דג הטונה נחשב לדג בריא במיוחד, הוא עשיר בחלבון ודל בשומן, מככב בשפע של מתכונים ומנות ונוח מאד כשנמצאים בחוץ שעות ארוכות, בין אם בשירות צבאי, בטיול או אם שומרים מסורת ונוסעים לחו"ל.
עם זאת, שימורי טונה עלולים בסופו של דבר לשעמם, אותו מרקם ואותו טעם, מה כבר אפשר לחדש?
יולי בתל אביב, או בשמה הלא רשמי "שלולית לחות מטורפת". תל אביב כמובן לא לבד, כל מדינת ישראל הופכת בימי הקיץ לסיר מרק מהביל, וגם אם נצא מתוקתקות כמו הדוכסית קייט, תוך חמש דקות בחוץ כבר נראה כמו חתול שנפל לתוך אגם (ושונא את זה).
הנפגע הגדול מכל מזג האוויר הזה הוא העור, בעיקר עור הפנים שהוא עדין יותר ורגיש. הפנים הן גם כרטיס הביקור שלנו, הדבר הראשון שאנשים רואים כשאנו פוגשים אותם, ומראה של אטריה סחוטה עם צבעי איפור נמסים נראית ממש לא טוב, בלשון המעטה.
אנו מגיעים למסעדה , מעיינים בתפריט, השף מכין את המנות והן מגיעות לנו לשולחן. היום למרות שבהרבה מסעדות המטבחים הם פתוחים וניתן לראות את כל תהליך ההכנות, עדיין יש חלקים נסתרים – איך השף בוחר את חומרי הגלם, מהו התהליך היצירתי של הכנת המנות, בחירת הטעמים והחיבורים השונים, האיזונים והדיוק?
השף אור גינסברג, זוכה העונה השניה של "משחקי השף" רק רצה להכין ארוחות פרטיות. הביקוש היה רב והתוצאה – מסעדת "סלאס" ליד שוק הפשפשים, שם הוא חולם ומגשים חלומות קולינריים.
אחת האהבות של אור היא מציאת חומרי גלם חדשים שייתנו לו השראה וחידושים במנות המיוחדות שהוא מוסיף לתפריט, מעבר למנות הקבועות.
השבוע ניתנה לי ההזדמנות להצצה מאחורי הקלעים, איך הוא בוחר חומרי גלם, ומשלב אותם במנות חדשות.
הרבה מחומרי הגלם ל"סלאס" מגיעים במסגרת שיתוף פעולה עם חברת ימה וקדמה, יבואנית מוצרי מזון ואלכוהול ברמת פרמיום מיפן (כשרים!), ושף אור אירח לערב מיוחד את אנשי Horaiya מיפן כדי להדגים כיצד הוא עובד במסעדה עם המוצרים המיוחדים לייצור קסם אסיאתי. (והוא לא מהסס גם להמליץ כיצד להשתמש במוצרים כאלה במטבח הביתי להכנת מנות כמו שלו).
מגע הקסם של אור הפיק פניפורי עם קרם קוג'י מסקרפונה, קרם סיגליות, רייס קסטרד מקוג'י קרם עם לימון, יוזו, וקציפת פסיפלורה על למון גרס, מנת סלמון מגרה במיוחד עם חציל במיסו ווסאבי קוגי, דים סאם עם קרם פרש, גרדת לימון ויוזו, רביולי מלפפון, מנה קבועה הכוללת קרם פרש, טטקי טונה צרובה וטריאקי, דים סאם מתירסם עם מיסו לבן ועליו רבע אצה חתוכה, מיסו חיטה עם חציל ומחית יוזו עם פלפל חריף, דניס על עדשים, קוג'י ושורשים ישראלים כמו כרישה , סלרי , ציר ירקות, סלט ארוגולה ועדישים שחורות והיד עוד נטויה.
ב"סלאס" מגישים את החלומות של השף אור גינסברג על צלחת בערבי קונספט פתוחים לקהל הרחב ואירועים פרטיים. התפריט בעל אופי אסייתי ונותן כבוד למרכיבים ולחומרי גלם משובחים. לצד המנות המגוונות יש תפריט בר יין, אלכוהול וקוקטיילים משובח. בחלל המסעדה ניתן לערוך אירועים לכ-70 אורחים. פלטפורמת האירוח משתנה לפי אופי האירוע והצרכים שלכם. אם תרצו אירוע בישיבה, מסיבת קוקטייל עם שולחנות בר או פינות ישיבה לאווירה משוחררת יותר.
נכון, כשאנו חושבים על ירושלים אנו מדמיינים לרוב את הכותל, החומות והקדושה, אבל לירושלים פנים רבות, וחלק גדול מהן הוא מקומות הבילוי והנופש – ברים, מסעדות , דוכנים, מלונות, מוזיאונים ואטרקציות שונות.
