בתחרויות בישול בטלוויזיה, כשמנה יוקרתית מוגשת לשף מפורסם, הדבר הראשון שהוא מחפש הוא את הרוטב. איפה הרוטב? שאלה שעלולה לפסול מתחרה שהגיש את הבשר הטוב ביותר, או את התבשיל הטוב ביותר. הרוטב הוא הבגד המיוחד של מנה, הוא נותן לה את הרטיבות, הטעמים והאיזונים.
שקשוקה היא אחד המאכלים הישראלים הפופולארים ביותר. שילוב של רוטב ושל ביצים, מצד אחד הכנה מהירה, מצד שני אפשרויות גיוון רבות, כך שכל מה שיש במקרר יכול להפוך לארוחת ערב. הבעיה היא שכדי שהרוטב יהיה עשיר, צריך להשקיע בחיתוכי ירקות, אידוי, טיגון וכו', ומה לעשות שאנחנו בדרך כלל מתעצלים?
"אוליביה" מביאים לנו רוטב שקשוקה, ועכשיו גם רוטב שקשוקה חריף, עם פלפלים עצבניים במיוחד.
קיבלתי להתנסות שני רטבים- אחד הרגיל ואחד החריף, וחילוקי הדעות בבית הגיעו מיידית. שני שליש מאיתנו (רמז- לא אני) אוהבים חריף במידות שונות, כשהדור הצעיר מסוגל לאכול שדה פלפלים בלי למצמץ, והדור הטיפה פחות צעיר אוכל בגבורה אבל טיפות זיעה צצות מדי פעם על המצח. מעבר לזה היו גם חילוקי דעות של "ללכת לפי ההוראות שאומרות להשתמש רק ברוטב ובביצים" לעומת "אבל זה משעמם, בוא נוסיף קצת תוספות מהבית".
בסוף הוחלט להכין שתי שקשוקות שונות ולהחליט מה יותר טוב (אם כי אני משוכנעת ששלי תמיד ייצא יותר טוב).
הראשונה היתה החריפה -הגירסה שלו- והיא היתה כזו:
חימום הרוטב הישר מהצנצנת, הוספת הביצים בעדינות.
ארבע ביצים לשני אנשים, שלב התחלת הבישול שלהן.
למעלה- התוצאה- מחבת שקשוקה לשני אנשים, עם זיתי קלמטה, טחינה ביתית עם זעתר וכמובן לחם אחיד פרוס.
ואז הגענו לגירסה שלי
קצצתי גמבה וזיתי קלמטה, ואידיתי קצת את הגמבה.
יש לציין שטיגנתי באותו מחבת שטוגנה השקשוקה החריפה, ומעט מהחריפות נדבקה גם לרוטב הלא חריף.
הוספת הרוטב הלא חריף, הביצים, סגירה בכיסוי (שימו לב איזה בועה יפה הצלחתי לצלם שניה לפני שהתפוצצה) וכמה דקות לפני תום הבישול- הוספת זיתי הקלמטה הקצוצים.
למעלה- התוצאה- בגלל שהיו מוצקים ברוטב (הזיתים והגמבה), כל המרקם היה יותר מוצק. אני אוהבת את הביצים יותר נוזליות לכן קיצרתי את זמן הבישול. כמו כן, כמו שהזכרתי מקודם, בגלל שטיגנתי באותה המחבת, קצת מהחריפות נדבקה לשקשוקה הלא חריפה והתוצאה היתה עקצוץ בשפתיים.
למען ההגינות טעמתי גם מהרוטב החריף, ואין מצב שהייתי מצליחה לאכול אותו, חריף לי מדי (פולניה שכמוני). בן הזוג אכל ואדמומית צמחה בלחייו, "זה חריף" הוא אמר אבל סיים הכל, והבן אכל בלי להניד עפעף ואמר "טעים מאד" . אין לי מושג איך הוא יצא לבנבן כמוני, אבל מכרסם חריף כאחרון המקסיקנים.
