בתקופה האחרונה הוצפתי במתוקים. התוצאה – מעבר לצרבת, גם קרייבינג לכיוון השני – למלוח.

הבעיה היא שרוב המלוחים הם גם שומניים מאד ועוברים טיגון, כך שזה אולי נעים על הלשון אבל לא נעים כשזה בתוך הגוף, וגם על המצפון זה לא עושה טוב.

אסם באו לקראתנו בדיוק בזה- ה"קריספי צ'יפס"  חטיפים שמצד אחד הם מלוחים וקריספיים ומצד שני עוברים תהליך אפייה שמבטל את הצורך בטיגון, כך שגם ספיגת שומן מיותרת אין שם.

האפייה היא בטכנולוגיה מיוחדת ששומרת על הפריכות והדקיקות.

קיבלתי לטעימה את שלושת הטעמים שיצאו בסידרה- מלח ים, שמנת בצל וצ'ילי. אני ניכסתי לעצמי קודם כל את מלח הים כי זו הנטיה הטבעית שלי (חשבתי לקחת לעבודה, אבל דברים פריכים וקרנצ'יים עושים יותר מדי רעש, לא רוצה לחלוק!!!) ואת השניים האחרים הבן דגם ואני טעמתי.

הוא מאד אוהב חטיפים מלוחים ורגיל לשמנוניות שלהם (ניסיתם להחזיק דף למשל תוך כדי שאתם אוכלים חטיף מטוגן רגיל? ). הוא טען שזה אמנם שונה, אבל העדר השומניות לא מפריע, וגם טוב יותר שלא נשאר ליכלוך על הידיים. הטעמים עצמם מוכרים לו מחטיפים אחרים, והוא אוהב, בעיקר את השמנת בצל.

אני ניסיתי את החטיף בצורתו הטבעית, ואחר כך גם כדיפ עם גבינה, במחווה לשנות השמונים. בשני המקרים התוצאה היתה טעימה מאד.

אגב, את זה עם מלח הים הגשתי גם כתוספת ליד נקניקיות, חוסך להכין צ'יפס והולך מצוין עם הטעמים.

אז אם מתחשק לכם משהו מלוח, נשנוש, קרנצ'י ולא מעיק על הקיבה והמצפון – סידרת "קריספי צ'יפס" היא הפתרון.

להשיג בכל רשתות השיווק.

נכון, עוגות הן חלק חשוב במסיבות, אבל הדבר הכי חשוב במסיבה היא האווירה. בלי שמחה, המסיבה די מדכאת …

הדרכים ליצירת מסיבה טובה ושמחה הן המוסיקה, התפאורה, האנשים וגם האקסטרות הקטנות שהופכות אותה למיוחדת.

בחתונה שלי, שהיתה ממש ממש ממש מזמן (שנות השמונים, זוכרים? שיר הסלואו היה של גלן מדירוס…), כבר חולקו כנהוג ברחבה משרוקיות, בועות סבון, שרשרות "הוואי", מסיכות ועוד, ומאז הרבה מים (ונצנצים) כבר זרמו בקצף השמפניה והיום מסיבות הן דבר מושקע שכל פרט קטן שלו נבחר בקפדנות, והיופי  (וגם אלוהים) כמו תמיד נמצא בפרטים הקטנים.

בפני עורכי המסיבה יש המון אפשרויות, כשקודם כל, הדבר הכי חשוב , הם הבלונים לאירועים.כשהבן שלי היה קטן וערכתי לו מסיבות (לאורך שנות התשעים ותחילת האלפיים) הטרנד היה בלוני הליום עם חוטים ארוכים. הייתי מזמינה משלוח של מאה בלונים, קשורים כולם בסרטים צבעוניים, משחררת אותם לתקרה ויוצרת יער של חוטים וצבעים (שכמובן כל הילדים היו לוקחים אחר כך הביתה, חלק בכמות כל כך גדולה שהם יכלו להתחיל להתרומם בעצמם כמו בסרט "UP".).

אחר כך באים האביזרים לרחבת הריקודים  – כלים מוסיקליים שונים כמו תופים ורעשנים, משרוקיות (מצוין לקטעי המוסיקה הלטינית), פעמונים, כובעים מצחיקים, "פפיונים ועניבות" ענקיים וצבעוניים, והרבה דברים שיעשו שמח. (וכן, שרשרות "הוואי" עדיין אקטואליות).