הגענו לעיר בשעת ערב מאוחרת, ונפלה ההחלטה לחפש את חיי הלילה התוססים של העיר. כששוטטנו בכיכרות גילינו תיירים מהארץ ומכל העולם שישבו, פטפשו, אכלו משהו, והקשיבו לשפע הופעות הרחוב ממש בכל פינה.
עד מהרה הגענו ליעד הראשון שלנו, בר הקוקטיילים והטאפסים "אנדלוסיה". הבר הוא היחיד בארץ המשלב מנות שף כשרות כמו מנות ירקות, טורטיות, פשטידות, דגים במבחר דרכי הכנה, סינטה ופסטיה, ברווז ובורגרים, וכמובן קינוחים מגרים במיוחד (כולל גם מנות טבעוניות) ועשרות סוגי קוקטיילים קלאסיים וחדשניים בשילוב עולם היין בשילוב ישראלי ספרדי ייחודי.
אנחנו הגענו אחרי ארוחת ערב ולכן הלכנו ישר על אוסף קוקטיילים מפואר שרקח עבורנו המיקסולוג אלון זוהר, שהכין משקאות מיוחדים תוך מופע פירוטכני לכל החושים. תוך כדי הבערת הדלפק, יצירת זיקוקים באמצעות קינמון, מזיגת אש מקנקן לקנקן במרחק של חצי מטר אחד מהשני, הקפצת משקאות ועיטורים שונים, נוצרו קוקטיילים שחלקם אולתרו במקום לפי דרישת האורחים.
הדרישה שלי למשל ל"משהו טעים, חמצמץ, לא מר ולא מתוק, בלי קולה, עם פירות, לא חזק מדי אבל שיעשה שמח, ובלי שום קירבה לערק", נענתה בקוקטייל טעים ויפיפה שענה בדיוק על כל הדרישות ונעשה במיוחד בשבילי.
בין מופעי האלכוהול לא נשכחו כמובן גם הצ'ייסרים לשמחת כל היושבים במקום.המלצה שלי – למרות שבמקום יש שולחנות ערוכים למופת, שווה לשבת על הבר ולא לפספס את המופע.
עוד דוגמאות לקוקטיילים פופולאריים הנרקחים במקום – "Dos Hermanas Martini" – ג’ין עכו, מרטיני אקסטרה דריי, יוליוס ביטרז, קואנטרו תפוזי דם, לבנדר ואקליפטוס, Picasso – שרבט הדרים, לימון, מקאלן 12, אוורנה, ביטרים ו Tio Tio – שרבט אשכוליות, לימון טנקירי 10, יין לבן. אלה כמובן רק חלק קטן מהאפשרויות במקום.
העייפות החלה לתת אותותיה ורצינו רק להניח את הראש על הכר. כדי להתפנק עד הסוף הגענו למלון ibis Styles מרשת מלונות ACCOR הבינלאומית.
למלון הגענו ברגל, מכיוון שהוא ממוקם דקות הליכה מכל אטרקציה ירושלמית שווה – על המדרחוב בסמוך לכיכר ציון, כך שאם רוצים להגיע לעיר העתיקה ,הרכבת הקלה, שוק מחנה יהודה או כל מרכזי הבילוי העיקריים, לא צריך בכלל להזיז את הרכב.
כבר כשנכנסנו ראינו את העיצוב הייחודי של המלון, בהשפעת שוק מחנה יהודה הסמוך. הרבה ציורי קיר באווירת ירקות ושפע, מה שהמשיך גם בחדרי המלון השונים, כשבכל חדר יש תמונות אחרות. בחדר שאני קיבלתי הנושא היה אספרגוס, והוא הציב את הטון בכל הצבעים בחדר ופרטי הריהוט.
החדר היה גדול ומרווח, והיתה לו גם ספה לישיבה, פינת קפה מפנקת, מדפים מעוצבים, כספת, חלונות אטומים לרעש (מה שמהווה יתרון גדול לאור המיקום המרכזי של המלון), מזרון ייחודי שאנשים כל כך אוהבים עד שהרשת התחילה למכור אותו ללקוחות פרטיים, וויפי חינמי, טלוויזיית LCD שטוחה עם מגוון תחנות HOT ואופציות חכמות, ועוד פינוקים מפינוקים שונים.
לאחר שנת לילה מרעננת הגיע הזמן לחלק שכולם לא מפספסים גם אם הלכנו לישון ממש מאוחר, ארוחת הבוקר הישראלית. כולנו רגילים לארוחות בוקר של סלטים-לחמים-גבינה-מיץ תפוזים, אבל ב ibis Styles הולכים על הרבה יותר גדול, כשבנוסף למגוון סלטים, גבינות, דגני בוקר, פירות, ביצים וכל מה שאנחנו כבר מכירים, יש גם שף שאמון על עמדת טאבון ממנה הוא מוציא פיצות לוהטות, פוקצ'ות, מאפים מתוקים, לחמניות מעוטרות בתבלינים או שוקולד צ'יפס, מני סמבוסק קטנים ממולאים בכל טוב, והיד עוד נטויה.
