אם היינו חיים חיים מושלמים היינו שרועים על חוף לבן, מקשיבים לגלי הים המרגיעים, ומתמתחים ברכות תוך נשימות עמוקות של אוויר צלול.
אבל אנחנו לא.
החיים שכולנו חיים רוויים בריצות, מתח, עומס ולחץ, מה שגורם לנו לאמץ אורח חיים לא רגוע ולא בריא, והתוצאה- הרבה מיחושים וכאבים שבגלל שאין לנו זמן, אנחנו מזניחים או פשוט מקבלים אותם כצו גורל.
דמיינו את היידי בת ההרים, לפני מאה שנים, יוצאת מהבקתה בשעת בוקר מוקדמת, קוטפת ירקות מהגינה, נושמת אוויר צח ומחייכת אל הנוף הנקי והרגוע. עכשיו דמיינו את חנה מתל אביב, מצליחים למקם אותה בימינו עם אותה התפאורה? האווירה?
הגוף האנושי הוא מכונה משוכללת המתוכנתת להבריא את עצמה. בעבר הגוף הצליח להתמודד עם הפגיעות בו בעזרת תזונה של פירות וירקות הכוללים אנטי אוקסידנטים. בעולם המודרני של היום הדבר לא אפשרי. יש יותר מדי גורמים מזיקים, והפירות והירקות ברובם אינם אורגניים וכל נגיסה בתפוח מכניסה לגוף שלנו גם רעלי ריסוס ועם כל זה הגוף אינו מצליח להתמודד עם כל המפגעים הסביבתיים וזקוק לעזרה.
האם לאחרונה סבלתם מ: מתחים וחרדות, הפרעות קשב וריכוז, הפרעות בשינה, עייפות, יתר לחץ דם, כאבי ראש ומגרנות, בעיות בנשימה, בעיות במערכת העיכול, אי שקט ועצבנות, כאבי גב וצוואר, בעיות פריון, בעיות שלד ושרירים, תסמונת קדם וסתית, פציאליס, פיברומלגיה, תופעות גיל המעבר, סוכרת, פציעות ספורט, בעיות עור, אסתמה, אטופיק דרמטיטיס, שיעול, נזלת, דלקות אזנים, כאבי בטן, נימול, אלרגיה, ביעותי לילה, היפרקטיביות, בעיות במחזור החודשי, סחרחורת, בעיות יציבה וטווח תנועה, ו…. כן, הרשימה עוד ארוכה… מה עשיתם כדי להתגבר על בעיות כאלה?
רק נגמרו האלרגיות של חילופי העונות והגיע החורף ואיתו ההצטננות, ההתעטשויות והאף הסתום. כשמאלתרים קינוח אף באמצעות נייר טואלט או ממחטות, התוצאה היא הרבה פעמים אף מגורה וכואב.
פעילות גופנית תמיד מומלצת והרבה ישראלים עוסקים בה – אם זו ריצה, פעילות בחדר הכושר, משחקי ספורט שונים וריקוד. הבעיה שלפעמים פעילות אינטנסיבית מדי או תנועה לא נכונה, פוגעים בסחוס והתוצאה היא עיקום של של העצמות, חיכוך והרבה כאב והגבלות בתנועה עד כדי הפיכת ספורטאי פעיל לאחד שנאלץ להשתמש בקביים.
שחיקת סחוס יכולה להגרם בחלקה גם מגורמים גנטיים, וגם מסיבות עלומות, ובכל מקרה התוצאה זהה – הבחירה הקשה בין המשך הסבל לבין טיפולים קשים כמו ניתוחים.
ב"מדטק" רמת גן קיימת טכנולוגית MBST הרשומה כפטנט עולמי, הובאה מגרמניה ומצילה את איכות חייהם של מאות אלפי מטופלים , כל זאת ללא כאב, פעולות פולשניות כלשהן או תופעות לוואי.
באחד הפרקים של הסידרה המיתולוגית "רמזור", אמיר (אדיר מילר) ואשתו טלי (ליאת הר לב) מצפים לילד, והחברים של אמיר מייעצים לו "תעודד אותה להניק". לא שהם דואגים לבריאותו של התינוק, כמו שהם דואגים לאינטרס של החבר שלהם לישון טוב ולקבל "פטור" על קימות בלילה והשארות עם הילד, כי אחרי הכל "רק אישה יכולה להניק". אין חולק שחלב אם נותן יתרונות בריאותיים לתינוק (וגם חוסך הרבה כסף) אבל המחיר שמשלמת אם מניקה הוא לא פשוט- מעבר לנשים שלא מתחברות פיזית להנקה וכואב להן, דרך הצורך להיות צמודה לתינוק ולהיות האחראית הבלעדית עליו כי "רק לך יש ציצים", ועד יצירת הרגל שהיא זו שאחראית על התינוק בכל הבט. נכון שאפשר לשאוב אבל גם זה לא אקט שמתאים לכל אישה.
