לגילה פולדס היה קייטרינג של בישול ביתי ביחד עם ביתה חנה, והיה לה גם חלום – מקום משלה שבו תוכל לכבד את הסועדים במנות מיוחדות, בריאות, צמחוניות וטעימות עם ערך מוסף. למעשה כמה ערכים מוספים – גם העצמת נשים, גם פעילות אומנותית ו… הזכרנו כבר גם אוכל טעים?

להמשיך לקרוא ←

חבילת הפינוקים של "שופרסל" להשבוע כללה כל מה שצריך לארוחת שבת חמימה- לקט ירקות לחמין, לקט לקוסקוס, קוסקוס דק ורסק עגבניות.

בגלל שאני רחוקה מלהיות בשלנית, כמו שידוע, הלכתי לספר הבישול הגדול בעולם, האינטרנט, והקשתי "מתכונים קלים לחמין". כן, המילה "קלים " חייבת להופיע. מצאתי משהו , שיניתי מעט לפי הטעם, ובסוף יצא… ובכן, כן, יצא חמין.

אני לא שמה כאן מתכון כי בסופו של דבר זה משהו שהכנתי מהאינטרנט ולא אוריגנלי שלי, ואני מניחה שיש הרבה מתכונים דומים, כך שכל אחד יכול לגגל (או לשאול את סבתא שלו). אני כל הזמן דאגתי שיהיה מלוח מדי וקצת שמתי פחות מדי מלח, ויצא לי חמין קצת "פולני" אבל תיבלתי אחר כך, לפני האכילה. את בשר הבקר לקחתי מאמא שלי שבישלה אותו בסגנון פולני קלאסי – כלומר "קחי בשר, שימי במים, הוציאי את נשמתו". הצלתי אותו שניה לפני שהוא נעשה , איך לומר… מת לגמרי, והמשכתי את הבישול שלו כבר עם החמין ככה שיצא בסדר.

היות ולא השתמשתי בקוסקוס לצורך המנה, נזכרתי בסדנה מהממת שעשיתי השבוע אצל פרידה רז, שהכינה מנות סלטים חמים וקרים עם בורגול וקינואה ,ואמרתי לעצמי שקוסקוס נראה די דומה פיזית לדגנים האלה, אז למה לא להשתמש בו באותה צורה, ועשיתי טבולה עם קוסקוס במקום בורגול- והוא כלל עגבניות, פטרוזיליה (המון), כוסברה (עוד יותר המון), ובצל (קצת יותר מדי האמת), והטיפ שקיבלתי ממעצבת האירועים המקסימה ענת טופל – חתכתי חתיכות זעירות של לימון והוספתי אותן גם. התיבול היה שמן זית ולימון, מלח ופלפל. יצא שילוב כיפי של קוסקוס שהיה חם מהבישול (ניתן לאכול כמובן גם קר) והירקות והחמצמצות הלימונית (וכאמור הפטיש שלי – כוסברה). אגב, אני לא טורחת לקצוץ עלים, מספיק לי להפריד אותם מהגבעולים. אני פשוט קוראת למנה "כפרית" וזה מסתדר יופי. רק חשוב לבדוק לפני שמחייכים…

מה שעוד למדתי בסדנה של פרידה רז היה שילוב בורגול (או כאמור קינואה או קוסקוס) כסלט עם ירקות מבושלים או צלויים בתנור , ואת חבילת הירקות של הקוסקוס אני בהחלט אנצל בקרוב למטרה זו.

אחרי הארוחה הלכתי לישון לארבע שעות.

אמא יש רק אחת, כלל אוניברסאלי. לאמא של ניר צוק קוראים נועה וניר שהוא אדם עסוק, לא תמיד מזדמן לאכול מתבשיליה ומטעמיה ולכן החליט להביא את המטעמים בהשראת אימו, למתחם שלו ביפו, שכולל גם את "קורדיליה "היוקרתית (http://cafe.mouse.co.il/post/3000288/).