את ארוחת הבוקר אוכלים בקומה השמינית, שכולה משובצת בחלונות ענק הצופים אל מראות העיר.
אנחנו קצת פספסנו אבל שמענו שבמלון יש גם HAPPY HOUR בין 18:30-19:30 עם צ'ייסרים ופינוקים.
זה שאכלנו ארוחת בוקר מפנקת במלון לא אומר שלקראת הצהרים לא נתפנק באיזו ארוחת בשרים טובה, נכון?
אז הגענו ל HARVEY'Sשהיא מעשנת העץ היחידה באזור ירושלים. שף חיים סנדלר, הוא "הארווי" יצר תפריט של מגוון מנות בשריות, צמחוניות ומנות סלמון מיוחדות בעישון עץ ארז.
אחרי קצת נשנושי לחם ג'בטה עם שום שהוגש עם איולי פלפלים קלויים ומטבל טחינת חצילים מעושנת, ככה להחזיק אותנו עד שיגיעו המנות, הן הגיעו. צלחות גדולות ומפנקות.
שלושה סוגי סלטים שמהווים ארוחה בפני עצמה- סלט ברביקיו עוף באננס, סלט סטייק סמוקהאוס שנתן לנו רמז על מה שהולך להגיע, וסלט פנצנלה לרענון החיך.
אחריהם התחיל להגיע הדבר האמיתי, הבשר. והרבה ממנו.
ראשונים להגיע היו "קצוות שרופים "שמהווים סוג של חטא קטן של חובבי הבשר. מדובר בקוביות חזה בקר מקורמלות ברוטב ברביקיו בסגנון קנזס עם צ'יפס בטטה בצד. בשביל לא לשכוח גם את מקסיקו קיבלנו "טקסס ברביקיו נאצ'וס" – מגש של תבשיל שעועית ובשר מעושן חריף מאד, גוואקמולי , חלפיניו כבוש וסלסת עגבניות, לצד נאצ'וס פריכים.
נזהרנו לא להתמלא כי ידענו מה עוד מחכה לנו, רק לא ידענו עוד כמה…
קרעי תפוחי אדמה וטבעות בצל היוו את המלווים לכל המנות שיגיעו לאחר מכן –
וזו היתה פלטה גדולה של בריסקט, אסאדו, נקניקיות וצלעות מפורקות. כל המרכיבים היו איכותיים והוכנו במקצועיות גדולה. נתחי הבשר קיבלו שוליים אדמדמים מתהליך העישון הייחודי וממש נמסו בפה. גם מחלקת העוף לא הוזנחה ולשולחן הגיע חצי עוף ששהה ארבע שעות בעישון מסקיט ברוטב ברביקיו, רך מבפנים ופריך מבחוץ.
לסיום חלק העיקריות הגיע כוכב ענק במסעדה- "סלמון עץ ארז" – בעישון ארז, מוגש עם סלסת מנגו. הסלמון היה מרגש, הפתיתים הנימוחים שלו התפרקו היטב עם המזלג, חוויה חושנית כמעט.
קינחנו בסופלה שוקולד עם כדור גלידה , כולל שלב הנזילה השוקולדית כנדרש, ובערימה של כדורי סורבה בטעמי פירות, שריעננו את הפה ואותנו אחרי כל המנות.
עשרים וארבע השעות שלנו בירושלים עמדו להסתיים, וזו היתה רק טעימה קלה (תרתי משמע) מכל מה שיש לעיר להציע.
פרטים:
אנדלוסיה- קוקטייל בר
מעבר בית הכנסת 12, כיכר המוסיקה, ירושלים
טלפון: 02-6266306
שעות פתיחה: ימים א'-ה' בין השעות 18:00-1:00 ומוצ"ש 21:00 עד 01:00
נגישות: יש
אפשרות לאירועים
כשרות: כשרות מהודרת.
מלון ibis Styles ירושלים מרכז העיר
כתובת: בן יהודה 4 ירושלים
טלפון:073-2228888
נגישות: מלאה
דילים: מחירים מיוחדים ומזמינים במיוחד לעונת הקיץ, פעילויות ומתנות לילדים
במלון 104 חדרים המתאימים לזוגות ומשפחות בהרכבים שונים.
כשרות: המלון כשר.
"הארוויס" – מסעדת מעשנת עץ
בן שטח 7, ירושלים
טלפון: 02-6246444
שעות פתיחה: יום א'-ה' 12:00-23:00 יום שבת: מצאת השבת-23:00
נגישות: יש
כשרות: כשר למהדרין
הנוף – אחד היפים בירושלים, שלא לומר בארץ, מבנה יפיפה ששוכן בלב בית הנציב. האווירה – צרפת מחבקת את הים התיכון. הטעמים -קסם.
