ארכיון תגים | חיטה מלאה

"מאפיית ברמן" – מדברים עצמאות (עם לחמניות).

 

1 (2)

ילדים יכולים להיות בעייתיים מבחינת ארוחת העשר שלהם בבית הספר. מצד אחד הם יכולים לדרוש "בא לי פסטרמה ולא ממרח שוקולד, ושיהיה עם שני עלי חסה ושני זיתים ירוקים" בדיוק כשהשעון מורה שחייבים לצאת, ומצד שני לעיתים הקפיטריה מושכת יותר מאשר הכריך שאבא או אמא עמלו עליו. הפתרון הוא יצירת כריך מיוחד, שלא רק שיהיה ארוחה מזינה לילד באמצע יום הלימודים אלא גם יתן את תשומת הלב הכייפית הזו שכולנו זקוקים לה.

להמשיך לקרוא

אסם פלוס- בריא לי מתוק לי (חלק א').

כולנו אוהבים לקבל יותר. שקית מוגדלת במחיר שקית רגילה, שתי מתנות יום הולדת במקום אחת, ואם אפשר לקבל יותר בריאות, מה יותר טוב מזה?

אישית, אין לי בעיה עם אוכל בריא, כל זמן שזה לא פוגע בטעם, ובמקרה של "אסם פלוס"  המוצרים איכותיים וטעימים מתמיד, עם מתנה אחת נוספת- תוספת של סיבים תזונתיים, דגנים מלאים, חלבון  וירקות, שככה על הדרך, נהיה יותר בריאים.

להמשיך לקרוא

פתיתים פלוס עדשים- טעם פלוס בריאות.

כבר בתנ"ך הכירו את היתרונות של העדשים, ולפי הציטוט "וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו, לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּקָם וַיֵּלַךְ" (בראשית כ"ה) ניתן להבין שעדשים שווים אפילו את אבדן הבכורה.

היום אנחנו יודעים שעדשים הן קטניה שמכילה חלבון, מינרלים, סיבים תזונתיים ועוד המון חומרים טובים שרצוי מאד להכניס לגוף. הבעיה היא שזה לא תמיד הכי אטרקטיבי לילדים, שמעדיפים כל מני דברים אחרים, רצוי עם ערימה של קטשופ.

אז הדרך הנוחה ביותר לגרום להם לאכול משהו בריא בכללי, ועדשים במקרה הפרטי – היא להחביא אותו בתוך משהו שהם אוהבים, ולהפוך את הכל לחגיגת טעם.

זה מה שעשו ב"אוסם" כשיצרו סידרה של "פתיתים פלוס" – פתיתים, שהם מאכל אהוב מאד בקרב ילדים (וגם מבוגרים ) ביחד עם תוספות בריאות, (בורגול, שהוא מקור לסיבים תזונתיים, חיטה מלאה, תוספת ירקות וכאמור היתרונות הבריאותיים הרבים שבעדשים) שביחד יוצרים קומבינציה גם טעימה וגם בריאה.

העדשים חשובות במיוחד לילדים מאחר והחלבון שבהן מסייע לגדילה בריאה ותקינה.

בשקית ה"פתיתים פלוס עדשים" כתוב ש"בסגנון מג'דרה". הבעיה היא שבניגוד לאנשים אחרים בבית, אני לא אוהבת מג'דרה, בעיקר בגלל התיבול של כמון וכורכום שהוא לא מן האהובים עלי.

אז החלטתי לקחת את השקית לכיוון אחר- ולשלב את הפתיתים והעדשים בסלט טבולה, שזה משהו שאני מאד אוהבת, ושהוא שופע בריאות.

והנה מה שעשינו:

קצצנו שני בצלים בינוניים וטיגנו בשתי כפות שמן (כמות השמן שכתובה על השקית עצמה, לטיגון הפתיתים). כשהם הזהיבו הוספנו את השקית (אגב, שקית אחת הספיקה לשני אנשים למנות משביעות). המשכנו לפי ההוראות – "להוסיף מים רותחים, מלח, פלפל ותבלינים" (אנחנו הוספנו רק מלח ופלפל) ואחר כך "לכסות חלקית את הסיר, לבשל על אש קטנה במשך שש דקות ולבחוש מדי פעם" (חשוב מאד, אני בחשתי כל דקה וגם ככה זה התחיל להדבק לתחתית. חשוב לבחוש ולהזיז את כל מה שלמטה). "בגמר הבישול יש לכסות את הסיר ולהמתין חמש דקות לפני ההגשה". זה בדיוק מה שעשינו, וזה הספיק מבחינת הזמן כדי להכין את שאר המצרכים.

