יין ישמח לבב אנוש, יין איכותי עוד יותר, ויין איכותי ביפו מול השעון, בצירוף מנות טעימות ובמחירים סופר נוחים משמח עוד יותר.
ארכיון תגים | לא כשר
PoUPeE – בובה של טעם וחוויה.
אורן אסידו התפרסם לפני כשהשתתף וגם זכה ב"משחקי השף" העונה השלישית, והתחנות הבאות בחייו-"כתית" של מאיר אדוני, ו"מחניודה" ו"דקל 3" של אסף גרניט. כעת הוא חוגג בממלכה משלו בלב תל אביב- PoUPeE (בצרפתית: בובה), ומלהטט בין מטבח ים תיכוני ומרוקאי לקולינריה צרפתית.
4SEA – שני לבבות מתאחדים על צלחת.
אחד הנופים היפים בארץ הוא חוף הרצליה בזמן שקיעה. צבעי הכתום אדום של השמש הנבלעת בין הגלים, הבריזה הקלילה שמלטפת את המצח, ורעש הגלים הנושקים אל החוף.
D – tour – לטייל הוט קוטור.
אין כמו משהו שמותאם אישית. בדיוק לפי הטעם, בדיוק לפי ההעדפות הפרטיות. ב"D – tour – סיורי קונספט קולינריים" הבינו זאת מזמן, והתוצאה – סיורי קבוצות התפורים אישית לפי הקבוצה – כשרות, טבעונות וצמחונות, אלרגיות וכך הלאה.
סיטרה – קולינריה יוקרתית לרחש הגלים
עונת החורף מביאה השראה רבה לשף אורן מורד, שף "סיטרה" , שעל קו חוף הים התיכון.
בין אם יושבים במרפסת, בחלל הפנימי או בחדר האירועים הפרטי, ניתן לבחור מנות שנבנו באהבה במיוחד לתקופה שבה אנו מחפשים אוכל מנחם ומחמם, עשיר ורב רבדי טעם, לצד מנות אהובות המככבות בתפריט כל השנה.
קיטו קאטו- יותר יפני מיפן
חטיף ה"קיט קט" הקלאסי מוכר בישראל, אבל כשהוא הגיע ליפן, הוא קיבל את הטוויסטים הייחודיים המקומיים וטעמים כמו מאצ'ה, פרחי סאקורה, דלעת מתוקה ועוד, שהפכו אותו למזכרת פופולארית לתיירים. הוא גם שינה את השם ל"קיטו קאטו".
האיזקאיה- בית האוכל היפני שנפתח לפני כמה חודשים בתל אביב אימץ את שם החטיף בגרסתו היפנית כדי לסמל את הכבוד שיש למטבח לטעמים המקומיים.
קאנטרי קלאב- לצאת לנופש תוסס בלב תל אביב.
כשמדמיינים חופשה לרוב חושבים על אי טרופי, בו אנו שרועים בערסל תחת עץ דקל ולוגמים קוקטייל צבעוני מעוטר במטריה קטנה.
היות ולרובנו אין אפשרות לצאת לחופשות כאלה בשיגרה, מגיע הקלאב לתל אביב, בצורת "קאנטרי קלאב" – היי ווליום קאנטרי קלאב. מדובר במקום ענק הממוקם בליבה הפועם של תל אביב, הגג של דיזנגוף סנטר, המקום בו שכנה הגינה ההידרופונית. החלל כולל כל צורת ישיבה שאפשר לחשוק בה- מפלסים שונים הכוללים כסאות בריפוד פרחוני כיאה לאווירה הטרופית, ישיבה מסביב לבריכות מים צבעוניות, טריבונה הצופה על המתחם, אזור בוטים , ישיבה סביב שולחנות גבוהים וכמובן סביב הברים הפזורים במקום , המספקים חווית שתיה וחברה מסוג אחר.
כבר בכניסה למקום נדמה שעברנו בשער קסום, שהוא למעשה דלת צהובה הממוקמת במרכז העלייה לחניון הגג.
רובו של המקום הוא תחת כיפת השמיים, כשבקרוב הוא יקורה לקראת החורף, והעיצוב הוא בנושא בריכת שחיה נטושה, מה שהתבקש מצורת המקום, ומאופיין בחרסינות, סולמות ותחושת זרימה.
העיטור סביב כולל הרבה צמחייה פראית, וחפצי נוי המעלים חיוך ונוסטלגיה.