השף מוטי אוחנה, בוגר ה"קורדון בלו" הוא הבעלים והכוכב של מסעדת "מדיטה", והחזון שלו בשלוש מילים "מטבח תיכון חדש", מה שאומר מנות ושירות ברמה צרפתית ביחד עם נגיעות מוכרות מהבית שלנו כאן במזרח התיכון.
בערך שתי דקות אחרי שהתיישבנו במסעדה כבר נפרשה לפנינו פלטת מזטים מפוארת לצד פוקצ'ות מהבילות. מכירים את "מלכת הכיתה"? כאן זו ללא ספק "מלכת המזטים" – קערית קרם החצילים המפורסם, המעוטר בסילאן, קערית שביקשנו למלא אותה שוב ושוב.
בראשונות טעמנו "סלט עלים" שכלל את מיטב הירוקים, עגבניות חצי, בצלי שאלוט והפתעה של ביצה מגורדת שמילאה בהצלחה את תפקיד הפרמז'ן שאי אפשר לשלב במנה עקב כשרותה של המסעדה. הכל ביחד ברוטב עדין של וינגרט לימון ודבש ועיטור אגוזי מקדמיה. סלט מרענן וטרי מאד.
השף אוחנה נותן כבוד גדול לירקות וכמה מהם כיכבו במנות הפתיחה הבאות – פלפלים שרופים על אריסה ופסטו פלפלים בשמן בלסמי ואורגנו, בייבי זוקיני שנעשו בטאבון, שהוא גאוות המקום, והונחו על קרם נענע וגרידת לימון וכרובית מטוגנת עם טחינה, סלסת עגבניות וסומק. אבל – העונג הגדול ביותר במנות הירקות , הכוכב הבלתי מעורער היה ירק צנוע בדרך כלל, הקולורבי שהגיע כמו עוגה קטנה והונח על טחינה ירוקה וזעתר. הוא היה מתקתק, הוא היה רך אבל לא מתפרק, ובעיקר הוא היה הפתעה גדולה.
סגרו את המנות הראשונות , כדורי פאני פורי שמולאו בטונה אדומה ואיולי טוגרשי. כדורים חמודים שכיף לקחת בידיים ולזרוק לפה, שם הקראנץ' מתערבב עם החריפות העדינה וטריות הטונה.
לגימה קטנה מאחד הקוקטיילים המוגשים במקום, מזיגת יין מתפריט היין המגוון ועוברים למנות העיקריות. צ'יפס בטטה קריספי ומתקתק הונח לתוספת (וחלקו נושנש עוד לפני שהמנות העיקריות הגיעו), והראשון מבין העיקריות מיהר להופיע על השולחן בידי המלצריות האדיבות – קריספי לברק מפורק ומטוגן בסלסת עגבניות, כוסברה, פלפל חריף וזיתי תאסוס. הפרזנטציה כללה את מנת הדג המפורק בעצמה, כשסביבה המקור , הדג עצמו ממנו פורק הבשר, הגשה חדשנית ומעניינת.
בשרו של הדג היה רך ומענג.
מנת הדג השניה היתה שונה בתכלית והלכה לכיוונים יותר מזרח תיכוניים. זו הייתה מנת "כנאפה דניס" בקרסאט טחינה גולמית ושערות קדאיף, על קרם כרובית וטאבולה שקדים, כמו לקחת את הים התיכון ולהצמיד אותו ליבשת אירופה.
מנה טובה היא תמיד לא רק שילוב של טעמים אלא גם של מרקמים, ואין כמו שערות קדאיף פריכות להחמיא לדג חלק ורך, ונגיסת שקדים.
מחלקת הים פינתה את מקומה למחלקת הבשר, עם שלושת נציגיה – אסאדו עגל בברביקיו תפוזים וג'ינג'ר שהוגש עם קולסלואו, ואנטריקוט וסינטה שניצלו, הוגשו במידת מדיום וול, ולצידם רק שום צלוי ורטבים, כי באמת לא צריך יותר.
האסאדו עבר בישול ארוך והיה שומני כנדרש, ונתחי הבשר האחרים ניצלו ביד שיודעת מה היא עושה, ונמסו בפה.
הגיע העת למשהו מתוק. ב"מדיטה" לא חוששים מקינוחים פרווה, ומצאו פתרונות יצירתיים לכמה קינוחים מרהיבים וטעימים.הקינוח הראשון היה חלומו של כל מכור לשוקולד, עוגת שוקולד עם רוטב שוקולד, מרנג שוקולד, ובטח פספסתי עוד כמה מרכיבי שוקולד, ועל הכל קרם שוקולד, השני הייתה כיפת מרנג עם מילוי פסיפלורה חמצמץ, והשלישי היה גירסה נטולת חמאה של קראק פאי.
בלי להכנס לסיבה שהפאי הזה נקרא כך, כשטעמתי את שלושת הקינוחים, הוא זה שהפתיע אותי ביותר, על נימוחותו, העדינות המתוקה שלו והחן. כחובבת שוקולד מושבעת, אני יכולה להעיד שמבין שלושת הקינוחים, דווקא הקראק פאי היה הפייבוריט שלי בגדול.
