כשאנשים מנתניה והסביבה רוצים לצאת לארוחה טובה, הנטיה היא לנסוע לתל אביב. הבעיה היא שזה כולל גם פקקים, בעיית חניה, תורים במסעדות ש"נחשבות" ולפעמים גם יחס לא מי יודע מה במסעדות שחושבות שאם הן ממוקמות בתל אביב אז אפשר להתעלל בלקוחות. וכל זה ,כשבנתניה, ממש ליד הבית, יש מסעדה שמספקת אווירה נעימה, שירות טוב, מגוון מנות לכל הטעמים ונוחה מבחינת הגעה וחניה.

אבל אני מתחילה מהסוף – אז ההתחלה היא שהוזמנתי להתנסות בתפריט המתחדש של "מנטינה"- שממוקמת במתחם "טיב טעם" בצמוד ל"איקאה" (פולג). גישה קלה, חנייה כאמור חינמית ובשפע, ואני במסעדה. העיצוב מאד שקט, גם המוסיקה חרישית ולא מפריעה לשיחה. בשולחן ארוך לידינו חגגו כעשרים בני משפחה , יום הולדת עליז לסב המשפחה, כך שהגילאים נעו שם בין תינוקות ופעוטות לחתן השמחה בן ה97.

התחלנו באלכוהול, מתוך מבחר גדול, קיבלנו לפי בקשתנו יין לבן (שרדונה) ובירה קורונה שהגיעה עם נשנושים כמקובל.
לחם הבית, שהפך להיות חובה בכל מסעדה שמכבדת את עצמה, הופיע על השולחן בשתי גרסאות – לחם שאור זיתים, ולחם תמרים מתקתק (24 שקלים לסלסילה כולל מטבלים של חמאה מזוקקת רכה שגרמה לנו להתלבש על הלחם כאילו אין עוד אוכל בעולם). אני אוהבת לחמים מיוחדים, אין ספק.

השף אריק ווקיל ("ננה בר" "לה בוהם" "צ'ארלי צק פוינט") סיפר לנו שהוא לומד כל הזמן מכל מקום – מתוכניות בישול ועד ספרים, ואז מכין את הגירסה שלו למנות מיוחדות. המנות המיוחדות הוכנסו הן לתפריט המתחדש והן לסופי שבוע בהם יש ספיישלים. לנו הכין השף ספיישל של סביצה מוסר ים בטעמים עדינים בהגשה יפיפיה. השף מבשל בסגנון ים תיכוני ומאד אוהב תבלינים.

מנות פתיחה הגיעו במקביל –
"סלט רענן" – מיקס עלים , נבטים ותיבול שאין לי מושג איך הוא נעשה אבל מבחינתי הוא היה המנה המצטיינת מבין מנות הפתיחה. כמה פשוט ככה טעים. אחר כך סופר לי שזו גם מנה מנצחת מבחינת הסועדים האחרים. (מחירי הסלטים נעים בין 48 ל54 שקלים).

"מניפת סינטה לצד סלט ירוק עם מלון" – (42 שקלים). הבשר היה עשוי מדויק, פחות התחברתי לסלט, אולי בעיקר שלידו היה הסלט הרענן שהעדפתי הרבה יותר.

"רביולי פתוח במילוי גבינות" – (בגלל שהתפריט מתחדש, לא כל המנות מופיעות בתפריט של "REST" ולכן אין לי מחיר). מנה יפיפיה בצבעי צהוב אדום, גירסה מעניינת לרביולי שלא נתקלתי בה עד כה.

(בתמונות – משמאל למעלה – לחם הבית והמטבלים, מימין למעלה – סביצ'ה, למטה משמאל סלט רענן, למטה מימין מניפת סינטה).

שתי עיקריות נחתו על השולחן –

"פילה דניס על מצע פירה כמהין עם קרם בטטה וחצילים" (89 שקלים) שהיה הבחירה שלי מבין השנתיים בעיקר בגלל שהדג היה עדין והפירה החמיא לו מאד, ו"ניוקי מנטינה" – ארטישוק, עגבניות צלויות, בזיליקום ורוטב שמנת.(52 שקל למנת ענק). הניוקי הצליח לעשות מה שמעטים עשו- להפיל את הבלוגרים. מנה גדולה מאד, עשירה מאד, הרבה חמאה, הרבה שמנת, הרבה ניוקי. אין כמו שמנת וחמאה להחמיא לבצק ניוקי (או פסטות בכלל). הצטערתי שלא נשאר מהלחם ממקודם כדי לנגב את הרוטב.לארטישוק פחות התחברתי, לא ירק שמהווה בחירה ראשונה שלי.

(בתמונות – למעלה משמאל רביולי פתוח, למעלה במרכז שף אריק, למטה משמאל פילה דניס, למטה מימין ניוקי)

וויתרנו על שתיה חמה וניגשנו ישירות לשני הקינוחים שהוגשו לשולחן.

