אבראג' – המזל הטוב של יפו.

כיכר קדומים היא אחד המקומות הקסומים ביפו. אתר הסטורי משובץ במבני אבן מקושתים, תאורה רומנטית נשפכת ורחש הים מאחור, הכל הופך ובצדק למוקד משיכה לתיירים מכל הסוגים- אמריקאיות מצחקקות, לצד קבוצות יפנים עם מקלות סלפי, אנשי דת בגלימות וכובעים, ואיך אפשר בלי צלמי חתונות וזוגות מאושרים?

לכיכר הזו הגעתי כשהוזמנתי לנסות את הביסטרו הים תיכוני "אבראג'- Abrage". המסעדה ממוקמת ממש בלב הכיכר, צמודה למזרקה המקסימה שבה פסלי אבן של כל המזלות , נושא שחוזר ביפו גם בסמטאות. פירוש שמה של המסעדה בערבית הוא "מזלות", והשור, הדלי, הבתולה והאריה מלווים את כל באי האזור יחד עם חבריהם לכיפת השמיים.

פעמוני כנסיית סנט פטרוס הסמוכה צלצלו כשעלינו במדרגות לקומה השניה של המסעדה, ששמרה על האותנטיות, וכפי שאפשר לראות בתמונות , היא נקודה רומנטית במיוחד. המבנה או עותומני עתיק בן למעלה ממאה שנים, והוא שמר על קיסמו בצד תצפית יפיפיה על הכיכר שמאחוריה נפרש הים.

המסעדה מוגדרת כ"ביסטרו ים תיכוני"  והמנות הן אותנטיות מחומרי גלם טריים שנרכשים בשוק היפואי המפורסם ואצל הדייגים בנמל יפו. במסעדה שלושה אזורים שונים- החצר מאובזרת בספות נוחות לישיבה בבריזה של הערב, בחדר הפרטי יכולים להתרווח עד חמישים אורחים, וישנה גם מרפסת פתוחה.

בחרנו כמובן את השולחן שליד החלון, שיהיה נוף מקסימלי ונרגענו מהמולת הכיכר ששקקה בשפות שונות . מיץ טבעי השיב את הנפש, וכמו בכל פעם שאני מתארחת, השארתי את זכות הבחירה בידי המקום. נשאלנו אם יש משהו שאיננו אוכלים, והשבנו ש"אוכלים הכל".

לשולחן הגיעו בתחילה מנות מתפריט המנות הראשונות-  "סלט ערבי ישראלי" (49 שקלים בתפריט)- ירקות טריים כמו מלפפון, עגבניה ובצל, עם עשבי תיבול וטחינה ביתית בצד. המבחן הראשון של כל מסעדה לטעמי היא טריות הירקות שלה, ו"אבראג'" עברו את המבחן בגדול, הירקות היו פריכים וטריים, נחתכו בצורה יפיפיה (בכלל, בהרבה מנות כפי שאפשר לראות בתמונות, יש עיצובי ירקות מקסימים) וליוו בטעמים מרעננים את המנות הבאות.

המנה הבאה, וכאן אני עושה ספויילר- היתה הפיבוריטית שלי מבין הראשונות (למרות שהיה קשה מאד לבחור). מדובר היה במנת פטריות פורטובלו ממולאות בגבינת עיזים, שהונחו באהבה על סלט עדשים שחורות. (46 שקלים). כמה פשוט ככה טעים. מנה מצויינת לצמחונים ולא רק . הפטריות היו בשרניות והיה כיף לנעוץ בהן את השיניים, הגבינה השלימה אותן ויצרה את המרקם הנוסף. עדשים שחורות נתנו את הגלגול הזה על הלשון.

"חציל בלאדי" – חציל קלוי בגריל מוגש עם טחינה ולחם הבית (36 שקלים), לוטף באהבה בשמן זית ועלי תיבול. לחם הבית הוא אכן תוצרת הבית, ואם לא הייתי צריכה להשאיר מקום למנות הבאות, יכלתי להתנהג בצורה שמאד לא הולמת את הליידי העדינה שאני ויותר את חובבת האוכל שבתוכי שיוצאת ממני כשאני מקבלת מנות טובות לשולחן.

קעריות קטנות יצאו גם הן לשולחן, בגדול מגיעות עם המנה העיקרית, אנחנו קיבלנו אותן עוד בהתחלה כדי לטעום עם הלחם. מדובר בכחמישה מזאטים שמתחלפים וכולם כמובן תוצרת המקום. אצלנו בקעריות היו סלט טורקי, סלט כרוב (מומלץ בחום!), גזר מרוקאי ונודלס פיקנטי (שהוזהרתי שהוא פיקנטי אבל אפילו לפולניה כמוני זה היה ממש בסדר, לא חריף בכלל), וצלחת גדולה של חומוס חם וטרי כל כך . אני לא חובבת גדולה של חומוס, במקרה הזה הפכתי למעריצה. זנחתי את הלחם (כדי שיהיה יותר מקום לחומוס) ואכלתי במזלג, בסכין, מה שבא ליד.

