ארכיון תגים | מדיטה

מדיטה- הים התיכון, פריז, ירושלים.

הנוף – אחד היפים בירושלים, שלא לומר בארץ, מבנה יפיפה ששוכן בלב בית הנציב. האווירה – צרפת מחבקת את הים התיכון. הטעמים -קסם.

השף מוטי אוחנה, בוגר ה"קורדון בלו" הוא הבעלים והכוכב של מסעדת "מדיטה", והחזון שלו בשלוש מילים "מטבח תיכון חדש", מה שאומר מנות ושירות ברמה צרפתית ביחד עם נגיעות מוכרות מהבית שלנו כאן במזרח התיכון.

בערך שתי דקות אחרי שהתיישבנו במסעדה כבר נפרשה לפנינו פלטת מזטים מפוארת לצד פוקצ'ות מהבילות. מכירים את "מלכת הכיתה"? כאן זו ללא ספק "מלכת המזטים" – קערית קרם החצילים המפורסם, המעוטר בסילאן, קערית שביקשנו למלא אותה שוב ושוב.

בראשונות טעמנו "סלט עלים" שכלל את מיטב הירוקים, עגבניות חצי, בצלי שאלוט והפתעה של ביצה מגורדת שמילאה בהצלחה את תפקיד הפרמז'ן שאי אפשר לשלב במנה עקב כשרותה של המסעדה. הכל ביחד ברוטב עדין של וינגרט לימון ודבש ועיטור אגוזי מקדמיה. סלט מרענן וטרי מאד.

השף אוחנה נותן כבוד גדול לירקות וכמה מהם כיכבו במנות הפתיחה הבאות – פלפלים שרופים על אריסה ופסטו פלפלים בשמן בלסמי ואורגנו, בייבי זוקיני שנעשו בטאבון, שהוא גאוות המקום, והונחו על קרם נענע וגרידת לימון וכרובית מטוגנת עם טחינה, סלסת עגבניות וסומק. אבל – העונג הגדול ביותר במנות הירקות , הכוכב הבלתי מעורער היה ירק צנוע בדרך כלל, הקולורבי שהגיע כמו עוגה קטנה והונח על טחינה ירוקה וזעתר. הוא היה מתקתק, הוא היה רך אבל לא מתפרק, ובעיקר הוא היה הפתעה גדולה.

סגרו את המנות הראשונות , כדורי פאני פורי שמולאו בטונה אדומה ואיולי טוגרשי. כדורים חמודים שכיף לקחת בידיים ולזרוק לפה, שם הקראנץ' מתערבב עם החריפות העדינה וטריות הטונה.

לגימה קטנה מאחד הקוקטיילים המוגשים במקום, מזיגת יין מתפריט היין המגוון ועוברים למנות העיקריות. צ'יפס בטטה קריספי ומתקתק הונח לתוספת (וחלקו נושנש עוד לפני שהמנות העיקריות הגיעו), והראשון מבין העיקריות מיהר להופיע על השולחן בידי המלצריות האדיבות – קריספי לברק מפורק ומטוגן בסלסת עגבניות, כוסברה, פלפל חריף וזיתי תאסוס. הפרזנטציה כללה את מנת הדג המפורק בעצמה, כשסביבה המקור , הדג עצמו ממנו פורק הבשר, הגשה חדשנית ומעניינת.

בשרו של הדג היה רך ומענג.

מנת הדג השניה היתה שונה בתכלית והלכה לכיוונים יותר מזרח תיכוניים. זו הייתה מנת "כנאפה דניס" בקרסאט טחינה גולמית ושערות קדאיף, על קרם כרובית וטאבולה שקדים, כמו לקחת את הים התיכון ולהצמיד אותו ליבשת אירופה.

מנה טובה היא תמיד לא רק שילוב של טעמים אלא גם של מרקמים, ואין כמו שערות קדאיף פריכות להחמיא לדג חלק ורך, ונגיסת שקדים.

