העיר ירושלים כבר מזמן ביססה את מעמדה כבירת קולינריה מפוארת. ניתן למצוא בה מסעדות בכל הרמות ובכל הטעמים, שחלקן כבר הפכו למוסדות וותיקים שלקוחות חוזרים אליהם עם הדור השני והשלישי.
כזו היא "דולפין ים"– מסעדת דגים, פירות ים ובשרים, שקיימת כבר קרוב לחמישים שנה, ואהובה מאד על הלקוחות הקבועים וגם על תיירים ומבקרים בעיר שמחפשים אוכל איכותי, טרי מאד, מגוון ועשיר.
יום חמישי בערב, רחוב יפו הומה תיירים וישראלים שמטיילים, חושבים לשתות משהו באחד הפאבים, טועמים גלידה , והופכים את הרחוב למסיבה אחת גדולה, ובפינת הרחוב יושבת "דולפין ים" ומלאה בסועדים. הוזמנו לטעום את התפריט הוותיק ביחד עם החידושים שמשתנים לפי הדגה ופירות הים, ולפי היצירתיות של השף הוותיק שנמצא עם המסעדה עשרות שנים. במסעדה ישבו זה לצד זה קבוצות תיירים יפנים ואמריקאים, ישראלים שחגגו אירוע, משפחות עם ילדים, זוגות רומנטיים, כולם באו להנות מערב של קולינריה משובחת.
צוות המלצרים ייעץ בסבלנות ובמומחיות לכל אחד מהסועדים מה יתאים לו מתוך התפריט הרחב.
המסעדה מעוצבת בסגנון אלגנטי מאד, מוארת מאד (כך שלא צריך להדליק את פנס הסלולרי כדי לקרוא את התפריט כמו בכל מני מסעדות "טרנדיות" תל אביביות) והמוסיקה היא חרישית ולא מחרישת אוזניים כמו ביותר מדי מקומות, כך שאפשר לשוחח, ולהתרשם מהטעמים והמרקמים.
כמובן שצריך להתחיל את הערב עם כוס יין, ויין הבית הוא של יקב "אורטל" מצפון רמת הגולן. "דולפין ים" מחוברת ליקב אורטל שנים רבות ובצדק, יין לבן קליל שמתאים גם להרמת כוסית להתחלת ערב מוצלח וגם לליווי מנות הדגים ופירות הים.
המלצרית הגיעה לשולחן נושאת מגש גדול ועליו סלטי הבית שמתמלאים כמו בקסם, כל פעם שהם אוזלים- איקרה, סלט טורקי, סלק מבושל, כרובית מטוגנת, טחינה של המקום, גזר מתקתק, צ'זיקי, חציל על האש וסלט כרובית עם חמוציות. (הסלטים מוגשים לכל מי שמזמין מנה עיקרית, ומתמלאים כל הזמן ). המצטיינים שלי היו האיקרה שהיתה עדינה מצד אחד ומצד שני הבליטה את טעמי הדג המשובחים שלה, הכרובית המטוגנת שיכלתי לחסל ממנה דלי ביחד עם נניח כוס בירה קרה, והחציל. שימו לב- הסלט הטורקי חריף. את הסלטים ליווה לחם הבית שהוא סוג של פרנה, הזכיר לי קצת פריקסה עסיסית עם נגיעות מלח גס למעלה. כמו תמיד במקרים כאלה אני שוכחת שיש עוד המון מנות אחר כך, וקורעת את הלחם , אפילו בלי להעזר בסכין המצורפת, כי באמת שאי אפשר לעמוד בפיתוי.
המסעדה מצטיינת הן במנות דגים ופירות ים והן במנות בשר, ובמנות הראשונות ניתן היה לחוות זאת-
ראשונה הגיעה מנת סביצ'ה יפיפיה, כוס של שלמות ובעיקר טריות. בכלל, המילה "טריות" היא חורצת גורלות כשמדובר בדגים נאים, וב"דולפין ים" יודעים לתת כבוד לתוצרת ולהבליט את היופי והעדינות שבדגים באמצעות עיטורם בטעמים עדינים.
הדג הנא המשיך גם במנת קרפצ'ו לוקוס בפרוסות דקיקות שקופות, שהתלפפו מסביב למזלג ומשם לפה, עם לגימת היין הלבן בין ביס לביס כדי לנקות את החיך למקסימום ההנאה בנגיסה הבאה.
איטליה הגיעה לשולחן בדמות ריזוטו סלמון (ויש גם גירסה של פירות ים וגירסה של פטריות, כך שגם לצמחונים יש מנה מקסימה, כמו עוד מנות צמחוניות). ריזוטו הוא מנה מאד קפריזית, וצריך יד מאד בוטחת כדי להגיש אותה, ונסיונו רב השנים של השף מוכיח את עצמו, באורז רך אך לא דביק, מלוטף באהבה בגבינה ומנוקד בפרוסות סלמון למרקם וקונטרסט טעמים. מנה עשירה מאד.
בהערת ביניים- כל אלה הן מנות ראשונות, אבל הנדיבות של המסעדה הופכת אותן למנות גדולות ומכובדות.