"נועה" היא ביסטרו באווירה נינוחה ומחירים נוחים, שממוקמת למעשה ברחוב מקורה במתחם של ניר ביפו, מעוצב בפריטים אקלקטיים שיוצרים ביחד אווירה חמימה ששומרת על האקלים המיוחד של רחובות יפו העתיקה. כלי רטרו, צמחים, תאורה מסוגים שונים, והמון נוסטלגיה (ואסור לפספס את עיתוני "מעריב לנוער" מלפני ארבעים שנה שנמצאים בפינת השירותים, את חוברות "הרומן הרומנטי" על המדף ואת מערכת הדליים והסירים שיוצרים ביחד ברז).

הוזמנתי לנסות את ארוחת הבוקר החדשה, כי אין כמו ארוחת בוקר מיוחדת לפתוח את היום. ארוחות הבוקר הסטנדרטיות הן כבר מחזה די משעמם, כי כמה אפשר הרכב של חביתה+סלט ירקות+גבינה+מיץ תפוזים? .

ב"נועה" ניר הרכיב מגוון גדול של ארוחות בוקר, מהמוכר למיוחד, לכל הקהלים – השמרנים, הנועזים, וכמובן גם הילדים.

ראשית, הטאפסים, אותן קעריות מלאות כל טוב שמוגשות לשולחן וזוכות למילוי חוזר כמה שרק רוצים. כל הטאפסים היו מיוחדים, כאלה שלא מוצאים בארוחות בוקר במקומות אחרים – לבנה תוצרת בית, גבינת שמנת סלמון שהזכירה לי את ה"לקס" המסורתי של האשכנזים בכל "קידוש" , הבחירה שלי – סלט רוקט ובוטנים שנתן עיקצוץ של מרירות, הבחירה של בן הזוג- הטחינה הביתית, עדינה ומרפרפת, בורגול בעגבניות שיכול להוות גם ארוחה שלמה כשהוא בא בקערה גדולה, סחוג ירוק שלהפתעתי הפולנית בכלל לא היה חריף והזכיר קצת פסטו, חצילים מוחמצים,ריבה של אמא של ניר ועוד (המגוון משתנה קלות בין הימים). הכל הוגש לנו עם פוקצ'ה (בשעה שהגענו עדיין לא יצאו כל הלחמים הנאפים במקום, מה שמחייב אותי לחזור לשם שוב ולו רק בשביל זה…).

לשתיה קלה ניתן לבחור סוגים שונים של מיצים, חלקם סחוטים במקום. אני בחרתי בהמלצת הבית "תפוז רימונים"- משקה מרענן מאד, חמצמץ, הדרי מאד.

למנת הביצים בן הזוג הלך על בחירה שמרנית של חביתה עם ירקות וקיבל חביתה פלאפית ואוורירית מאד. אני הלכתי על הקו הנועז יותר  ובחרתי "ביצה בקן" שהיא ווריאציה על המנה המוכרת ,ובה מטגנים שתי פרוסות חלה מחוררות, שופכים בחור מח עצם, נותנים לו קצת להטגן, ממלאים בביצים והופכים. הביצה, כפי שאפשר לראות בתמונה, נשארת נוזלית ורכה ומצויינת לניגוב עם הלחם או הפוקצ'ה.

לצד הביצים קיבלנו סלט ירוק מגוון וצבעוני ששידר טריות קרירה.

ניר פינק אותנו במנה נוספת מתוך תפריט הבוקר- "חומוס מכתש ועלי" שכלל את ההוראה המפורשת "לאכול במזלג!". צייתנו וטעמנו מנה משביעה מאד, שמספיקה בהחלט לשניים, אוכל מנחם וביתי קלאסי, חומוס עדין אבל עם מרקם טחינה גסה, כיאה לחומוס שנעשה בעזרת מכתש ועלי, לא צריך לחם, לא צריך כלום, כמו שאמר ניר- מזלג וזהו.

לשתיה החמה בחרנו שוב במשקה פחות שגרתי "שוקו פרלין" שהוא כוס חלב חם שנמזגת מעל פרלינים איכותיים וממיסה אותם, ומעל לכל קקאו. קצת ערבוב ויש משקה חם ועשיר, שלצידו קיבלנו לטעום מאפינס פירות ועוגת פרג, הכל כאילו שאנחנו אצל אמא (של ניר, לא שלי…).

