מספרים על נשר אחד שנכנס לבר. הברמן התלהב ואמר לו "אתה יודע שיש בירה על שמך?", עונה לו הנשר "מה, יש בירה "נחום"?"
"נשר" כבר הפך למטבע לשון, וכתשובה לשאלה "מה הקשר?" מתבקש הצירוף של "בירה נשר", מכיוון שמדובר במותג וותיק , כשהמאלט נטול האלכוהול מתאים לכל המשפחה ולכל אירוע.
כשביקרתי בארצות הברית לפני כשנה, החלטתי לנסות את המשקה הפופולארי "רוט ביר – בירת שורשים" שילדי אמריקה כל כך אוהבים. מה להגיד לכם? אין לי מושג איך הם שותים את זה ועוד בהתלהבות, לי זה הזכיר תרופה פופולארית נגד חום לילדים שמתחרזת עם "אשתאול".
בקיצור, מרחק רב מאד מבירה שחורה ישראלית שמתאימה כאמור לכל המשפחה (והרחבה על כך בהמשך).
בכל מקרה, קיבלתי אתגר- להכין ארוחה שלמה (שימו לב למילה "להכין" – זה כבר האתגר עבורי..) שמבוססת על "נשר מאלט".
עכשיו, בשלנית אני לא, את זה כבר הבנתם… אז אני תמיד ניגשת לספר הבישול הגדול בעולם, שמתחיל בWWW, ומוצאת לי שם כל מני דברים, ומקסימום עושה שינויים לפי הטעם או לפי מה שיש בבית.
הסיפתח של הארוחה שהכנו בבית היה לחם, וכאן זה היה קל כי קיבלתי מתכון של השף יאיר פיינברג ופשוט עשיתי אותו כלשונו. המתכון הולך ככה- מערבבים 400 גרם קמח לבן עם שקית וחצי אבקת אפייה וכפית מחוקה מלח (בדיעבד אני חושבת שצריך קצת יותר ), מוסיפים לאט תוך בחישה בקבוק בירה שחורה "מאלט נשר" בגודל 330 מ"ל, הבצק יוצא דביק אבל זה בסדר. כשהכל מתאחד מוסיפים 70 גרם אגוזי מלך קצוצים גס (הכנסנו לשקית וחבטנו בהם בעזרת מערוך).
פיזרנו בתבנית בגודל 28 סנטימטר אורך ו10 סנטימטר גובה והכנסנו לתנור שחומם מראש ל150 מעלות, למשך עשרים דקות. אחרי העשרים דקות הגברנו את החום ל175 מעלות ואפינו עוד עשרים דקות (ככה היה כתוב במתכון- אנחנו עוד הוספנו עוד עשר דקות כדי שישתזף קצת מלמעלה). אחר כך בא החלק הקשה- להתאפק עד שיתקרר קצת. התבנית כמובן היתה מצופה בנייר אפייה משומן בעזרת ספריי שמן, כך שהלחם השתחרר בקלות.(הלחם נאפה בתבנית אפיה של TEFAL שלא סתם יש לה שם טוב- מדובר בתבנית שמעבירה את החום באופן אחיד בגלל המבנה המיוחד שלה ושל התחתית שלה, ובעיקר היא נון סטיק ועומדת בכבוד במדיח הכלים – פונקציה מאד חשובה בשבילי!)
נשנשנו אותו עם חמאה ועם טפנד זיתים.
למנה עיקרית בן הזוג התגייס וחיפש אף הוא מתכון באינטרנט. מצאנו כל מני מתכונים אבל לכולם חסרו לנו מצרכים אז בסוף עשינו גירסה משלנו שהולכת ככה- לקחנו תבנית קטנה ושפכנו לתוכה בערך סנטימטר של בירה שחורה. מעליה סידרנו כמו מניפה פרוסות תפוחי אדמה (בעקרון היה צריך גם בטטות, פלפלים וכו' שלא היו לנו). את תפוחי האדמה הברשנו מלמעלה ברוטב טריאקי (במקור היה צריך להיות ברביקיו) ופיזרנו טימין, מלח גס, פלפל שחור גרוס וקצת שמן זית. הכנסנו לתנור בחום של כ180 מעלות (במתכון המקורי לא היה כתוב כמה, ואנחנו פשוט שמנו אותו ביחד עם הלחם) וכיסינו עם מכסה סיליקון (אפשר עם נייר כסף כמובן). צלינו כארבעים דקות עד שנהיה רך. לצד תפוחי האדמה הכנסנו שוקי עוף באותה שיטה (השוקיים בושלו טיפה קודם כדי שיהיו מוכנים במקביל לתפוחי האדמה).
לקינוח עשינו רטרו למנה של מסעדות סיניות משנות השמונים – פירות בבלילת בירה. ערבבנו קמח תופח, סוכר, טיפה מלח וביצה אחת, הוספנו בירה שחורה (במקור המתכון הוא בירה לבנה, אבל ההימור הצליח וגם בירה שחורה עבדה). אני לא רושמת כמויות כי צריך לשחק עם הבלילה עד שהיא סמיכה אבל לא עבה מדי, סוג של דייסה מעובה. טבלנו בתוכה אננס בטבעות וטיגנו בשמן בערך בגובה של סנטימטר.
הגשנו חם עם רוטב מייפל.
כמובן שעל השולחן היו גם בקבוקי "מאלט נשר" לשתיה ביחד עם האוכל.
מעבר לטעם היו גם היתרונות – המאלט מכיל מים, לתת שעורה, כשות, סוכר ופחמן דו חמצני בשביל הקצף , כך שיש את הטעם של בירה אבל כמובן בלי אלכוהול, ומעבר לזה המאלט כולל אנטי אוקסידנטים, וויטמינים ומינרלים כולל אפילו חומצה פולית שמומלצת מאד לנשים בהריון או לפניו.
המשקה אינו מכיל צבעי מאכל וחומרים משמרים ובגלל שאחוז הסוכר נמוך ביחס למשקאות קלים אחרים, עדיף לבחור במאלט מאשר במשקה צבעוני מסוכר כלשהו.
לאתר של "נשר מאלט" – http://www.tempo.co.il/%D7%9E%D7%95%D7%92%D7%96%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%A0%D7%A8%D7%92%D7%99%D7%94-%D7%95%D7%A7%D7%9C%D7%99%D7%9D/%D7%A0%D7%A9%D7%A8-%D7%9E%D7%90%D7%9C%D7%98/