נתחיל מווידוי- אני ברזילאית, נולדתי ב"ארץ פירות הקפה". חלק ב' של הווידוי- אני לא שותה הרבה קפה. למעשה, אני שותה כוס אחת פעם בשבוע (!) בשביל שיהיה לי כוח ללכת לרקוד סלסה אחרי שבוע של ריצות, ספורט ואירועים עם הרבה מדי פחות שעות שינה.
אז אם כבר יש כוס שבועית- לא נעשה אותה הכי משובחת שיש?
זו במבה שהתחפשה!!
בפורים שום דבר הוא לא כמו שהוא נראה, כולל הבמבה, ואחרי מגוון צורות וגדלים, הגיעה גם התחפושת- במבה בצורת בייגלה שמיניות. הטעם האהוב והמוכר, עם הצורה האהובה מהחטיף השני, יוצרים לנו הפתעה נהדרת לשים במשלוחי המנות!
בילדותי היינו צופים בפרסומות, כלומר, אסור היה להקרין פרסומות בטלוויזיה ולכן קראו להן "תשדירי שירות". אחת הסדרות היתה של מועצת הירקות, ובין השאר היתה שם עגבנייה רקדנית בלט, שזימרה "מבושלת או טריה, תמיד מבריאה, עוזרת לספיגת ברזל בדם עגבנייה, יש בי ויטמין סי, הצטננת קח אותי".
ההגדרה של "מאנצ'יז " לפי ווינט היא "מושג שנולד בשנות השישים בתקופת ההיפים כתיאור לרעב פתאומי וחשק עז לחטוף משהו לכול כמה שיותר מהר, בדרך כלל בשעות הלילה המאוחרות". אחר כך יש עוד שורה שאומרת "הרצון למאנצ'יז יכול לתקוף בכל שעה ובכל מצב, בעיקר בזמן הצפייה בסרטי מתח, אופרות סבון ומשחקי כדורגל".
האמת שאצלנו בבית השתמשו בשם קוד אחר – "משהו לנשנש" , שמשמעותו משהו קטן, מלוח ושאפשר לאכול בתנועה מונוטונית היישר מהשקית, להבדיל מהמושג "משהו טעים" שהתייחס בעיקר למתוקים- קרי שוקולד ונגזרותיו.
כשזה מגיע לבמבה אנחנו חיים בשני כיוונים גם יחד- מצד אחד מתים על הבמבה הקלאסית, ומצד שני אוהבים גם חידושים על בסיס במבה.
אז אסם מביאה לנו כל פעם חוויות חדשות, מרקמים וטעמים ב"במבה" והפעם מגיעים לרשתות השיווק כמה מהדורות שהיו אהובות במיוחד בשנים האחרונות-
"במבה פונץ' בננה"
בפוסט הקודם סיפרתי על סידרת המרקים החדשה של אסם שמגיעה בסטיק כך שאפשר להכין מרק במהירות , ושיהיו בו עושר וטעם טוב מצד אחד, ומיעוט קלוריות בצד השני.
עכשיו הגיע המבחן המעשי. הוראות לבשלן המתחיל (ובעצם גם למי שלא היה רגע אחד במטבח עד עכשיו)- להפעיל קומקום חשמלי. (אפשר גם מים רותחים ממתקן המים אם נמצאים בעבודה, או פשוט להרתיח מים בסיר). זהו. ברגע שהמים רותחים, תוך פחות מדקה יש ארוחה כייפית.
אז זה מה שעשיתי, לחצתי על כפתור ההפעלה של הקומקום החשמלי, רוקנתי סטיק אחד לספל שמכיל בערך 250 מ"ל (כי צריך להוסיף 220 מ"ל מים רותחים), כששמעתי את הקליק של הקומקום כל שנותר היה לשפוך את המים על תכולת הסטיק שבכוס, ולערבב. זהו. מכיוון שבחרתי במרק שכולל גם שקדי מרק- אז פתחתי גם את השקיק הזה (ואין צורך במספרים, הסטיקים נפתחים בקלות), שפכתי, ערבבתי ו…. בתאבון.
מנת חום משביעה וטעימה בכלום עבודה, עם כלום מצרכים, וכמעט עם כלום קלוריות.
בקטגוריית המרקים הקטיפתיים של "רגע חם בסטיק" יש אפונה, עגבניות ותירס (עד 69 קלוריות לכוס!), ובקטגוריה של תוספת שקדי המרק יש טעמי עוף או ירקות. כמובן ששקדי המרק מגיעים בנפרד כדי להיות בשיא הפריכות.
המרק היה טעים ועשיר, ותוך כדי לגימה גם קראתי כל מני דברים מעניינים על האריזה, כמו פינת "טוב לזכור" שנותנת טיפים לתזונה נכונה כמו "ארוחה קלה בין הארוחות העיקריות תורמת להפחתת הרעב". (וסטיק מרק הוא ארוחה קלה מצויינת).
כמובן שאין חומרים משמרים במרקים.
תאריכי התפוגה ארוכים במיוחד, כך ששווה להחזיק במזווה או בתיק (או בתיק בית הספר של התיכוניסט למשל) כמה סטיקים שלא תופסים מקום, אבל עושים ממש נעים בבטן.
להשיג בכל רשתות השיווק. כשר פרווה מהדרין (בד"צ)
והנה קופון הנחה- שווה להדפיס
אני לא בן אדם של חורף. מודה. תנו לי ארבעים מעלות חום, אין לי בעיה גם עם לחות של 200%, העיקר שלא יהיה קר. כשקר (כלומר פחות מ25 מעלות) תמצאו אותי רועדת מעל פתח מזגן שמכוון על המקסימום, עטופה בכרבולית כלשהי וממלמלת "שונאתחורףשונאתחורףשונאתחורף" בלי סימני פיסוק.
מצד שני, אני גם לא נוהגת לשתות שתיה חמה- לא קפה ולא תה, מה שמשאיר אותי עם מים קרים או מקסימום מיץ תפוזים. (ולא, שוקו זו לא ברירת המחדל).
בכל מקרה, בחורף מרק חם הוא פתרון מצוין, בעיקר אם ההכנה שלו מהירה.
בעיתוי מדויק קיבלתי להתנסות מבחר מרקי "רגע חם" של אסם, באריזת סטיק ובמחיר קלורי נמוך- עד 99 קלוריות לכוס (וחלקם אף פחות).
"נאש"- מילה שמוצאה אירופאי, אבל חדרה היטב ללקסיקון הישראלי, והפכה למילה (ולפעולה) הכל כך אהובה של "נשנוש". אכילה לא מרעב, רק בשביל הכיף, משהו קטן, בתנועה חוזרת, פריך כזה, שעושה לנו טוב גם בקיבה , גם בפה וגם בנשמה.
אחת הסיבות שסוכריות הן ממתק פופולארי היא בגלל הצורה שלהן, הכדור שמתגלגל בפה, שאפשר להעביר מצד לצד ולשחק עם הלשון לפני שהיא נגמרת. אסם מביאה לנו את הכדור בגירסה הבייגלית- בייגלה בצורת עיגולים, עם שומשום או עם מלח, באריזה גדולה או קטנה, שפשוט מתגלגל על הלשון.
אחת התוכניות האהובות עלי היא תחרות בישול אוסטרלית בשם "המטבח המנצח" ויש שם שף צרפתי נודע שמבקר את המנות של המתחרים, ותמיד תמיד צועק "מה עם הרוטב? חסר רוטב!!!". כי האמת, בלי רוטב, מנות רבות הן פשוט משעממות במקרה הטוב, או יבשות במקרה הפחות טוב.
