ארכיון

"שלוש בנות אנחנו…" – האחיות המוצלחות שלי- עונה 2 ב- YES

אז בשיר המקורי (שרק קשישות כמוני זוכרות), ההמשך היה "ירדנה רותי לאה" – שלישיית "שוקולד מנטה מסטיק". במקרה של "האחיות המוצלחות שלי " מדובר באורית, נטלי ומור, כל אחת בשלב אחר של החיים, וכל אחת נמצאת עמוק גם בחיים של אחותה. בעונה הקודמת נטלי (נלי תגר שזכתה בפרס האקדמיה לשחקנית הטובה ביותר בעונה הראשונה) מצאה שותף משונה לדירה ולא ממש מצאה את עצמה מבחינת עבודה (או כל תחום אחר בעצם), אורית (דנה אברהם סמו) הבכורה הסתירה את העובדה שהיא לסבית ועבדה כמורה בתיכון, ומור (טס השילוני) היתה חיילת שבוזה.

להמשיך לקרוא

הטייסות- כי השמיים הם לא הגבול.

בעיתוי מיקרי אך מעניין, עולה סידרת הדוקו "הטייסות" בדיוק כשאנו באמצע תקופה שבה נשים אוזרות אומץ ומספרות על ההטרדות המיניות שעברו, והקף התופעה מצמרר.

קורס טייס היה אליטה גברית למשך שנים רבות, ונדרשה אליס מילר ובית המשפט כדי שבכלל תהיה שם דריכת רגל לנשים, רק להזדמנות להוכיח את עצמן.

להמשיך לקרוא

אמהות "רעות"- עכשיו בקולנוע.

הסרט "אמהות רעות" עולה היום (יום חמישי ה4 לאוגוסט) למסכים. הסרט הוא של ג'ון לוקאס וסקוט מור, מוגדר כקומדיה, אבל מעלה הרבה נקודות חשובות למחשבה.

נתחיל מהעלילה – איימי מיטשל (מילה קוניס) היא מה שמוגדר בכל תורה שוביניסטית כ"אם שמנסה לגלם את תפקידה אבל לא מצליחה". מה הכוונה? ב"תפקיד" הכוונה לכל עבודות השירות הנדרשות מאישה מעצם היותה אישה- לדאוג לכל צרכי הילדים והבעל, כולל לעבוד משרה מלאה (תחת בוס גבר כמובן), ואז להתחיל "משרה שניה" עם הסעות הילדים לחוגים, הכנת שיעורי הבית שלהם, השקעה בארוחות בסגנון "אמהות אופות" שעל זה כבר נעשתה פרודיה ב"ארץ נהדרת" , וכמובן הגשת אוכל לכולם בערב בבית, כולל לבעל הבטלן שעסוק בעיקר בחיפוש סקס באינטרנט, וחושב שכל מה שאשתו עושה זה "לשים קרם פנים ולדבר לדבר לדבר".

להמשיך לקרוא

"האחיות המוצלחות " של גורי אלפי.

right

עבודת הבימוי הראשונה של גורי אלפי היא הסידרה "האחיות המוצלחות שלי" שעולה בקרוב על המסכים בYES. נדמה שגורי הוא הבחירה המושלמת לביים סידרה נשית, שהדומיננטיות של בנות המין היפה קובעת את הטון. גורי, פמיניסט שבחר להוסיף לשמו את שם משפחתה של זוגתו, ואב לארבע בנות, גלש בטבעיות לתפקיד הבימוי, לתסריט של יוצרות הסידרה – גלית חוגי הסטנדאפיסטית, ונעה ארנברג.

להמשיך לקרוא

XBLADE- לחיות על הקצה (של השערה).