כמובן שלא שוכחים את הילדים הקטנים, ושוס שתמיד עבד עליהם – מאז ועד היום – תנו להם בקבוקון בועות סבון וקניתם אותם לכל הערב.

גם בדרך הביתה אורחים אוהבים לקחת משהו למזכרת – מחזיק מפתחות, תמונות מגנט, אפילו שוקולד (עם תמונת בעלי המסיבה למשל) , העיקר צ'ופר (ולא, אף אחד לא אוהב באמת לאכול את השקדים המצופים הללו שמופיעים בצבעים שונים בתוך עטיפת טול עם סרט ומכונים "דרז'ה".).

הכי כיף הן מתנות שימושיות שמזכירות לנו את האירוע, והכוכב הוא ללא ספק אותו מפתח לעגלות של הסופרמרקט, שתמיד מאבדים ותמיד צריכים חדש, וגם דיסק און קי הולך חזק.

אם מדובר באירועים מסחריים או אירועי חברה, היריעה מתרחבת כי כאן אפשר לשים את הלוגו של החברה על כל דבר- עטים, קופסאות ממתקים ממותגות (ושאפו למי שחשב על הקופסאות המגנטיות העגולות שיש בהן סוכריות מנטה זעירות, מצוין להחזיק באוטו), עצי ריח למכונית, ולמי ששומר מסורת – גם כיפות עם כיתוב.

אז מה נשאר לנו בעצם? רק למצוא סיבה למסיבה….

כן, כותרת קצת בומבסטית, אבל… לפני שנים, זוג חברים שנולד להם תינוק זה מכבר ,שאלו אותי כשהם טרוטי עיניים "מתי חוזרים לישון נורמלי"? התשובה שלי היתה "אף פעם". כי כשמפסיקים להתעורר בלילה בגלל בכי של תינוק, ממשיכים לא לישון בגלל מבחני הבגרות, בגלל אהבות ראשונות של הילד, בגלל יציאה לבילוי עד השעות הקטנות, בגלל הטיול הגדול למזרח, בגלל שירות צבאי מסוכן… בקיצור, נולד ילד, הלכה השינה של ההורים, לנצח.

ואחד הדברים שמדירים שינה מהורים הוא כשהילד בגיל המתאים, רוצה שיעורי נהיגה ולאחר מכן את מפתחות המכונית. האמת, הפתרון שאני מצאתי היה אלגנטי – קניתי רכב בצבע וורוד בהיר, עגלגל ונשי במיוחד, כזה שהילד פשוט התפדח לנהוג בו וכך לא ביקש אותו. זה לא פתר את הבעיה לגמרי כי הוא עבד וחסך וקנה לעצמו מכונית משל עצמו.

אז איך מסתדרים עם הנהיגה של הצעירים שלנו, במיוחד לנוכח הכרות עם מה שהולך בכבישים הישראליים, שם הכביש הוא שדה קרב שבו כל אחד פחות או יותר מנסה להרוג את השני , העיקר להגיע לפניו לרמזור?

גם לנסות להגיד לילדים "זה לא שאנחנו לא סומכים עליכם, אתם נהגים נפלאים, הבעיה היא כל הנהגים האחרים!" לא תמיד עובד, ואז פונים לפתרון הריאלי יותר- מערכות הגנה.

בשנות השבעים שמונים שלטה בערוצי הטלוויזיה (בעיקר הירדנית בשחור לבן) הסידרה "נייט ריידר", שבה חוץ מדיוויד האסלהוף הצעיר (והחתיך יאמי יאמי) היתה גם מכונית טראנס אם שחורה שעשתה הכל – נהגה, כיוונה, וגם סיפרה בדיחות (לא מצחיקות) ואם יושבי האוטו עצבנו אותה, היא פשוט העיפה אותם עם כסאות מפלט.

מכונית כזו (שהבנתי שעובדים על משהו דומה ב"גוגל") יכולה לפתור את כל בעיות הבטיחות בכבישים ואת סיכון תאונות הדרכים אבל עד שזה יקרה ,מערכות משוכללות אחרות עוזרות לנו לנהוג, בעיקר אם הנהג לא מנוסה, ולהגיע בשלום ובחיים ליעד.

(בתמונה- K.I.T.T. – המכונית המושלמת).

