הראשון לא היה צריך את הwet brush והשני ברור שכן, כי אחרי הכל, שיער הוא הכוח…

כשקראתי את הכיתוב מאחורי המברשת של "ווט בראש" הייתי מאד סקרנית – מה כבר יכול להיות מיוחד במברשת שיער? אז ככה…

כולנו שמענו ממעצבי השיער שאסור בשום פנים ואופן לסרק או להבריש שיער רטוב כי הוא במצב שברירי ויישבר בקלות, מה שיצור נשירה וקצוות מפוצלים. מצד שני, כולנו גם מתקלחים לפני יציאה וצריך איכשהו גם להסתרק, ולא כל רגע רוצים לייבש עם פן רק בשביל להצליח לסרק אחר כך. אז מה עושים?

לנישה הזו נכנסת ה"ווט בראש"- הישר מהמקום הראשון במכירות למברשות מקצועיות בארצות הברית. התכונה העיקרית שלה – סיבים חכמים עם טכנולוגיית intelliflex – סיבים דקים אך חזקים שמאבחנים את השיער שבו הם עוברים ויודעים באיזה רמת גמישות לטפל בכל שערה כך שאין משיכה, קריעה ושבירה של שיער.

כמה פשוט ככה חכם.

למעשה, לכל מי שיש שיער, יש צורך במברשת כזו  –

• הורים שצריכים לסרק ילדים, בעיקר ילדות (אבל לא רק, ראו בתמונה את הבן שלי שגידל שיער ארוך עד גיל 11 והצריך טיפול עדין כי זה גם ארוך וגם שיער ילדותי עדין וגם מחובר לילד שכמו כל הילדים לא מסוגל לעמוד יותר מדי בשקט ולסבול שמנסים לפתוח לו קשרים בשיער אחרי יום בארגז החול).
• גברים ונשים אחרי מקלחת, שכאמור צריכים לסדר את שערם לפני יציאה, או אפילו לפני שהולכים לישון ולא רוצים לקום בבוקר עם תערובת לא ברורה על הראש.
• אנשים בעלי נשירה או בעיות דילול שיער שלא רוצים לסכן אף שערה יקרה מפז, יכולים להנות מהעובדה שהסיבים פשוט לא נתפסים בשיער הראש.
• אנשים חובשי פיאות יקרות שרוצים לסרקן (כמו למשל נשות הציבור הדתי שלא רוצות לרוץ לפאנית שתסדר את התסרוקת של הפיאה שיכולה להגיע למחירי אלפי דולרים).
• וכמובן גם על יבש, כי קשרים זה לא כיף לסרק גם כשהשיער יבש.
• 

(מי אמר ששיער של בן זה קל יותר לסרק? התמונה טושטשה לשמירה על פרטיות).

אישית, אחד הכייפים הכי גדולים כבחורה זה לשבת בערב, אחרי שמורידים איפור, ולהבריש את השיער כמו שהאמינו פעם "מאה הברשות לשיער מבריק". בלי קשרים ובלי פחד אפשר להנות מהפינוק ומהמגע העדין של המברשת ושל השיער לאחר הברשתו.

המברשת עמידה  וחזקה כך שהיא לא תיפגע מנפילות, והיא ניתנת להשגה במגוון צבעים כך שכל בן משפחה יכול לקבל את שלו.

מחירים –

מברשת רגילה – 69.90, מברשת קטנה לילדים או לתיק כדי להיות יפים כל היום – 49.90.

לרכישה אונליין ורשימת חנויות –

http://www.wetbrush.co.il/

מאז ווימפי המיתולוגי מהקומיקס של "פופאי", ההמבורגרים הפכו לסמל אמריקאי ולא איחרו להגיע לארץ ולהפוך למאכל פופולארי. מקומות לאכילת המבורגר מתחלקים לשלושה חלקים – המקומות הפשוטים שבהם רק באים ואוכלים, המקומות היוקרתיים שבהם מפיקים המבורגרים גורמה בשילובים מורכבים, ובאמצע – מקומות כייפיים, שהחבר'ה יכולים להגיע אליהם, לאכול המבורגר בדיוק כמו שאוהבים (וזה יפורט בהמשך), ולהיות בטוחים שמדובר בבשר איכותי עשוי כמו שצריך.

הוזמנתי לסניף החדש דנדש של בורגרס בר ברחוב בן יהודה בתל אביב (מול ה"איי אם פי אם"), סניף כשר שמתגאה, כמו בכל הרשת בהמבורגרים תפורים בדיוק במידה. על השולחן הגיעו ראשית המון רטבים, חלקם מיוצרים במקום (כמו הצ'ימיצ'ורי והפסטו) במידות חריפות שונות. מבין המנות הראשונות שמוצעות במקום טעמנו  –

שניצלונים שהגיעו עם רטבים (34 שקלים כמנה בפני עצמה או 58 שקלים בתור ארוחה עם תוספות ושתיה).