פתחנו את הערב בקוקטיילים המיוחדים של המקום. הקוקטיילים עשויים בשיטה של קלריפיקציה, כלומר מעבר של המשקה דרך צנטריפוגה והתוצאה היא משקה צלול בטעמים המקוריים, ובאותו אחוז אלכוהול, אבל קל הרבה יותר לשתייה. טעמנו ארבעה מהקוקטיילים –
"גוס אנד גראס" – על בסיס וודקה, מרטיני ביאנקו, למון גראס, רוברב וענבים, משקה קליל שפתח את הערב בצורה נפלאה, "מוחיטו סיאמי" – משקה באפיון גברי יותר, מבקרדי לבן, מנדרין נפוליאון, ליים ובזיליקום תאילנדי שנתן גוון קצת אניסי, "נגרוני רוזה" , גם הוא באפיון גברי יותר, עם בומביי ספייר ג'ין, מרטיני רוסו וביאנקו אנד ביטר, וגולת הכותרת מבחינתי – "לייפסגארדס פאנץ'"- משקה המעביר במדוייק את אווירת המקום – קאנטרי, חוף ים, סוג של "משמר המפרץ"- בשילוב של פינלנדיה בהשריית קוקוס, אפרול, אננס מותסס וליים, ומלווה בתמונה של המציל הנצחי מיטש ביוקאנן.
התפריט הוא של השף תומס זוהר, שהוא גם אחד מהבעלים ונושא ברזומה מכובד מאד של הוטל מונטיפיורי, הרברט סמואל, טאיזו ועוד הרבה שמות גדולים, והוא מחולק לשני חלקים. החלק הראשון והגדול יותר הוא "מטבח סיאמי". ממלכת סיאם אמנם מוכרת לנו כתאילנד של היום אך בשיא תפארתה שלטה גם על המדינות הסמוכות – קמבודיה, סין , וויאטנם, מלזיה וכדומה, והשף זוהר הביא מנות אותנטיות ומנות בטאצ' שלו, כולל הפחתת החריפות כדי להתאים לטעם הישראלי, והחלק השני הוא תפריט "קליפורניה" שהחל כ"לייט נייט" אבל הפך לחביב על הקהל עד שהוחלט להגישו לכל אורך הערב.
בתפריט מסומנות מנות חריפות אם כי גם כאלה שלא מסומנות מעוטרות ברמה זו או אחרת של פיקנטיות.
אנו טעמנו מנות משני סוגי התפריט.
התחלנו בסשימי סיאמי – דג ים, פומלה או מנגו (תלוי בעונה, אצלנו שלטו ההדרים), למון גראס, שאלוט וצ'ילי קשיו. מנה אסטטית להפליא כשהדג מביא עימו את הטריות ואת הים, וההדרים נותנים לו את רעננות וממתנים את עוקץ הצ'ילי.
מנה רגועה יותר היתה המנה הבאה- סלט "גאדו גאדו" – כרוב סיני, גזר, נבטים, שעועית ירוקה, עשבים ארומטים, טופו, רוטב בוטנים, שומשום וביצה רכה, כשיש גם אפשרות להוסיף עוף. במטבח הסיאמי טופו איננו מרכיב רק לטבעונים אלא מככב במנות בפני עצמו. הסלט מרענן מאד.
"מסאמאן בקר" היתה המנה השלישית על השולחן, מעין טורטיות קטנות שעליהן מועמסת כמות נדיבה של לחי עגל, עם קשיו, חלב קוקוס, כוסברה וקארי שמוכן בשילוב של עשבים יבשים ומרכיבים משחתיים כמו בקארי מלזי.
נטשנו את הסכין והמזלג ועברנו לאכול בשיטת ה"לאפה". הבשר היה מדוייק, וקיבל את ליטוף הקארי בצורה מושלמת.
המנה הבאה היתה פינוק אמיתי, הבחירה שלי מכל המנות שטעמנו – שני שיפודי שקדי עגל נימוחים כמו ממתקים, עשויים עם למון גראס וסויה כהה, שהוגשו בצירוף עלי חסה וחמוצים, והמלצה לכרוך את הכל ביחד ולא לשכוח את הרוטב לצד המנה. מנה שאפשר לתאר במילה אחת – "חלום".
