206 – כי אנחנו על המפה.

שנות השמונים – ימי חמישי בערב. ברחובות עוצר מוחלט, כולם מרוכזים בערוץ הראשון, שם משודרים משחקי הכדורסל של מכבי תל אביב- ארואסטי, ברודי, סילבר, אולסי, כולם שם עם מאה אחוזי רייטינג, בחלק מהטלוויזיות עדיין בשחור לבן- ועדיין הצבע הוא צהוב.

2016- מסעדת "206 גריל בר" בפתח תקווה. כן, פתח תקווה שהפכה למעצמה קולינרית עם מגוון רחב של מותגי מזון ורשתות, בצד מסעדות מתמחות, במתחם בילויים באזור "יכין סנטר" , אחות ל"206" המיתולוגית של צהלה, שמשלבת מנות עכשיוויות לצד מנות קלאסיות ואהובות.

הוזמנתי לחגיגה בצהוב כחול (ונודע לי שרק שבוע לפני כן, כל "מכבי" המיתולוגית באו לחגוג ולצפות במשחק במסעדה). את פני קיבל זורי, מנהל המלצרים, שבמשך השעתיים הקרובות הביא לנו לשולחן בערך את כל התפריט.

עד שהאוכל הגיע הסתובבתי קצת ובחנתי את העיצוב. המקום מעוצב כמובן ברוח הכדורסל של מכבי תל אביב, כולל לוקרים ולוח תוצאות, ויש פינות ישיבה רבות שמאפשרות גם ישיבה אינטימית ב"תאים" בסגנון אמריקאי, וגם שולחנות ארוכים למי שבא בחבורה, וכמובן ישיבה על הבר.

מעיון קצר בתפריט למדתי שיש המון אפשרויות, במחירים נוחים מאד, שמתאימים למשפחות ולצעירים שמגיעים למתחם ורוצים משהו טעים, כייפי, נדיב ועם המון אפשרויות אלכוהוליות לתוספת שמחה.

מיד כשמגיעים ומתיישבים, מגיעות לשולחן צלוחיות עם מטבל טחינה ושני סוגי חריף. יחד איתם מגיעות לשולחן קערית זיתים, קערית מלפפון חמוץ וסלסלת פיתות. קבלת פנים נאה לכל הסועדים בלי קשר למה שיזמינו.

עוד הגיעה לשולחן מנת פינוק שקשה להפסיק לנשנש ממנה- פיתה שהפכה לטוסט עם זעתר ושמן זית. חמה , עסיסית, פריכה בפינות, עונג. (רק תיזכרו להשאיר מקום לאוכל!!)

מנות ראשונות החלו לכסות  את השולחן שלנו:

"קרפצ'יו סלק" – עם שמיר וצנון, מנה קלילה ופותחת תאבון (25 שקלים בתפריט), "כנפי עוף ברוטב צ'ילי" (35 שקלים) למנה שמספיקה לשניים, ומגיעה כבר עם המגבונים ככה שאפשר להרגיש חופשי לאכול בידיים. אני מכירה מנות כנפיים חרפרפות עד חריפות, אבל ב206 הצ'ילי הוא מתוק, והמנה לא חריפה. עוף רך שכיף לשאוב אותו מהכנף בלי לעשות חשבון.

עוד בראשונות (ויש המון) – צלוחית כדורי פלאפל (שייכת לתפריט המאזטים שמחירו 9 שקלים לאחד, או חמישה מאזטים בשלושים שקלים), סלט עשבים טרי מאד (גם כאן כמאזט, קיים גם כמנה בגודל מלא בתפריט הסלטים במחיר 30 שקלים וכולל פטרוזיליה, נענע, כוסברה, נבטי חמניה, חמוציות, שקדים ורוטב ווינגרט), פטריות חמות (גם בתור מנת פתיחה ב15 שקלים)- עם בצל שחום, סלט תורכי (מהמזאטים)- עם בצל חי , גמבה, עשבים וכל טוב שהיה כל כך מפתה ולא רק שלוקק עד תום אלא שגם רכשתי קופסה הביתה (יש אפשרות לקנות את כל הסלטים במשקל ולקחת הביתה להמשיך את החוויה), כרובית מטוגנת עם טחינה (גם מקבוצת המאזטים) – הייתי ממעיטה מעט בכמות הטחינה , וזו היתה ההערה היחידה שלי במחלקת המאזטים, חציל בטחינה, שרוף כמו שצריך, סלט טאבולה עם בורגול ועשבים קצוצים דק, ומלכת השולחן, מנת החומוס המפורסמת של המקום, שמלווה אותו כבר שלושים שנה ושומרת על היוקרה. זורי הדגיש שבגלל שמדובר בחומוס קר ולא חם, אי אפשר להסוות טעמים עם חום וההקפדה היא רבה כדי שהחומוס יגיע לטעם ולמרקם המושלמים שלו. ואכן, לא סתם מדובר במנה מיתולוגית, שווה לשמור בשבילה מקום בבטן. גם כאן צלחת החומוס (22 שקלים) מספיקה לשני אנשים, בעיקר כשיש עוד מנות. (יש גם אפשרות לקומבינציה של חומוס עם פלאפל, צ'יפס וסלט).

