בפוסט הקודם סיפרתי על מה אני הולכת לעשות עם פסטרמה "זוגלובק" דקיק דקיק ובעיקר דל שומן.
בחוברת שצורפה לפסטרמות, תוארו ארבעה סוגי טיפוסים, לפי הסנדוויצים שהם מכינים.
הטיפוסים היו –
"המשקיען" – זה שמפנפן כל כריך, שכולל אצלו לפחות שלושה סוגים שונים של פסטרמה, שני ממרחים, ירקות חתוכים בכל הצבעים ואריזה למופת שלא נופלת מאריזות תכשיטים של "טיפני".
"הפדנט" – זה שהרכיבים שלו נמצאים רק בחנויות מתמחות והכריכים מצולמים לעטיפות מגזיני אוכל ברחבי העולם
"הממהר" – זה שיש לו חמש דקות בין פגישה לפגישה והכנת כריך היא "קח מה שיש במקרר, זרוק לתוך לחם" והכל בתוך שקית מקווצ'צ'ת מהסופר.
"שוחר הבריאות" – שסופר כל קלוריה שנכנסת בלחם (קל כמובן, ועמוס בדגני בריאות).
ניסיתי לחשוב איפה אני בעסק.
משקיענית? בעיקר בלקנות כריך שמישהו אחר הכין. פדנטית? ממש לא, למרות שאשמח לקבל כריך כזה… אם מישהו אחר יכין…"ממהרת" – זה בערך אני, אבל גם אז מהיר לי יותר לקנות כריך שמישהו אחר הכין… בריאות? טוב, אשמח, אבל שוב- איפה אני אמצא נבטים עכשיו? לא עדיף לקנות משהו?
בקיצור, כמו שהתרשמתם – אני מאמינה בעירוב, שילוב, ובעיקר במה שיש לי במקרר.
אז לנוחותכם צילמתי את שלבי ההכנה של הכריך שלי –
התחלתי בלחם שחור אחיד, טרי (ופרוס כמובן, שאני אתאמץ לפרוס?), מרחתי עליו צ'ילי מתוק (מתה על זה בכל דבר ובכל מקום). על זה חסה, עגבניות, ביצה קשה , הרבה פסטרמה (התעצלתי להפריד לפרוסות, וממילא אני אוכלת הרבה גם ככה, אז שיהיה בחתיכות), מלפפון חמוץ ולסגור את העסק בלחיצה קלה (שלא יתפרק).
ביחד יצאה ארוחה משביעה מאד, שכללה המון חלבונים ומצד שני דלה בשומן. (הכריך נאכל מול תוכנית קינוחים ב"ערוץ האוכל").
דומה לכריך שלכם?
#פרוייקטהכריךהטוב #זוגלובק