סיגרים מרוקאים ביתיים (18 שקלים) שהגיעו בקופסה חמודה עם אזהרת התמכרות חמורה. הם היו טיפה חרפרפים אבל היה שווה את העוקצנות.

בעזרת צ'יפסים ניגבנו וטעמנו את הרטבים השונים (ממזרחי ועד אסייתי)  – 15 שקלים למנת צ'יפס.

וגם טבעות בצל שימשו לאותה מטרה ונתנו את הקרנץ' והקריספיות , טוב, אני אוהבת טבעות בצל, מצידי הרבה יותר. (15 שקלים).

כנפיים היו המנה הבאה ובאו במקרה שלנו עם רוטב ברביקיו, (32-42 שקלים, תלוי אם כלול בארוחה או בנפרד, ותלוי גם בגודל המנה). בדרך כלל אני לא אוהבת כנפיים פשוט כי זה מלכלך, אבל הרכות והטעם היו מפתים מדי והמגבונים שהגיעו במקביל סייעו לאכול בכיף.

כדי להתרשם ממגוון ההמבורגרים, הכי טוב להתחיל מהמיני בורגרים, שמאפשרים טעימות רבות בלי להסתם. קיבלנו לטעימה שלושה סוגים . המבורגר "הבית", "טלה" ו"אנטריקוט". (בתפריט זוג מיני בורגר עם ירקות ותיבולים נע בין 28 ל52 שקלים בתפריט, שוב תלוי באיזה מסגרת – בנפרד או בארוחה). מבין השלושה אהבתי ביותר את הטלה, בעיני הוא המיוחד מביניהם. מצד שני, בגלל שכל אחד יכול להזמין כל המבורגר בכל קומבינציה של רטבים ותוספות, בעצם יש תפריט אינסופי של מנות.

נשאלנו איזה מנה עיקרית נרצה מן התפריט. מאחר ואני כבר התחלתי לגלות סימני התמלאות, העדפתי את הקציצה שלי בתוך ראפ במקום לחמניה (ואגב, כל הלחמים נאפים במקום ומוגשים טריים). הראפ שאני בחרתי היה על בסיס "קציצת הבית" (220 גרם במחירים שבין 42-66 שקלים,תלוי בהרכב הארוחה) ואז נשאלתי שאלות רבות על ידי המלצרית – מידת הכנת הבשר, איזה שילוב של רטבים ארצה (ויש קומבינציות רבות), איזה ירקות, בקשות מיוחדות וכו', כך שבסופו של דבר הראפ שקיבלתי היה בדיוק תפור לפי ההעדפות שלי ולא דומה לאף ראפ אחר. אחרים בשולחן ביקשו המבורגרים של בשרים שונים, תוספות שונות, רטבים שונים ובקשות מיוחדות כמו "הבצל המטוגן בצד" או "ללא חריף" וכדומה. יש אגב בתפריט אופציות גם לצמחונים כמו המבוגר פטריות או סלטים שונים וראפ צמחוני.

קינוחים עדיין אין אבל אנחנו זכינו לטעום משהו כ"פרומו"- וקיבלנו מקרונים צבעוניים ורכים. ברשת עובדים על קינוחים שיתאימו לחוקי הכשרות (כלומר יהיו פרווה) אבל עדיין טעימים, והמקרונים נבחרו גם בגלל צורתם, כמו המבורגר קטן.

במקום יש גם ארוחות ילדים וקופסאות טייק אווי (כולל קופסאות כחולות לבנים וורודות לבנות, כשיש גם קופסאות ניטרליות בשחור, לפמיניסטים).

הרשת שהחלה בירושלים,(בניהולם של ישראל ניזרי ויהונתן מלכה), מתפרשת עתה על מקומות שונים בארץ, ומכוונת לקהל שרוצה משהו מוכר ולא יקר, אבל איכותי. למשפחה עם ילדים, לזוג, לחברים, לפני הים, אחרי בילוי, תמיד מתאים. הסניף בבן יהודה הוא הסניף ה31 במספר.

הסניף כשר.

כתובת האתר – http://www.burgersbar.co.il/

כולנו יודעים שרצוי לאכול מסודר, לספור קלוריות, לדאוג לאבות מזון ולאכול כשמרוכזים אך ורק באוכל. בסדר, אז יודעים. בפועל כולנו מנשנשים. למה? אין צורך להכנס להסברים פסיכולוגיים עמוקים. זה פשוט כיף. אז כולנו מחפשים את הכרסום המלוח הזה, משהו קטן, התנועה הזו של הכנסת היד לשקית, הרשרוש שבתוכה, והיציאה ישירות אל הפה. הבעיה היא שביחד עם אותו הבוטן או החטיף, באים גם שומן, קלוריות, מלח ועוד כל מני חומרים לא ממש נחמדים.