בתפריט יש סעיף של "מרק היום" ולשמחתי בדיוק ביום שבו הייתי במסעדה, מדובר היה ב"ביסק סרטנים" שלטעמי הוא מלך המרקים. ב"דולפין הים" הוא היה שמנתי ומפנק במיוחד, לאכול אותו היתה חוויה חושנית מאד.
שתי המנות האחרונות ברשימת מנות הפתיחה היו בשילוב בשר- האחת היתה "שרימפ עם חזה אווז מעושן" והשניה "כבד אווז עם תאנים". במנת השרימפ כבר וויתרתי על הנימוס ופשוט תפסתי אותם אחד אחד בשתי אצבעות, ונשנשתי מהם כמו פיצוחים. דרגת העשייה היתה מושלמת (וכל מי שעוסק בפירות ים יודע כמה שניה אחת יותר או שניה אחת פחות הורסות מנה). כבד האווז? ובכן- כשלוקחים חומר גלם מעולה, ויודעים מה עושים איתו, מקבלים יצירה מוסיקלית שמתנגנת בפה ברמה של "אל תדברו איתי עכשיו, אל תפנו אלי, עזבו אותי בשקט להנות!".
אחרי לגימה מכוס היין, הגיעו שתי מנות ביניים מבוססות דגים- לברק עם סקלופ ושרימפ ברוטב חריף, ובר ים על הגריל . קיבלנו הסבר של בר הים, שהוא דג פחות מוכר, קרוב משפחה של הלברק. מנת הלברק עצמה, שהוגדרה כמנה חריפה אכן היתה כזו בזכות פלפל חריף שכיכב בה. הסקלופ והשרימפ היו גם הפעם עשויים בדיוק במידה, אבל בגלל החריפות העדפתי כפולניה שקשה לה עם חריפות, את מנת בר הים שהיתה פריכה מלמטה ורכה בזכות הרטבים ועשבי התיבול מלמעלה.
יש עוד מקום? מצוין, כי העיקריות בדרך-
"שיפוד סקאלופ עם שמנת רוקפור" ו"צלעות טלה, קבב טלה ופילה בקר".
מנת הסקאלופ היתה כל כך מפנקת וכייפית שהייתי צריכה להזדרז מאד לצלם לפני שפשוט נעלמה מהצלחת. מנת הבשרים היתה טריו של בשרים איכותיים בשלוש צורות, כשהפייבוריט שלי ללא ספק היתה צלע הטלה שהפכה לסוג של סוכריה על מקל, מתקתקה ורכה. המנה עוטרה ברצועות בצל בסומק.
לצד מנת הבשר קיבלתי גם כוס יין אדום, להשלמת החוויה.
וכמובן שיש קיבה נפרדת לקינוחים, וכאלה היו שניים – "פינוק דולפין" – מנה מיוחדת שהורכבה מגלידה ווניל עם ריבת עגבניות ותלתלי חלווה (בתמונה מנה בגודל מוקטן), מתיקות עדינה, מנה מפנקת מאד, עגבניה בהחלט יוצאת נפלא בריבות ואם יש אפשרות לטעום כזה דבר, אסור להחמיץ. כל הצירוף ביחד יצר קינוח מרענן מאד, מקורי ומעניין.
השני- כי איך אפשר בלי שוקולד? – מוס שוקולד בלגי ללא סוכר (מומתק ב"סטיביה") שאם לא היו אומרים לי שהוא ללא סוכר, בחיים לא הייתי יודעת. יצירה עשירה ושוקולדית מאד, מנה אחת מספיקה לשני אנשים בכיף , ואבקת הקקאו שעיטרה את המנה יצרה ניגוד מריר למתיקות השוקולדית, קצת כמו טראפל גדול ונימוח.
היה לי קשה להחליט מה אהוב עלי יותר, אז החלטתי לא להחליט ופשוט נהנתי משני הקינוחים.
בעודנו נשענים לאחור ומלטפים את הבטן, הגיע לשולחן שלנו אליעזר האחמ"ש להרים איתנו כוסית גראפה משובחת משלושה סוגים, בדרגות מתיקות שונות (הבחירה שלנו היתה של ה"רוזה" אבל זה באמת ענין של טעם).
בתפריט יש אפשרות לארוחות עסקיות שונות שהופכות את כל החוויה למשתלמת מאד (ובהתחשב בגודל המנות הנדיב, כל המנות בתפריט מאד משתלמות מבחינת "VALUE FOR MONEY" ).
מעבר לדגים, פירות ים ובשר, יש כאמור גם מנות צמחוניות, פסטות, מנות ילדים ועוד.
המסעדה שוכנת במבנה ירושלמי לשימור, וממוקמת בלב התיירותי הסואן של ירושלים.
במסעדה יש אפשרויות ישיבה שונות- בחלל הפנימי, בחדר פרטי או ברחבה החיצונית, היא נגישה לנכים, יש אפשרות לאירועים וכנסים ( ניתן לקבל מקרן, מסך ומערכת שמע) והיא פתוחה בשבת ובכל יום מ12.00 בצהרים ועד חצות. לא כשרה.