שוק הפשפשים היפואי הוא פנינת חמד של מבני שימור, תיירים בבליל שפות, חנויות של אוצרות שאין בשום מקום וכמובן הים במרחק הושטת יד, שהדייגים החוזרים ממנו מביאים את מיטב הדגה ופרי הים היישר לצלחת.
בלב שוק הפשפשים ההומה בסוחרים וקונים בשעות היום ובבליינים ותיירים בשעות הערב גילינו את "קפטן הוק"- פינה קסומה של דגים שמקבלים טוויסט מהמטבח הערבי בניצוחם של בלאל אבו ריא הבעלים והשף המוערך עומר עילוואן שהגיע לאחר לימודים במוסדות הקולינריה המובילים באירופה ולאחר מכן עבודה במיטב המסעדות המובילות בארץ ובחו"ל.
בית "לבונטין 7" (שדי קל להבין איפה הוא ממוקם) בתל אביב הוא מוסד מוסיקלי וותיק המקדם מוסיקה ומוסיקאים מכל הסגנונות- ג'אז, פאנק, אינדי פופ ורוק ועוד, ועכשיו מקבל תוספת טעם תרתי משמע- כשבמקום נפתח "חומוס 7" – חומוסיה משובחת מעשה ידיה של השפית ג'וליה אורלנקו שהגיעה היישר ממונפלייה בצרפת, דרך עבודה במיטב המסעדות התל אביביות כמו קוצ'ינה תמר, מנטה ריי ו"קפה דליה", ובית השגריר הצרפתי בו שלושה שגרירים נהנו ממעשה ידיה.
בילוי טוב הוא כזה המשלב את כל החושים ונותן לנו את החוויה המקיפה ביותר שאפשר לחוות, כזו שמשאירה זכרון נעים ותשוקה להכיר עוד ועוד.
בנחלת בנימין 25 נפתחה לאחרונה מסעדת לאונג' בר חדשה – DINNER ART SALON שייחודה בשילוב קולינריה, אלכוהול, מוסיקה ואמנות מתחלפת, כך שכל ביקור הופך לחדש ומיוחד.
(קרדיט לצילום המוצרים – בועז נודלמן)
לא משנה אם תקראו לזה "על האש", "מנגל", "גריל" או "ברביקיו" – בשרים צלויים על האש הם מנה אהובה על כל הגילאים והטעמים. אבל גם השף המהולל ביותר לא יצליח להפיק מנות בשר טעימות ללא חומרי גלם איכותיים.
כשאנו רוצים להכין מנה "על האש" אנו ניגשים לאיטליז או לקצביה ומבקשים לפי הנתח "תן לי אנטריקוט, תן לי שייטל" אבל אף אחד לא מבטיח לנו שהנתח יגיע תמיד מאותו ספק איכותי, כך שיש מצב שבו בפעם אחת תצא לנו מנה מופלאה ובפעם השניה מנה מאכזבת.
במסלול הקריירה הקולינרית של השף רן אמנה ניתן למצוא תחנות מרשימות כמו מסעדת "גוז' ודניאל", נבחרתו של שף אסף גרניט ב"משחקי השף" בעונה הרביעית ועכשיו ב"אמנה" – מתחם אוכל הכולל שני פוד טראקס- אחד חלבי והשני בשרי, הנותנים חווייה קולינרית חדשה בהוד השרון ומגיעות אחרי שהפוד טראק הראשון באבן יהודה עמוס במבלים מדי יום.
לעצב בית זו משימה לא פשוטה- מפני שחוץ מבחירות מובנות מאליהן כמו צבע הקירות ולמה ישמש כל חדר, יש הרבה בחירות קטנות היוצרות ביחד את האווירה המושלמת עבורנו, והיא שונה מאדם לאדם לפי הצרכים והטעם, שהרי אין עיצוב בית למשפחה תוססת עם ילדים לעיצוב בית לזוג שבניו כבר פרחו מן הקן ומעוניינים לנצל את ההזדמנות ולהגשים את החלומות העיצוביים שתמיד חפצו בהם.
כבר במאה ה15 הכינו בנאפולי מאפי בצק שטוח ייחודיים, בתנורי אש, מה ששנים אחר כך ייקרא "פיצה" כשהדעה הרווחת היא שהמילה מגיעה מהכיכרות רחבות הידיים של איטליה.
מאות שנים אחר כך ופיצה היא המאכל הפופולארי ביותר בעולם.
ועכשיו למתחם "שרונה" בתל אביב מגיעה הפיצה הנאפוליטנית במלוא הדרה, ולא רק, אלא גם כשרה, כך שכולם יכולים ליהנות ממנה, לצד מנות איטלקיות משובחות נוספות עליהן אמון השף מנה שטרום, אשף המטבח האיטלקי, שחבר ליזם הקולינארי ערן הרשקוביץ ליצירת "פיאצה גרנדה".
פיתה. מ"פיצה פיתה" שמכינים עם ילדים קטנים משועממים ועד לפיתות גורמה של שפים מעוטרים, דומה שאין מנה שלא הוכנסה לפיתה.
השאלה במבחן התוצאה – זה טעים?
במקרה של "עלינא בפיתה" – כן. מאד.
הוואי היא גן עדן של ים, חופים שטופי שמש, ושפע קולינרי מטורף המבוסס על דגה ותוצרת טרייה.
הדייגים בהוואי המציאו את ה"פוקי" אי שם בשנות השבעים, כשתיבלו נתחים מהדגים שדגו באותו היום. המנה התגלגלה והפכה ללהיט בהוואי וזכתה לשפע גירסאות ושידרוגים עד שהשפית ג'ודית צרפתי הגיעה מביתה בלוס אנג'לס, שם עבדה במסעדות רבות, להוואי והתאהבה בפוקי.
ג'ודית, המשפחה והפוקי עלו לישראל ורשת "פוקישופ" יצאה לדרך.
סושי תמיד היה יותר מסתם מנת אוכל. סושי הוא חוויה חושנית ואסתטית המשלבת מיומנויות רבות ויצירתיות. כדי להפוך מאסטר סושי ביפן צריך להשקיע שנים ארוכות של תרגול כדי להגיע ליצירות המופת הטעימות. איך בכל זאת לומדים לעשות סושי טעים שגם נראה טוב בלי לנסוע ליפן לשנים ארוכות?