קיבלתי משופרסל לסיקור כמה סוגי חטיפים והנה הקונספטים שבניתי סביבם.

ביגלה שטוח עם שומשום ועם מלח – אין לי מושג למה אבל הביגלך השטוחים איכשהו שונים בטעם מהרגילים. אולי זה שטח הפנים הגדול יותר, לך תדע. בכל מקרה ביגלה כאלה הפכו ללהיט ומה שאני הכי אוהבת בהם זה שמצד אחד הם משביעים ומצד שני הם אפויים ולא מטוגנים כך שאפשר לאכול מהם בלי רגשות אשמה. זו הסיבה שהם הפכו לארוחת העשר שלי במשרד, יותר טובים מחטיפי אנרגיה שאחרי חצי שעה כבר לא משביעים. בתמונה למטה אפשר לראות מה אני לוקחת למשרד – טלפון, מפתחות, משקפי שמש וכמובן ביגלה שיהיה לזמן הנואש הזה שבין הבוקר לבין ההליכה למתחם האוכל של אירפורט סיטי….

אחרי העבודה יש חדר כושר (להוריד את כל ארוחות הבלוגרים האלה..). ואחרי שמסיימים אימון מיוזע (שלושת רבעי השעה משקולות, חצי שעה בטן, רגליים וכל מני, ועוד ארבעים וחמש דקות אליפסה בדרגת עצימות בינונית ושיפוע בינוני על רקע תוכניות שיפוצים בטלוויזיה…) חבל להרוס את כל המאמץ במשהו משמין.. אז לזמן הזה פריכיות מלוחות (או מתוקות כשיש קרייבינג למתוק) מתאימות בדיוק. אהבתי את העובדה שלפריכיות יש שקע שמאפשר לשים גבינה או ממרח אחר. בתמונה ניתן לראות קונספט של משקולות, כפפת אימון ופריכיות עם גבינה לבנה (שלושה אחוזים…)

ואחרון אחרון חביב – פופקורן למיקרו. הכי נוח. כבר לא צריך למלא סיר גדול עם שמן ולנסות לנחש כמה פופקורן להכניס בלי שיגלוש.. (כן אמא, יש לי טראומת ילדות מהפעם ההיא ששפכת שקית שלמה של גרעינים והכל התחיל לעוף במטבח). כי הכי כיף בשבת בצהרים זה סרט, טלוויזיה איכותית וקערת פופקורן כדי להעלות זכרונות על פרקים ישנים של "היו היה"…

אז עכשיו אנחנו מסודרים מכל הבחינות – בעבודה, בבית ואחרי אימון.

כל המוצרים כמובן ניתנים להשגה ברשת "שופרסל" ומה שיפה – בגלל שמדובר במותגי הבית, המחירים גם זולים מהמתחרים!!

"אם אשכחך (קולינריה ) ירושלמית…"

האמת, קשה להוציא אותי מאזור חיוג 03. כל דבר שדורש נסיעה של יותר מארבעים דקות כבר עובר את סף הסבלנות שלי וצריך פיתוי מאד חזק כדי לגרום לי לשנות את דעתי. "בואי לסיור, מבטיחים לך שתהני" היה כתוב במייל שקיבלתי ושבו הוזמנתי לנסות אטרקציות שונות בירושלים, קולינריות ותיירותיות. אז השארתי הודעת "אאוט אוף אופיס" במשרד, ועליתי לבירת ישראל הנצחית.

הדבר הראשון תמיד חייב להיות ארוחת בוקר. נכון שביומיום אנחנו בדרך כלל מדלגים על ארוחות בוקר, או מקסימום איזה חטיף אנרגיה, (חוץ מבתי מלון, שם אנחנו מתחרעים על הבופה) אבל כשנוסעים לטיול התאבון גדל ככל שמהירות הרכב גוברת, וכך הגענו למלון הכפרי "יד השמונה" בדרך לירושלים.

(כתובת האתר – http://www.yadha8.co.il/)

הקונספט במלון הוא "אווירה סקנדינבית פינית בשילוב ארץ ישראל התנכית" – והדבר ניכר בעיצוב, בריהוט ובסביבה. הסיבה לקונספט – היישוב נבנה על ידי פינים נוצרים אוהבי ישראל בשנת 1974 לאחר ששלוש עשרה שנים קודם לכן, ב1961, הגיעה לארץ קבוצת "כרמל" שהתאהבה בחיי הקיבוץ, ואחריה קבוצת מתנדבים שהגיעו ישירות לקיבוצים, והתלהבו וחשו רצון עז להקים קיבוץ משלהם. כמה שנים אחר כך, חוואי בשם ספו ראולו מכר את חוותו בפינלנד וקנה חומרים להקמת יישוב בארץ. הישוב עצמו הוקם לאחר כל ההכנות כאמור בשבעים וארבע. ארבע שנים לאחר מכן הגיע הישראלי הראשון ואופייו של הישוב נקבע. שהנציחו את זכרם של שמונה פליטים שנמלטו לפינלנד אבל הוסגרו לנאצים והדבר נותר במצפונם של הפינים שהתנגדו לכך עד שלבסוף החליטו להנציח את הקורבנות. בישוב חיים היום פינים וישראלים המאמינים בכתובים (התנ"ך והברית החדשה).