מנות אלו הן חלק מחידוש התפריט במסעדה, לכיוון הביסטרו ומתאפיין בנתחי בשר מובחרים שמתיישנים במקום, מנות ירקות טריים ובימי חמישי גם תקליטן מהשעה תשע בערב.בשעות הערב יש גם תפריט אלכוהול של בירה, יינות ומשקאות נוספים במחירים נוחים.
"מדיטה" – מסעדת ברסרי בטאצ' ים תיכוני
בית הנציב, דרך חברון 101א' ירושלים
טלפון: 02-5664466
יום א'-ה' , 12:00-23:00 (במוצאי שבת המסעדה סגורה)
נגישות: מלאה
עסקיות: בשעות הצהרים הכוללת פלטת מזטים ופוקצ'ת הבית, ומנה ראשונה הכלולה במחיר המנה העיקרית.
אירועים: יש חדר פרטי לאירועים עד 110איש
כשרות: רבנות ירושלים.
פעם היתה ריבה אדומה. משהו לא מזוהה, בטעם שאמור היה להיות תות, וכיכב בעיקר בתוך סופגניות.
אחר כך באו הקונפיטורות והעלו את הרמה, מעוררים געגוע ליערות אירופאיים בהם מסתובבות סבתות עם רדיד צבעוני וקוטפות פירות שהופכים אחר כך למרקחת בתוך צנצנת זכוכית עם כיסוי בד משובץ.
כעת, לקראת חג הביכורים, מביאה לנו "מיה תעשייות מזון" סידרת מעדני פרי ללא תוספת סוכר וצבעי מאכל, פשוט 100% פרי.
השבוע נערך בפעם ה11 פסטיבל White במרינה הרצליה.
הפסטיבל חוגג את היין הלבן המתאים מאד לקיץ הישראלי (ובעצם לכל עונות השנה).
חג שבועות שבפתח מצייר בדמיוננו פיקניק רומנטי בשדה פורח, בגדים לבנים וכוסות יין לבן קריר נמזג אל הכוסות ומתלווה לארוחה קלה של גבינות או פירות.
אם בעבר שלטה בישראל תרבות היין האדום, היום מבינים שבמזג האוויר הישראלי כמעט מובן מאליו לשתות יין לבן ולכן בישראל הצריכה של יינות לבנים גדלה ובעקבותיה ייצור יינות לבנים ביקבים מקומיים מזנים חדשים וקיימים, והחגיגה הלבנה בעיצומה.
בפסטיבל הוצגו עשרות יינות לבנים חדשים לצד יינות מוכרים ואהובים מהארץ ומחו"ל, כולל שפע יינות כשרים באיכות מעולה.
המבקרים יכלו לבחור בין מעל למאה יינות לבנים לטעימה, וכן סמוקים ומבעבעים, לצד סדנאות יין, מתחם אוכל והרבה מוסיקה שמחה של התקליטנים שליוו את האירוע.
בין המציגים היו TSILINSKY, רקנאטי, שקד, מדבר, ברטנורא, ברון הרצוג, פסגות, שילה, עמק יזרעאל, גוש עציון, כרמל, תבור, אקרמן, טוליפ, טפרברג, נטע, היוצר, נטופה, 1848, PLOMARI VILA MARIA, הר אודם, ירושלים, וזו רק רשימה חלקית.
בין לבין ניתן היה לטעום את מיטב הבירה של "לאגר אנד אייל" ומטעמים כמו גבינות משובחות, נקניקים, כריכים שונים ועוד.
השמש התחילה לשקוע כשהפסטיבל נפתח ונכנסנו בשעריו. עשינו סיבוב ראשוני כדי להחליט מה רוצים לטעום, שהרי פשוט אי אפשר לטעום את הכל והתחלנו במשימה.
מבין הטעימות הרבות, הפייבוריטים שלי היו J.P. CHERNET ICE EDITION הצרפתיים בגרסת לבן ורוזה ,בדוכן של "אקרמן", עדינים ומפנקים בבקבוקים יפיפיים, "מירבאל רוזה" מפרובנס שנשא את אבק הכוכבים של הבעלים המפורסמים אנג'לינה ובראד מבציר 2016 שהדיפו ניחוח פרחים ותות, המוסקט המבעבע של "ברטנורא" בזווית המתוקה של הפסטיבל, "סגל" שהציגו שרדונה 2018 ב"התססה פראית" – תהליך ייחודי ליקב, סוביניון בלאן של "וילה מאריה" שהביא את ניו זילנד למרינה בהרצליה, ויין של היוצר שנמזג מעל סלט פירות והפך למנת קיץ מפנקת.
בקטגוריות אלכוהול אחרות ניתן היה לטעום חוץ מהבירה אצל "לאגר אנד אייל" גם מאוזו משובח של "פלומרי" ושיכר פסיפלורה עטור פרסים של "פלורה".