יום חורפי וגשום, אנחנו מכוסות במעילים ובסוודרים, לא ממש אכפת לנו מה יש למטה, נכון? אבל אז… מגיע אחד מאותם אירועי חורף (חג האהבה בפברואר, יום האישה הבינלאומי במרס,  ובמקרה שלי גם יומולדת בינואר) ומקבלים הצעה ל"בואי נחגוג לך את היומולדת מחר בספא". התגובה הראשונה היא בדרך כלל בהלה- "לא עשיתי שחי/ רגליים/ קו ביקיני!!!".

ואז מתחילים החיפושים אחרי אותה סכין שראיתי איפשהו, ומגלים שאו שהיא כבר מזמן קהה או שבן הזוג הלאים אותה לעצמו כשנגמרו לו הסכינים ולכי תצליחי להסיר שערות עכשיו.. (ולא, זה לא עובד עם מספריים לציפורניים ,בדקתי!).

נכון, אפשר לרוץ לחנות לקנות סכין, אבל מה קורה אם גילינו את האסון רק בשעת ערב מאוחרת או בסוף שבוע?

XBLADE הם קונספט חדש בתחום סכיני הגילוח – קודם כל, כי הם חותכים את מחירי השוק והסכינים שאיכותיות לא פחות מכל סכין פופולארית ומפורסמת אחרת, עולים כחצי מחיר (כי הם לא מממנים פרסומות, פרזנטורים וחתיכים עם קוביות בבטן שמופיעים בפרסומוות), וגם כי יש שירות משלוחים עד הבית, כך שתמיד אפשר לקבל את הסכינים בנוחות בלי להתאמץ ובלי דמי משלוח.

איך זה עובד? נכנסים לאתר – www.xblade.co.il, בוחרים מה שצריכים והופ, זה בדרך בקניה מאובטחת . הסכינים מגיעות בדואר רגיל כך שאפילו לא צריך לרוץ לסניף לקחת דואר רשום (אם כי גם האופציה הזו קיימת).

והחידוש- עד עכשיו הסכינים היו זמינים לגברים, עכשיו הושקו סכינים חדשות לנשים, גם הן מאותה תוצרת איכותית גרמנית, שבגלל המבנה שלהן מאפשרות הגעה לכל מני עיקולים ופיתולים שמאפיינים גוף נשי, האחיזה היא נוחה גם בסביבה רטובה (האמת, אני ניסיתי את המבחן האולטימטיבי- על יבש- ולא רק שהסכין החליקה על העור בעדינות ובלי שריטות, היא הסירה עד הזיף האחרון, והעור נשאר רגוע בזכות פס האלוורה כך שאפילו לא היה צריך קרם לחות אחר כך.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

כשבחנתי מקרוב ראיתי שהראש הוא מאד גמיש ומסתובב לכל מני זוויות, מה שמאפשר גילוח עדין ובטוח גם באזורים עדינים כמו קו הביקיני או בית השחי.

העמדתי את הסכין בעוד אתגר, כשניסיתי אותה על ידיים גבריות שעירות. לא רק שהשערות ירדו (ועל הסכין ניתן היה לראות כמה), זה לא פגם בחדות של הסכינים שאחר כך עברו בנוחות בחזרה על העור שלי.

נראה לי שאם עד עכשיו הנשים לקחו לגברים את הסכינים, עכשיו הגברים ינסו להשתלט על שלנו..(אין בעיה, נזמין עוד בקלות ובנוחות).

אגב, עוד שירות מצוין של האתר הוא שאפשר לקבוע תדירות למשלוחים, ככה שגם אם שוכחים להזמין, הסכינים יגיעו בתדירות קבועה ולא צריך אפילו לחשוב על זה.

כל הסכינים עוברות בקרת איכות שבמהלכה כל להב נסרק ונבדק, ואחר כך נארז באריזה המגינה מפני לחות, ומה שלא פחות חשוב- במהלך הייצור אין שום נסיונות בבעלי חיים.

פרטים על הסכין הנשית – http://www.xblade.co.il/product/3/Emerald_Ocean

יום האישה הבינלאומי 2014- שלא נצטרך.