המסקנה שלי מהרטבים- נוח מאד, כי ביצים בדרך כלל יש בכל מקום, ואם יש צנצנת כזו במזווה (לא צריך מקרר עד שלא פותחים, כל צנצנת מספיקה לשתי מנות- של נניח שתי ביצים לכל אחד) אז מסודרים מבחינת ארוחת ערב מהירה.
(וגילוי נאות – התכוונתי לשים גם פטרוזיליה במנה שלי, אבל נזכרתי הרבה אחרי שכבר סיימתי לאכול…. למזלי נשארה לי חצי צנצנת רוטב, ככה שאני מבטיחה בפעם הבאה להרבות בעלים…)
עשר שנים פעל סניף של "פיצה ביג אפל" במודיעין, עד שבעלי המקום החליטו שאין כמו עצמאות, וכך נולדה "כרמיז". ההגדרה- איטלקיה כשרה למהדרין, עם מנות מקוריות. כמה מקורי? מכירים עוד מקום שבו אפשר לאכול גם את המחבת של השקשוקה? הוזמנתי לבדוק.
אם מנסים להזכר בסמל ישראלי קולנרי מובהק, השקשוקה מתייצבת באחד המקומות הראשונים ברשימה, אולי רק מתחרה בפלאפל.
ביצים, עגבניות, קצת חריף, גבינה, לכל אחד יש את המתכון שלו, ויש המון גרסאות.
שקשוקה היא מנה פופולארית בארוחות הישראליות, בעיקר בערב. כולם אוהבים אותה, בכל גיל ומכל עדה. מצד שני, כולנו אנשים עסוקים וכל קיצור דרך שמביא לתוצאה איכותית, רצוי ומתקבל בברכה.
קיבלתי להתנסות את הלקט החדש של "סנפרוסט" – לקט ירקות וציר תיבול להכנת שקשוקה.
הלקט מכיל את כל הירקות שנמצאים בשקשוקה- עגבניות, פלפלים, ובצל וכן שקיות ציר שכולל כבר את כל המרכיבים. ההוראות פשוטות – לשים את תוכן השקית במחבת, להוסיף מים ושמן, לבשל רבע שעה עד עשרים דקות- הזמן שלוקח למים להצטמצם, להוסיף את שקית הציר, לערבב , להוסיף חמש או שש ביצים , לכסות, לבשל עוד חמש דקות וזהו, יש שקשוקה עשירה.
אז ניסיתי בעצמי וכך זה עבד עבורי:
ראשית, כמות המים היתה מדוייקת מבחינת הכתוב על האריזה. אצלי הכמות היתה טיפה פחות וראיתי שיש סכנת שריפה למנה ולכן הבנתי שחשוב להקפיד על הכמויות.
(בתמונה- הירקות מהשקית למחבת)
אחרי שהנוזלים הצטמצמו הוספתי את הציר וערבבתי. פה אני חייבת לציין שהטעם הסופי שנותן הציר הוא מאד מתובל, מי שאוהב טעמים פחות עזים, עדיף להוסיף פחות מהציר. ענין של טעם.
הוספתי את הביצים (חשוב לשבור בכוס ולא כמו שאני עשיתי, מעל המחבת כך שאחר כך הייתי צריכה לדוג חתיכות קליפה שנפלו לשם..לא נורא, סידן טוב לבריאות.. 🙂 )
(אחרי הוספת הציר והביצים)
כיסיתי את המחבת וחיכיתי עוד חמש דקות. המנה היתה מוכנה בדיוק לפי ההוראות.
(התוצאה)
המסקנות שלי מההתנסות –
מאד נוח שיש את הכל מוכן, לא צריך לקנות ירקות טריים, הכל כבר במקפיא לזמן תפוגה ארוך, לא צריך לקצוץ, לא צריך להתחיל להכין רוטב, ההכנה קלה ומדוייקת. מבחינתי האישית חשוב להקפיד על כמות המים ולא להפחית, ומצד שני, למי שלא אוהב תיבול חזק, אפשר להפחית במקצת מהציר. הביצים יצאו רכות ונעימות ואיזנו את הפיקנטיות.
להשגה בכל רשתות השיווק.