"פופקו" עם מלח ים- מפוצץ את הפה.

1

יש דברים שאני לא מבינה- איך מטוסים לא נופלים מהשמיים, איך ספינות ענק לא שוקעות ואיך בעצם נוצר פופקורן מגרעין תמים של תירס.

אבל כמו במקרה של טיסות והפלגות, לא ממש משנה לי איך זה עובד, העיקר שזה עובד (להנאתי).

פופקורן תמיד היה ההעדפה שלי בחטיפים מלוחים, בעיקר כי הוא לא מלכלך את הידיים ולא שומני. הבעיה בלהכין פופקורן בבית, מלבד העובדה שלא תמיד יש גרעינים בבית, היא שצריך אחר כך לשטוף סיר ממש גדול, ורוב הסיכויים שאם אני אקח חופן לפה, תמיד יהיה שם אחד שלא התפצח ועכשיו מאיים על שלומן של השיניים שלי, או אחיו הנבזי יותר, זה שהתפצח חצי ומסתיר בגופו הלבן והאוורירי את המלכודת הכואבת.

"אסם" משיקה בימים אלה את "פופקו עם מלח ים" – מוצר בעל תווית נקייה הכולל שלושה מרכיבים בלבד- גרעיני תירס, שמן ומלח ים.

2

המוצר מגיע באריזות בודדות של 60 גרם או באריזה משפחתית של 8 שקיות אישיות המכילות כל אחת 20 גרם, במחיר קלורי של 95 קלוריות בלבד לשקית.

כשפתחתי את השקית בהתחלה פקפקתי, האם דין פופקורן משקית כדין פופקורן שזה עתה פוצח? כי השילוב של פופקורן וזמן הרבה פעמים מניב משהו סמרטוטי ודביק לשיניים.

"אסם" עמדו במבחן בגדול והפופקו פריך כאילו הרגע יצא מהסיר. גם במבחן האצבעות הן יצאו נקיות ולא הצריכו לשמור יד אחת לאכילה ויד אחת לדברים שצריך לעשות כמו לענות לסלולרי תוך כדי צפייה בסרט או ללחוץ על השלט כדי להעביר אחורה סצינה של מישהו ממש חתיך.

המליחות היא עדינה, כך שמצד אחד אפשר לאכול אותו בכיף כמו שהוא ומצד שני ניתן להוסיף לו טעמים ותוספות שמשתלבות מצוין בלי שהמלח ישתלט.

אני שקלתי להכין רוטב קרמל או רוטב שוקולד אבל העצלות כיוונה אותי פשוט להמיס קצת חמאה (או הרבה), להוסיף קרעי בזיליקום, לשפוך על הפופקורן וזהו. כמובן שאפשר גם להוסיף צ'ילי, פפריקה, אורגנו, פתיתי פרמז'ן ומה שאוהבים ולקבל כל פעם מנה חדשה.

3

היתרון הגדול של השקיות האישיות (חוץ מזה שלא צריך לדאוג שזה שמחזיק את הקערה יחסל הכל בעצמו ולא צריך לריב) היא שהכמות היא מדודה וניתן לשלוט על הערך הקלורי. במקרה שלי מנת הפופקורן הספיקה כארוחת לילה קלה (וכמובן שאפשר להוסיף גם בירה ליד ושידור בפעם החמישים מליון של "הנסיכה הקסומה").

"פופקו מלח ים" באריזה אישית או במארז – כשר בד"צ העדה החרדית , רבנות מקומית קריית גת

להשיג בכל רשתות השיווק.