ארכיון תגים | אקשן

טאואר-טאג – הקרב אמיתי, המציאות מדומה.

(קרדיט לכל הצילומים בפוסט – ארתור ארונוב)

מציאות מדומה היא אחד הדברים הכיפיים שיש, להכנס לעולמות דמיוניים, לעוף , להיות מנותקים מכל מה שכובל אותנו במציאות, לקבל כוחות על ולהמריא על גבי הדמיון.

רובינו כבר התנסינו בחבישת משקפי מציאות מדומה ונסיעה פרועה ברכבת הרים בחלל, או טיסה עם הציפורים, צלילה למעמקי הים או טיפוס על קרחונים, כשהתחושה כל כך אמיתית שלעיתים אנו נאחזים בחוזקה בסביבה שלנו או אפילו מאבדים את שיווי המשקל.

עד עכשיו היו משחקי המציאות המדומה בצורת משחק מול המחשב, מה שמשאיר את השחקן די בחברת עצמו. עכשיו מגיע החידוש של "טאואר טאג" ומשלב את המציאות המדומה ביחד עם שחקנים מציאותיים לגמרי, החברים שלנו, בני הזוג, הילדים ואפילו הסבתא.

להמשיך לקרוא

"גאווה, דעה קדומה ו… זומבים" – עכשיו בקולנוע.

http://clixtrac.com/banner/219312.jpg

כולנו גדלנו על הסיפור הקלאסי של ג'ין אוסטין, שנכתב במאה השמונה עשרה ומתאר את החיים באותה תקופה- כשכל הוויתן של נשים היתה להיות מנומסות, להעביר את זמנן בריקמה וקריאה, ולתפוס חתן עשיר. ליזי בנט, אחת מחמש בנות משפחת בנט, שלא זכתה לרכוש רב, היא היחידה שעוד מרהיבה עוז, ומעיזה לא להסכים לנישואים כפויים ותועלתיים למר קולינס, ושואפת לאהבה אמיתית, אבל בזה נגמרת העצמאות שלה, כשכמובן שיא הספר הוא נישואיה לגבר ההפכפך מר דרסי הגאה והיומרני.
אז איך משתלבים זומבים בעניין? מסתבר שיש שני דברים שלא ידענו על גיבורי "גאווה, דעה קדומה וזומבים", והם שקודם כל, כחלק מהחיים יש גם מלחמה מתמדת במתים חיים שניזונים ממוח אנושי והם מסוכנים ביותר, וכן, שנשים הן ממש לא הסוג הכנוע וקורא הספרים, ליתר דיוק, הן מומחיות בתורות לחימה ומשתתפות בהגנה על הבית (והרבה פעמים על הגברים) בעודן לבושות בשמלות מלמלה קלאסיות , שמתחתן, בביריות – נעוצות סכינים חדות.

להמשיך לקרוא

אקס-פטריוט – אקהרט מת לחיות.

285602012_poster_full

לכולם יש שלדים בארון. לבן לוגן יש כמה וכמה, ובעצם ארון בתוך ארון. בן לוגן (ארון אקהרט) הוא אמריקאי שחי בבלגיה, סוכן ממשלתי שהועזב ממשרתו ועובד כבודק יעילות של אמצעי אבטחה חדישים. יש לו גם בת – איימי (ליאנה ליברטו) שחיה איתו אחרי מות אימה ובילוי תקופה אצל סבה, וגם אקסית מיתולוגית בשם אנה (אולגה קורילנקו) שכעת לא בטוח מה היא חשה כלפיו, בלשון המעטה.

הכל נראה בסדר עד שיום אחד לוגן מגיע לעבודתו ומגלה שכל העסק נעלם, כל ההסטוריה שלו נמחקה וכל החברים לעבודה נמצאים מתים בתאונות מוזרות ,וגם על חייו שלו ועל חיי ביתו קיים איום רציני. השניים – האב וביתו נמלטים על חייהם ותוך כדי כך מגלים שהם בתוך סבך של סוכנים כפולים ונסיונות טיוח של קונצרנים גדולים בעלי אינטרסים. במסגרת המסע הם גם מגלים דברים על ההסטוריה של שניהם, על היחסים ביניהם ועל כמה מעט הם יודעים אחד על השני.

מבחינת "אב ובת שנלחמים יחד ובדרך מתחברים" הסרט די מזכיר את "מת לחיות" שבהם ברוס וויליס וביתו המתבגרת, בערך באותו גיל ואפילו קצת דומות מבחינה חיצונית , נתקלים באותם המצבים. בהמשך הסרט הופך להיות מעין ג'יימס בונד מבחינת התככים וההסתבכות של העלילה ובסוף יש גם קטעים שהגיבור הופך לסוג של מקגיוור.
מה שהפריע לי בסרט הוא למעשה הקאסט – ארון אקהרט הוא המקבילה הגברית של קריסטין סטיוארט מ"דמדומים" – בעלת ההבעה האחת, והוא נראה בדיוק באותה הבעה בכל סצינה- בין אם הוא חושש לחיי ביתו, בין אם הוא נזכר באשתו המנוחה, בין אם הוא מנצח, בין אם הוא במתח, בין אם הוא מבוהל, הכל אותו דבר. הבת – כאמור אמורה להיות כמו הבת של ברוס וויליס ב"מת לחיות" אבל הרבה פחות משתתפת, ולמעשה בכל הקרבות של אביה, עסוקה בעיקר בלעמוד בצד עם הבעה מבוהלת (טוב, לפחות לה יש הבעות פנים כלשהן). גם הדיאלוג של לוגן והאקסית שלו, ברגע מותח במיוחד, אמור לייצר סוג של מתח מיני של אקסים מיתולוגיים אבל לא ממש מצליח בכך והדמות של אנה גם היא לא אמינה במיוחד.

כל זה חבל מכיוון שהסיפור עצמו טוב, העלילה מתרחשת בקצב ומשאירה את הצופה סקרן לגבי איך יפתור הגיבור את התסבוכת.

הסרט עולה לאקרנים בשביעי למרס.