ארכיון תגים | שקיעה

בוא אלינו הימה

 

BeFunky-collage

ציירים צבעו אותה באלפי גוונים של צהוב ואדום, זוגות התחתנו על הרקע שלה, וסופרים כתבו עליה, השקיעה. נוף בראשיתי של שמש שנבלעת בים ואור שמאדים ומשחיר. וכמה שיפה ומפעים לצפות בשקיעה , החוויה מועצמת פי אלף כשיש גם משקה טוב ומנה טעימה על הצלחת, וכמובן חברה טובה.

בדיוק בשעת שקיעה הגעתי השבוע לYAMA – בר קולנרי הצופה אל החוף של הרצליה, ממש מטרים בודדים מהגלים.

מבחר אפשרויות ישיבה מקבלות את פני הבאים, משולחנות לחבורות עם נוף קו ראשון לים, דרך ישיבה סביב בר שוקק חיים ועד לספות נוחות לרביצה בבריזה של הים.

אחרי שמתיישבים זה הזמן לבדוק מה קורה במחלקת האלכוהול – בירה, יינות וקוקטיילים מגוונים שהומצאו ושופרו על ידי המיקסולוג המפורסם אלעד חביב באווירה קייצית.

ראשון הגיע לשולחן Nana Sandia – קוקטייל שמהווה את הפרזנטציה של הקיץ ומשלב ג'ין ואבטיח, כולל פלח אבטיח שסופג את הטעמים. הקוקטייל עדין מאד.

אחריו הגיע אחד שהייתי מתארת כגברי יותר (אך לא תוקפני) – Gin Bazil – ג'ין , מלפפון ובזיליקום. הקוקטייל בעל אווירה קרירה וירוקה.

הבחירה שלי היה הקוקטייל השלישי שהגיע לשולחן, Sailor’s Passion שהיה תרכובת של רום מתובל, פסיפלורה ומתיקות עדינה. הוא הגיע עם מקל קינמון שהשרה את טעמיו על המשקה. מידת האלכוהול היתה טיפה יותר חזקה מאשר זה של האבטיח והכוס בעלת המפתח הגדול איפשרה לניחוחות המתובלים שלו למלא את האף תוך כדי הלגימה.

עם האלכוהול בא התאבון, ועל התפריט אחראיים השף ליאור קדוש ("סיטרה" "וויולט") בתגבור של השף אבולפיה ("בני הדייג") שחיברו ים, יבשה וטבע ליצירת שפע מנות של בשר, דגים וצמחוניות. בתפריט ניתן פירוט מדוייק של הקטגוריות השונות כולל סימון על מנות חריפות.

המנות שנבחרו עבורינו שיקפו זוויות שונות של התפריט: מפרי הים הגיעה לשולחננו מנת "שרימפס גבינות עם קרם גבינות" . כמות נכבדה מאד של שרימפס רכים ועסיסיים, עטופים בטעמי גבינה מתקתקים, רק לתפוס בזנב ולהתענג.

ממחלקת השוק קיבלנו סלט עשבים קייצי עם לאבנה, פיסטוק, חמוציות ורבעי פיתה זעתר כדי להעמיס את כל הירוק ירוק הזה. לטעמי אין כמו ירק להאדיר את השוק הישראלי, הוא טרי, הוא חי ,הוא עשיר בטעמים והוא מרענן מאד. לאבנה היא שילוב אידאלי לירק בגלל החמיצות העדינה, וחגיגת האגוזיות הנימוחה של הפיסטוק, ומתיקות החמוציות יצרה טעם הגדול מסך חלקיו.

אחרונה חביבה ממחלקת הירק, כרובית קריספית עם איולי זעתר, סלט עשבים ופרמז'ן. לכרובית יש מרקם כייפי במיוחד בפה, ויש לה גם טעם נייטרלי ששמח להתעטף במה ששמים סביבה ,במקרה הזה איולי זעתר.

המנה אינה דומיננטית כך שניתן לשלב אותה עם כל אחד מהמשקאות האלכוהוליים, אם מדובר ביין, בירה או קוקטייל והטעמים אינם מתנגשים.

כל המנות מספיק גדולות כדי לחלוק בין שני אורחים.

מנות הקינוח לא רשומות בתפריט אלא מוצגות על ידי המלצרית, ואחרי שהתלבטנו קשות בנוגע למלבי תוצרת המקום, החלטנו ללכת על משהו מושחת יותר המכונה "קוקילידה" והוא בעצם שתי עוגיות גדולות הכולאות בינהן גלידת קוקוס ומעוטרות ברוטב ריבת חלב וכדור שוקולד עסיסי מלמעלה על תקן הדובדבן שעל הקצפת.

העוגיות רכות כך שניתן להעביר את הכף דרך כל השכבות, ולאסוף קצת מכל אחת. גלידת הקוקוס המוצלחת ממתנת את המתיקות של ריבת החלב והכל ביחד יוצר קינוח מרענן מאד, באווירה טרופית וקלילה.

