פרק ראשון – תמונה ראשונה- פסיכולוגית (שרון שטארק) שעובדת עם החלאות הגדולות ביותר בבתי הסוהר בארץ, צריכה עכשיו לטפל ברוצח מתועב – אב שרצח את שני ילדיו הקטנים (אורי פפר). השעה היא שעת בין ערביים, ערב יום כיפור. קצת לפני כניסת החג היא מגיעה חזרה לביתה, לבעלה (יחזקאל לזרוב), הלום קרב שהמדליה שלו היא הדבר הנערץ ביותר על בנו הקטן. כעת הוא מנסה להפוך את בנו הקטן לאצן ונוהג בו בקשיחות, לעומתה, שמשתדלת להקריא סיפורים ולעשות אמבטיות משעשעות, וגם לתת תשומת לב לבת הגדולה יותר.
ארכיון
דיאבלו- כי להתפנק זה בהחלט לא חטא.
בלב הירוק של רעות (חלק אחד מתוך השילוש של מודיעין-מכבים-רעות), צמוד לפארק המים, נמצאת מסעדת "דיאבלו", מוגדרת כמסעדת בשרים ופירות ים, וחוגגת ממש עכשיו את יום ההולדת העשירי.
אחים חדשים (וטעימים) ל"פיטנס"
אחים חדשים זה תמיד משמח. אחים חדשים שהם גם טעימים ובריאים זה עוד יותר משמח. למשפחת WELLNESS של המותג המצליח פיטנס, הגיעה הגרנולה. האמת, מתבקש- אחרי חטיפים מצליחים, הגיע הזמן שכל הטוב הזה יגיע גם לקערות ארוחת הבוקר. ומה יש לנו שם? שני טעמים חדשים- דבש ושוקולד, באריזת פרימיום חגיגית ונוחה לפתיחה ולסגירה חוזרת. חוץ מהטעמים יש גם שיבולת שועל מלאה שמהווה מקור לסידן, חלבונים וסיבים תזונתיים.
LAGO- האגם המוזהב
חתונה היא רומנטיקה, היא שני אנשים שרוצים שכל העולם ידע שהם הכי מאוהבים בעולם. ואיך משיגים רומנטיקה? טבע, מים, שלווה ויופי – או במילה אחת – LAGO. "לאגו"- "אגם" בשפות רומנטיות רבות כמו ספרדית ואיטלקית , ממוקם על שפת האגם של ראשון לציון, בצמוד ליס פלאנט, בין דיונות ומרחבים.
בבאר של סבא- ארץ טרופית יפה.
חמישים אלף זוגות נישאים בישראל מדי שנה. חמישים אלף זוגות שרוצים שהחתונה שלהם תהיה המרשימה ביותר, הבלתי נשכחת ביותר ובעיקר המהנה ביותר למשפחה ולאורחים. כיצד עושים את זה?
ב"באר של סבא" מציעים פתרון מצוין- כיצד לדאוג שהפקת החתונה על שלל הפרטים שבה, תהיה המושלמת ביותר. גן אירועים שנבנה לפני 19 שנים על ידי שלום ושלומית קאופמן, נועד לשמר את רוח החלוציות ואהבת הארץ על ידי הפיכת הפרדסים של סבא יעקב, והבאר שהשקתה אותם, למקום של יופי ורוחניות, מקום שמאחד זוגות אוהבים למשפחה. במשך הזמן המקום הפך לא רק לאולם אירועים אלא גם לגוף שמאחד מותגים של אנשי מקצוע שונים ומיוחדים, שנותנים שירות לא רק במקום עצמו אלא לכל זוג בכל רחבי הארץ.
קוריולנוס – הבימה- אז ועכשיו
(צילומים- יח"צ הבימה)
מה אומרות לכם המילים הבאות: אנשי צבא שהופכים לפוליטיקאים, מנשקים תינוקות, מבטיחים הבטחות, ואחר כך שוכחים מהמצביעים, או גרוע מכך מזלזלים בהם, בזמן שהקהל סובל מיוקר מחיה, ודורש צדק חברתי?