(למעלה- קוצצים בצל).

למעלה- מטגנים את הפתיתים עם הבצל שכבר הזהבנו קודם

ומה עוד עשינו?

קצצנו עגבניה לחתיכות קטנות ככל האפשר, קצצנו חמוציות , קצצנו קוביות זעירות של לימון (עשיתי רק חצי לימון והצטערתי שלא שמתי יותר). קצצנו הר של כוסברה, פטרוזיליה ונענע (וגם כאן, גם כשחשבנו ששמנו ממש המון, עדיין היה חסר, צריך יותר).

למעלה- עלים מכל הסוגים, למטה – ירקות

הפתיתים כבר היו מוכנים, הוצאנו אותם, ערבבנו עם הירקות הקצוצים, תיבלנו בשמן זית, מלח, לימון ופלפל אנגלי וערבבנו היטב. כששמנו על הצלחות שמנו כמה פרוסות פלפל חריף בשביל הטעם למי שאוהב.

אפשר לאכול חם או קר, אני מעדיפה חם.

למטה – המנה המוכנה-

על עטיפת הפתיתים יש המון מידע- מתכון (במקרה של הפתיתים עם העדשים היה מתכון למג'דרה), היתרונות הבריאותיים של עדשים, ההמלצות לצריכת עדשים, וקישור לאתר "בישולים" למתכונים נוספים.

השקיות הן בעלות תוקף ארוך (משהו כמו שנה וחצי) ככה שאפשר להצטייד ולהיות מוכנים כשהרעב תוקף. (רק לשים לב שאמנם על העטיפה כתוב "זמן בישול שש דקות" אבל זה לא כולל את הטיגון הקל שלפני כן, ואת חמש דקות ההמתנה שאחרי כן, שכשיש ילד רעב יכולות להיות ארוכות מאד…

 

ה"פתיתים עם עדשים" כמו גם פתיתים עם תוספות אחרות, התקבלו לסקירה.

שופרסל – הגירסה המלוחה.

הסלסילה של "שופרסל" לסוף חודש ינואר כללה קרקרים מלוחים – בטעמי מלח, זיתים, סובין חיטה מלאה ורוזמרין. לקחתי בחשבון כשטעמתי שמדובר ב"קרקרים" ולא ב"חטיפים" כי בקרקרים יש תמיד פחות מליחות ופחות שומניות מאשר בחטיפים.

המסקנות שלי מטעימת השקיות הן כאלה- אני בן אדם שאוהב טעם מלוח, היתה חסה לי מליחות, בכולם. עם זאת, כשפתחתי את הרוזמרין, שהוא הפייבוריט שלי, הדבר הראשון שעלה מן השקית זה הניחוח הממכר של רוזמרין, שהוא טעם שאני מאד אוהבת. כשחיטטתי בשקית והוצאתי כמה מהחטיפים, בחלק מהם היה יותר רוזמרין, בחלק פחות, גם מידת האפייה היתה שונה, היו שם שחומים יותר ופחות (אני מעדיפה פחות).

אז מה ההתנסות שלי?

הקרקרים יותר מתאימים עם משהו ולא בפני עצמם, ניסיתי אותם עם גבינה ויצא נחמד מאד, סוג של פינגר פוד. הלכתי על עוד אפשרות ואת אלה עם הרוזמרין פוררתי ופיזרתי על סלט כמו סוג של שבבים או קרוטונים. החתיכות נשארו קרנצ'יות די זמן כדי לא לספוג את הרוטב יותר מדי ובכך לתרום זווית נוספת לסלט.

חשבתי שגם אפשר לעשות אותו דבר עם מרק, להגיש כוס מרק ובתוכה נעוץ קרקר אחד, במיוחד הארוכים שמתאימים לכך בצורה, או לחתוך אותם בסכין לצורה של שקדי מרק, או פשוט לשבור חתיכות לסוג של קרוטונים.

אפשר כמובן להשתמש בהם לפונדו, במקום לחם, עם המון גבינה מותכת למעלה, ואפשר גם להתפרע ולהשתמש באלה עם המלח -לפונדו שוקולד, כמו שעושים עם ביגלה. עוד רעיון – לטחון אותם ולהשתמש בהם כפירורים לשניצל בטעמים שונים, יכול להיות מענין.

בניגוד לחטיפים שמנוניים, הקרקרים אינם משאירים אצבעות שומניות ולכן אפשר להחזיק כמה מהם לשעת חירום של רעב, הם סותמים רעב מצוין (אבל רצוי שיהיה בקבוק מים ליד, כי הם די יבשים מעצם היותם קרקרים).