לסיום,כשלא חשבנו שיהיה יותר מקום, הוגשה מנה גדולה של סטייק סצ'ואן – נתח סינטה בסויה, שמן שומשום, בצל ירוק בפחם, שמן צ'ילי ולצד הכל חתיכת עצם שחיבקה בתוכה מח עצם מענג במיוחד. דרגת עשייה מושלמת, ניגודי טעמים, עקצוץ חריפות, מנה מומלצת.
בתפריט יש שלושה סוגי קינוחים , כל אחד מז'אנר משל עצמו- סטיקי רייס, פאי לימון מפורק בטעמי מתוק מלוח, ולחובבי המתוק פרנץ' טוסט עם שוקולד, שבבי קוקוס וחלב מרוכז. בחרנו במנה המעניינת יותר, הסטיקי רייס. במקור המנה אמורה להיות מוגשת עם מנגו, אך כיוון שהוא אינו בעונה קיבלנו אותה עם אננס טרי. קערה של אורז דביק אך לא עיסתי, מבושל ברוטב קוקוס במתיקות עדינה, ועליו פרוסות אננס מתוקות. מנה שבקלות אפשר לחסל ממנה קערה ולרצות עוד. אוכל מפנק.
ברגע ניגן התקליטן (חלק מצוות התקליטנים שמופיעים מדי ערב) והמוסיקה תפסה ווליום ככל שהערב התקדם.
המקום יכול להכיל 350 בליינים שמחים, והכניסה היא רק מעל גיל 24, כך שאפשר להרגיש בנוח.
בין אם רוצים לשבת עם חברים על משקה ונשנוש, או דייט רומנטי, ארוחה מסקרנת ורבת טעמים ואווירה חגיגית של חופשה טרופית בין חברים, הכל ב"קאנטרי קלאב".
הזמנת מקומות דרך דף הפייסבוק של country club tlv ובאינסטגרם.
"קאנטרי קלאב" – היי ווליום קאנטרי קלאב.
גג הדיזנגוף סנטר.
שעות פתיחה: ימים ב-שבת מתשע בערב ועד אחרון הלקוחות.
קהל: כניסה החל מגיל 24 ומעלה, כשישנם בהחלט גם אורחים בגילאי ה50.
גישה לנכים: יש
כשרות: המקום איננו כשר
FRATELLI – אהבה איטלקית בפולג
אחד המושגים הדומיננטיים באיטליה הוא מושג המשפחה. ה"פמיליה" היא שורש חייו של כל איטלקי, והקשר של אמא איטלקיה וילדיה, ובינם לבין עצמם יכול להתחרות בהצלחה באמא הפולניה.
"פרטלי" – מסעדה איטלקית חדשה אימצה את הקונספט המשפחתי ופירוש השם הוא "אחים", מה שמשקף את העובדה שכל מי שנכנס למסעדה מרגיש בבית.
עיצוב המסעדה מזכיר קולנוע של פעם, ואי אפשר לפספס את טאבון העצים הגדול שלוהט בטמפרטוורה של קרוב ל400 מעלות ומפיק תוך דקות שלל פיצות ופוקצ'ות עסיסות ומהבילות.
פתחנו את הארוחה בכוס יין משובחת מתפריט האלכוהול ואחר כך ניגשנו אל אחד הדברים המיוחדים בתפריט – ה "ציקטי". מדובר על הגירסה האיטלקית למאזטים, אוסף מנות (בשיטת מילוי חוזר) שמהווה לקט מתפריט המנות הראשונות ומשתנה כל יום.
אנחנו קיבלנו קרפצ'ו בקר- פרוסות דקות כבושות בשמן וחומץ בלסמי עם קונפי שום, זרעי עגבניות, נגיעה עדינה מאד של צ'ילי, נגיעות סלסה וורדה, פרמז'ן ורוקט, ארטישוק איולי לימון, סלט פריקה על לבאנה סלסה וורדה, כרובית פריכה על איולי לימון ועשבי תיבול, ארנצ'יני- אותם כדורי אורז פריכים עם גבינות ובטטה צלויה על איוליה בזיליקום ועגבניות, סלט רומאי מחסות פריכות ברוטב שום עשבי תיבול מתקתק עם תפוחי אדמה ננסיים, קרעי עוף צרוב, בצל סגול, שעועית ירוקה וגילופי פרמז'ן, וגולת הכותרת שליוותה את כל העסק- פוקאצ'ת הבית שיצאה שניות קודם לכן מהטאבון, שמנמנה וריחנית, מנוקדת במלח גס ומלווה בקעריות של שמן זית וחומץ בלסמי, ועגבניות מרוסקות עם שום.