את כל היינות והמשקאות ניתן היה לרכוש בדוכנים ובחנות שהוקמה במתחם במחירים מיוחדים לפסטיבל.
קהל רב הסתובב בין הדוכנים, המוסיקה התנגנה והחוויה המשיכה זמן רב לאחר שקיעה יפיפיה במרינה הרצליה.
ליינות הלבנים אכן יש מקום של כבוד בישראל.
הפסטיבל נערך בהפקה ובארגון החברה העירונית לפיתוח התיירות בהרצליה ומרכז 'איש הענבים', בשיתוף מגזין 'יין וגורמה'.
אין אדם שישמע את המילה "ספא" ומבטו לא יצטעף. מיד יעלו באפו ניחוחות בשמים ושמנים, עורו ממש ירגיש בלחיצות העיסויים ואדי הסאונות הרכים.
כשנמצאים בספא מרגישים בני מלוכה מפונקים שכל מה ומי שמסביב עושים הכל כדי שנרגיש הכי טוב והכי נעים.
זו הסיבה שענין המלוכה מככב במלון "דיוויד טאואר" בנתניה, או ליתר דיוק, הסולטנות. סיפורו של המלון הוא על סיפור האהבה של דאוד פאשה הסולטן (כפרפרזה על מיקום המלון ברחוב דוד המלך) ואהובתו שדמותם מקשטת את קירות המלון יחד עם עיצובים המתכתבים עם אווירת ערב האקזוטית – המנורות, חיפויי הקירות, הצבעים ועוד.
הגעתי למלון ליום של פינוק, שהחל בארוחת הבוקר החדשה, שלמעשה מבחינת מרכיביה היא ממש בראנץ' – מבחר סלטים טריים, גבינות בוטיק רכות וקשות, דגים כבושים מעושנים כולל סלמון משובח במיוחד, לחמי מחמצת מפתים, עמדות בריאות , חלווה בוטיק, תפוחי אדמה אפויים, פסטה, אנטי פסטה, אגס בנדיקט מוכן במקום עם חלמון שנוזל לו ונספג בכל השכבות האחרות, שפע מתוקים ופירות ומבחינתי – גולת הכותרת היתה השף יונתן שעמד והכין קרפים צרפתיים, כולל כאלה הממולאים בשוקולד, ממש כמו ברחובות פריס.
הוספתי לי ממבחר המיצים הסחוטים במקום, והתפנקתי גם על אייס קפה שהגיע ישירות עם המלצרית האדיבה אלי לשולחן.
מראות הים וראשוני הרוחצים בו ליוו את הארוחה ולאחר שסיימתי שמתי את פעמיי לקומה השניה של המלון, אל מחוז הקסם – הספא.
כבר כשיוצאים מהמעלית, שמעוטרת בתמונות של הסולטן הצעיר ויפה התואר, מגיעים אל קיר שעליו מפות עתיקות המתארות את מסעותיו של הסולטן, מהם הביא את סוגי הטיפולים השונים שמוצעים בספא.
הספא משתרע על פני 1000 מ"ר וכולל את כל מה שצריך – חדרי טיפולים מאובזרים במיטות חשמליות עם מזרן מתחמם לנוחות מירבית, סוויטת טיפולים זוגית עם ג'קוזי, חמאם טורקי אותנטי, חדר כושר מצוייד במיטב המכשירים המתקדמים, בריכת שחייה פנימית מחוממת שאם מכניסים בה את הראש למים גם מגלים את ההפתעה- מוסיה המנוגנת במים, פינות רביצה ומנוחה והכל רקע נוף הים של נתניה.
הדבר הראשון שעשיתי הוא כמובן להכנס לתלבושת המסורתית של המקום – החלוק הרך והמפנק וכמובן נעלי ספא. בעמדת הקבלה מסרו לי כי את הטיפול שהוזמן לי יעניק לי סרגיי המטפל המוכשר. בחדר הטיפולים האור עומעם והמוסיקה החרישית נוגנה ברקע. סרגיי חקר בדיוק באיזה אזורים בגוף הייתי רוצה שהוא יתמקד והיכן לא רצוי לגעת, ומה מידת החוזק הרצויה לי בעיסוי (והתשובה שלי "חזק!!").
במהלך הטיפול היה קל להתמסר למגע המקצועי שידע ללחוץ על המקומות התפוסים ביותר, כשנשאלתי מדי פעם אם זה לא חזק מדי או אם משהו מפריע. בסיום הטיפול יצאתי כמרחפת על ענן.
תחושת הנינוחות ליוותה אתי לניקוי הגוף באדים הלוהטים של החמאם ולאחר מכן שהות במים החמימים של הבריכה, ובשתיית תה מרגיע במתחם המנוחה, שם השתרעתי על ספות וצפיתי בים.
