זה לא סוד שקשה להחזיק מסעדה, והרבה מסעדות נפתחות ונסגרות במהירות. על הרקע הזה, מסעדה שפועלת, ולא סתם פועלת, מצליחה בגדול וממשיכה בשיא המרץ כבר 15 שנים, חייבת להיות בעלת סוד שמושך את הלקוחות החדשים והחוזרים.
"סוהו" בראשון לציון, באזור "הרובע" היא מוסד קולינרי מפורסם בכל הארץ. לפני הרבה שנים ביקרתי בה, ועכשיו כשהוזמנתי לחגיגות ה15 שנה, הייתי סקרנית לדעת מה נשתנה.
אחד הערוצים הראשונים שביקשתי בטלוויזיה שלי היה "ערוץ האוכל". עד אז נאלצנו להסתפק בכל מני תוכניות בישול פה ושם, ופה היה מדובר ברצף של תוכניות, שפים, מנות, אירוחים, מתכונים, וכל חלום קולינרי אפשרי. אישית –אני לא בשלנית, והכיף שלי נגמר בלראות איך אחרים מכינים את האוכל (ואם אפשר גם לטעום אחר כך, מה טוב!). ישנם שפים שחביבים עלי במיוחד- גורדון רמזי כמובן, בגלל הקריזות החינניות, ופלויד ז"ל שהיה חוגג בכל העולם בלוויית כוסית אחת או יותר של אלכוהול, ואיך אפשר בלי אדם שמנסה לאכול את כל העולם במנות ענק אמריקאיות? . אני גם מאד אוהבת תחרויות אוכל, בעיקר במבטא בריטי כמו "תחרות האפיה הגדולה" (כולל בגרסת הילדים), ותחרויות עוגות החתונה למיניהן.
ימי החופש הגדול הם ימים שבהם כולם מחפשים איפה לטייל. איפה עוד לא היינו? איפה יש ענין לכל המשפחה?
רמלה (בA או בE בסוף- לא משנה, שתי הגרסאות מקובלות וזה ענין של הגייה ספרותית או מדוברת) מפתיעה במיוחד- בלב הארץ, מרחק שום דבר מכל מקום, יש בה כל כך הרבה אטרקציות שקשה אפילו לדעת מאיפה להתחיל.
אז הוזמנתי לטעום על קצה המזלג את כל הסודות, או לפחות חלק מהם, של רמלה ותראו כמה הספקתי:
הכל התחיל כשלקוחות של "חינאוי בוצ'ר שופ" , שקנו בשר, חיפשו גם לאכול אותו בצורה האופטימלית. כי כשחומרי הגלם מעולים, רצוי שתהיה גם יד שיודעת מה לעשות מהם.
זה נתן לשף רן דישאוני רעיון, וכך נוצר שולחן הטעימות של "חינאוי". למה הכוונה? ארוחות מוזמנות מראש, של טעימות בשרים , בתפריט קבוע במחיר של 150 שקלים לאדם, או בבחירת מנות בכל תמחור אחר לפי דרישות ובקשות, יושבים בחבורה לארוחה ארוכה וכייפית, שבה חומרי הגלם הופכים למנות מיוחדות, מגוונות, מקוריות וכמובן גם טעימות. הבונוס הוא- את כל היינות שנמצאים בחנות ניתן להוסיף לסעודה במחירי המדף.
רעיון מצוין לערבי חברים, ערבי חברה, מסיבות רווקים ורווקות, כינוסים משפחתיים שיודעים מהו אוכל טוב, ועוד .
המון אריזות קטנות נחתו אצלי השבוע, אז לקחתי לי יומיומיים לנסות את הכל וחזרתי עם מסקנות.
הראשונים המלוחים –
"חטיפי העמק" פותרים את בעיית ה"אוכלים עד שנגמרת השקית בלי לשים לב" בעזרת אריזות קטנות שמגיעות בתוך מארזים גדולים (וחסכוניים). במה בדיוק מדובר?
שני מוצרים חדשים ומחודשים עולים על המדפים בימים אלה.
הראשון – "מלפפון חמוץ מרכיבים טבעיים בלבד" – במלח או בחומץ, של "בית השיטה".
לרגל חופשת הקיץ, פיצה דומינו'ס לא נחה על זרי הדפנה בהיותה רשת משלוחי הפיצה הגדולה והמובילה בישראל, וכל פעם יש לה רעיון חדש, שמגוון לנו את הפיצה.
ומה הפעם?
קופסאות רבות של יולו כבר הספיקו לבקר במקרר שלנו, במגוון טעמים, כשהאהוב עלי ביותר הוא זה בטעם שוקולד תפוז (לא שהייתי מתנגדת לכל אחד מהאחרים שוב ושוב ושוב…).
לכן שמחתי לקבל את הצידנית ובתוכה ההגדרה It's a double sin – אם כבר לחטוא אז בגדול (למרות שאני לא רואה באכילת משהו טעים- חטא. מבחינתי זו מצווה לכל דבר, כמאמר הרבי הגדול ב. מקפרין "dont worry be happy".)
בקיץ חם. בקיץ הישראלי חם מאד . לאף אחד אין כוח למנות כבדות, והתפריט הופך להיות עשיר בפירות וירקות, שהם גם בריאים, גם קלים לעיכול, וגם טעימים.
קיבלתי להתנסות חבילת מוצרים שהפכו אצלי לחגיגה קיצית צמחונית כייפית.
המילים "מתוק" ו"בריא" בדרך כלל לא הולכות ביחד. לצערי ולצערם של בערך כל יושבי הגלובוס. אז איך בכל זאת משלבים בין השניים? האם בכלל אפשר?
גלית שלגי , כספורטאית, תמיד דאגה למשקל, מה שאומר תפריטים מדוייקים, כשמתוקים הם בדרך כלל מחוץ לתחום. ומה קורה כשמשהו אסור? נכון, רוצים אותו עוד יותר, ובסוף מתפוצצים ומתפרעים, כי ביננו, אף אחד לא רואה בתפוח – קינוח.