מחלקת הים פינתה את מקומה למחלקת הבשר, עם שלושת נציגיה – אסאדו עגל בברביקיו תפוזים וג'ינג'ר שהוגש עם קולסלואו, ואנטריקוט וסינטה שניצלו, הוגשו במידת מדיום וול, ולצידם רק שום צלוי ורטבים, כי באמת לא צריך יותר.

האסאדו עבר בישול ארוך והיה שומני כנדרש, ונתחי הבשר האחרים ניצלו ביד שיודעת מה היא עושה, ונמסו בפה.

הגיע העת למשהו מתוק. ב"מדיטה" לא חוששים מקינוחים פרווה, ומצאו פתרונות יצירתיים לכמה קינוחים מרהיבים וטעימים.הקינוח הראשון היה חלומו של כל מכור לשוקולד, עוגת שוקולד עם רוטב שוקולד, מרנג שוקולד, ובטח פספסתי עוד כמה מרכיבי שוקולד, ועל הכל קרם שוקולד, השני הייתה כיפת מרנג עם מילוי פסיפלורה חמצמץ, והשלישי היה גירסה נטולת חמאה של קראק פאי.

בלי להכנס לסיבה שהפאי הזה נקרא כך, כשטעמתי את שלושת הקינוחים, הוא זה שהפתיע אותי ביותר, על נימוחותו, העדינות המתוקה שלו והחן. כחובבת שוקולד מושבעת, אני יכולה להעיד שמבין שלושת הקינוחים, דווקא הקראק פאי היה הפייבוריט שלי בגדול.

מנות אלו הן חלק מחידוש התפריט במסעדה, לכיוון הביסטרו ומתאפיין בנתחי בשר מובחרים שמתיישנים במקום, מנות ירקות טריים ובימי חמישי גם תקליטן מהשעה תשע בערב.בשעות הערב יש גם תפריט אלכוהול של בירה, יינות ומשקאות נוספים במחירים נוחים.

"מדיטה" – מסעדת ברסרי בטאצ' ים תיכוני

בית הנציב, דרך חברון 101א' ירושלים

טלפון: 02-5664466

יום א'-ה' , 12:00-23:00  (במוצאי שבת המסעדה סגורה)

נגישות:  מלאה

עסקיות:   בשעות הצהרים הכוללת פלטת מזטים ופוקצ'ת הבית, ומנה ראשונה הכלולה במחיר המנה העיקרית.

אירועים: יש חדר פרטי לאירועים עד 110איש

כשרות: רבנות ירושלים.

 

מדיטה – מטבח תיכון חדש.

לא מזמן היינו במסעדת "החצר" של השף מוטי אוחנה, בוגר ה"קורדון בלו" , ועכשיו הוזמנו לטעום את האחות הקטנה שנולדה- "מדיטה".

מדיטה, אף היא ירושלמית גאה, יושבת ברחוב דרך חברון 101, כשרה כמו אחותה הגדולה, והקונספט שלה הוא "ביסטרו מודרני שהשתדך למטבח ים תיכוני קלאסי". הטאץ' המודרני מתבטא בעידכון מנות שכולנו מכירים (כמו נניח קציצות דג חריימה) למנות חדשות, שנותנות כיוונים ופרשנויות שונות ממה שאנו מכירים מהבית, ועם זאת שומרים על הקשר עם המקור.

כשנכנסנו, דבר ראשון ראינו את העיצוב המיוחד, שכולל אפילו טחב מיוחד שהובא מחו"ל לגידול על הקירות, במצע טבעי ומרענן. על העיצוב אחראי המעצב גלעד זעפרני, בעל שם בתחום העיצוב למסעדות, והוא גם פתח את המטבח לרווחה כך שאפשר לראות את המנות בהכנתן, כולל בטאבון הכי גדול ביקום כנראה, שממנו יוצאות חלק מהמנות.