בתפריט הטיפולים ישנם טיפולי פנים כמו טיפולי זהב וקוויאר, טיפולי גוף מאסכולות שונות בכל העולם, כמו ההרבל בול התאילנדי, מקלות במבוק ממלזיה, האבנים החמות האינדיאניות, האירוודה ההודית, שיאצו וטווינה מסין ויפן וקסם השמן של מרוקו, לצד טיפול החמאם הרומאי- תורכי.
כאמור הספא ממוקם בתוך מלון DAVID TOWER מבית MGALLERY BY SOFITEL, המוגדר כ"מלון ספא אורבני", מקבל אורחים מגיל 16 ומעלה, כך שהמנוחה והרוגע נשמרים. במלון עצמו 75 חדרים ברמות פאר שונות, כולל כל אביזרי הנוחות בסטנדרטים הגבוהים של רשת ACCOR הבינלאומית.
VIA MARIS –ספא אורבני
בתוך מלון DAVID TOWER MGALLERY BY SOFITEL
המלך דוד 8 נתניה
טלפון: 09-373-0013
גישה לנכים: יש (הן במלון והן בספא)
שעות פתיחת הספא: ימים א-ה 09.00-21.00 שישי שבת – 09.00-18.00
מבצעים מיוחדים: ארוחת הבוקר המפוארת של המלון פתוחה גם לאורחים מבחוץ במחיר 119 ש"ח לאדם. ניתן לרכוש חבילות ספא שונות, עם טיפולים שונים, עם או בלי לינה או קבלת חדר למנוחה לשעות היום.
כשרות: יש.
בסמטה קסומה בלב יפו נמצאת "פר דרייר" – שנושאת את הטייטל "בר יין ביסטרו המשלב את צרפת ויפו". עם הגדרה כזו, ביקור היה ממש מחויב המציאות, בעיקר כי גם שמעתי על הגינה הסודית והמיוחדת באחורי המסעדה, שנתנה למקום את שמו.
"פר דרייר" התחיל מרחוב קינג ג'ורג' במרכז תל אביב ואז עבר למיקומו ביפו, בשכונת נגה.
כשנכנסים למקום נדמה שנסענו לחו"ל בלי הצורך בדרכון, מכיוון שתל אביב ההומה נשכחת, וגן קסום נפרש ובו אפשרויות ישיבה שונות בחלל מרכזי או בגינה האחורית, כשבין החללים מחבר בר גדול שפונה לשני הצדדים ביחד.
היין הוא הכוכב הראשי ב"פר דרייר" ובקבוקים מוצגים בכל מקום, לצידן של מנורות כבדות ופריטי וינטג' רבים. על העיצוב אחראי הבעלים של המסעדה, דוד אבוקייה שהקפיד על הפרטים הקטנים ביותר בדקדקנות צרפתית.
כמצופה מבר יין יש תפריט אלכוהולי מפואר, שהוגש לנו כשהתיישבנו במקום. באוסף ישנם יינות מאיטליה, סלובניה, ספרד, גרמניה, צרפת, ישראל וניו זילנד, שמפניה מסוגים שונים, קוקטיילים ייחודיים ותפריט מיוחד של סיגרים קובנים משובחים, כי אם כבר, אז עד הסוף.
אנחנו בחרנו לפתוח בקוקטיילים – ג'ין ליצ'י עבורי, שכלל ג'ין, ליים, ליצ'י ובזיליקום, ו"גט א רום" באווירה קריבית יותר עם רום מיושן, רום לבן, סירופ אגבה, לימון, נענע ומיץ אננס. שני הקוקטיילים היו קלים לשתיה ורק אחר כך הורגש האלכוהול, והיוו פתיחה מרעננת ומשעשעת לב ונפש.
בתפריט הראשונות מככבות מנות מכל הסוגים – צמחוניות ובשריות, מאפים וסלטים. מהנסיון שלנו, תמיד שווה להקשיב לצוות המקום ובבחירה שלנו אימצנו את ההמלצות ובחרנו ב"קלמארי אלה פלנצ'ה" וב"סביצ'ה מדריד". בדרך כלל אני רגילה לקלמארי כמרכיב הבודד בצלחת, במקרה של "פר דרייר" זה היה סלט שכלל אננס, עגבניות שרי, בצל סגול וארוגולה ועוטר בצ'ילי ועשבי תיבול. נתחי הקלמארי הבשרני על כל חלקיו הונחו מעל וספגו ממיצי הירקות והרוטב. מנת פתיחה מרעננת.
הסביצ'ה הורכב ממוסר ים טרי, ביחד עם רוטב רומנסקו, בצל מוחמץ, גבינת טולום, כוסברה וצ'ילי ובן הזוג כל כך התענג עליו שבניגוד למנהגו כמעט ושכח להשאיר לי טעימה, ואם לא הייתי מזכירה לו שגם אני רוצה משהו, הוא היה נזכר רק כשהצלחת כבר היתה מתרוקנת. בכל מקרה המשימה הושלמה כשקוביות הדג עשו דרכן אל הצלחת שלי ומשם להפיץ טעמי ים טריים אצלי בפה.