הגירסה הלא נכונה של יום האישה- יום שבו כל החנויות מוציאות החוצה דובונים, תכשיטים, מוצרי גוף, איפור ושוקולדים ומוכרות במחירים מופקעים חבילות "פינוק" לאישה, כל אתרי ה"ספא" מציעים "עיסויים וטיפולים מיוחדים לאישה" וכל החברות מכנסות את העובדות ומציעים להן "יום כיף שכולל הרצאה על איך להיות יפה/ איך להיות רזה/ איך להיות אמא מושלמת/ שקר כלשהו".

הגירסה הנכונה של יום האישה- יום של חשבון נפש- יום של סקירה של ההשגים הנשיים עד כה, והכרה בעד כמה עוד ארוכה הדרך.

כמה?

בכמה נקודות קטנות  – היות ובמדינת ישראל כל מוסד הנישואים נמצא בידי בית הדין הרבני האורטודוכסי שמקפיד על ההלכה, שמה לעשות נכתבה לפני מאות שנים וככזו "שוביניסטית" זו מילה עדינה, ולכן גם אישה חילונית לחלוטין עלולה להיות מעוגנת, נסחטת, מאוימת ועוברת שבעה מדורי גהינום רק כי ביקשה להשתחרר מנישואים שלא טובים לה.

הטרדות מיניות, אונס, רצח "על כבוד המשפחה" ואלימות במשפחה- כל שנה נרצחות עשרות נשים ואלוהים יודע כמה מוכות ושותקות. מחסות לנשים מוכות נותנים מענה חלקי בלבד היות ואין מקום לכל המבקשות, והיות ואי אפשר להביא לשם ילדים מגיל מסוים, מה שתוקע אישה מוכה במקומה.

"וועדה" שמחליטה עבור האישה אם היא יכולה להשתחרר מהריון לא רצוי (והילד שמגיע בעקבות כך) או שהיא תיאנס ללדת ילד שלא רצתה בו, ולגדלו על אף שאין לה רצון או אפשרות, או לחילופין לסבול כל החיים מטראומה של מסירה לאימוץ.

אפלייה בשוק העבודה – שגורמת לכך שנשים מרוויחות פחות ונאלצות להתפשר על שכר, מה שהופך אותן ל"משרה שניה" ופחות חשובה, זו שתמיד תוותר כשמישהו משני בני הזוג צריך לוותר כדי להיות עם ילד חולה למשל, ובכך גם החסכון הפנסיוני והעתיד המקצועי שלה בסיכון.

שוביניזם שעדיין שולח אישה למטבח ולחיתולים בכל פרסומת שניה בתקשורת, שמראה רק נשים עם פניה בלשון נקבה בכל התחומים ה"קלאסיים" – החל ממזון תינוקות (כי רק לנשים אכפת מה הילדים אוכלים, כנראה המפרסמים חושבים שאבא מזניח את ילדיו שימותו מרעב), דרך אבקות כביסה, מוצרי ניקוי וכמובן כל מה שקשור לדיאטה כי רק נשים "מקפידות על הגיזרה" בבחינת "תהיי אופה ויפה" גם אם זה כרוך בהרעבה עצמית למשל כדי להגיע למידות בלתי אפשריות.

אז כן, יש התקדמות, יש נשים שהצליחו לשבור את תקרת הזכוכית, בעיקר כי הבינו שמגיע להן. הבינו שאין סיבה שהבית והילדים יפלו רק עליהן, כי יש שותף בעסק, וזה שלו לא פחות משזה שלה, ושאין סיבה שרק הן יחפשו עבודה ש"מאפשרת שילוב בית וקריירה" כי גברים לא טורחים לחפש כזו ומראש לא מגבילים את עצמם, נשים שהבינו שאין שום סיבה להיות מודרות משום מקום – לא פיזית ולא נפשית.