הבראנץ' היה חגיגת טעמים ענקית שיכולה להחזיק בן אדם בשקט עד הערב. במחיר 95 שקלים למבוגר ו70 שקלים לילד ניתן להנות מ- מבחר לחמים ופוקצ'ות באפייה ביתית,,(בין השאר באגטים, פיתות,ביגלה , לחמניות) מטבלים שונים, סלט בר ענק, ירקות אנטיפסטי, מבחר סלטים בקעריות אישיות ((כמו בורגול, כרוב, טאבולה ,קפרזה, גוואקמולי, פאטוש ועוד), חצילים קלויים, הרים של גבינות קשות ורכות (לבנות, מתובלות, צפתית, פרמז'ן, מוצרלה, פקורינו, תום, חמאות ועוד המון) מוזלי ומנות בריאות, פינת דגים  – גרבלקס סלמון, הרינג, מטיאס , מקרל וכמובן עם שניצלוני דגים, דגים מלוחים, מאפי דגים, חביתות ומנות ביצים לפי בחירה, ירקות ממולאים,  פינה איטלקית של פסטות שונות (כמו ניוקי, לזניה ,פנה, ספגטי ולא לפספס את לזניית החצילים!), קישים, שקשוקות, בורקס, פיצות, וכמובן שולחן מתוקים עם המון עוגות וכמו שטרודל תפוחי עץ, עוגות גבינה, מבחר סוגי פאי והבחירה שלי – כנאפה מתוקה ורכה, וסופלה שוקולד כמו שצריך, עם תוך נוזלי, וכמובן קערות של גלידה ושל קצפת, שחס ושלום לא יחסר. הכל בלוויית פינת קפה ומיצים, ובטח שכחתי משהו מתוך כל השפע הזה.ארוחת הבראנץ' מוגשת בכל יום שישי בין תשע וחצי לאחת בצהרים והפכה לסמל של פינוק, השקעה ושפע. המגע הפיני הוא לא רק במנות מיוחדות כמו דגי הרינג, דייסת אורז ומנות פיניות נוספות אלא גם בעיצוב השולחנות שנבנו על ידי נשים פיניות, ואפילו במלצרים והמלצריות, מתנדבים מפינלנד שכיף לפטפט איתם על היישוב ועל החוויות שלהם בארץ.

צוריאל בן המקום הסביר לנו מיהם התושבים וכיצד פועל המקום וגם לקח אותנו לסיור בגן תנכ"י רומנטי עם נוף יפיפה והרבה עתיקות ושחזורים של חקלאות עתיקה. הסיורים מוצעים לקבוצות המתארחות במקום או נמצאות בימי עיון ואירועים, בשפות עברית, אנגלית, ספרדית ופינית.

הגן התנ"כי נחנך בשנת 2000 בצמוד למלון ובשיתוף אגודת בית שלום משוויץ ואנשי רשות העתיקות שתרמו ממצאים ארכיאולוגיים מקוריים . בגן שוחזרו בית בד לייצור שמן וגת לייצור יין, מערת קבורה עם סרקופגיים מקוריים, ואף שחזור של בית כנסת גלילי שהיום משמש לאירועים כגון בר מצווה עם הנוף הכי יפה של האזור. עצי פירות שבעת המינים נטועים בכל מקום ונותנים צל וניחוח.

אנו תחקרנו רבות את צוריאל על אופי החיים של יהודי משיחי, ששונה אך דומה ליהודי ה"רגיל". כך למשל היהודי המשיחי עורך ברית מילה לבניו, שומר על השבת ועל כשרות וחוגג את כל החגים היהודיים על פי המנהג המקובל (צום ביום כפור, סדר פסח) והחג הלא יהודי היחיד שנחגג ביישוב הוא חג המולד בו מקשטים עץ ועורכים הצגת חג עם הילדים. היהודי המשיחי מתכנס במרכזי תפילה בשם "קהילות"  במקום "בית כנסת", ואין נוסחי תפילות אלא התפילה היא אישית בין האדם לאלוהיו.

הילדים בישוב לומדים את השפה הפינית ותיירים פינים רבים מגיעים לבקר בישוב כדי לטעום "את הבית" עם עוגת השמרים "פולה" וקפה פיני.