"קרם ברולה בניחוח בזיליקום" (36 שקלים בתפריט). בתפריט כתוב "שכבות קרם צרפתי אפוי בין דפי בצק עלים קריספי בציפוי סוכר חום שרוף". אנחנו קיבלנו את גירסת הבזיליקום. אני פחות התחברתי. אני אוהבת קרם ברולה קלאסי, כמו שמתואר בתפריט, וקשה לי להתחבר לטעם המיוחד של בזיליקום שאמנם לא היה שתלטני אבל לי פחות התאים.

"מוס שוקולד" (אין לי מחיר אבל כל הקינוחים בתפריט נעו בין 34-36 שקלים) – אוורירי בשני צבעים, מתוק אבל לא יותר מדי, שוקולדי. ההעדפה שלי.

(בתמונות – משמאל קרם ברולה ומימין מוס שוקולד).

המסעדה מתגאה בארוחות בוקר מושקעות, ובתפריט יש גם פירות ים, המבורגר, סטייקים, סלטים, מנות ילדים וכריכים.
המסעדה משתתפת בפסטיבל "שף תאכל" שנערך השנה בין ה13 לינואר ל23 (יש עוד כמה ימים – שווה לרוץ ולנסות!) שבמסגרתו מוצעות ארוחות במחיר 84 שקלים (ראו תמונה ).

דף הפייסבוק של המסעדה בו אפשר להתעדכן בכתבות על השף ובמיוחדים של סופי השבוע- https://www.facebook.com/MantinaRest?fref=ts

אתר המסעדה – http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=7931

הכותרת של הפוסט הזה " אוהבים לחלוק" היא למעשה המוטו של מסעדת אנבל'ס התל אביבית החדשה, וההמלצה שם היא לחלוק הכל, טוב, חוץ מהמפיות עליהן כתוב "זאת מפית, לא צריך לחלוק".

את אנבל'ס פתח רפי שאולי, כן זה, האושיה משנות השישים, שבעים, שמונים והלאה, שגם בגיל שבעים משתעמם לשבת בבית, ופותח   ביחד עם משפחת בן ארי,מסעדה חדשה.

הקונספט של "אנבל'ס" הוא כאמור מנות חלוקה והסגנון הוא ביסטרו עם נגיעות של מזרח רחוק. השף האמון על המטבח הוא שף ג'וני חיירו הקולומביאני , שהחל את דרכו במסעדות ניו יורק,למד במילאנו, ולבסוף הגיע לישראל בעקבות האהבה והספיק לעבוד במסעדות רבות דוגמת "פיקאסו", "מיקה","משה שגב", "ביירו דה קובה" ועוד.

הוזמנתי להתנסות במגוון מנות של המסעדה, כשברובן כיכבו פירות הים לסוגיהם למרות שלפי דברי השף, יש מגוון רחב של מנות מסוגים שונים ולווא דווקא מפרי הים.

על כוס קאווה התחלנו את הערב והמנות החלו להגיע אל השולחן.

"לחם הבית" הגיע ראשון. כמו שכתבתי בעבר, בכל ארוחה אני חייבת לנסות את הלחם, וכאן הוא הגיע מהביל, טרי, רך ועם שלושה מטבלים – אבוקדו, חמאה מתובלת והפייבוריט של כולם בפה מלא- ממרח לימונים. (16 שקלים למנה שתספיק לשניים).

(בתמונות למעלה- משמאל סלט אסיאתי, מימין לחם הבית, למטה קרפצ'יו בקר).

"סלט עוף אסייתי" הגיע לייצג את עולם הסלטים – וכלל מלפפון, בצל ירוק, ג'ינג'ר, שום, צ'ילי, כוסברה, סויה ושמן שומשום (38 שקלים בתפריט) – מה שאהבתי בו היתה העדינות שלו מכיוון שקל מאד להתפרע עם הטעמים הדומיננטיים של סויה, של כוסברה ושל שמן השומשום, אבל בסלט הזה הכל הפך לקומבינציה רעננה.

"סלט קרפצ'יו בקר" – (52 שקלים בתפריט) – פרוסות בקר דק על מצע קולורבי, טוויל פרמז'ן ורוטב הדרים. הדעות היו חלוקות כאן. זה שישב לידי לא התפעל. בעיני זו היתה מנה בסדר, בעיקר כשלוקחים חתיכה מהטוויל עם הבשר, אבל היות ומבחר המנות רב, יש אפשרויות טעימות יותר. אולי הענין הוא הקולורבי שמטבעו הוא ירק משעמם.

המנה הבאה היתה אחת מהאהובות עלי-

"בייבי קלמארי שלם במילוי שרימפס " (38 שקלים) – סוג של "קובה" ממולא בשרימפס קצוץ, בייקון וגבינת מנצ'גו על מצע קרם כרובית. מנה טעימה, אין ספק. נושנשה עד תום.

"פופקורן שרימפס" (59 שקלים) ברוטב אבנארו ליים – מנה ייחודית, אני פחות התחברתי כי הרוטב הזכיר לי יותר מדי את המסעדות הסיניות של שנות השמונים.