כשסקרתי את שנת 2013 ועד יום האישה 2014, בלטו בעיני כמה שמות –

קודם כל –

נשות ויצו והדירוג השנתי של "הפרסומות הסקסיסטיות" שגורם למפרסמים לחשוב פעמים אם כדאי להם לזכות בתואר המפוקפק של "הפרסומת הסקסיסטית ביותר" (ויש גם חברות ששינו בעקבות כך מסעות פרסום), דוקטור קרנית פלוג – הנגידה החדשה ויחד איתה מנהלות בנקים גדולים כמו רקפת רוסק-עמינח בבנק לאומי ולילך אשר טופילסקי בדיסקונט (אם כי אני לא מבינה למה ההתעקשות לשאת את שני שמות המשפחה ולא רק את השם המקורי שלך, הרי הבן זוג לא שינה את שמו ולא הוסיף את שמך, נכון? )

חברות הכנסת- במספר שיא של נשים, כשבעיני החשובה ביותר היא מירב מיכאלי , פעילה פמיניסטית ידועה שלא נבהלת גם כשיורדים עליה (ועל בן זוגה בגללה), ומוכיחה לנו את האבסורד בכך שלכולנו ברור שפנייה לציבור הרחב תהיה בלשון זכר, נשות הכותל שעומדות על זכותן לעשות את הדבר הבסיסי – להתפלל – וזוכות ליחס מחפיר למרות שבית המשפט לצידן – עד כדי כך שאם בכל מדינה אחרת היו מונעים מיהודים למשל להתפלל, הרי כל העולם היה נרעש – "אנטישמיות!", אם היו מושיבים יהודים במושב האחורי של אוטובוס- הזעקה היתה עולה וגועשת "אנטישמיות, גוועלד!", אבל נשים? זה בסדר, אפשר להחביאן מאחורי הרעלה, סליחה, כיסוי הראש ו"הצניעות"- אותה צניעות שבשמה יורקים על ילדה כי לא התלבשה "צנוע מספיק" כי הרי ידוע שאנשי הדת לא מסוגלים לראות ילדה בלי ללקות בפדופליה קשה….

עוד בהשגים הנשיים השנה – מתלוננות רבות שאזרו אומץ והתלוננו על הטרדות מיניות, על אונס, למרות שידעו ששמן יוכפש, שזהותן תתגלה (והרי הבושה היא אצל הנאנסות, לא חס וחלילה אצל האנס, הוא "גבר גבר"), שההגנה תעשה ככל יכולתה להרוס את שמן הטוב ולהוכיח ש"הן רצו את זה", בעיקר כשמטריד או האנס הם אנשים בעלי שררה, מפורסמים, בעלי ממון וקשרים.

ונתון שאפשר לראות בו את שני הצדדים – 24 מנכ"ליות לחברות הגדולות במשק- מצד שני, זה מתוך 500 כך שזה בעצם פחות מחמישה אחוז.

בצד כל זה, כאמור עוד ארוכה הדרך, עוד יש הרבה מה לעשות, ומהתקופה שבה נשים שבתו רעב כדי לקבל זכות הצבעה, ועד היום, אמנם היתה התקדמות אבל יש עוד המון מה לעשות.

הרבה מהכוח נמצא בידי הנשים עצמן, נשים שצריכות קודם כל להבין שהן חיות בחברה שוביניסטית, שאין סיבה לחיות בחברה שוביניסטית, ושאם הן לא תעשנה משהו, שום דבר לא יזוז, כי לגברים יש בהחלט אינטרס להשאיר את המצב על כנו ואת הכוח בידיהם.

ישראל היא חברה שוביניסטית מעצם היותה חברה מסורתית –דתית (גם הרבה מהחילונים מגדירים את עצמם "מסורתיים"- סוג של עושי קידוש ביום שישי שאחר כך נוסעים לבלות, צמים ביום כיפור אבל רוכבים על אופניים וכו' שנעשים אדוקים כשזה מגיע למעמד האישה).