אם כל הפירוט נשמע ארוך, אפשר לדמיין את הכמויות, כך שלא ניצלנו את אפשרות המילוי החוזר, כדי להשאיר מקום למנות העיקריות.
מבחינת המנות עצמן, קשה להחליט בין אחת לשניה מכיוון שכל אחת שונה, האחת על בסיס ירקות, השניה על בסיס בצק, מנות חמות כמו הארנצ'יני או קרירות כמו הסלטים, רטבים שונים, מידות חריפות שונות (אם כי אף מנה לא הייתה ממש חריפה) ועוד.
לעיקריות בחרנו מנות משתי קטגוריות שונות – ממחלקת הבשר בחרנו ב"פולו וורדה לימונה" – שיפודי חזה סופרים במרינדת עשבי תיבול לימונית, צלויים בטאבון עם ירקות העונה. המנה השניה שבחרנו היא "מאסט" בכל מסעדה איטלקית – הפיצה. מבין שלל הפיצות המוצעות, לבנות ואדומות, בחרנו בפיצה טרטופו – פטריות טריות, מוצרלה, מחית כמהין, בצל ירוק ופרמז'ן.
מבחינת מנת העוף, הוא היה עסיסי בצורה שלא תאמן, נמס בפה ומפתה בכל נגיסה. הפיצה הייתה פיצה קלאסית, עם שוליים עבים ואמצע דק ופריך, שנשא בגבורה את התוספות. גודל הפיצה הוא כפיצה זוגית, ובמסעדה מציעים לעשות "טייק אווי" למי שלא מצליח לסיים את המנה.
תפריט הקינוחים מתרענן בימים אלה ממש, והמבחר הקיים בחרנו במנה מיוחדת של עוגת גבינה סיציליאנית אפויה במרקם קטיפתי, בשילוב פקאן מסוכר, אשכולית אדומה, פיסטוק קלוי ושוקולד חלב על מצע עוגיות חמאה בציפוי קרם שמנת עדין. מדובר היה בעוגה קלילה מאד, במתיקות עדינה שסגרה את הפינה של הטעמים והמרקמים הרבים שטעמנו בארוחה. אני מקווה שכשיצטרפו קינוחים חדשים לתפריט, עדיין תישאר העוגה הזו, כי מגיע לה מקום של כבוד.
הקו המנחה את שף המסעדה איגור וקריוק (עם רזומה ב"סיטארה") הוא המטבח של דרום איטליה ואזור נאפולי, וניתן להגיע הן לארוחות צהרים, הן לארוחת ערב משפחתית והן לערב רומנטי על כוס יין זוגית וטעמים איטלקיים מפתים וחושניים.
FRATELLI – מסעדה איטלקית
גיבורי ישראל 17 , Y סנטר (יכין סנטר), נתניה.
09-8787690
שעות פתיחה: ימים א-ד- 12.00 – 23.00
ימים ה- ש 12.00 – 00.00
עסקיות: יש
טייק אווי: יש
במסעדה 170 מקומות ישיבה בשני חללים – חיצוני ופנימי.
נגישות: יש
כשרות: המסעדה איננה כשרה.
הירו רמת אביב- Free style אסיה מגיעה לעיר!
פעם כל מה שהציבור הישראלי הכיר היה "מסעדה סינית" ולא משנה שבסין אף פעם לא שמעו על הנוזל האדום הצמיגי שהוגדר כ"חמוץ מתוק" אבל היה פשוט מתוק ונשפך ביד רחבה על כל דבר.
במשך השנים התוודענו כולנו להבדלים שבין המטבחים האסיאתיים, אם בין מדינות – כמו סין, יפן, וויטנאם וכדומה, ואם במחוזות שונים שכן אין דין האוכל של סצ'ואן לזה הקנטונזי, או זה של שנחאי.
בצמוד לקניון רמת אביב נפתח הסניף השלישי של "הירו" שמגדיר את עצמו כ"מטבח אסיאתי פריסטייל".
הסניף עוצב בסגנון ניו יורקי צעיר על ידי רענן שטרן וכולל אפשרויות ישיבה בתוך המסעדה, עם מבט על עבודתו הלוהטת של השף (באופן המילולי ביותר, הלהבות שהוא מרים שם מרשימות מאד) או בחלק החיצוני שמוקף בבריכה רומנטית.