עכשיו הגיע הזמן למנות בשר, וכאלה קיבלנו שלוש-

"צלעות טלה"  (85 ₪) עם בצלצלים ורוטב יין אדום אדום, בליווי פירה עם תוספת אחת לבחירה. הפירה שאנחנו קיבלנו היה חלבי כמו שאני אוהבת (המלצרים מודיעים מראש, למקרה שמישהו לא רוצה חלב ובשר באותה מנה). יש כמובן אפשרות לתוספת שאיננה חלבית.

"סטייק אנטריקוט 250 גרם "( 95 שקלים) שהגיע עם שעועית ירוקה, תוספת לבחירה ורוטב צ'ימיצ'ורי תוצרת המקום), מידת העשיה המומלצת היא מדיום, אבל כמובן שאפשר כל מידה בהתאם לטעם, ומנת הדגל של המסעדה-"קבב ערבי" עם ירקות צלויים, תפוחי אדמה מדורה וטחינה בצד (55 שקלים).

בשלושת המנות ניכר שמדובר במקום שאוהב ומבין בשר. למרות שכבר היינו מלאים מהמנות הקודמות (וזה עוד שנזהרנו עם הפיתות), מנות הבשר חוסלו עד תום.

קשה לי להחליט בין המנות כי כל אחת מיוחדת בדרכה. כדרום אמריקאית הלב כמובן נוטה לכיוון הסטייק שהיה עשוי בדיוק במידה, ונוקד במלח גס ובפלפל שחור. הירקות בכל המנות עזרו לנקות את החיך לקראת הביס הבא .

השולחנות מסביב התמלאו בסועדים, זו היתה שעת צהרים ביום שישי ומשפחות רבות הגיעו על כל טווח הגילאים שלהן.

שעת הקינוח הגיעה- מה שמכונה ב206 "קינוחים מהקיוסק". ישנו מבחר רחב של קינוחים לכל הדרישות- חלבי או פרווה, קלאסי או מודרני, קליל או כבד יותר. כל הקינוחים ב25 שקלים, וגם כאן אפשר לחלוק עם אדם נוסף.

אנחנו קיבלנו גם כאן שלוש מנות-

מלאבי, קרם ברולה ובוואריה. מדובר בשלוש מנות קלאסיות שנשמרו ככאלה, בלי לשנות , כמו שאני זוכרת ואוהבת. קרם הברולה כלל את הציפוי הזכוכיתי , המלאבי מגיע עם קוקוס ורוטב וורדים, והבוואריה- בואו נגיד שזה היה תיקון לזכורונת לא משהו מהילדות, כשבהם במסעדות בשריות (ורובן היו כשרות) מן הסתם הגישו בוואריה פרווה, שגם הרגישה בהתאם. ב206 הבוואריה חלבית ומשודרגת, אבל עדיין מחזירה את הנוסטלגיה עם רוטב השוקולד המוכר.

מבין השלוש האהובה עלי היתה מנת המלאבי, אבל זה באמת כבר ענין של טעם. קפה קטן ליד על הדרך, וערב שבת מעולם לא נראה כל כך כייפי.

כשיצאנו מהמסעדה המקום עדיין המה סועדים והיה צפוי להתמלא עוד יותר לקראת ערב שבת, ולאורך השבת עצמה.

כאמור אפשר להגיע ולשבת על הבר (יש תפריט אלכוהולי עשיר כולל קוקטילים), או ליד שולחן, בכל הרכב (יש מנות ילדים ומנות ללא בשר לצמחונים וטבעוניים, וגם אפשרות לא לערב בשר וחלב), היחס היה לבבי מאד והשירות מהיר. מקום מצויין לחגוג אירועים קטנים כגדולים.

(ואישית, אני מאד מקווה לחזור ולפגוש שם גם את טל ברודי אליל ילדותי).

חנייה חופשית ונוחה בכל הסביבה.

למקום יש גם תפריט של ארוחת טעימות שכוללת המון מנות ממיטב המסעדה.