צוריאל אף עדכן אותנו שמי שמתארח בימי חמישי בלילה , מקבל את ארוחת הבראנץ' כארוחת בוקר כלולה, שזה פינוק אדיר.

למקום אין תעודת כשרות של הרבנות אבל המזון עומד בכל חוקי היהדות (הפרדה מלאה בין בשר לחלב, אי שימוש בחזיר, פירות ים או דברים אחרים שאסורים ביהדות וכמובן רכישת כל חומרי הגלם מיצרנים בעלי תעודה).

כמו כן יכולים אורחי המלון להנות מהבריכה של נווה אילן במרחק שתי דקות נסיעה. במלון 30 בקתות עץ פיניות מאובזרות בכל מה שצריך – (טלוויזיה, פינת קפה, מקרר קטן ומיזוג אוויר. יש גישה לאינטרנט אלחוטי בקבלה של המלון.)

(בתמונה למעלה- צוריאל מסביר על הגן התנ"כי)

אחרי שהרגענו את הבטן הגיע הזמן להפעיל קצת את הגוף ולשם כך הגענו למרכז המבקרים של חברת SMART TOUR  הממוקם במבנה מחודש של תחנת הרכבת. אנשי "סמרט טור" מתמחים בסיורים בירושלים במגוון אפשרויות כייפיות.

בחנות ה"MADE IN JLM" פגשנו את הצוות. בחנות עצמה ניתן לקנות פריטי מזכרת מיוחדים, חלקם בייצור של בוגרי "בצלאל" ואומנים שונים וכן לבחור איך לבלות בירושלים. ישנם טיולי סגווי, טיולי אופניים חשמליים, טרקטורונים עבור ילדים וסיורי שוק.

אנחנו התחלנו עם הסגווי, ואחרי הדרכה קצרה ולבישת אביזרי הגנה, יצאנו בטור לסיור בנקודות ירושלמיות שונות. (מחיר סיור מלא של שעתיים – 190 שקלים לאדם, הסיור הוא עם מדריך ומגיל 16 ומעלה). הנסיעה היתה משעשעת בעיקר בגלל שהניווט הוא קצת שונה מאשר אופניים, וצריך להתרגל, והדרכה כללה אפילו שירה בציבור של מגוון שירי ירושלים). בסיורי הסגווי ישנם שני מסלולים – מסלול פנורמי אל שלוש הטיילות של ארמון הנציב ועצירות לתצפיות, והמסלול לחומות העיר העתיקה באזור ימין משה ומשכנות שאננים. הסיור אינו מתאים לנשים בהריון.

בהמשך הוצא לנו להתנסות בנסיעה באופניים החשמליים במסגרת חוויה המכונה SOVOO (על שם "סובו ציון והקיפוה". בניגוד לסגווי שדורש מדריך, עם האופניים אפשר לנסוע לאן שרוצים ולהעזר באפליקציית ג'יפיאס ייחודית שמאפשרת ניווט קולי על גבי האופניים במוקדי ענין בעיר, כך שכל אחד יכול לנסוע עצמאית בין האתרים השונים. ניתן גם לקבל סלסילה ומפת נקודות ציון קולינריות שמאפשרות יצירת פיקניק. אפשר לבחור כמה זמן שרוצים (מחיר לדוגמא- שעתיים ב69 שקלים). נדרש ידע בסיסי ברכיבה על אופניים (מה שגרם לזה שאני אוותר על הנסיעה ואחכה לחבריי המרוצים) ואפשר גם לקשור נגרר קטן לילד (עד ארבעים קילו) כך שכל המשפחה יכולה לצאת לבילוי. לפני הרוכבים פרושות אפשרויות מסלולים רבות המחולקים לפי צבעים – ירוק, כחול, צהוב וסגול, בחלקים שונים של העיר כמו תוואי המסילה העותומאנית, תוואי הרכבת הקלה כולל גשר המיתרים, הטיילות, או מרכז העיר. בכל אחד מהמסלולים יש פינות רוגע רבות ואין כלל מאמץ פיזי גם בגלל המסלולים הנוחים וגם בגלל שמדובר באופניים חשמליות.

 היזמים של "סובו" הם אסף פוליבודה – מורה דרך מוסמך שבעשר השנים האחרונות עוסק בתיירות בירושליים, עמיתי וורטר שהקים יחד עם אחיו נתן את "סגוויז הסיור הירוק" שמספק חוויה מיוחדת לירושליים ונתן עצמו שגם הוא עוסק מזה שנים בייזמות תיירותית

חנות ה"מייד אין JLM " שופצה בעלות גבוהה מעמדת כרטיסן הרכבת, תוך שמירה על המבנה ההסטורי וכמו שאפשר לראות בתמונה למעלה, ניתן לרכוש בה פריטים מיוחדים כמו דגמים מנייאטורים של מקומות בירושלים, ציורים, ועוד ומשמש במה לאומני "בצלאל".