אחרי שגומרים לאכול שם ארוחת ערב, המקום משנה את פניו והופך להיות בר תוסס לצעירים ולצעירים ברוחם, עם מבחר אלכוהולי רחב (ונדיב- אחרי שני קוקטיילים כבר לא זכרתי כל כך איך עומדים יציב…).

אז הגענו, אחת עשרה בנות ובן אחד שאשכרה הרגיש מלך…, והמלצרים החלו להעמיס לנו את השולחן.

קודם, אלכוהול ישמח לבב אנוש, וטעמנו שני קוקטילים (מחיר ממוצע לקוקטייל – כ45 שקלים).

הקוקטייל הראשון היה על בסיס קאווה, השני היה על "קמפשיון" – על בסיס פירות כמו פסיפלורה, וכמובן וודקה. מבין שניהם העדפתי יותר את השני כי הוא קירר אותי יותר.

כמו בכל מקום שמכבד את עצמו, הגיעה קודם כל פוקצ'ת הבית עם מטבלים  – אוצר של טעמים, מהמוכר כמו שמן זית וטפנד זיתים, דרך קרם לימון כבוש, ופסטו ועד הכוכב- קרם החצילים הידוע שאהבנו כבר ב"חצר", שטומן בחובו את סוד הסילאן…. הפוקצ'ה עצמה מעוטרת ברוזמרין ריחני, ותשמש בהמשך גם לניגוב הרוטב של מנות אחרות. (18 שקלים בתפריט). על המגש קיבלנו אחר כך גם צלוחית חמוצים מגוונים וגם חומוס כולל הגרגירים.

עוד לחם שהגיע אלינו היה לחם מחמצת, ככה בשביל הגיוון. (מעניין אם אפשר לקנות הביתה ולמרוח בבית חמאה עבה על זה…)

"ספייסי טונה" הגיע אלינו . בהתחלה חששתי מהמילה "ספייסי" אבל דווקא מנה זו, שמראש הוגדרה כחרפרפה , לא היתה לי כזו, (ואני אחת שלא אוכלת חריף). מרקם כייפי על הלשון של כל חלקי המנה. (44 שקלים ). המנה כללה וינגרט וואסבי, סלט מלפפונים, גלדי בצל מוחמצים וקוויאר סודה.

עוד ממנות הדגים בתפריט המנות הראשונות – הפיבוריטית שלי – קרפצ'ו דניס – עם ארטישוק, שימג'י מוחמץ, עגבניה והשיחוק- אגוזי מקדמיה . (48 שקלים בתפריט). מותק של מנה, דג עדין, אגוזים שנותנים גם קראנץ' וגם זווית חדשה, ורעננות כללית.

נציג הסלטים בשולחן שלנו היה "סלט עלים " – שקדים קלויים, פילה לימון, בצל סגול ועוד כמה גודיז, (28 שקלים בתפריט – שווה ביותר). אהבתי למצוא שם גם הפתעות של גרגירי רימון באמצע שהעניקו אקסטרה מתיקות עוקצנית.

"קציצות דגים בחריימה" – מנה נחמדה, עם המון רפרנסים לבייתיות. קצת חריף. אני פחות אוהבת "אוכל עדתי פרופר"  – העדפתי מנות אחרות. (48 שקלים).

מנה שונה בתכלית מבחינת המודרניות הגיעה מיד לאחר מכן  – פילה דניס על קראסט טחינה, אגוזי מקדמיה (בהופעה שניה הערב ומוצלחת לא פחות) על מצע קינואה, חמוציות ואגוזים. (78 שקלים בתפריט). מבין שתי המנות הללו – הדניס וכאמור הקציצות, הדניס ניצח אצלי בגדול, בעיקר שוב בגלל החידוש והעדינות שבטעמים, קינואה מאד החמיאה לדג (וגם תרומתם של גרגירי הרימון היתה לעניין).