מערכת שיכולה לזהות סטייה מהנתיב (למשל כשתשומת הלב מוסחת, בין השאר בגלל סלולריים למיניהם), מערכת שמתריעה על אי שמירת מרחק (ובכך פותרת את הוויכוח הנצחי על "אתה מתקרב יותר מדי" לעומת "אני רק מצמצם!"), מערכת עם התראות קוליות על סיכונים בכביש, על הפתעות בלתי צפויות, בקיצור, עכשיו כשאני חושבת על זה – מערכת שעושה בדיוק מה שעושה אישה נשואה נניח, כשבעלה נוהג… (ואולי למערכת הוא יקשיב יותר?  הרי הוא כבר למד לקבל הוראות מהGPS כשהוא לא מוכן לקבל אותן מאף אחד אחר, אז אולי גם פה?)

בסופו של דבר מערכת כזו מועילה גם לארנק (שלכם או של הילדים) בכך שגם מחירי הביטוח יורדים למי שיש מערכת כי הסיכוי שלו לעשות תאונה קטן יותר (ומחירים של ביטוח רגיל לנהג צעיר וחדש הם מחירי שחיטה).

אבל במחשבה נוספת, מערכת כזו צריכה להיות בכל רכב, כי גם אדם מנוסה, עם המון וותק על הכביש, גם דעתו שלו יכולה להיות מוסחת על ידי טלפון או מחשבה מטרידה, או אפילו התעטשות… שלא לדבר על אנשים מבוגרים ובגיל השלישי, שאולי לא בדיוק מבחינים כל כך טוב או שומעים סכנה מתקרבת עד שמאוחר מדי…

כי עד שכבישי הארץ יפסיקו להיות מערב פרוע (YE RIGHT…), היחידים שישמרו עלינו, הם אנחנו.

מנחם ארנטל היה בן שנה בלבד כשהסרטן תקף בפעם הראשונה. המחלה ליוותה אותו עד מותו בגיל 15, ואז החליטו הוריו – חיים ומירי, להנציח את זכרו בצורה שתסייע לחולי סרטן אחרים. הם הבינו שכוח החיים והרצון הם גורם מכריע במלחמה במחלה ובנצחון עליה, והחליטו שמטרתם היא לתמוך בחולי סרטן ומשפחותיהם באמצעות "הסחת דעת" – כל דבר שישמח את החולה ויעודד אותו ואת משפחתו, כדי שיאזור כוחות להלחם, כי האושר, התחושה האישית, היא הרפואה הטובה ביותר.

עשרים וארבע שנים חלפו מאז, ו"זכרון מנחם" הפך לארגון שמגייס מתנדבים רבים ועורך פעילויות רבות לטובת החולים ומשפחותיהם – תמיכה בבתי חולים – לשמח את החולים המאושפזים, לתת להם מה שהם צריכים, להחליף הורה עייף או בן זוג שצריך עזרה, ציוד רפואי, מסיבות וחגים , דרך תמיכה במטופלים כשהם יוצאים מבתי החולים וזקוקים להתרעננות – מחנות קיץ לכל הגילאים, פעילויות במרכזי היום שגם מסייעים לילדים להשלים חומרי לימוד כשהם לא יכולים להיות בכיתה רגילה בגלל רגישות רפואית, סדנאות, חוגים, מפגשים, מסיבות ימי הולדת, וזכור לטוב המבצע הבולט האחרון בעזרת חברת "פנטן" שבה התגייסו מספרות רבות לספר בעלי ובעלות שיער ארוך כדי להפוך אותו לפאות שיעזרו למי שאובדן השיער מקשה עליה, מסעות, אטרקציות ועוד.

בתמונה למעלה- חיים ומירי ארנטל, מייסדי "זכרון מנחם".

עוד פעילות ברוכה של "זכרון מנחם" היא ימי כיף לבני המשפחה של החולים, ששוכחים את עצמם במהלך המלחמה של בן משפחתם, ו"זכרון מנחם" מארגנים טיולים, ימי כיף ופינוק ופעילות תמיכה (כולל אפילו עזרה בייעוץ זוגי למי שהטיפול באדם החולה פוגע ביחסים במשפחה) ועוד.