כשהגענו לביקור מזג האוויר בחר עבורנו את הישיבה בתוך המסעדה הממוזגת.
התפריט הראשון שבדקנו הוא כמו תמיד תפריט האלכוהול בו מופיעים מספר קוקטיילים מסוגים שונים, סאקה וכהלים נוספים לווא דווקא אסיאתים.
בחרנו בשני קוקטיילים –
SAKORA SOUR- ג'ין גורדונס, ליצ'י, רוזמרין, רימון ולימון ו –
OLD SMOKY BASTARD – מזקל, כפיר ליים, סירופ ג'ינג'ר, מיץ לימון וג'ינג'ר ביר. בשניהם דרגת האלכוהול היתה קלה, הם היו קלילים לשתיה, ואהבתי במיוחד את הטאצ' המעושן של ה"אולד סמוקי".
התפריט מחולק לסלטים (שמתאימים למנה ראשונה), גיוזות – בשריות או צמחוניות, באנים מאודים במבחר מילויים, רובם בשריים, ראמן ומנות ווק.
למנות הראשונות בחרנו בסלט אצות קומבו- קערה שבה עורבבו אצות, אטריות שעועית, שום כבוש, מירין, שמן צ'ילי, שמן שומשום, בצל ירוק וקריספי שאלוט.
הסלט היה מרענן מאד ומרכיביו מפורסמים ביתרונות הבריאותיים שלהם כך שתפסנו שתי ציפורים בבת אחת.
אגב, שמן הצ'ילי שהיה בין מרכיבי הסלט הוכנס לשם במשורה מכיוון שהוא חריף מאד. את החריפות הזו גיליתי כשעל השולחן היה בקבוק של השמן הזה למי שרוצה תוספת. טעימה קטנטנה הבהירה לי כמה שצריך להזהר אם לא ממש מכורים לחריף.
מנה ראשונה נוספת שטעמנו היתה ממחלקת הבאנים, אותו לחם מאודה קליל מאד שכל הכיף שלו בחיים הוא לספוג את הטעמים של מה שמונח עליו, בלי לאבד את מרקם הענן שלו.
הבאן הנבחר שלנו היה "באן בקר מפורק" – ברוסט בבישול ארוך, מיו קימצ'י, קריספי שאלוט, חסה אייסברג, מלפפון כבוש, בצל ירוק וברד צנונית ורדרד שעיטר את המנה מלמעלה.
באן הוא לא מנה שאוכלים בנימוס, בטח לא במקלות האכילה שהיו על השולחן (וניתן בהחלט לבקש סכו"ם רגיל). באן הוא מנה שתופסים בשתי ידיים ומתכופפים מעל לצלחת כי יודעים שזה ייפול וחבל להפסיד כל חלק וחלק.
הבאן הוא ארוחה בפני עצמו (וזה מוטו שיחזור גם בהמשך) והוא הוגש על צלוחית מתכת שהזכירה לי את המנהג באסיה של אריזת ארוחות בכלי מתכת ושינועם למקומות העבודה השונים.
למנה עיקרית בחרנו גם כן שתי מנות שמייצגות כל אחת היבט אחר – "אודון אנריקוט ודלורית צלויה"- אטריות אודון יפניות , פרוסות אנטריקוט, דלורית מזוגגת צלויה, אפונת שלג, צ'ילי, בצל ירוק וקשיו מסוכר, מנה שכל נגיסה ממנה ערבה מרקמים שונים, פריכות ורכות, חרפרפות ומתיקות, חוויה בקערה אחת (ונאכלה בצלילי השאיבה המומלצים).
המנה השניה היא מבחינתי הסמל האסיאתי המובהק, הראמן. כמה אגדות כבר סופרו על המנה הזו, כמה צעקות כבר חטפו סו-שפים במסעדות שלא דייקו במנה שדורשת לימוד ואימון כמעט אינסופיים כדי להפוך למיתוס.
ראמן הוא יצירת מופת של ציר שמתבשל שעות ארוכות, תוספת תיבולים כמו סויה, מירין, סאקה, אצות קומבו ועוד, ואז אטריות שבושלו בצורה כל כך מדוייקת שיש להן יכולת ספיגה מקסימלית , לצד בשר מסוגים שונים וכמובן הביצה, האייקון של מרקי הראמן. הרעיון הוא ארוחה בקערה, שיש בה שפע מרכיבים שמשלימים זה את זה בהרמוניה.