לכן בישראל של 2014- נשים מרוויחות רק 66% משכרו של גבר בעבודה זהה, 55% מהנשים העידו שהן מבצעות לבד את כל עבודות הבית (הגבר מקסימום "עוזר" כאילו שזה לא הבית שלו גם כן), רק שליש האחוז (!) מהגברים שזכאים לחופשת לידה בעקבות לידת ילדיהם, אכן מימשו זכות זו (למרות שזה יותר משתלם שיעשו כך כי התשלום על ה"חופשה" הזו הוא לפי השכר שלהם, שהוא ממילא גבוה יותר מעצם היותם גברים), 54 אחוז מהנשים צמצמו את עבודתן או פרשו ממנה לחלוטין כדי לטפל בילדים, לעומת 12% מהגברים שעשו שינוי כלשהו בעבודתם בעקבות לידת ילדיהם, ואם את כבר בבית, אז "ברור" שתעשי יותר מטלות, ותהיה לך פחות אפשרות לעבודה מתגמלת יותר, מה שיסגור את המעגל מההתחלה.

זה לא סוד שהילדים הם מגבלה על נשים, וככל שיש יותר ילדים, (וזה הולך יד ביד עם חברות שמרניות)- האישה יותר מוגבלת. לא סתם בהרבה חברות שמרניות זהו בדיוק הנשק שיגרום לאישה להשאר צייתנית ולא בעייתית – כי מי שעסוקה כל היום בין החיתולים כשכרסה (שוב) בין שיניה, לא יהיה לה ראש לפמיניזם…

לכן כשנשים קיבלו את האפשרות לשלוט על ההריונות ולא להיות תלויות בגברים (שלא רוצים תמיד למנוע הריון), זו היתה התחלת השחרור. הגלולה בהחלט שיחררה נשים מהסיכון להכנס ל(עוד) הריון שיקבור אותן עוד יותר, ואז הגיעה גם ההשלמה- גלולת היום שאחרי שעזרה לנשים שנכנסו להריון לא רצוי ולא יכלו להפסיקו, בעיקר במדינות שבהם פשוט אין דרך, ואת נאלצת או לשלם הרבה כסף בצורה פיראטית או להעזר בקולב או מסרגה ולדמם למוות.

בפוסט קודם שלי כתבתי על "נורלבו" – גלולת "היום שאחרי" שמיועדת לשימוש במקרה של חשש מהריון אחרי קיום יחסי מין לא מוגנים כגון במקרה של קריעת קונדום, אונס, שיקול דעת מוטעה, שיכחת גלולה ועוד. היתרון של "נורלבו" הוא שמעבר לעובדה שלא צריך מרשם, המחיר גם זול בכ50% מהמתחרה, כך שגם תלמידת תיכון מבוהלת או אישה נשואה שבעלה מנהל את כלכלת הבית (ולצערי יש יותר מדי נשים כאלה) יכולה להפטר מהריון לא רצוי על כל השלכותיו בצורה קלה יותר.

(לפוסט המלא- http://shoshhazangrinberg.wordpress.com/2014/01/20/%D7%A0%D7%95%D7%A8%D7%9C%D7%91%D7%95-%D7%9C%D7%94%D7%A6%D7%99%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%A2%D7%AA%D7%99%D7%93%D7%9A/

).

כי אישה שיש לה זכות על גופה, ששולטת על מה יקרה בו ומה לא, היא אישה שיכולה להלחם על מקומה ועל זכויותיה.

ועל כך צריכים למקד את "יום האישה הבינלאומי" – ולא על חבילות שוקולד שנועדו להמתיק את הידיעה שהשוויון עוד רחוק….

האידאל מבחינתי הוא שיוכרז שהשוויון כבר כאן, ושאין צורך ב"יום האישה הבינלאומי" כי כל יום בשנה, הוא "יום ללא הבדל גזע, צבע עור ומין". פשוט 365 ימים של "בני אדם (וחווה)".