והאחרונה במנות הראשונות – מנת "קריספי קלמרי" – (54 שקלים) – טבעות קלמרי בציפוי פריך שהוגשו עם צ'זיקי. במנה שלנו היו גם שרימפס, שבתפריט מופיע בנפרד. פה אפילו לא הייתי צריכה את הסכין והמזלג, באצבעות תפסתי את פירות הים הפריכים והטריים, טבילה קטנה בצ'זיקי והופ- לפה – נעלם כלא היה. פירות ים הם דבר טריקי, יש בדיוק שניה בין קלמרי מעולה לבין גומיית משרד למסמכים. במקרה של "אבראג'" ניכר שיש יד אוהבת שיודעת מה היא עושה ומידת העשייה היתה מושלמת.

מסקנה מהמנות הראשונות-  תבואו רעבים. מאד. המנות הראשונות הן בהחלט בגודל של מנות עיקריות (והמחירים אטרקטיביים מאד, בעיקר לאור הכמות הגדולה בכל מנה). המנות בתמונות הן בגודל האמיתי.

יין הבית הפריד בין המנות הראשונות לעיקריות – קברנה סוביניון של "ברקן"  שנלגם תוך תצפית אל השמש השוקעת והאפלולית שמתגנבת מכיוון הים, יחד עם אורות הכיכר שצבעו אותה בקסם.

בנתיים , עד שהמנות העיקריות היו מוכנות, שמענו קצת על השף ג'ימי , בעל רזומה במלונות כמו הילטון ודניאל, שמערב אותנטיות ביחד עם איכות ויוצר מנות מרתקות.

בעיקריות הגיעו שתי מנות- "דג שלם אפוי" (החל מ99 שקלים) –  שמשתנה בהתאם לדגה היומית. במקרה שלנו מדובר בלברק עם רוטב שום. בשר הדג היה עדין ורך, הרוטב הגיע בצד כך שאפשר היה להחליט באיזה מידה להשתמש בו ולא היה בכלל צורך בלימון שהגיע עם המנה, מכיוון שהטריות כל כך בלטה, אפשר היה להרגיש שכל מה שהדג הזה עבר הוא מרחק של כמה מאות מטרים מהמים לצלחת.

ואיך אפשר בלי פירות ים גם בעיקרית? "שרימפס אבראג'"- (88 שקלים)- אחת ממנות הדגל, מנה שבכל זווית שתצלמו אותה תככב באינסטגרם בגדול, של שרימפס מוקפצים עם עגבניות, שמנת ובזיליקום בחריפות מעודנת. מנה ענקית שהחמיאה לפרי הים הפופולארי הזה והוציאה ממנו את המיטב. השרימפס הונחו על מאפה בצק עדין וקרקרי ששימש גם כדי ללטף את הרוטב עד הסוף. גם פה המנה נושנשה בידיים והפרזנטציה היפיפיה הוחרבה די מהר…

לצד המנות העיקריות, מעבר למאזטים, מגיעה גם תוספת ואנו קיבלנו את התפודים ואת המקלובה. הבחירה שלי היתה המקלובה, בגלל שילוב הטעמים והמרקמים, אם כי תפוחי האדמה גם הם היו פריכים  בעדינות מבחוץ, ורכים ומתובלים מבפנים.

וכן, זה שטעמתי את כל מה שהיה עד עכשיו לא אומר שאין מקום למתוק נכון?

בתפריט יש מיני קינוחים שונים, הן מהמטבח הערבי והן מהמטבח המערבי, ואנו קיבלנו שניים – אחד מכל ז'אנר- מנה אחת של כנאפה– המאפה הערבי האהוב, מאטריות קדאיף וגבינת עיזים משובחת, שהוגש עם גלידת ווניל (38 שקלים למנה שיכולה בקלות להספיק לזוג)- קלאסיקה.

המנה השניה היתה פאבלובה– (גם היא ב38 שקלים, אלא שהיא יכלה להספיק גם לשלישיה) – מגדל של מרנג מתוק ופריך מבחוץ, רך מבפנים ושופע קרם ווניל ורוטב פירות יער, עם פרוסות רבות של פירות מסביב.  למרות הגודל ולמרות 600 המנות שאכלנו קודם- היא חוסלה. או איך שנוי המלצרית המקסימה אמרה "התמודדתם בכבוד".

כשיצאנו מהמסעדה כבר ירדה החשיכה, ואז כשהבטנו מבחוץ ראינו את הקסם הלילי- המסעדה מוארת בשלל צבעי הקשת, יצירת אומנות שזורחת בכיכר שהמשיכה לארח תיירים מכל העולם.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.