מבין מנות הראמן ב"הירו, בחרתי את "דןדן"- שלא ברור לי מקור השם אבל במנה היו אטריות ראמן טריות, ציר עוף וירקות שורש שבושלו 12 שעות, קונפי שום, בשר בקר טחון במירין שאטה, פטריות שיטאקי, באק צ'וי, טקואן, בצל ירוק, נבטים, ביצה ושומשום.
כשהתחלתי לאכול הבנתי שמבחינת גודל המנה מדובר כנראה במנה לאיכר סיני שעמל משעות הבוקר המוקדמות על גידולי האורז שלו בגב כפוף ועכשיו סוף סוף מתיישב לאכול, שכן מדובר במנת ענק.
ההמלצה שקיבלתי היתה לערבב את המרכיבים כדי שהתיבול מלמטה יעטר את כל המנה. היה קצת חבל להרוס את הקומפוזיציה היפה של התוספות השונות אבל בכל זאת השתדלתי.
היות ויש מרכיבים שונים, בכל פעם הכף שלי העלתה חלקים אחרים שיצרו ביחד חוויה חדשה בכל לגימה.
הסיום המתוק של הארוחה היה עונג אסיאתי פשוט – מ'וצי, אותם כדורי בצק אורז ממולאים בגלידה בשלל טעמים (וההמלצה שלי – לבחור בשומשום השחור).
בזמן שישבנו במסעדה יכלנו לראות גם את המשלוחים היוצאים לאנשים שרוצים להתפנק על טעמים אסיאתיים איכותיים בלי לצאת מהבית.
"הירו" – מטבח אסיאתי "פריסטייל"
איינשטיין 40, קניון רמת אביב (כניסת המגדל), ת"א
טלפון: 03-9428444
שעות פתיחה: ראשון-חמישי 12:00-22:00, שישי עד 16:00 מוצ"ש החל משעה לאחר יציאת השבת
גישה לנכים: יש
משלוחים: יש
עסקיות: בימי השבוע 12.00 – 17.00 תפריט מיוחד שכולל שני מסלולים של מנות עיקריות וסלט ב58 או 68 שקלים.
כשרות: המקום איננו כשר (אך סגור בשבת, ואינו מגיש בשר לבן, פירות ים או מנות המערבות חלב ובשר).
אוסקר ווילד נתניה- לשתות, לאכול, לשמוח, לחיות.
אוסקר ווילד היה איש שחי את החיים במלואם. הוא היה משורר, סופר, עיתונאי, מרצה, מחזאי ואפילו מבקר אפנה. המוטו שלו היה להתחבר לעצמו כדרך לחיות את החיים במלואם.
המסר הזה הוא הבסיס לרשת הפאבים האיריים "אוסקר ווילד" שאחרי הסניפים בפתח תקווה ובחולון מייסדים את הסניף החדש בנתניה, במתחם הסינמה סיטי.
החלל המרכזי של הפאב מרווח ומחופה בעץ מהגוני כשבליבו הבר האירי שאוצר בתוכו תפריט לא יאמן של 25 סוגי בירה מהחבית הנמזגים מברז מצופה זהב, כיאה לאווירה היוקרתית, מעל 60 סוגי בירות מבוקבקות, יותר מ140 סוגי וויסקי, כשמתוכם 100 הם סינגל מאלט בלעדיים, מבחר עצום של סוגי קונייאק ועוד.
עוד בפאב פרטי אספנות שהובאו במיוחד מאירלנד, וויטרז'ים ושנדלירים שעוצבו במיוחד, ומאות תמונות על הקירות. שווה גם להציץ לשירותים המכוסים באוסף תחתיות אלכוהול מרתק.
בשעת ערב מוקדמת התיישבנו לצד אחד השולחנות המרווחים ועיינו בתפריט. האוכל
מותאם להחמיא לאלכוהול, אם במנות קטנות ואם במנות עיקריות (וכמובן קינוחים).
פתחנו באלכוהול, בירה "אדלוויס" וקוקטייל "טריניטי" שנוצר משילוב של קטל וואן סיטרון, מחית מנגו, מיץ אננס, מיץ לימון ועיטור כוסברה. ה"אדלוויס" היתה המלצה של המלצר, והוא אכן צדק – הבירה האוסטרית לא מסוננת, ובניחוחות פירותיים נעימים לאף בזמן השתייה. הקוקטייל היה חמצמץ ומרענן וכחובבת כוסברה לא התאפקתי גם לכרסם את הקישוט…
האלכוהול הוגש עם קערית נשנושי אגוזים ואפונה.