מידע נוסף על האפשרויות של "סמרט טור" בדף – http://www.firststation.co.il/en/category/smart-tour

(ותודה לצחי מצוות המקום שליווה אותי אישית כדי לוודא שאני לא מתברברת…)

שעות אחרי הצהרים הגיעו ואנו בדרכנו לתחנה השלישית – סיור קולינרי בשוק מחנה יהודה, ועל כך.. בפוסט הבא…

כולם רוצים להיות רזים וחטובים. כולם לא רוצים לחיות על חסה בשביל זה. איך משלבים בין הדברים? איך אוכלים משהו שהוא גם טעים, גם בריא וגם עוזר לשמור על הגיזרה?

את "קלוגס" מכירים כולם, החברה הוותיקה שעל ברכי הדגנים שלה כולנו גדלנו ועכשיו היא משיקה טעמים חדשים לסידרת דגני הבוקר "קלוגס ספיישל קיי" – בטעמי שוקולד חלב ואגוזי לוז.

במקור הדגנים יועדו "לנשים שרוצות לשמור על הגיזרה" אבל אני מוצאת שאין סיבה שגברים לא ישמרו על גזרתם , מה, אנחנו לא אוהבות לראות גברים חטובים ובריאים?

אז לכל מי שרוצה לשמור על גזרתו (וגזרתה) – הרעיון הוא להתמקד בתחושות ובהרגשה ולא בתוצאה, כי כך אפשר לשמור על ההשגים לאורך זמן, ומה שווה אם נהיה רזים אך לא נרגיש טוב?

"קלוגס ספיישל קיי" עוזר לנו להרגיש חיוניים, בטוחים וגאים בעצמנו, תוך שאנו שומרים על הרגלי תזונה נכונה ובריאה. הטעמים מכוונים לטעמן של נשים אבל אני בטוחה שגם גברים אוהבים (גם אם הם לא מודים) שוקולד חלב ואגוזי לוז, וכמובן את הטעמים האחרים שבסידרה- קלאסי , דבש ושיבולת שועל, ופירות אדומים.

אישית אני אוהבת דגנים גם כשהם בחלב וגם לנשנוש מול הטלוויזיה או כשבא משהו מתוק.

כל סידרת "קלוגס ספיישל קיי" מכילים סיבים תזונתיים, עשויים מדגנים פריכים מאורז וחיטה מלאה, מועשרים בוויטמינים וכמובן ללא צבעי מאכל או חומרים משמרים.

להשיג בכל רשתות השיווק, כשר.

נכון שקל יותר לתת לפעוטות את הסמארטפון כדי שישתעשעו, אבל לשבת לקרוא איתם ספר זו חוויה גם מלמדת וגם מעשירה הן את הילד והן את ההורה.

ספרי ילדים טובים קשה למצוא, ולכן זה כיף לגלות פנינים חדשות על המדפים. שרון רוטמן קטן היא חצי מצמד האומנים "מילקי ומילקיטו" שמופיעים לפני ילדים בהצגות איכות מקצועיות כמו "כפר הליטנים" שמדגיש את שמירת איכות הסביבה, "המלך חררדון" שעוסק במסר של "אל תסתכל בקנקן","קרלו צ'יקיטו" שעוסק בחברות אמת וגעגועים, וכן קלטות ודי וי די מוסיקליים.

"האוטובוס האדום של מרום" הוא סיפרה הראשון של שרון, והוא מספר על הילד מרום שנוהג באוטובוס ומעלה בכל תחנה חיה שונה. מעבר לעלילה המתוקה על החיות השונות, הילד הקורא (או המאזין) גם רוכש מיומנויות זיכרון  (מי עלה בתחנה הראשונה? באיזו תחנה עלתה הנמלה?) וגם לומד על סובלנות (מי שעולה ראשון ירד אחרון בחזרה).

נתתי את הספר להורים לילד בן ארבע, והם מסרו שהעלילה חמודה מאד  והציורים מקסימים (איורים בטעם של פעם של המאיירת ימית מורנו ליפשין). האורך מתאים בדיוק לסבלנותו של הילד וכאמור מאפשר לשאול אותו שאלות רבות עוד לפני שעוברים לדף הבא (מי יורד עכשיו? האם אתה זוכר באיזה סדר החיות עלו?).

מחיר הספר 69 שקלים ובשבוע הספר 34.90 שקלים בלבד. (אגב, זו מתנה מצוינת לימי הולדת של חברים מהגן למשל).

ניתן להשיג- בלעדי ברשת סטימצקי.