שווה במיוחד להגיע בערבי שלישי שבהם מתקיים ספיישל "yama middle east" בניצוחו של שף אבולעפיה שמכין תפריט מיוחד מול הלקוחות לצד מוסיקה ים תיכונית של פעם, רקדניות בטן, נגן דרבוקה ו עוד הפתעות.

לקהל הצעיר יותר, בני ה22+ כדאי להגיע בימי שישי ושבת בצהריים בהם מתקיימות מסיבות טכנו בהובת אמנים מובילים בסצינה.

 

 

 

 

 

 

 

ישנו גם מתחם אירועים המקיים אירועים קטנים עד 150 אורחים.

"ימה" בר קולינרי

רחוב רמות ים 6, הרצליה פיתוח

טלפון: 097998870

ימים ושעות פעילות: א-ה  18:30 עד אחרון הלקוחות
שישי/שבת החל מ-12:30 עד השעות הקטנות של הלילה
גישה לנכים: יש

כשרות: המקום איננו כשר

עם יוליה כזו, מי צריך רומיאו?

נמל תל אביב, שעת שקיעה, בריזה, שולחנות מול הים, והצללים מתארכים ככל שהשמש שוקעת. מה הולך עם זה יותר טוב מאשר כוס יין לבן מבעבע, וארוחת דגים ופירות ים?

טוב, האמת שדגים ופירות ים הולכים טוב בכל שעה, בעיקר כשמי שמטפל בהם יודע את העבודה.

"יוליה" בנמל תל אביב, על הדק, צופה לים, חוגגת עשור ולכבוד החגיגה הוזמנו לבדוק את המנות המיוחדות לאירוע, שנוספו לתפריט הרגיל והאהוב.

על הביצוע- השף רומן דיאמנט ("קורדיליה" לצד ניר צוק, "טוסי", "קמפריו" אשדוד ותפקיד של סו שף ב"בויה", שמוציא את המיטב מכל פרודוקט שהוא מקבל ליד.

להמשיך לקרוא

פורטו – רומנטיקה בשעת שקיעה.

נמל תל אביב תמיד היה מקום שוקק חיים, ותמיד ניתן למצוא בו משהו טעים לאכול. אבל כשמחפשים את השילוב המושלם – אווירה, אוכל טוב, אלכוהול ושירות – אפשר פשוט להגיע ישירות להאנגר 21, ל"פורטו" – מסעדה איטלקית אותנטית. המקום שנפתח ממש לא מזמן, חרט על דגלו (ועל תפריטו) ראשית כל את המילה "רומנטיקה".

לא חייבים לבוא בזוג כדי להנות מהרומנטיקה האיטלקית של המקום (ומי יותר מהאיטלקים יודע להיות רומנטי?), אפשר גם בחבורה, עם משפחה, או בכל הרכב. התפאורה נשארת אותה אחת – המקום מעוצב בצורת ספינה, ואפשר לבחור אם לשבת בפנים במזגן, או בחוץ, על הדק המקורה, שמומלץ במיוחד בשעות השקיעה.

לא סתם אמר כבר הנסיך הקטן ""אני מאד אוהב שקיעות. בוא, נלך עכשיו להתבונן בשקיעה."

"אבל עלינו להמתין…", אמרתי.

"להמתין למה?"

"להמתין עד למועד השקיעה."

תחילה נראיתָ מופתע, ואז צחקת על טעוּתך, ואמרת לי:

"תמיד נדמה לי שאני בבית!"  (אנטואן דה סנט אקזיפרי).

הוזמנתי והגעתי בדיוק לשעה המתאימה- שעת השקיעה, יחד עם חבריי הבלוגרים, לטעום מה בעצם יש למקום להציע.

קודם כל בכותרת – הכל, אבל הכל תוצרת המקום – הבצק של הפיצות, הפסטה הטריה שהופכת לרביולי, ניוקי, פטוצ'יני ושאר מטעמים, הסלטים כמובן וגם הקינוחים המיוחדים. על המטבח אחראי השף אילן חפץ (           "UNO" ). בשעות הלילה יש תפריט לילה מיוחד עם דילים שווים.

אחרי כל ההקדמה הזו – אז מה היה לנו שם?

ראשית, כמו בכל מקום שמכבד את עצמו – לחם הבית – במקרה הזה פוקצ'ה עם רוזמרין שמגיעה עם סלסת עגבניות ושמן זית ובלסמי (19 שקלים בתפריט). לחם טרי, עם שן שום פה ושם, יש לי חולשה לפחמימות האלה.  (מספיק בהחלט לשני מנשנשים שעוד רוצים לשמור איכשהו מקום בבטן לשאר המנות).

"קפרזה" – מוצרלה, מיקס עגבניות , זיתים, פלפל קלוי, ושמן זית בלסמי (36 שקלים). מנה מרעננת מאד, אחת הפיבורטיות שלי (אני מתה על מוצרלה!).

"רביוליני פורצ'יני"  – מסקרפונה, יין לבן, שמן כמהין ופרמז'ן (42 שקלים) – נשנוש חביב שמערב הרבה טעמים אהובים ובלי שתלטנות של שמן הכמהין, אלא מגע עדין בלבד.

