוב, אני ועבודות נקיון לא הולך ביחד (חבל על המניקור!!) ומטלית יומית שניתן לזרוק, היא פתרון מצוין (ראיתם מישהו שאשכרה מכבס מטליות?).

לאתר מוצר השנה- http://www.productoftheyear.co.il/ (שם אפשר למצוא את הרשימה המלאה של הזוכים).

לפני כשבועיים הכנתי עוגת גבינה. כשחיפשתי מתכון, מצאתי בהוראות את השורה הבאה "יש לעטוף את תבנית האפיה בנייר כסף בשתי שכבות כדי שלא יהיו נזילות". זה כבר מלחיץ  כי אף אחד לא רוצה שהעוגה תיזל לו ותהרוס גם את עצמה וגם את התנור.

גם השף קונדיטור דודו אוטמזגין, עם רקורד של לימוד והתמחות במיטב מקדשי האפייה באירופה, שמפיק פה בארץ מהתנור שלו את מיטב המאפים, לא אוהב נזילות. "יש דברים שלא מתפשרים עליהם" הוא אומר, ולכן הוא הסכים לחבור לfood Appeal – רק כשבירר שהם עברו מפעלים רבים לתבניות עד שמצאו את המפעל המושלם במילאנו איטליה, שמייצר בכמויות של בוטיק, ומשקיע הרבה בכל תבנית אפיה שהוא מייצר, לתוצאות מושלמות.

לתבניות מספר יתרונות –

הן עשויות פלדה הכוללת גם ציפוי נון סטיק בעל שלוש שכבות, שעובר תהליך שיוף מיוחד לפני הציפוי, כאמור, כדי למנוע נזילות יש לתבניות מגרעת חיצונית, הסוגר הוא ניירוסטה אל חלד חזק, כך שגם אם פותחים וסוגרים מליון פעם, הוא עדיין עמיד ומחזיק את המאפה בלי פשלות, וכמובן הדאגה לבריאות – התבניות לא מכילות כימיקלים רעילים והן מתאימות לאפיה עד 250 מעלות.

ב"לגעת באוכל" יודעים לבחור איזה מוצרים הם רוצים להציג, וכשהם בחרו להציג את התבניות של דודו עם "פוד אפיל" הוא גם הגיע והדגים את המטעמים שהוא מכין מהתבניות הללו.

יש מבחר גדול של תבניות – בגדלים שונים, קפיציות, לפאי ולמאפינס, לאינגליש קייק, לפיצה והפיבוריטית שלי – תבנית קוגלהוף מתפרקת שיש לה שני בסיסים, כך שאפשר להשתמש בה גם כתבנית רגילה וגם כתבנית למאפים שדורשים את האוויר שנכנס באמצע. (כמו סיר פלא- אוי, איזה געגועים לסיר פלא!! יש עוד מי שאופה בהם? )

(בתמונה למעלה- התבנית הדו שימושית של הקוגלהוף, בתמונה למטה- המטעמים שדודו הכין לנו בתבניות של Food appeal).

בקרוב אני אופה עוד כמה עוגות גבינה (הייתם מאמינים שאני אעבור מהתמחות ב"מנה חמה" לשהייה מרצוני בין הסירים והתבניות?) ואני מתכננת שהעוגות שלי ייצאו גבוהות, יפות וכמובן טעימות, בתבניות שיתמודדו איתן בכבוד.

ומבצע מיוחד ב"לגעת באוכל" – עד חג השבועות יש 20% הנחה על כל התבניות!

לגעת באוכל –

http://www.tfood.co.il/

בילדותי, כמו הרבה ילדים אחרים, שנאתי את שיעורי ההתעמלות. במקרה הטוב – המורה נתן כדורסל ואמר "לכו לשחק", במקרה הנפוץ יותר הוא הכריח אותנו לרוץ סביב בנין בית הספר או לעשות כל מני פעולות מסובכות כמו "עמידת ראש" (שעד היום אני לא מסוגלת לעשות ולא רוצה בכלל). אחרי השיעור היה "תענוג" במיוחד בקיץ, כשבכיתות כמובן לא היה מזגן, מקסימום מאווררים חורקים שכולם הזיזו לכל הכיוונים, כך שה"ניחוחות" ליוו אותנו כל היום וגם התחושה לא היתה נחמדה בכלל. אני במיוחד חושבת היום על אותם ילדים נניח בעלי עודף משקל או סתם "לא ספורטיביים" שנאלצו להתחרות מול כל הכיתה בכל מני תרגילי ספורט, שגרמו בעיקר לבנות המין הנשי לנסות לשכנע את המורה שיש להן את ה"אורח החודשי" כמעט בכל שבוע ולכן הן נאלצות להחמיץ את השיעור.

מאז גדלנו, המודעות לספורט לצורך בריאות ושיפור המראה גדלה, וברגע שזה כבר לא היה חובה, פתאום מצאנו לעצמנו כל אחד את הנישה הספורטיבית המועדפת עליו, שאותה יעשה ברצון ולא בכפייה.