קבוצה מיוחדת בתוך המטופלים של "זכרון מנחם" הם קבוצת הבוגרים, בני העשרים עד שלושים – שבדרך כלל נשכחים כשמדברים על חולי סרטן. תשומת הלב הציבורית בדרך כלל ניתנת לילדים, ו"זכרון מנחם" הם היחידים שמטפלים באהבה רבה בקבוצה זו, שזקוקה לעידוד לא פחות.

השבוע ניתן לי הכבוד והעונג להשתתף בפעילות מיוחדת של "זכרון מנחם" בדיוק לקבוצת הגיל הזו. כשנלחמים בסרטן, נלחמים בתותחים כבדים, תרופות וטיפולים שגורמים לתופעות לוואי קשות. חלק מתופעות הלוואי הם אובדן חוש הטעם ופצעים בפה, שמונעים הנאה מאכילה. כדי לפצות את החולים, אירגנה אריאלה פיקסלר אלון, אישה גדולה מהחיים (מה זה "גדולה" – ענקית!), אירוע "מאסטר שף" שבו התקבצו בהתנדבות עשרות מהשפים הטובים במדינה, להכין ביחד עם קבוצת הבוגרים של "זכרון מנחם" את מיטב המנות הכי טעימות שלהם. "דן גורמה" תרם את המקום, חברות שונות תרמו את הפרודוקטים, השפים כאמור הגיעו בשמחה ובהתנדבות והאירוע כולו היה ענק ומרגש וסוחף, עליז ושמח, וכמובן טעים.

בתמונות למעלה- נערי "זכרון מנחם" מבשלים עם השפים.

תקצר היריעה מלספר מי היה שם – שאול בן אדרת שהלהיב את החבורה סביבו והוציא ביחד איתם מנה מטוגנת ומיוחדת, אייל שני שתימרן בין להכין אוכל לבין להצטלם עם כל מי שרצה, והיו הרבה כאלה, מידן סיבוני, איש הסושי של "משחקי השף" שהוציא את הגלילים הכי טובים בעולם , אפרת ליבפרויינד שאף אחד לא יכל לעמוד בפני הריחות של הלחמניות שלה, שנחטפו לוהטות ישר מהתנור, בינו גבסו על הסירים עם השקשוקות הכי עסיסיות ולוהטות, וגם אוהד אמזלג, אוראל קימחי, בועז צעירי, מאיה רביבו, עומר עילואן, וכאמור עוד רבים וטובים.

בתמונה למעלה – אריאלה פיקסלר אלון עם מידן סיבוני איש הסושי.

בתמונות למעלה ולמטה- חלק מהשפים שהתנדבו.

המנות זרמו, המשתתפים למדו, עשו, הצטלמו וטעמו, ובעיקר – שכחו. שכחו את המחלה והכאב, הטיפולים והסבל, והתמסרו לטעמים, לריחות, לתחושות.

בתמונות למעלה ולמטה- המנות המדהימות שהכינו השפים ונערי "זכרון מנחם".

לעוד מידע על כל הטוב שעמותת "זכרון מנחם" עושה, וכן לתרומות, עזרה ובירור איפה אפשר להסתפר חינם ולתרום את השיער- באתר של "זכרון מנחם" – www.zichron.org

מי שמטייל בברזיל למשל, בשכונות העוני, רואה המון, אבל המון צעירות בהריון. ילדות כמעט. והתופעה הזו חוזרת בכל מקום שבו המצב הכלכלי נמוך. ככל שיש פחות כסף, כך יש יותר הריונות ויותר ילדים שנולדו לאמהות שלא ממש רצו בהם או יכולות לטפל בהם. ולמה? כי הנגישות לסיום ההריון קשה יותר. בעיקר כלכלית. (וכמובן גם לאמצעי מניעה שהיו מונעים את המצב הזה מההתחלה).

כשילדה בת 14 מקיימת יחסי מין, ולא רק בשכונות העוני בברזיל אלא גם בישראל של 2014, נוצר הרבה פעמים נתק בין הגוף המפותח לבין שיקול הדעת שעדיין שייך לילדה ולא לאישה בוגרת.

ולא רק ילדות – גם נשים לעיתים לא חושבות (וכמובן בן הזוג שאיתן, שיש לו מחצית מהאחריות על ההריון) או בטוחות שאלה "ימים בטוחים" או "לא נורא אם שכחתי גלולה" או שסומכות על בן הזוג שידע "להזהר", שלא לדבר על סטוצים או סקס חטוף עם מעורבות גדולה של אלכוהול ואורות מנצנצים של מועדון…

התוצאה היא אותה תוצאה- הריון.