הדג הבא שהגיע עם הקדשה מיוחדת ל"צופי הסרטים של "אבא גנוב" – לא ראיתי את הסרט אז לא הבנתי כל כך את הרפרנס..אבל אלה פשוט ברבוניות מטוגנות עם פלח לימון ורוטב בצד, שחשבתי לתומי שהוא גם בכיוון החמוץ, וטבלתי בו בנדיבות, רק כדי לגלות אחר כך , כשאיבדתי תחושה בשפתיים, שמדובר בפלפלי שיפקה טחונים. מזל שקוקטייל ממקודם היה עדיין אצלי. מבחינתי מנה שהולכת מצוין עם אלכוהול, בעיקר בשעות הערב כנשנוש. (המנה לא רשומה בתפריט, אין לי מחיר).

הדגים הלכו, הבשרים הגיעו.

אני מאד אוהבת חלקי פנים, והייתי מרוצה כשהגיעה לשולחן צלחת של "מחבת חלקי פנים" שכללה בין השאר לבבות, טחול, עמוד שדרה ועוד כל מני נתחים כייפיים כאלה, עם פלפל חריף, לימון כבוש, עגבניות שרי וציר בקר. (56 שקלים). אני תפסתי לי בעיקר את הלבבות, מתה על המרקם שלהם. מנה דומיננטית, הייתי מצרפת אותה לסלט שקיבלנו מקודם, לריענון הטעמים.

גם ה"טרטר בקר" (48 שקלים) שהגיע כברוסקטה שעליה בצל, קורנישון, רוקט, איולי וכמובן הבקר עצמו, מצטרף לי יותר לתפריט האלכוהולי לשעות המאוחרות יותר. פינגר פוד קלאסי.

נקניקיות מרגז הגיעו בצירוף תפוחי אדמה אפויים, בטטה ובצלצלי שאלוט – מפאת החריפות לא יכלתי לטעום מעבר לחתיכה ממש קטנה בשביל ההתרשמות. לחובבי הז'אנר, רצוי עם בירה קרה ליד. (48 שקלים).

עכשיו – אם הייתי עושה דירוג של מנות הבשר- ליד כל מנה שתוזכר מעכשיו, יהיה הדירוג שלי – שלושת הגדולים.

והמקום השלישי שמור ל " סיגר שקדי עגל" – שלא שהוא לא היה זוכה בעצמו, אבל היו פשוט שניים שהיו עוד יותר מצויינים ממנו. בכל מקרה, לפי ההסבר שקיבלנו מהשף, מדובר בשקדי עגל  שחברו לשמון כבש ולחלקים הכי טובים – ה"ליה", פלוס כמובן פלפל חריף (אבל הוא לא היה מורגש לשמחתי) וצוותו כולם ביחד לתוך סיגר כייפי, קרנצ'י, פריך מבחוץ ועם תוכן רך ובשרי מבפנים. עונג. המנה הוגשה עם סלט עגבניות וטחינה. (54 שקל).

"סלט סביח" – שוב קריצה למטבח העדתי הביתי – סלט סביח כולל הביצה והחציל לצד טחינה, לימון כבוש, עגבניה, אריסה חריפה ועמבה. האם זה יהיה חטא לנגב את הרוטב עם הפוקצ'ה האיטלקית? (32 שקלים).

"אקלר פטה כבד עוף ואווז" – מנה מיוחדת שקיבלה את המקום השני בדירוג שלי, ובעיקר עוררה אנחות עונג מכל סובבי השולחן – סוג של לחמניה עם מילוי ריבתי מתוק עשוי מעגבניות ופטה של כבד אווז וכבד עוף. אם הסיגר היה עונג, האקלר היה דאבל עונג (וכן , נגיע גם לטריפל). מנה ענוגה, ריבה וכבד הולכים מצוין, בעיקר במרקם עדין ורך אבל שעדיין מחזיק את עצמו. איך אומרים בפייסבוקית "נום נום נום". (48 שקלים).