יש כאלה שאוהבים ספורט בחוץ כמו ריצה או משחקי קבוצה, יש כאלה שאוהבים ספורט אם זה עם מזגן צמוד, כמוני, ומתמקמים בחדר הכושר , שם יש מראות, יש מזגן, יש טלוויזיה, יש מוסיקה ,ובעיקר יש אנשים אחרים שנותנים לך אנרגיות להתאמן בעצמך.

ניסיתי כל מני סוגי ספורט – מקיקבוקס שנגמר בפציעה שאילצה אותי לעזוב , דרך ספינינג ששיעמם אותי למוות , ועד שיעורי אירובי שהיו נחמדים אבל לא הסתדרו לי בלוחות הזמנים.

(קרדיט לתמונות בקישור זה )

בסוף הגעתי למה שמתאים לי הכי הרבה- חדר הכושר. התוכנית שלי, שמתחלפת בעזרת מדריך פעם בשלושה חודשים עד חצי שנה, מתחילה בתרגילי משקולות חופשיים (אני מעדיפה אותם מכיוון שאני מגיעה בשעות הערב העמוסות, בגלל שאני עובדת, ואז זה סיפור להצליח להשיג מכשירים), עובדת על שרירי זרועות, גב, עוברת לחזה ומשם למשקולות רגליים, לא מזניחה את ה"פאואר פלייט" בשביל ההתנגדות הנוספת, תרגילי בטן, תרגילי מתיחות ובסוף הבונוס- להרכיב אוזניות, להתחבר לאיזה סרט או קומדיה, וללכת כמעט שעה, בלי לשים לב.

כמובן שזה מחייב גם ציוד ספורט מתאים, כי ציוד לא מתאים יכול לגרום לאי נוחות במקרה הטוב, ולפציעות ופגיעות במקרה הפחות טוב. הדבר שהיה לי הכי חשוב היו נעלי הספורט, ולמרות שהפעילות שלי היא בתוך חדר הכושר, אני מרגישה הכי בנוח בנעלי ריצה לנשים, שהופכות כל צעד לריחוף על ענן. כשקניתי את הנעליים בדקתי היטב שהן יושבות בנוחות, ששום דבר לא לוחץ או משפשף ושהן איכותיות. שווה להשקיע בזוג טוב, אחרת זה עולה ביוקר. אחרי הנעליים בא חלק שמאד חשוב לנשים – הטופ- החלק העליון. זו יכולה להיות גופיה או גוזיה, העיקר שתחזיק טוב, כי אין סיוט גדול יותר לאישה בעלת חזה במידה בינונית ומעלה, מאשר לרוץ קדימה כשכל שאר החלקים שלך רצים אחורה ו"מתנפנפים". זה כואב, זה לא נוח ומאד לא בריא. אני מעדיפה "טופים" שהם סוג של חזיות גדולות שמחזיקות היטב, ומי שיראה אותי בזמן רכישה של טופ כזה, יראה אותי קופצת ומנפנפת ידיים, מתכופפת וזזה, כדי לוודא שהכל ארוז ונשאר במקום (ובעיקר גם לא לוחץ מתחת לבית השחי – עדיף לקנות מידה טיפה יותר גדולה בהקף מאשר שיווצרו כל מני "נקניקיות" מעל ומתחת לפריט).

בתור חלק תחתון- יש כאלה שבוחרים מכנסיים קצרים, אני מעדיפה ארוך כדי לגעת פחות במכשירים (למרות שאני מניחה מגבת) ומשתמשת במכנסי קפואירה שקניתי בטיולים בברזיל. יש להם גומי ויש להם שרוך ואני יכולה להתאים את המכנסיים כפי מידתי.

עוד בציוד שלי – מגבת איכותית וסופגת (שאני מכבסת אחרי כל שני אימונים), כפפות ששומרות על הידיים שלי בזמן אחיזת משקולות או מכשירים, תיק ספורט מאוורר עם מספיק כיסים בשביל כל מה שצריך, אזניות טובות למוסיקה והעברת הזמן, גרביים סופגות, גומיות טובות לאיסוף השיער ומנעול קומבינציה ללוקר.

כמובן שאלה הצרכים שלי, ומי שיוצא לרוץ למשל, צריך ציוד אחר לגמרי, וכך גם מי שעוסק בתורות לחימה (ואיזה כפפות מגניבות היו לי כשהייתי בקיקבוקס….).

מעבר לזה, אנשים שמתאמנים הם אנשים שאוהבים להראות טוב, והיום כבר לא מוצאים בחדר הכושר את חולצת הטריקו של "טירונות 2003". היום המתאמנים לבושים בגדים מנדפי זיעה, שמחטבים, מחזיקים הכל, נוחים מאד (בלי תפרים ותוויות!) וגם יושבים טוב על הגוף ומעודדים מוטיבציה להמשיך להתאמן ולהמשיך להרגיש טוב עם הגוף. ישנן אופנות שונות שמישרות קו עם כוכבים פופולאריים בתחום הספורט או בתחום המוסיקה (בערוצי הMTV אפשר לראות הרבה אופנת ספורט, בעיקר לנשים).