זה נשמע כמו תיעוד של היומיום שלנו, אבל ב"קוריולנוס" מדובר במחזה מלפני מאות שנים, שנכתב על ידי גדול המחזאים- ויליאם שייקספיר, וגם אז היה מבוסס על "חיי קאיוס מרסיוס קוריולנוס" של פלוטארכוס.
גלריית לורנס – לילות יפו הרומנטיים.
גבר-אישה-אהבה-טבעת. חתונה, כמו אירועים אחרים בחיים- הופכים לזיכרון מתוק גם לנו וגם לאורחים . כשאנו מחליטים איפה נינשא או איפה נחגוג לילדינו, אנו רוצים את החוויה המושלמת, הן מבחינת קולינריה, הן מבחינת הבידור וכמובן האווירה והעיצוב.
שקד לי שקד לי
חברת "אלפרו" בהחלט לא שוקטת על השמרים, או במקרה שלה "על השקדים". בשוק הצומח של משקאות מהצומח (איזה משחק מילים, הא?) למשקאות השקדים יש חלק נכבד וטעים, ולסדרת השקדים של "אלפרו" שכללה עד עכשיו משקה שקדים ומשקה שקדים ללא סוכר, נוספו שני אחים חדשים- "משקה שקדים בטעם וניל" ו"משקה קוקוס שקדים".
החיים (של כולנו) על פי יעל לבנטל.
קיימת סטיגמה שאין נשים מצחיקות. אז זהו שיש. נשים עולות על במות, מדברות (מה זה מדברות? המון מדברות!) ומצחיקות, ואחת הבולטות שבהן היא ללא ספק יעל לבנטל.
עם הסטוריה בתוכניות טלוויזיה כמו "מעורב ירושלמי", "פלורנטין", "החיים זה לא הכל", "לא לפני הילדים" שאותה גם כתבה, ואיך אפשר לשכוח את המתנחלת האלמותית נחמה בת יפונה ב"אחורי החדשות", היא עולה על הבמות עם מופע היחיד "החיים על פי יעל לבנטל".
BuyMe – הדרך לאושר מעולם לא היתה קצרה יותר.
בכל שנה לקראת חג המולד אנו רואים בטלוויזיה כיצד האמריקאים משתגעים, ממלאים את הקניונים, מתרוצצים מחנות לחנות בחיפוש אחרי מתנות לחג. אנחנו חושבים לעצמנו "איזה פראיירים הם, משתגעים בגלל מתנות שבדרך כלל הן לא מה שהמקבל בכלל רוצה". ואז עוברת חצי שנה, מגיעה תקופת הפסח אצלנו, כולל ההתארחויות אצל משפחה וחברים, ואנחנו מוצאים את עצמנו בדיוק באותה סיטואציה- מתרוצצים בין חנויות, מחפשים את הוואזה המושלמת או את סט הכלים הדקורטיבי (בכלל, המילה "דקורטיבי" מופיעה על כל דבר, נראה לי שיש אפילו קיסמי שיניים "דקורטיביים" ) כדי להביא לחמות או לסבתא, רק בשביל שהיא תחייך בנימוס, תגיד משהו כמו "לא הייתם צריכים" ותקבור את זה בבוידעם ביחד עם מתנות "דקורטיביות" אחרות ששוכבות שם משנים קודמות.
וזה לא רק בחגים ולא רק לסבתא, אישית – כבחורה, תשעים אחוז מהמתנות שאני מקבלת ליום ההולדת שלי הן איכשהו מחנויות סבונים למיניהם, כך שאם מישהו רוצה למלא בריכה עם קרם גוף- אני הכתובת.
ואז נשאלת השאלה- למה בעצם? למה שהצד הנותן יצטרך להתרוצץ , בדרך כלל מלווה בילד או שניים שמשתעממים מכל העסק, בין חנויות כלי בית או מצעים, כשהוא מנסה לחשוב "מה סבתא זלדה תגיד על מפת שולחן מנוקדת באדום לבן?", תוך הדחקות בין אלפי אנשים שעושים אותו דבר, וזה בתנאי שמצאנו חנייה כמובן.