כולנו אוהבים חטיפים מלוחים – הם קטנים, הם קרנצ'ים, הם נותנים לנו לעשות את התנועה הזו מהשקית המרשרשת לפה כמעט בלי לשים לב, בעיקר כשצופים בטלוויזיה למשל.

מצד שני, כולנו מתחילים להיות מודעים לאוכל בריא ולכך שיש לצמצם בחומרים מזיקים בתוך האוכל שלנו.

לחטיפים תמיד היה דימוי "לא בריא" וההתלבטות תמיד היתה – לאכול, או … לוותר?

אז עכשיו לא צריך להתלבט יותר, אפשר להנות מחטיפים משופרי ערכים תזונתיים. "מנה" מביאים לנו חידוש עולמי- חטיפים עשירים באומגה 3, בעלי תכולת שומן רווי נמוכה – רק 2-3% לחטיף במקום 9-16% (!) בחטיפים המקבילים בשוק, כשהסוד טמון בשמן קנולה שמגיע במקום שמן הדקלים המסורתי שמכיל כמויות שומן רווי גבוהות במיוחד שעלולות לגרום לסתימת עורקים, מחלות לב וכולסטרול.

קיבלתי להתנסות חטיפי MANA  מכמה סוגים –

קרנצ'וס – חטיפים קרנצ'ים מתובלים בחמישה טעמים: ברביקיו, גריל, בצל, פיצה ופלאפל. החטיפים הללו נמסרו לקבוצה של חיילים ביחידה של הבן. הם ציינו שאמנם בהתחלה הם הרגישו שוני ואז הם הבינו שמדובר בזה שהחטיפים הרבה פחות שומניים ממה שהם מכירים, וכשאוכלים בידיים אין את כמות השומן שנשארת גם כטעם לוואי ואפשר פשוט להנות מהטעם ומהקרנצ'יות.

"לבבות" ו"צ'יפסונים"- חטיפי תפוחי אדמה, כשהלבבות בשלושה טעמים : קלאסי, גריל ושוקו מייפל. גם פה כמות מופחתת של שומן. אני מאד אהבתי את הטעם המיוחד של השוקו מייפל, חידוש בשבילי.

"פרונטו" – חטיפים שבהם השתמשנו לאירוח בערב (טוב, ההורים הגיעו, שגם להם יהיה משהו..) – אכלנו אותם עם גבינה, הצורה שלהם נטבלת יופי בגבינה, בטעמים קלאסי, נאצ'וס וגריל.

"רב דגנים" – את השקיות האלו ניכסתי לעצמי. מדובר בחטיפים עשויים דגנים ומכילים סיבים תזונתיים, מופחתי שומן רווי באופן משמעותי (רק אחוז וחצי שומן רווי לאריזה של ארבעים גרם) ומתובלים בטעמים קלאסי, זעתר ושמנת בצל. כמובן שמאד אהבתי את הכיתוב על האריזה "רק 175 קלוריות לשקית" (של ארבעים גרם) כך שגם נקיפות מצפון לא היו.

כאמור, כולם אוהבים חטיפים, אם זה לבד בבית או בחברותא, בימים רגילים או במסיבות (ואני בטוחה שהורים יאהבו שבמסיבות ימי הולדת של ילדים יהיו חטיפים בעלי אוריינטציה הרבה יותר בריאותית) ואם יש אופציה כזו, זה לא רק "יותר טוב", זה "מצוין".

להשיג בכל רשתות השיווק.

והקישור ליוטיוב- http://www.youtube.com/watch?v=Kzkfa-ijMiM&feature=youtu.be

שווה להציץ. (ולטעום).

ילדי ישראל מעדיפים בשנים האחרונות להתעמק במסך הטלפונים החכמים מאשר לקרוא ספרים. הפיתויים רבים, והמסכים המרצדים מושכים את העין ומורידים את קרנו ומשיכתו של הספר הכתוב.

לכן משמח  כשמגיע ספר איכותי, שמצליח לכבוש ליבם של ילדים.

"גרגוילים 1- הנוסע בזמן" הוא ספר קומיקס, שהוא פורמט אהוב מאד על ילדים, והוא הראשון מתוך סידרה של שבעה ספרים שפופולארית מאד בצרפת ויצאה עד היום בשמונה מהדורות.

הסיפור הוא סיפור הרפתקאותיו של גרגור, ילד שחולם אבל לא מאמין שחלומותיו יתגשמו, ואז הוא מגלה מדליון מסתורי שמעביר אותו בזמן למאה ה17 , שבה הוא מדבר יוונית שוטפת וחי בחברת יצורים מוזרים וקסומים, כשהוא נדרש גם להציל עולם קסום וסודי.

בארבעים ושמונה עמודיו ישנן הרפתקאות, דמיון והומור.

