תרגיל חשבוני קטן- כמה אפשרויות ניתן ליצור משילוב של 5 בסיסים (כמו אורז, קינואה, אטריות אורז ועוד), 9 סוגי חלבון (כמו טונה בכמה צורות, סלמון, כדורי דג ועוד), 19 סוגי תוספות (בערך כל ירק שקיים בשוק), 10 סוגי רטבים שחלקם משולבים בעצמם כמו מיונז בזיליקום או טחינה ג'ינג'ר ובסוף עוד קצת ככה מלמעלה- בוטנים, בצל מטוגן, שומשום וכאלה? חישוב קטן שלי הוא שאפשר לאכול בכל יום קערת פוקי המורכבת כל הדברים הטובים האלה, ועדיין לא לחזור על אותה קערה פעמיים, בערך עד סוף החיים.
אם היו אומרים לכם שיש ברז קסום ממנו מגיע נוזל שעוזר לירידה במשקל, הופך פעילות גופנית לאפקטיבית יותר, מפחית סיכון להתקפי לב, מוריד רמות כולסטרול, עוזר במלחמה נגד סרטן, תורם לאיזון סכרת,שומר על המוח, עוזר לחסינות הטבעית ומשמש אנטי אייג'ינג טבעי, האם לא הייתם רצים למלא בקבוקים, שלא לומר ג'ריקנים?
שיתופי פעולה תמיד מביאים איתם הפתעות, ושיתוף הפעולה הקייצי של רשת גלידות הבוטיק "גולדה" ומותג דגני הבוקר "ליון" של אסם נסטלה, יצרו את הגלידה המושלמת לקיץ- גלידת LION המשלבת גלידת שמנת איכותית מבית "גולדה" עם שילובי הקרמל והשוקולד של "ליון".
הוואי היא גן עדן של ים, חופים שטופי שמש, ושפע קולינרי מטורף המבוסס על דגה ותוצרת טרייה.
הדייגים בהוואי המציאו את ה"פוקי" אי שם בשנות השבעים, כשתיבלו נתחים מהדגים שדגו באותו היום. המנה התגלגלה והפכה ללהיט בהוואי וזכתה לשפע גירסאות ושידרוגים עד שהשפית ג'ודית צרפתי הגיעה מביתה בלוס אנג'לס, שם עבדה במסעדות רבות, להוואי והתאהבה בפוקי.
ג'ודית, המשפחה והפוקי עלו לישראל ורשת "פוקישופ" יצאה לדרך.
השעה שמונה בערב. ריח לחם משגע ממלא את המטבח. בן הזוג מתחנן "אני יודע שסיכמנו חצי חצי אבל יש מצב שאת לא כל כך רעבה?"
עשר דקות לפני כן, לחם מסדרת ה"ארטיזנל" נכנס לתנור האפייה.
חצי שעה לפני כן הוא עוד היה בפריזר.
מהזוגות הרומנטיים של שנות השישים שנפגשים ליד הגלידריה, דרך השיטה האולטימטיבית להתחיל עם מישהי "אפשר להזמין אותך לגלידה" ועד לגלידה שטורפים היישר מתוך הקופסה כשמצב הרוח קצת שפוף, גלידה תמיד משמחת לבב אנוש, בכל גיל ובכל מצב.
ישנן גלידריות מעטות שהופכות להיות מיתולוגיות וילדים שאכלו בהן בילדותם חוזרים עם הילדים והנכדים.
יש דברים שאני לא מבינה- איך מטוסים לא נופלים מהשמיים, איך ספינות ענק לא שוקעות ואיך בעצם נוצר פופקורן מגרעין תמים של תירס.
אבל כמו במקרה של טיסות והפלגות, לא ממש משנה לי איך זה עובד, העיקר שזה עובד (להנאתי).
כולנו מודעים לצורך להפחית מהסוכר והמלח שאנו צורכים, אבל לא מעוניינים להפחית בטעם כמובן.
"נסטלה" התגייסה לעניין ומציגה שלושה מוצרים חדשים – "פיטנס שקדים ודבש", "האני נאט צ'יריוס" ו"קראנץ' שוקולד" – שלושתם מופחתי סוכר.
אם נחשוב על אסוציאציות שנקשרות לנו למילה "נקניקיה" ושם של מקום, נקבל הקשרים שונים – אם נחבר "נקניקיה" ו"ברלין" נקבל בדמיוננו נקניקיה שמנה ועסיסית, בדרך כלל ביחד עם בירה טובה, והחיבור לניו יורק ייתן לנו נקניקיה בלחמנייה במשחק של ה"יאנקיז" למשל. אבל מה עם ישראל?