חשוב רק למי שמקפיד – כמות של כארבע מאות קלוריות למאה גרם היא לא כל כך דיאטטית, גם כשמדובר בקרקר עם הסובין והחיטה המלאה. הגודל מתאים לכף היד של ילדים, שזה נחמד.

 

נשנושי כדורי דגנים – יולי 2014- שופרסל.

ההתחלה היתה מבדחת, כי חיפשתי את כדורי הדגנים במחלקת הדגנים ולא מצאתי. כשכבר כמעט התייאשתי והלכתי לכיוון הקופה הראשית, ראיתי שיש סטנד של מוצרים חדשים, ושם באמת היו הדגנים – "כדורי דגנים בטעם שוקולד" ו"דגנים מחיטה מלאה קינמון". (שניהם חצי קילו לקופסה).

 

 

unnamed(בתמונה – כל מה שצריך לארוחת ערב).

קשה לי להחליט מבין השניים מה אני מעדיפה. בן הזוג הלך על הקינמון גם בגלל שזה פחות מתוק יחסית לשוקולד וגם בגלל שזה חיטה מלאה. אני מתלבטת בגלל שמצד אחד אני חולה על קינמון, ומצד שני המרקם של כדורי השוקולד ממש כיף לי על הלשון.

לא מצאתי הבדלים בין המוצר הזה למוצרים המקבילים של המתחרים.

עכשיו, דגנים הם לא משהו שצריך לבשל או להמציא מתכון, אבל אני חושבת שהם ילכו מצוין על גלידה, או על קצפת מעל עוגה, כתוספת מתיקות, קראנץ' וכמובן גם קישוט.

כמובן שהם גם מצויינים לנשנוש בלי חלב, כי יש להם את הפציחות הזו שאנחנו כל כך אוהבים, ואת הגודל שמתאים בדיוק לאחיזה בשתי אצבעות. אמנם המונדיאל כבר תיכף נגמר (ואחרי שברזיל הפסידה , כבר לא ממש משנה לי מי זוכה..) אבל לא חסרות המון תוכניות אחרות שדורשות "נשנוש" ביחד עם הצפייה.

בתמונה אפשר לראות את "ערכת ארוחת הערב" שהכנתי לבן שלי, אמנם לא ילד אבל גם הוא אוהב משהו מתוק, משהו מהיר ובעיקר משהו שלא צריך לטרוח כדי להכין ולצאת שבעים…

 

"הדר"- כשמתחשק משהו בעשר בבוקר.

האמת, או בארבע אחרי הצהרים, או בכל שעה שרחוקה מספיק מהארוחה הקודמת אבל רחוקה גם מהארוחה הבאה.

"הדר" היא חברה שנוסדה ב1958 כעסק משפחתי של יוסף מרמור. עם השנים החברה גדלה והתרחבה ומייצרת גם לארץ וגם לחו"ל.

קיבלתי להתנסות כמה מהפיתוחים החדשים – "הבייגלה" בתוספת מלח ושומשום , והקרקרים מחיטה מלאה בטעמים טבעי, שומשום או בתוספת שיבולת שועל.

לפני הכל, רשימת המרכיבים שימחה אותי בימים אלה של מודעות לאכילה בריאה, וחיטה מלאה גם נוטה להשביע יותר כך שאוכלים פחות והתוצאה היא שמירה על המשקל או אפילו הורדה במשקל.

את ה- "ה-בייגלה" אימצתי למקום העבודה שלי, ולשעה עשר בבוקר, שעה רחוקה מארוחת הצהרים, שעה שבה פתאום העוגיות הפושטיות שמביאים למטבחון נראות מפתות במיוחד. כפריקית של מלח, העדפתי את הגירסה המלוחה, ואילו את זו עם השומשום הוספתי לגבינה לבנה. לא הזנחתי אף חלק של האריזה, ואת הפירורים הוספתי לציפוי שניצלים לתוספת טעם.

הקרקרים נאכלו עם ממרחים שונים, והיוו ארוחה בפני עצמם (אני מרחתי גבינת שמיר על אחד מהם, וטחינה ביתית מלאה על השני, ביחד עם המון כוסברה).

מה שנחמד, גם להחזיק חבילה בתיק (הם ארוזים באריזות פנימיות כך שלא מתייבשים ונשארים קרנצ'יים) למקרה של רעב פתאומי או התקעות בפקק.

להשיג ברשתות השיווק, כשר פרווה בד"צ ירושלים.