על הקירות יש תערוכות מתחלפות של אמנים צעירים שניתן לרכוש, ובזמן שאני הייתי ב"נועה" היתה שם תערוכה של צייר צעיר בשם אורי ווינשטין שמתמחה בפורטרטים של אנשים וחיות בקווים מינימלים שמביעים רגשות מרוכזים.

לאתר "נועה" – http://www.cordelia.co.il/article.php?ID_Ctg=5

דף הפייסבוק – https://www.facebook.com/pages/%D7%A0%D7%95%D7%A2%D7%94-%D7%91%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%95/128008933878982

אנשים רבים אוהבים לבשל. אנשים רבים אחרים אוהבים לאכול אבל להתאמץ כמה שפחות. אני שייכת לקבוצה השניה, זו שמגיעה הביתה מורעבת וחייבת "משהו לאכול כאן ועכשיו" בלי להתחיל לקצוץ, לערבב, להרתיח, להקפיץ וכל זה, וזה עוד במקרה הטוב- שיש את המצרכים בבית.

והיות והסיכוי שמצרכים כמו סוגי תבלינים שונים יהיו אצלי באופן קבוע די קלוש, ומילים כמו "עוף" ו"בקר" מגיעים אצלי לרוב בצורת שניצל מוכן, כל מה שמקצר את הדרך ומייצר אוכל טעים במינימום מאמץ, מבורך.

המוצרים של "קנור" הם וותיקים בשוק, ואני משתמשת בהם לא אחת, כמו למשל לזרוק תיבולית לכוס מים רותחים ולהוסיף למי הבישול של אורז, כך שבשתי פעולות (הוספת האורז והוספת התיבולית) חסכתי זמן מייגע של קיצוצים וקניות ויש לי מנה טעימה.

עכשיו הצטרפו אליהם צירים חדשים. האמת, המילה "ציר" תמיד הפחידה אותי, במיוחד כשנוספה להם אחר כך המילה "עוף" או "בקר" כי זה אומר לבשל עוף מצורתו הגולמית, וזה משהו שאני לא נוהגת לעשות, ועוד להשקיע בזה זמן. לכן נמנעתי ממתכונים המכילים את המילה הזו, או שפשוט השתמשתי במרק או במים.

השפית עינב גפן, השפית הראשית של יוניליוור צפון אמריקה הגיעה במיוחד לארץ כדי להציג את הצירים החדשים של "קנור" שנועדו להוסיף טעם ולחסוך זמן למנות שאנו אוכלים. השפית, בוגרת Institute of Culinary Education והתמחות במסעדות יוקרה במנהטן כולל ביקורות נלהבות במגזין
"טיים אאוט 2001" על עבודתה במסעדת DANAL, מנהלת תוכניות לימודים קולינריות, מופיעה בטלוויזיה האמריקאית וכותבת מאמרים וכתבות בעיתונים כולל הוצאת ספר בישול מצליח, עומדת היום בראש צוות שפים של "יוניליוור" שאחראים על פיתוח וחדשנות של מוצרים בתחום הקולינרי. (וכמובן את המתכונים המופיעים על גב מוצרים שונים). גפן היא גם פרזנטורית של מותג "קנור" בארצות הברית.

לדברי השפית גפן, ציר תמיד יוסיף טעם, ואין סיבה להשתמש במים אם אפשר להשתמש ברובד נוסף של טעם, בקלי קלות.

השפית עינב הדגימה בפנינו הכנה של שלוש מנות חורפיות , מהירות וטעימות, עם הצירים של "קנור" וכמובן עם ה"תיבוליות".