בישראל קשה למצוא נקניקיות איכותיות ובדיוק לכאן כיוון אלעד אמיר, לשעבר דייל ב"אל על" שטעם נקניקיות בערים הגדולות בעולם והחליט שאין סיבה שבישראל לא ייהנו מהטעמים והאיכות. הוא בחר ספקים שמכינים עבורו במיוחד נקניקיות מבשר בקר, עוף, לבן ואפילו טבעוניות מחלבון אפונה, ופתח רק לפני כשנה את "FAT DOG" בתל אביב, ששוקקת מאז חובבי נקניקיות מכל הארץ.
הנקניקיות מלוות בלחמניה רכה מיוחדת, ובמגוון ענק של תוספות כך שניתן להגיע כל יום ולטעום בכל יום קומבינציה אחרת של טעמים לחוויה חדשה.
כשנכנסים ל"פאט דוג" מגלים את האפשרויות השונות ובוחרים עד כמה רוצים להתפרע. הבחירה הראשונה היא סוג הנקניקיה, ואחריה משקלה, שכן יש בגדלים של 100 גרם למי שפחות רעב (או לילדים) ו180 גרם למי שמבין ענין. אחר כך מגיע שלב הרטבים, חריפים או לא חריפים, קלאסיים או בעלי תעוזה. השלב הבא הוא השלב המעניין ביותר – התוספות. חוץ משוקולד נראה שיש את כל מה שאי פעם בן אדם ירצה- שעועית צ'ילי חריפה (תאמינו לי חריפה. מאד.), גאודה, אננס צ'ילי, ברביקיו חם, בייקון, פלפל חריף, בצל יבש מטוגן, ביצת עין, כרוב כבוש חם (שוס!) , מלפפון במלח והיד עוד נטויה.
אני החלטתי ללכת על "תכין לי את המומלצת שלך, בלי חריף" ואלעד התחיל את מופע היחיד שלו, כשהוא מניח נקניקיה לבנה שמנמנה וחייכנית בתוך לחמניה רכה שחיבקה אותה בחום ואז מתחיל להוסיף את הרטבים ואחריהם תוספות כמו אננס שהוא קירמל במחבת קטנה וסיים בעזרת ברנר, בצל, ועל כל הערימה גבינה מגוררת שגם היא זכתה להקרמה ועטפה את כל התכולה בקסם הזה שרק גבינה מותכת יכולה לעשות.
אני אולי נראית בחורה עדינה וענוגה אבל הצלחתי לתת את הנגיסה הגדולה שאיפשרה להנות מכל הקומבינציה ביחד, הלחמניה, הנקניקיה והתוספות. המסקנה שלי- השלם גדול מסך חלקיו, שכן השילוב היה מרתק, הכיל מגוון של טמפרטורות , דרגות מתיקות או חרפרפות, בשריות הנקניקיה ורכות הלחמניה. רכנתי מעל המגשית כדי לא לפספס אף מרכיב והתענגתי לי בשקט.
בן הזוג, בחור נימוסי יותר, בחר במנה שמוגשת בצלחת – נקניקיית קארי בסגנון גרמני עם תוספות בצד ומזלג קטן . גם איתו לא היה מה לדבר עד שלא רוקנה הצלוחית.
כמובן שלא שכחנו לטעום גם את נקניקיות הבקר שהייתי עושה עליהן מנוי שנתי, ונקניקיות העוף ששוברות את הסטיגמה שמדובר במנה רק לילדים .
המסעדה פתוחה בשעות הערב עד השעות הקטנות של הלילה כך שהיא מעולה כשמתחשק משהו טעים לפני או אחרי בילוי.
ב"פאט דוג " הנקניקיה באשר היא, מקבלת הרבה כבוד (וטעמים!) במחיר הוגן מאד, ובשירות אישי ולבבי.
"פאט דוג" מזללת נקניקיות
החלוצים 1 תל אביב.
שעות הפתיחה –
א'- 17.00 – 02.00
ב' – ד' – 17.00 – 03.00
ה' – 17.00 – 04.00
ו' – 20.00 – 04.00
ש' – 19.00 – 02.00
מתאימה ל: כל הגילאים, ויש גם נקניקיה טבעונית.
גישה לנכים – יש
מספר הטלפון – 077-2145250
מחיר ארוחה ממוצעת – כ30 שקלים , ויש גם דילים מתחלפים.
המסעדה איננה כשרה.
הגיע אוגוסט, החום מטפס לדרגות שזקני צפת (וגם תל אביב) לא זוכרים, בגרמניה משכשכים במזרקות, בצרפת ממלמלים "או-לה-לה" ובבריטניה הנסיך וויליאם בוודאי פותח כפתור אחד בבלייזר. ואצלנו?
חווית הקיץ המפנקת מבית גלידת שטראוס של יוניליוור- ה"מגנום בר" בנמל תל אביב, שחוזר לחודש אחד בלבד, ומציע שלגוני מגנום בעבודת יד על בסיס שמנת משובחת ועם תוספות שלא חלמתם עליהם בחלומותיכם הפרועים ביותר אודות גלידה.