"קדירת בקר על ניוקי תירס" – (76 שקלים). בתחילה חששתי כי הבקר בושל ביין אדום וכל המנה שידרה "חורף" – מה שאומר מנה כבדה וטעמים עזים. בפועל, המנה, שהוגשה עם ירקות שורש, היתה מאד עדינה ולא כבדה, בעיקר כי בשר הלחי שמר על טעמו ולא כוסה על ידי טעמים אחרים. השוס היה ניוקי התירס, שבושל לפי דברי השף בשיטה מולקולרית, ששמרה על טעם התירס רק בצורה של ניוקי. אם זו היתה מסעדה חלבית, הייתי מייעצת להם למלא קערה של הניוקי הזה, בצירוף חמאה מומסת מלמעלה, או גבינה, ולסגור ענין. המנה נדיבה מאד, יכולה להספיק לשניים, בעיקר אם הם אכלו גם כל מני דברים מקודם.

"אנטריקוט" היה השם והמהות של המנה הבאה, (94 שקלים)  – למעשה המנה היקרה ביותר בתפריט (כדי להמחיש את המחירים המאד סבירים של המסעדה) – למי שרוצה בשר נטו, עם קצת מלח גס בצד וחרדל.

ואם קראתם עד עכשיו ראיתם שציינתי את המקום השלישי ואת המקום השני, ומה עם המקום הראשון? הקרם דה לה קרם של הבשרים?, אז הנה הוא מגיע- טדאאאם!!!

מנה שאני מכירה כ"רוסיני" אבל כאן הוגדרה פשוט כ"פילה בקר עם כבד אווז". האווז היה מעודן והונח בנדיבות על נתח פילה עשוי כך שיהיה רך כמו חמאה ונימוח. לאכול ולבכות (בעיקר על זה שאין לנו כבר יותר מדי מקום אחרי כל שאר המנות) . היו כאלה בשולחן שהציעו להפוך את המנה הזו לקינוח, כדי לזכור את הטעם כמה שיותר.  המנה הגיעה על מצע של גרטאן תפוחי אדמה. (140 שקלים ושווה כל גרוש).

השולחן נוקה, והגיע תור הקינוחים.

המסעדה כאמור כשרה בשרית, ולכן הקינוחים כמובן פרווה. לפניהם הוצעה לנו שתיה חמה שכללה בעיקר תה או אספרסו , ואז קיבלנו שלוש מנות קינוחים –

"מוס שוקולד" – עם פניני שוקולד וקראנץ' נוגט ( 34 שקלים) – המנה השוקולדית ביותר, הבחירה של רוב יושבי השולחן.

"סורבה" שהוא למעשה בסבוסה- עוגת סולת עם סירופ נענע, קולי פטל, פירות העונה וכדורי סורבה בטעמים שונים  (32 שקלים), משהו למי שלא רוצה מנה ממש מתוקה אלא יותר מרעננת.

והבחירה שלי – "טארט טופי" – עם קרם טופי שנזל החוצה מתחת לשכבה מתוקה של גנאש שוקולד ובוטנים מלוחים. (34 שקלים).

למרות שאכלנו הרבה, (בלשון המעטה), לא הרגשנו נורא כבדים, בעיקר בגלל שהרבה מהמנות הן קלילות או גירסה קלילה של מנה כבדה.

מהצוות שמענו שיש גם דיל משתלם של ארוחת טעימות, במחיר 180 שקלים לאדם, מקבלים המון מנות נדיבות – שלוש מנות פתיחה של דגים, שלוש מנות פתיחה של בשר, תבשיל אחד כמו אסאדו או קדירה, מנות עיקריות ושפע קינוחים.

המקום יכול להכיל עד 180 סועדים.

עוד פרטים על "מדיטה" – http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=16901

כשר.