המנות היו-

מרק מרוקאי – שכלל בין השאר ירקות כמו בצל, שמיר, ג'ינג'ר, שום, עגבניות, כוסברה, פטרוזיליה , עדשים וחומוס, ותובל בכורכום, קינמון, זעפרן, סוכר, מלח, פלפל וכמובן גם ציר עוף "קנור" שנתן את הטאץ' האקסטרה יאמי למרק והפך אותו למפנק וחורפי במיוחד. אני לא מצרפת את המתכון המדוייק מכיוון שכל אחד אוהב לתבל ולהעשיר את המרק לפי טעמו, במיוחד כשמדובר במרק שמקבל כל ירק וכל תיבול ויוצא טעים בכל מקרה… בכל מקרה, המרק על מרכיביו בושל בערך כ45 דקות (הזמן שנדרש לריכוך מלא של העדשים ).

מרק טוסקני  – גם מרק זה הכיל מבחר נאה של ירקות – בצל, שבבי פלפל אדום, שום, קילוגרם שלם של עגבניות קצוצות, וגם תיבול ברבע כוס יין לבן (להכין חצי כוס, לשתות חלק ואת השאר לשים במרק, יוצא יופי ומשמח לאללה…), בזיליקום ומלח לפי הטעם. הכל תובל בעזרת ציר עוף של קנור וכן תיבולית בזיליקום קנור (לבדוק טעם לפני שמוסיפים מלח כיוון שהתיבולית כבר מלוחה). האקסטרה של המרק הוא שאחרי בישולו מוסיפים לו לחם חתוך לקוביות וממשיכים לבשל עוד כמה דקות נוספות כדי שהלחם יתפורר. כמובן שלא שוכחים לקשט בעלה בזיליקום ובטפטוף שמן זית והופ- טוסקנה מעולם לא נראתה קרובה יותר (או מחממת לב יותר).

כדורי בשר בשתי צורות- בזכות עצמם ובתוך תמרים, על מצע של קוסקוס. – עינב הכינה כדורי בשר מבשר טלה שאליו הוסיפה שתי תיבוליות בטעם הודי של "קנור",(היא פוררה אותם וערבבה לתוך הבשר). אחר כך היא מילאה תמרים בתערובת הבשר. יש לציין שאפשר להוסיף לבשר גם ביצה או פירורי לחם שיגרמו לכדורים ולמילוי להיות אוורירי וקל יותר. בסיר היא הזהיבה שום ובצל ואחר כך הוסיפה את התמרים וכן כדורים שהכינה מאותו בשר. אחרי שטוגנו קלות היא הוסיפה חומץ בלסמי (רבע כוס), ציר בקר "קנור" (כף שטוחה של ציר שעורבבה בשתי כוסות מים רותחים) ותימין ואז בישלה במשך שעה כשהיא משאירה פתח כדי שהאדים ייצאו. המנה הוגשה על קוסקוס.

תוך כדי הכנה גם קיבלנו טיפ שימושי- כשחותכים בצל, לא לגעת בחלק התחתון שבו כל חלקי הבצל מתחברים, כי שם נמצאים כל החומרים שגורמים לנו לדמוע.

בכלל, המון טיפים שיקלו את החיים במטבח ניתן למצוא בערוץ היוטיוב של יוניליוור "סודות השפים" בכתובת https://www.youtube.com/watch?v=wuI8WL38Lts&list=PLTbclVNaAmd8sotOKWkdcH2HvawoN65gh

שבו אפשר לגלות למשל איך מקלפים שום בקלות ובלי ריחות, קילוף תפוחי אדמה במהירות שיא, חיתוך עגבניות שרי במכה אחת, ועוד.

להשיג בכל רשתות השיווק, כשר.

פעם כשהיו אומרים "חומוסיה" הכוונה היתה למקום באיזשהו אזור תעשייה, בו פועלי האזור היו מגיעים לניגוב צלחת כדי להשביע רעב גדול, בשולחנות פורמייקה. מאז עברו הרבה גרגרי חומוס בצלחת וחומוסיות מופיעות במיקומים שונים לכל סוגי הקהל.
אחת כזו היא "מדאמס" שממוקמת בשינקין תל אביב (אחרי שני סניפים ברמת אביב והדר יוסף), שנפתחה ממש עכשיו ומביאה את החומוס שרץ עשרה דורות במשפחת הבעלים שוקי מזרחי. בכל בוקר מכינים חומוס טרי והוא מוצע בשלל גרסאות.
הוזמנו להתנסות בטעמי הסניף החדש, שצופה ישירות על גינת שנקין (ברחוב יצחק נפחא 3). הסניף כשר ואינו פתוח בימי הפסח.
רוב השולחנות הם באוויר הפתוח (קצת בעייתי כי מותר לעשן שם) והשירות מהיר ולבבי. כשהתלבטנו מה לבחור מתוך התפריט, הציעו לנו פשוט "תנו לנו לבחור" והמנות החלו להגיע אל השולחן.