"סביצ'ה דג ים" (47 שקלים) – מנה נחמדה של דג, במקרה שלנו בורי,  עם עגבניות שרי, אננס טרי, צנונית, בצל סגול, שמן זית ומיץ לימון.

(בתמונות – משמאל למעלה- בייבי קלמארי, מימין למעלה- פופקורן שרימפס, משמאל למטה- סביצ'ה דג , מימין למטה – רביולי שרימפס).

עוד מנה פייבוריטית שלי –

"רביולי שרימפס" – (42 שקלים) – ארבע יחידות גדולות של רביולי תוצרת בית ממולא בשרימפס וריקוטה, ברוטב ביסק פירות ים. ליקקתי את הצלחת ושמחתי שחלק מיושבי השולחן לא אוכלים פירות ים כדי שאוכל לקחת עוד קצת מהמנה.

"ניוקי כמהין" – מתפריט המנות העיקריות – עטיפה שהכילה ניוקי בשמן כמהין, עם שמנת, גבינת פרמז'ן וערמונים. (62 שקלים). אני לא חובבת גדולה של ערמונים, ולא ממש התלהבתי. מבחינתי גם היה מעט מדי רוטב, כמעט לא היתה שמנת, היתה יותר נוכחות של שמן הכמהין.

"קסוואלה דל מר" – ב96 שקלים מקבלים  קערה גדולה של מיטב פירות הים – סרטנים, ג'מבו שרימפס, קלמארי ומולים, ברוטב פירי פירי וקרעי לחם. פה היתה לי בעיה כי מצד אחד רציתי את פירות הים (בעיקר את הסרטנים והמולים) ומצד שני הרוטב היה חריף לי. אחרים בשולחן הסתדרו די טוב.

"אוסובוקו לבן בבישול ארוך" היה הפיבוריט השלישי שלי, ומבחינתי המנצח של הערב- (72 שקלים ) – פרה נמוכה שבושלה ביין אדום, מולאסה, רוזמרין וירקות שורש. הבשר פשוט נמס מהעצם, היה רך, תפוחי האדמה והירקות האחרים ספגו את הטעמים והכל הפך למנה חורפית, מתקתקה ורכה מאד לאכילה.

"שאטו בריו" – 120 שקלים בתפריט לפילה בקר 250 גרם שהוגש עם קרם טרטופו וירקות על הגריל (תפוחי אדמה, שום, בצל..) – הוגש מראש בדרגת "מדיום" ודרש קצת עבודת לסתות. מבין שתי מנות הבשר כאמור אני מעדיפה את הראשונה.

(בתמונות למעלה – ניוקי כמהין, בעטיפה סגורה ופתוחה, בתמונה למטה- קסואלה דה מר).

(בתמונות למעלה- אוסובוקו לבן במצב סגור ופתוח, בתמונות למטה- שאטו בריו, והשף ג'וני חיירו).

שתיה חמה סיכמה את שלב המנות העיקריות (משקאות קפה ותה, לא היה שוקו…)

השף חיירו סיפר לנו שרצה להגיש לנו את הקינוח המיוחד שמכינה ביתו – וולקן שוקולד עם בזיליקום וכל מני הפתעות, אבל היא לא יכלה להגיע ולכן הגיעו לשולחן שלנו שני קינוחים אחרים –

"קרמבל תפוחים " שהוגש עם גלידת ווניל ובראס, ו"פרפה חלבה" ברוטב פיסטוק ואגוזים. כל מנות הקינוח עולות 28 שקלים, שזה זול יותר מהמקובל במקומות אחרים ויכולות להספיק לשני סועדים שרוצים משהו מתוק בסוף.

האמת, כשאומרים לי "קינוח" אני ישר מפנטזת על שוקולד, בעיקר כשהשף סיפר על ה"וולקנו" אבל מכיוון שלא היה, מבין שתי המנות התחברתי יותר לקרמבל התפוחים ואהבתי את הבראס (פירורי אגוזים מתוקים) שנתן לגלידה מרקם כייפי. .

(בתמונה משמאל קרמבל תפוחים, בתמונה הימנית פרפה חלבה עם פיסטוק).

בסך הכל כאמור יש מבחר רב לכל הטעמים- בשרים, פירות ים, מנות חלביות ומנות צמחוניות, כך שאפשר להרכיב סעודה לפי כל טעם, וכמובן לחלוק מנות מה שמאפשר מגוון רחב יותר של טעימות.

במסעדה נישות שונות כמו חדר VIP , ופינת עישון על בר סגור.

העיצוב מיוחד וכולל הרבה תמונות מודרניות.

כתובת המסעדה : שדרות רוטשילד 11 תל אביב.

אתר המסעדה עדיין בהקמה אבל את התפריט אפשר לראות ב:

http://www.rest.co.il/_Intros/anabels/big-menu-text2%20(1).pdf