למי שבאמת חשוב האימון המקיף, שווה גם שעון דופק שמדווח על התוצאות (ויש המון פטנטים) וכמובן גם תוספי תזונה למיניהם, לפי התוצאה הנדרשת, שכן יש הבדל בין גבר שרוצה שרירים לבין אישה שרוצה גוף חטוב.

זו גם ההזדמנות לשבור מיתוס- נשים לא צריכות לחשוש לעשות עבודת כוח (משקולות) כי הן לעולם לא ייראו כמו גבר שעושה משקולות, בגלל מבנה הגוף הנשי. עבודת כוח מעלה את המטבוליזם ומועילה מאד לחיטוב (וגם לבריאות!).

כמובן שישנם גילאים שהספורט חשוב לא רק למראה החיצוני אלא הכרחי לבריאות טובה ולאריכות ימים.

שמן זית הוא אחת הברכות שהתברכה בהן ארץ ישראל, וכבר בתנ"ך הכירו בחשיבותו, בשימושיו ובטעמו הטוב. כדי לייצר שמן זית טוב, צריך את הידע, את היד ואת הדמיון למצוא את תערובת הזיתים הטובה ביותר. כש"זיתא" שלחו לי את שמן הזית "כנען" מסדרת הפרימיום שלהם, חשבתי איפה הכי טוב לשלב- האם ברוטב, האם בתבשיל? בסוף החלטתי לקבל את העצה של בנצי אלישע, מנכ"ל זיתא, ולהתענג על השמן פשוט כמו שהוא, למצות את הטוב שבשמן וטעמיו בדרך האולטימטיבית – לטבול בו לחם טרי ביתי, עם קצת חומץ, עם זיתים על הדרך כדי להגביר את החוויה. ואכן זה היה הרעיון הטוב ביותר כי כך יכלתי לחוש את טעמי הפירות שבתוך השמן, והשילוב של חריפות ומרירות עדינים שמופיע בסוף.

השמן, שמורכב מבלנד של שני זנים משובחים – ברנע ופיקואל, שנמסקו בשיא איכותם מכרמים מובחרים, והוא כתית מעולה מהמסיק החדש.

הכבישה היא קרה והחמיצות המירבית הי 0.5%.

אני שמעתי על אנשים שלוגמים כוסית שמן זית על הבוקר לבריאות טובה, אני לא יודעת לגבי לגימת שמן אבל עם הלחם הוא היה פשוט תענוג.

להשיג בכל רשתות השיווק.

את הכלים והאיכות של פיירקס אין צורך להציג, הם מותג ידוע ומפורסם. הזכוכית המחוסמת שעמידה בטמפרטורות גבוהות, העמידות בפני שריטות, אי ספיגת ריחות, ופתרונות איכסון הופכים את פיירקס לשם דבר.

הקו החדש של סידרת ה"קוק אנד סטור" הוא קערות זכוכית שמצטרפות לתבניות המלבניות, המרובעות והעגולות שכבר קיימים בסידרה. הקו הוא קו בריא מכיוון שהכלים הם הגיינים ולא סופחים ריחות וטעמים. הזכוכית של הקערות כל כך עמידה שהיא יכולה לנוע מטמפרטורה של מינוס ארבעים ועד לטמפרטורה של שלוש מאות מעלות צלזיוס (!) מה שאומר שאפשר גם בתנור וגם במקרר ובמקפיא. יותר מכך, אהבתי את העובדה שהכלים מסוגלים לעבור מטמפרטורה לטמפרטורה במהירות וללא צורך לחכות שיתקרר כדי שהכלי לא יתפוצץ .

בצורה כזו גם חוסכים זמן וגם חוסכים כלים ומים לניקוי, כי באותו הכלי מכינים – בתנור למשל, ואז מגישים ואז שמים במקרר את השאריות או להקפאה לזמן מאוחר יותר, וכמובן אחר כך מחממים שוב באותו הכלי.

לקערות יש גם מכסים תואמים ששומרים על הטריות והארומה מצד אחד, ומגינים מפני ריחות וטעמים של כלים אחרים שנמצאים בסביבתם במקרר למשל.

בתמונה ניתן לראות איך הכנתי מרק חם , אכלנו ממנו קצת , שמרנו לאחר כך במקרר, וחיממנו במיקרוגל, ואז אכלנו ישירות מתוך הקערה.

מוצרי הזכוכית של פיירקס עשויים מזכוכית בורוסיליקט שהופכת אותם לעמידים כאמור להבדלי טמפרטורות, וגם לזעזועים ולבלאי, שלא לדבר על שטיפה במדיח הכלים. בשימוש סביר הם גם לא נשברים, וכמובן השקיפות מאפשרת מעקב אחרי כל מה שקורה בתוך הכלי.

כשסיימנו פשוט איחסנו כלי אחד בתוך השני, בהתאמה מלאה ובתפיסת מקום מינימלית בארון הכלים.

להשיג במשביר לצרכן וברשתות השיווק המובילות.