מאחר ואין לי ילדים (או נכדים) בגיל המתאים ניסיתי את הספר בשני אופנים – גם קראתי בעצמי ושאלתי את עצמי האם הייתי קוראת את הספר לילדי התאורטי, וגם נידבתי ילדים של שותפיי למשרד וביקשתי את חוות דעתם.

הנסיינים שלי היו שני אחים בני תשע וארבע. זה של הארבע לא הבין הרבה אבל נהנה לראות את התמונות וביקש הסברים מאימו. בן התשע כבר קרא לבד, אם כי היה צריך עזרה במילים לא נפוצות כמו "גורגיילים".

שניהם רצו לדעת איך מתקדמת העלילה ומה קורה בסוף.

 הספר יצא בישראל בהוצאת "בלום קומיקס" המתמחה בהוצאה לאור של ספרי קומיקס לילדים. המחיר 78 שקלים והספר ניתן להשגה בסניפי סטימצקי וצומת ספרים, ובמבצע מיוחד לחודש יוני – כלול ב"שלושה ב99 שקלים" בצומת ספרים.

לאתר "בלום קומיקס" – http://www.blumcomics.com/

יום קיצי, לא חשוב אם זה שבת או חופש גדול, הילדים בבית ו…. "משעמם לי!!". ואז מתחילים לחשוב מה לעשות עם הילדים, אחד אוהב מים, השני לא , אחד אוהב מכוניות, השני מעדיף לא לזוז יותר מדי, והתינוק? מה איתו?

פארק "נחשונית" שבקיבוץ נחשונים, על הדרך במחלף כביש 6 לכיוון פתח תקווה, מקום טוב באמצע שקל להגיע אליו מכל כיוון, חנייה בשפע ובחינם, ומחיר אטרקטיבי (ויש המון מבצעים) מציע את פתרון הקסם להורים העייפים – משהו לכל אחד  – שלושה פארקים בכרטיס אחד: פארק מים עם מגלשות ובריכות לכל גיל (כולל מגלשות אקסטרים בגובה 12 מטר, מגלשות קאמיקזה ונפילה חופשית, ומתקני שעשועים בתוך הבריכה עצמה), פארק מוטורי עם מכוניות קרטינג, מכוניות מתנגשות, מסלולים שונים בדרגות קושי שונות,וגם ספארי ג'יפים ורחפות אבוב מתנגשות וגם פארק שעשועים עם קרוסלות, קיר טיפוס, מתנפחים, מתקני ג'מבורי, בריכת כדורים ועוד.

במקום יש מסעדות עם סוגי מזון שונים שילדים אוהבים כמו המבורגרים, שניצלים, צ'יפס, וגם מנות צמחוניות, וכמובן שגם קרטיבים וקפה להורים. עם זאת,  מי שרוצה יכול להביא מהבית וכך בשבת האחרונה כשנכחתי במקום, היו שם משפחות רבות ש"פתחו שולחן" עם מיטב המעדנים המשפחתיים, כך שההורים יכלו לנוח ולהנות משבת שקטה, בעוד הילדים מתרוצצים בין הבריכות והמתקנים השונים. ישנם גם שטחים מיוחדים המוקצים לעשיית "על האש" למי שרוצה.

בשעת הצהרים החלה הופעה של כוכבת הילדים "מיכל הקטנה" שמשכה צופים ומעריצים קטנים רבים. בשבתות הבאות יהיו גם הופעות של טל מוסרי, מימי ויויו ועוד. ניתן לקנות כרטיסים מוזלים (53 שקלים במקום 98) באתר ברכישה מוקדמת.

מה שמאד נחמד הם השטחים הגדולים המקורים, כך שמי שנזהר מהשמש יכול לשבת בנחת, גם כשהפארק היה מלא עדיין היו מקומות וכסאות פנויים, ואפשר להתרווח. עוד משהו שמאד מצא חן בעיני הוא המחיר, מכיוון שעלות הכניסה זהה למחירי כניסה לבריכות שחיה רגילות, שבהם יש רק את הבריכה, ואילו ב"נחשונית" כאמור יש עשרות אטרקציות לכל המשפחה.

ישנם ימים סגורים לקבוצות, וכן ימים מיוחדים לציבור הדתי, כדי שיוכל גם הוא להנות באווירה המתאימה לו כמו למשל ברחצה נפרדת.

ולמי שרוצה להרחיב את הבילוי – בקיבוץ נחשונים מציעים חדרי אירוח מפנקים ללינה כפרית, בנוף שקט, כולל לינה וארוחת בוקר, פינת מנגלים, טלוויזיה, מזגן, מיני בר, מטבחון, מצרכי קפה וכל הפינוקים.

כל הפרטים על הימים הסגורים והימים המיוחדים נמצאים באתר.

אתר הפארק וכל האינפורמציה- http://www.nachshonit.co.il/