כולנו מכירים את הכאב הזה, אם זה שריר תפוס, אם זו מכה שחטפנו, כאבי מחזור או אחרי מאמץ פיזי. מה בדרך כלל עושים? מנסים לעסות את המקום, לוקחים איזה משכך כאבים ומקווים שיעבור. אם זה ממש כואב, אפשר, כמו אצלי בבית, להוציא למשל שקית אפונה קפואה כדי להניח על המקום הכואב גם לשם הקלה על ידי הרדמת האזור באמצעות הקירור, וגם כי הקור מפחית תחושת כאב או נפיחות.
אבל מה עושים כשנמצאים בטיול למשל?
אני אחת שאורזת חצי בית מרקחת לטיולים. יש לי תרופות לכל דבר, מכאב ראש ועד דלקת בשיניים וכבר קרה שהאריזה הזו הצילה את הטיול (או לפחות מנעה חיפושי צלב ירוק שהם הסימון לבתי מרקחת באירופה). הפעם ארזתי איתי גם את "קולדהוט" – כרית הג'ל של M3 וכמיפל – שמיועדת לטפל בחום או בקור לפי הצורך (באמצעות קירור במקרר או חימום במים – לא במיקרוגל!). כאמור כשהיא קרה היא עושה מה שהאפונה הקפואה עושה, רק בהרבה יותר נוחות, בפחות גבשושיות ובתחושה נוחה יותר- הפחתת הכאב והרגעתו, והורדת נפיחות, וכשהיא חמה היא מרגיעה שרירים, משככת כאבים ומשפרת את זרימת הדם.
אז נסענו לטיול לרוסיה. אנחנו די פדלאות ומראש לא לוקחים טיולים ל"מיטבי לכת" – מקסימום ל"מיטיבי לסת" אבל גם בטיול תיירים שבו נוסעים רוב הזמן באוטובוס ויורדים לעשות סיבוב באיזשהו מקום, עדיין עומדים הרבה על הרגליים והולכים יותר מהרגיל.
אבל גם כשמגיעים למלון בערב – הרי אנחנו בעיר גדולה כמו מוסקבה, אז לא נלך לבילוי ערב?
עכשיו, מי שמכיר אותי יודע שחיי אינם חיים בלי מנת הסלסה השבועית שלי וגם בטיולים לחו"ל אנחנו תמיד מחפשים מועדון מקומי. כך היה גם כשהגענו למוסקבה ומיהרנו להתייעץ עם פקידי הקבלה האדיבים שעזרו לנו לחפש את הסגנון שאנחנו אוהבים, ולא רק זה אלא גם ציירו לנו את האותיות הקיריליות של שמות תחנות הרכבת התחתית שאנחנו אמורים לתפוס כדי להגיע.
הכל היה מוכן, התלבשנו והתארגנו ואז… "הברך שלי הורגת אותי" אמר אחד מאיתנו והעלה על פניו את ההבעה הסובלת של "אין מצב שאני הולך, בטח שלא רוקד". יכלתי באותו רגע להעלות מבט סופר נזעם של "אבל אנחנו פה ויש אחלה מועדון והכל מוכן ויש מסיבה" אבל במקום זה דגתי את ה"קולדהוט" מהתיק, ניגשתי לקומקום החשמלי של ערכת הקפה שהיה בחדר, השריתי את הכרית לפי ההוראות והנחתי על הברך הבעייתית תוך הכרזה "אני יורדת ללובי בשביל האינטרנט (כן, רק בלובי יש אינטרנט בחינם..), אחזור בעוד שעה ונלך לרקוד" ויצאתי.
איך זה נגמר?
אתם יכולים לראות בסרטון הבא (לצערי באיכות נמוכה, צולם באייפוד בתאורה חלשה).
http://www.youtube.com/watch?v=7m-faoH1gyY
טוב, האמת שזה לא אנחנו בסרטון, אלה המדריכים המדהימים של "פאפה ג'ו" במוסקבה, אבל היי, היינו שם כדי לצלם.. (וגם לרקוד!!!).
כאמור כריות הג'ל של "קולדהוט" מחממות או מקררות לפי הצורך, נמכרות בשני גדלים – מיני וקלאסיק, ונמכרות ברשת סופרפארם ובבתי מרקחת מובחרים. (ואגב, מצויינות גם לכאבי הנקה).
