כולם יודעים שארוחת בוקר היא בבוקר, ארוחת צהרים בצהרים וארוחת ערב בערב, אבל מתי זמן הנשנושים? התשובה לכך כפי הנראה היא "בכל זמן" כי אין לדעת מתי זה יבוא לנו – אחרי אימון, בסוף יום עבודה, אחרי ארוחת צהרים כשעוד יש זמן רב לארוחת הערב, בנסיעות, בפארק עם הילדים, בטיול עם הכלב, איפה לא?
הקיץ מפתה אותנו לצאת לטיולים ארוכים בחוץ, השמש, הבריזה והנוף הם חוויה מהנה לכל אחד. הבעיה מתחילה כשהרעב מתחיל לבצבץ ובמקום להרגע מול נוף מקסים הופכים למשהו עצבני, רגוז ובעיקר- רעב!!!.
נכון, אפשר להכנס לאיזו רשת מזון מהיר או לקנות ממתק או חטיף במחיר כלכלי מופקע ובריאותי נורא, אבל אם יש אופציה בריאה וטעימה- זכינו.
(קרדיט לצילום למעלה- ליהיא עדי)
"נשנוש", "חטיף", "משהו טעים"- לא משנה למה אתם מתכוונים, בסוף זה תמיד נגמר בסוג של ממתק לא תמיד בריא. תראו לי בן אדם אחד שאמר "סבבה!" כשאמרו לו "אם אתה רוצה חטיף, הנה קח תפוח".
בילדותינו היינו ממיסים שוקולד ושופכים אותו על פצפוצי אורז כדי לקבל ממתק פריך ומתוק. ב" UNDERCOVER" איכשהו קראו לי את המחשבות הנוסטלגיות והפכו לי בדיוק את הפריכות והמתיקות הזו לחטיף בריא ואיכותי במיוחד- חטיפי קינואה קלויה בציפוי שוקולד פרימיום.
סוכריית תרנגול, מסטיק עלמה, גלידה בקרטון, מקל סבא מלא סוכריות צבעוניות והסוכריה שההורים הכי שנאו- סוכריית משרוקית. אלה רק חלק מהממתקים הנוסטלגיים שגדלנו עליהם ושנעלמו, אבל הזכרון עדיין חי, עטוף בגעגוע לילדות.
יום העצמאות הוא יום נוסטלגי- מסיפורי שנות ראשית המדינה, ועד לסרטים שמוקרנים שוב ושוב (ושוב ושוב ושוב) כמו "צ'ארלי וחצי", "חגיגה בסנוקר" וכמובן "אלכס חולה אהבה" שחלק גדול מהקסם שלהם הוא שהעלילה מתרחשת שנים אחורה ומביאה איתה את המראות, הצלילים והזכרונות מפעם.
התסריט תמיד חוזר על עצמו- קמים בבוקר ומחליטים שהיום נאכל בריא. לא עוד תועפות של סוכר ופחמימות ריקות, הגוף שלנו הוא המקדש וצריך לכבדו במקסימום בריאות.
אנחנו משתדלים לתכנן ארוחות בריאות אבל אז… מגיעות השעות הבעייתיות – אחת עשרה בבוקר, רחוק מארוחת הבוקר ולא מספיק קרוב לארוחת הצהרים, וחמש אחר הצהרים, כשמי זוכר כבר מה אכלנו והערב עוד רחוק… אלה שעות המלכודת- שעות ה"מתחשק לי משהו טעים" ביחד עם ירידת האנרגיה כשעוד יום או ערב שלם לפנינו.
הצורך במתוק טבוע בכולנו, מינקות. הבעיה שמרבית הממתקים מכילים שפע של מרכיבים שאינם בריאים, והתוצאה היא שהם משמחים אותנו לטווח הקצר אבל מזיקים מאד לטווח הארוך.
מצד שני כשאני רוצה "משהו מתוק" ומישהו יציע לי "קחי תפוח " סביר להניח שהתגובה שלי לא תהיה כזו ידידותית.
יש אייקונים שאסור לשנות. ויש כאלה שכיף לקבל גירסה נוספת שלהם. "ערגליות" הוא אייקון ישראלי שמתחיל בילדים שנהנים מהמרקם הנמס בפה, דרך הצבא והמילואים, חדרי המורים, ישיבות צוות ושידוך מופלא עם קפה.
הטעמים הקלאסיים של שוקו ותות קיבלו "אחים" בהרבה מהדורות שונות כמו מייפל, תפוח, תמרים וכדומה.
"ביסלי" ו"אפרופו" הם חטיפים מוכרים ואהובים. חלק מהעניין של להיות מוכר הוא שאם אנו אוהבים משהו, אנו תמיד שמחים לפגוש אותו בשנית ואף כבר מדמיינים את הטעם והמרקם עוד לפני שפתחנו את השקית.
"במבה" של אסם היא מותג מנצח, כזה שלא ממש צריך להציג, ואחד הדברים הנחמדים הוא שכל הזמן יש חידושים. אסם עם היד על הדופק וכל אירוע או זמן זוכה להתייחסות "במבאית" בהתאם להנאת כל המכורים (ואלה שבדרך).
השבוע הגיעו שני סוגי במבה מיוחדים לתקופה.
פריכיות הן כבר שנים רבות להיט בישראל. עד כדי כך שלפני שנים יצרני פריכיות היו בטוחים שבישראל ישנם כעשרים מליון אזרחים לפחות, לפי כמות הפריכיות הנמכרות.
מאז זרמו הרבה נשנושים בנהר וכעת משיקה חברת "תבליני מימון" סדרת מוצרי פריכיות חדשה העושה מהפכה של ממש בתחום.