מבין המנות הראשונות בחרנו בשתיים – קרפצ'ו סינטה – בשמן שום קונפי, עגבניות שרי צלויות, סלטון ארוגולה ובלסמי רימונים, והכל לצד לחם כפרי חם וטרי. המנה השניה הייתה קלאסיקה- כבד קצוץ בצנצנת נדיבה, שהוגש לצד לחם כפרי וריבת בצל. קערית חמוצי הבית לקונטרה מתפצחת השלימו את המנה.
לגימה מהמשקה , חופן בשרי על המזלג, מרקמים עדינים ומשלימים את החוויה.
אפשר היה להעביר ערב שלם על האלכוהול והראשונות בלבד, תוך צפייה במשחקי ספורט על המסכים התלויים מסביב, או בהקשבה לפס הקול שבזמן ביקורנו היה שירים שקטים של שנות השבעים והשמונים, ואם הגענו בזמן, גם ליהנות מההופעות החיות במקום כולל רקדנים איריים קומפלט.
עברנו לתפריט העיקריות, מנות גדולות ומשביעות שיכולות להוות ארוחת ערב מצויינת.
בחרנו בנציגות מכל קטגוריה- נקניקיות איריות (שניתן לקחת במנה של אחת או שתיים, אנחנו הסתפקנו באחת כדי לא להתפוצץ לגמרי), כריך אנטריקוט קלאסי עם מיונז צ'ילי, חסה, עגבניות ובצל מטוגן, וגולת הכותרת – סטייק אנטריקוט אנגוס 300 גרם שמוגש עם צ'יפס. (אנחנו ביקשנו להחליף את הצ'יפס בסלט). הקו המנחה של המנות היה הכנה מדוייקת של הבשרים, שקיבלו כל אחד את המגע המתאים לו, במיוחד הסטייק שביקשנו והגיע במידת עשייה מדיום מושלמת. הפייבוריטית שלי הייתה הנקניקיה מכיוון שהיא ייצגה בכבוד את אירלנד, עסיסית ועשירה על מצע תפוחי אדמה רכים שאי אפשר היה לחדול מלנשנש ושאפשר היה להגיש כמנת פתיחה בפני עצמם או כמשהו ליד הסטייק.
מחוגי השעון התקדמו לכיוון הערב, האורות עומעמו והגיע הזמן לקינוח. מנות מושחתות כמו ברד פודינג ו"קסטיל פינוקים", מנת עוגת שוקולד חמה פרווה עם גלידה פרווה למי שלא מעוניין בקינוח חלבי לאחר מנות בשריות, אבטיח קר, ומה שאנחנו בחרנו, שוב, בהמלצת המלצר שכבר למדנו שכדאי מאד להקשיב לו, "קינדר בואנו" שהוא סוג של גירסת VIP לחטיף המוכר, ובנוי מקרם שוקולד נוגט על בסיס קריספי, של מרנג אגוזי לוז, ובציפוי שוקולד גנאש. החטיף הוגש לצד שתי תלוליות של גלידת ריבת חלב ורוטב תואם.
אחרי כל האוכל שמחנו שאפשר לחלוק מכיוון שכבר היינו שבעים למדיי.
ב"אוסקר ווילד" יש שלושה חללים, שניים מהם בחוץ, וניתן לקיים אירועים לכמויות שונות של אורחים.
מעבר לרקדנים האיריים המופיעים בימי שישי, יש גם הופעות חיות ורוק קלאסי משנות השמונים.
מדי חודש מתקיימות סדנאות של בירה, וויסקי ועוד.
אוסקר ווילד – פאב אירי
המחקר 3 מתחם סינמה סיטי נתניה
טלפון: 09-9774575
שעות פתיחה : 17:00 – אחרון הלקוחות
החל מהשעה 20:00 בערב הכניסה לפאב מגיל 24 ומעלה .
דילים מיוחדים: שעות שמחות, בין השעות 17:00-19:00 מידי יום כולל שישי שבת. 1+1 על כל תפריט האלכוהול. (לא חייבים לקחת את אותו סוג אלכוהול).
גישה לנכים: יש