בתחילה הגיעו קעריות עם רטבים – לימון וחריף, קערית עם חמוצים ובצל, וקערית ירקות מוחמצים. אחר כך נשאלנו איזה פיתות אנחנו רוצים – רגילות, קמח מלא או נטולות גלוטן. ציון לשבח על האפשרות הזו. אנחנו בחרנו בקמח מלא. נשאלנו גם אם למישהו יש רגישות למשהו או סתם לא אוהב משהו כמו נניח פטרוזיליה או תיבול כלשהו ואז קיבלנו את המנה הראשונה שהמקום בחר עבורינו – חומוס גרגרים (26 שקלים בתפריט) שכלל גרגרים, טחינה וביצה חומה. החומוס היה טרי ואוורירי ונוגב בכיף. ההערה היחידה שהיתה לי היא שגרגרי החומוס השלמים שנחו עליו היו לי פחות מדי מתובלים. בן הזוג חשב שעדיף להשאיר את ההחלטה אם להוסיף מלח לסועדים

בקערות נוספות קיבלנו סלט ירקות (בין 8 ל25 שקלים בתפריט, כנראה תלוי בגודל) וצ'יפסים דקיקים וביתייים ששמחתי לגלות שהם לא שמנוניים (אכלתי עם הידיים ולא התלכלכתי בשמן – 8-18 שקלים תלוי בגודל המנה).
שלושה כדורי פלאפל שמנמנים הונחו בקערית (בצבע ירוק עז מבפנים, הייתי מעדיפה טיפה יותר תיבול), וקערית חצילים בטחינה, עם טעם מעושן דומיננטי כמו שאני אוהבת.
עם כל זה מבחינתי השיחוק האמיתי היה קערת "פול מדאמס". "מדאמס" הוא מידת עשייה במצרית, והמנה היתה משהו שלא הכרתי- פול שבושל "וול וולד דאן" , עם טחינה ופטרוזיליה ושמן זית. אולי לא המנה היפיפיה ביותר בתפריט אבל מעדן אמיתי. למרות שכבר התמלאנו מכל השאר, הקערה "לוקלקה" עד תום. (לא מצאתי את המנה בתפריט אז אני לא יודעת מחיר).
"אתם חייבים להתנסות במרקים" אמר טוני ניצן, אחד הבעלים, והביא שתי צלחות – מרק עדשים ומרק שעועית. מבין שניהם העדפתי את האחרון, שהיו בו שעועיות שלמות ותיבול עסיסי. העדשים היה לי קצת אנמי גם מבחינת הסמיכות וגם מבחינת זה שאני אוהבת משהו נגיס במרק שלי. (מחיר המרקים 24 ₪(

מקנקן יפיפה נמזג קפה שחור חזק, ואחריו הגיעו קינוחי הבית (12 שקלים )- מלאבי וקרם בווריה. פה היה לי פלשבאק לשנות השמונים. אני לא יודעת אם מדובר בקינוחים חלביים או פרווה (המקום כשר ואין בו בשר כך שבעקרון אין סיבה להמנע מחלבי) אבל חזרתי לילדות עם רוטב השוקולד מעל לבוואריה. הייתי מעדיפה כקינוח נניח כנאפה או ממתקים מזרחיים.

למי שרעב, המנות משביעות מאד והמחירים נוחים בהחלט. השתיה היא שתיה קלה או בירות, יש לימונדה טבעית אבל ממה שאני ראיתי היא אינה נסחטת במקום. הטריות של החומוס ניכרת.
יש אפשרות לטייק אווי.
דף פיסבוק של המסעדה- https://www.facebook.com/Meddamas?fref=ts