"טורטליני קרם דלעת" – מנה מהמיוחדים (שווה לשאול) – לא מופיעה בתפריט אז אין לי מחיר, גם כן נשנוש חמוד, דלעת היא עוד דבר שמשתלב מצוין עם פסטה וגבינות.

מתוך תפריט הפיצה קיבלנו להתנסות שלושה סוגים –

"פיצה פונגי לבנה" – עם רוטב פורצ'יני, פטריות שמפיניון, פורטבלו, גבינת בושרון ורוקט (59 שקלים למנה שמספיקה לשניים), "פיצה מארינרה" – רוטב עגבניות, שום, מוצרלה, אנשובי, עגבניות טריות, זיתים ופטרוזיליה (54 שקלים ) ו"פיצה פפרוני" – עם רוטב עגבניות, מוצרלה ופפרוני (59 שקלים). מבין השלוש הכי אהבתי את הפונגי כי אני מתה על השילוב של פטריות ופיצה. לגבי המארינרה – המילה "אנשובי" עלולה להרתיע אנשים שחוששים מהדומיננטיות של הדג הזה אבל גם כשאני טעמתי וגם חברי לשולחן – לא הרגשנו את האנשובי, אני מניחה שהוא תורם לטעמים הכלליים. הפפרוני היה לאוהבי הז'אנר, אני פחות אוהבת שילוב של בשר וגבינה כי שני הטעמים הם חזקים ואני מעדיפה אותם בנפרד.

הגענו לעיקריות ובחרנו שתיים –

"ריזוטו פונגי" – מבחר פטריות כמו פורציני, פורטבלו ושמפניון עם יין לבן, פרמז'ן ועלי תרד  (62 שקלים בתפריט), מתוך תפריט הפסטות הגדול, שגם מחולק בנוחות לפסטות עם עגבניות, פסטות על בסיס שמנת, פסטות על בסיס שמן זית ופסטות מיוחדות.

"פילה סלמון" – שמלבד הסלמון הכיל שום, ניוקי, שמן זית, יין לבן, עגבניות, זוקיני, זיתים, לימון ושמנת (94 שקלים).

קשה לי להחליט בין שתי המנות מה ההעדפה שלי כי הן שונות לגמרי. מנת הריזוטו היתה עשירה ומשביעה מאד, היין הלבן היה מורגש ושוב, פטריות וריזוטו הולכים מצוין.

הפילה היה עשוי בעדינות, מצד אחד רך אבל מצד שני לא מתפרק , הקראסט שלו היה מתובל.

כמובן שטעמתי גם מהצלחות של חבריי – מנה נחמדה מאד של פסטה עם פירות ים , לחובבים, ומנה מהספיישלים שכללה קרעי פסטה עם בקר ביין אדום – מנה מאד חורפית וכבדה, למי שממש מגיע מורעב (או לזוג שעושה "שרינג").

תפריט הקינוחים הציע מגוון של טעמים – ממתוקים "כבדים" ועד קינוחים על בסיס פירות למי שלא רוצה יותר מדי מתיקות (שזה ממש לא אנחנו).

צוות המקום בחר עבורינו שלושה סוגים –

"טירמיסו" – קרם מסקרפונה, בסקוויטים , אספרסו, ליקר אמרטו וקקאו (36 שקלים), "מרקיז שוקולד" – סוג של מוס שוקולד בצורת עוגה של פעם, לצד בננות מקורמלות, שטרוייזל אגוזי לוז וגלידת קרמל (42 שקלים) ו"מקפא ברולה קפה" – פרפה שוקולד לבן, קראנץ נוגט וקרמה שוקולד (42 שקלים). הטירמיסו היה קלאסי, לפי הספר. אני מתלבטת בין השניים האחרים לתואר "מה הכי אהבתי" כי מצד אחד מרקיז השוקולד היה כל מה שאני דורשת מקינוח שוקולדי – מרקם רך אבל לא נוזלי, דרגת שוקולדיות גבוהה ותוספת בננה. (הייתי מוותרת על השטרוייזל). מצד שני, מקפא הברולה היה מאד מיוחד – מתחת לכל המבנה היתה שיכבה זכוכיתית המוכרת לנו מקרם ברולה קלאסית, ומצד שני היה לה טעם קפה עז. פרפה השוקולד הלבן הוסיף מתיקות. היו חילוקי דעות בין חובבי הברולה כמו שהוא בצורתו הקלאסית, לביני כי אהבתי את החידוש (וכאמור אני מתה על המרקם של הזכוכית).  כל הקינוחים מספיקים לשניים שרוצים נגיעה מתוקה בסוף.

אם היינו באים עם ילדים, יש מנת ילדים שכוללת שניצלים ולשם שינוי לא הצ'יפס הנדוש והמסורתי אלא פסטה איכותית של המקום, כי גם לקטנים מגיעה איכות….

ישנו גם מבחר גדול של קוקטיילים המיוחדים למקום שאני מקווה לדגום בפעם הבאה שאגיע….

עוד פרטים על המסעדה ב – http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=16612