הריון שמביא איתו ילד, שמביא השפעה ענקית על חיי האישה או הנערה – בין אם היא רווקה וצריכה להסתדר בעצמה עם התינוק (והרבה פעמים האבא נעלם או מתחמק), בין אם היא עדיין תלמידת בית ספר שכל העתיד האקדמי שלה יכול לההרס כי היא תצטרך לנשור מהלימודים כדי לטפל בתינוק שנולד לה מוקדם מדי וכך גם אפשרויות הפרנסה העתידית שלה ייפגעו, ובין אם היא אישה נשואה שכבר יש לה ילדים והיא לא מסוגלת להתמודד עם עוד ילד מבחינה כלכלית, נפשית או פיזית.

(צילום ארכיון)

במדינת ישראל המצב לגבי האחרונות הוא הכי גרוע כי אישה נשואה גם לא תקבל אישור מהוועדה (שהיא ביזוי של נשים ושל המדינה ביחד) והיא תאלץ לשקר ולהגיד שההריון ממאהב, גם אם הוא מהבעל החוקי, רק כדי שיאשרו לה הפלה, ובכך היא מסתכנת בנזק עתידי במקרה של גירושין.

גם כשהוועדה מאשרת, זה עדיין כרוך באלפי שקלים (או יותר אם מדובר ברופא פרטי) וגם ההליך מאד לא נעים בלשון המעטה.

מכל זה אפשר להסיק שהדרך הטובה ביותר למנוע את כל הסבל הזה הוא "גלולת היום שאחרי" שעוזרת לסיים הריון לפני שהתחיל ובכך מונעת את כל הבעיות .

עד היום הכרנו את "פוסטינור" מבית "תרימה", שעולה 100 שקלים לכדור. עכשיו הגיעה שחקנית לשוק – ששוברת את הכללים ומנגישה את הגלולה לכל אישה שצריכה אותה, במחיר של 55 שקלים בלבד. הגלולה – "נורלבו" מבית כצ"ט – זהה בדיוק לפוסטינור, גם היא נמכרת כתרופה ללא מרשם רופא, וכאמור- במחצית מהמחיר, כך שמי שגם ככה מבוהלת מהריון לא רצוי, לא תצטרך לגייס סכום גבוה שלא תמיד בהשג ידה, ותוכל לסיים את הכל בדיסקרטיות ובמינימום סבל. למעשה, הגלולה לא חדשה, היא וותיקה ונמכרת תקופה ארוכה במעל חמישים מדינות אחרי שעברה את כל תקנות הבטיחות כמובן והחידוש הוא כאמור המחיר הנוח והנגיש.

לא מדובר במותרות, גלולת ה"יום שאחרי" היא לא פינוק או בילוי, היא צורך חירום שמונע כאב גדול, פיזי ונפשי בעתיד , ובמחיר נמוך יותר, נשים יוכלו לשלוט על גורלן וגופן ולא ייאלצו לשאת הריון וגידול ילד (או מסירתו לאימוץ שזה הליך כואב ומייסר לא פחות), לא יצטרכו לחוות את הבושה שבהריון כזה, לא יצטרכו ללכת לוועדות משפילות (או להאלץ לשקר להן) ולא יצטרכו לקבור את עתידן בין חיתולים צואים.

נערות, חיילות, סטודנטיות, נשים נשואות, לכולן יהיה קל יותר מהיום לצאת מצרה שלא התכוונו להכנס אליה, אם בתמימות ואם בתאונה (כי גם קונדומים נקרעים לפעמים…). (וכן, מיועד גם לנשים שחיות בחברות סגורות וקשוחות שבהם הגברים או אנשי הדת שולטים במיניות ובילודה, וכך הן יכולות להמנע מהריון לא רצוי שנכפה עליהן).

ולמי שחוששים ל"תומתו של הנוער" – מחקרים הוכיחו כי זמינות של אמצעי מניעה ושל כדורי "היום שאחרי" לא גרמו לפעילות מינית מוגברת, או אי שימוש באמצעי מניעה. גלולת "היום שאחרי" היא אמצעי חירום וכך היא נתפסת.

להשיג ברשתות הפארם ובתי המרקחת.

נורלבו – זכות האישה על גופה!