"שנעבור ליינות" ? שאלה המלצרית, כי אחרי הכל, יין הוא הספציאליטה של המקום. בחרנו את המנות העיקריות והצוות המליץ על יינות שמחמיאים ומשלימים את הטעמים של המנות שלנו, שהיו בדרגות עזות טעמים שונות.
למנה עיקרית בחרתי ב"נקניקיות דה לוקס". הדימוי של נקניקיה הוא תמיד משהו פשוט, כזה שאוכלים כאוכל רחוב, והסתקרנתי לדעת מה קורה כשנקניקיות משודרגות למנות עילית, במקרה הזה נקניקיות של השרקוטרי המומחה אלון תדמור. קיבלתי שלוש מהן – צ'וריסו משופדת כגלגל, צ'דר עסיסית ושמנמנה והפייבוריטית שלי נקניקיה שוויצרית לצד שוקרוט מעושן ביתי ופירה חלבי שמשלים את השחיתות ומנקה את החיך כל פעם לנגיסה הבאה. מלפפון במלח בצד והמנה העבירה אותי היישר לבוואריה, אם כי במקום הבירה צוות לי ב"פר דרייר" יין מהרי יהודה, שיתן את הפייט הראוי לבשר.
בן הזוג הלך על "פילה דג ים" על מצע ירקות ירוקים כמו ברוקולי, קולורבי, ושעועית ירוקה, ביחד עם עגבניות שרי ובזיליקום, והכל ברוטב חמאת ערק בניחוח אניס. הדג היה רך וממש נמס בפה. אניס הוא טעם שנוטה להשתלט אבל כאן ניווטו אותו כך שהוא יתן את הקסם המיוחד שלו בלי לכסות על שאר הטעמים, בוודאי ובוודאי של הדג.
למנת הדג צוות יין עדין יותר, פינו נואר צרפתי מעודן.
בתפריט הקינוחים שמרו על המסורת ומגישים ב"פר דרייר" קינוחים קלאסיים כמו קרם ברולה ומלבי. צוות המקום המליץ על טירמיסו ועל טארט טאטן, הראשון קינוח קלאסי איטלקי שמגיע עם שוט אספרסו, והשני קלאסיקה צרפתית עם כדור גלידה ווניל.
מזגנו מהאספרסו על הטירמיסו והקפדנו להעביר את הכף לכל האורך, כדי לגרוף את כל השכבות ביחד. טארט הטאטן הגיע במחבת לוהטת, המיס מעדנות את גלידת הווניל, וסיים את הארוחה במתיקות עדינה ורכות של תפוח.
אוסף היינות במקום נבהחר בקפידה על ידי הסומלייה איתי שלום, והוא בנה גם תפריטי יינות מיוחדים ומשתנים, עם אפשרויות לרכישה הביתה או לשתיה במקום של בקבוקים שלמים או כוסות בודדות.
בסופי שבוע ישנו סומלייה שמסתובב בין השולחנות וממליץ על יינות מתאימים למנות, כמו גם עורך ערבי טעימות יין.
"פר דרייר" – מסעדה ובר יין צרפתי
בת עמי 7 תל אביב – יפו
טלפון: 03-629-2111
נגישות לנכים: יש
שעות פתיחה : יום א' – יום ה' 01:00 – 08:00
יום ו' – שבת 01:00 – 09:00
דילים מיוחדים: בימים א – ה בין השעות 16:00 – 19.00 יש HAPPY HOUR שבמסגרתו 50% הנחה על כל המנות מהתפריט (לא כולל קינוחים, משקאות וספיישלים).
קהל יעד: ממשפחות ועד זוגות רומנטיים, כולל מבקרים שמגיעים להצגות תאטרון "גשר" הסמוך.
אירועים: במקום יש חדר יין בו ניתן לערוך אירועים פרטיים עד 12 איש, וחדר פרטי נוסף הכולל מקרן לאירועים עסקיים או אחרים עד 30 איש. ניתן לערוך גם אירועים גדולים בכל חלל המסעדה עם תפריט מותאם מראש
כשרות: המקום איננו כשר.
בחג הפסח כולנו מכירים את סינדרום "כפתור המכנסיים". אותו אחד שבתחילת הערב גורם לנו להראות חטובים במיוחד, ובסוף הערב מרגיש כמו חרב בבטן עד שמשחררים אותו ומרחיקים אותו קילומטרים מהלולאה שלו. (הידעתם שבעברית תקנית הלולאה הזו מכונה "אבקה", ונשמעת IVKA?)
בחגי ישראל בכלל, ובפסח בפרט הבישולים עולים הילוך וגם אנשים שביומיום מבשלים פחות, נכנסים למוטיבצייה קולינרית ומשדרגים כל מנה. הבעיה, אם לא היינו גאוני בישול לפני כן, קצת קשה להוציא עכשיו מנות מיוחדות וטעימות, ועוד להגישן לאורחים רבים.
