ירושלים תמיד היתה אוצר תיירותי, עם אטקרציות וענין לכל אחד ואחד, בכל גיל ובכל רצון. יש עתיקות, יש מבנים מודרנים, יש תחומים לכל דת ותרבות, יש מבני שלטון, יש נוף, יש טיילות, בקיצור, אפשר לשהות זמן רב בירושלים ולא להספיק לגלות את כל אוצרותיה.

כדי לטעום את המיטב מנקודת המבט הנוחה ביותר, יוצא לדרך ה"city tour" – קו אוטובוס של "אגד" שמספרו 99 ונקודת ההתחלה שלו מול התחנה המרכזית בירושלים, ברחוב יפו 227. ומה יש בו?

עלינו לאוטובוס ביום שישי בבוקר, יום שמש חמים, והיות והאוטובוס הוא בן שתי קומות, יכלנו לבחור בין הקומה הראשונה הממוזגת, לבין הקומה השניה שכוללת חלונות רחבים שמאפשרים תצפית (וצילום) נוחים וגם גג שעושה צל כך שמוגנים מפני השמש הירושלמית.

הרכבנו את האוזניות שקיבלנו (8 שפות לבחירה : עברית, אנגלית, רוסית, ערבית, צרפתית, ספרדית, גרמנית או איטלקית.) ושמענו הסברים מוקלטים על כל מקום שבו נעבור (ובין לבין יש המון שירים שקשורים לירושלים, בעיקר המון יהורם גאון, ובצדק).

מה שנחמד באוטובוס הזה, שאין צורך לנהוג ולהתפתל בכבישים הצפופים של ירושלים, כשיש נהג שמומחה לעיר, יודע לתמרן בה ולהביא אותנו בנוחות לכל המקומות המעניינים. לקו יש שתי אפשרויות, אפשר לקנות כרטיס יומי שעובד במתכונת של "הופ און הופ אוף" – כלומר שמאפשר לרדת בכל תחנה ולהמשיך עם אוטובוס נוסף אחר כך, או לעשות מה שאנחנו עשינו  – סיור פנוראמי שעצר רק בטיילת לכמה דקות כדי שאפשר יהיה לצלם בנוחות את הנוף המרהיב.

לקו יש כ27 תחנות (צריך לבדוק למשל בימי שישי כשהעיר העתיקה חסומה בשעות מסוימות בעקבות תפילות יום שישי במסגדים) בנקודות הכי חשובות – רחובות חשובים כמו קינג ג'ורג, והנביאים, שער שכם, שער הפרחים, שער האריות, שער האשפתות, טיילת ארמון הנציב (בה כאמור יש כמה דקות לרדת מהאוטובוס), יד ושם, גן החיות התנ"כי, הגן הבוטני של האוניברסיטה, משכן הכנסת ועוד מוסדות ומקומות רבים ומעניניים שנוחים לצפיה בעיקר אם יושבים בקומה השניה לתצפית מעניינת.

הקריין המוקלט הוביל אותנו להביט לצדדים הנכונים כדי לראות את הכל.

הנסיעה יכולה להיות גם נסיעה סגורה למשל לבר מצווה שנחגגת בירושלים, לאירוע חברה או ליום הולדת, וישנן גם נסיעות מיוחדות מחוץ לירושלים.

הסיורים גם נוחים במיוחד לאנשים שקשה להם ללכת כמו מבוגרים או בעלי מוגבלויות, שיכולים להנות מהעיר (וגם לעצלניות כמוני למשל, שאוהבות להגיע ישירות ולא להתאמץ יותר מדי….).

עוד פרטים אפשר למצוא ב- http://www.city-tour.co.il/ntext.asp?psn=8374  כדי להנות מאוטובוס שראינו רבות באירופה וארצות הברית, ועכשיו אותה הנוחות גם אצלנו בבירה.

לדודה שלי נולדו שלושה ילדים. היה לה שולחן עם חמישה מקומות. זה הספיק. אחר כך הילדים גדלו ונישאו, הביאו הביתה את בני הזוג החדשים ולאט לאט החלו גם הילדים להצטרף, ומ3 ילדים נולדו 13 נכדים. כשהמשפחה הגיעה להתארח אצל הדודה, כבר התחילו להאריך את השולחן בכל מני אמצעים ביזארים כמו הוספת שולחנות ושרפרפים (ותמיד מישהו קיבל את השרפרף של הפסנתר). עכשיו חלק מהנכדים כבר גדולים, יש להם בני זוג וילדים משלהם, שבט ענק נוצר, וכבר אין מספיק תוספות לשולחנות בשביל כולם.

(למעלה- שולחן במצב סגור, למטה אותו שולחן פתוח).

אצלי בבית לעומת זאת, כמו אצל הרבה אחרים, לא היתה שעת אוכל מוגדרת, ובני הבית פשוט לקחו לעצמם אוכל והלכו כל אחד לדרכו – אחד לחדרו, להסתגר שם עם המחשב ולאכול תוך כדי, אחת לאכול על הברכיים , אחד לאכול על שולחן הקפה בסלון מול הטלוויזיה.

מחקרים מראים שכדי שהמשפחה תהיה מגובשת, רצוי לאכול לפחות ארוחה אחת ביחד, כזו שמדברים בה ולא שקועים בטלפונים החכמים או בטלוויזיה. אבל איך אפשר ליצור דבר כזה בלי פינת אוכל מושקעת?

שולחן נוח, רחב ומזמין, כסאות שמתאימים לכל המידות והגדלים, עיצוב שמאפשר לכל אחד להגיע לכל מנה ושיהיה לו מספיק מקום (ראיתם פעם ילדים נלחמים עם המרפקים?), והכל לפי הטעם האישי, ושגם יתאים לשאר הריהוט בבית כמובן.

לא לכולם יש מספיק מקום בבית לשולחן גדול, ומה עושים כשבאים בני המשפחה המורחבת או האורחים? שולחן אוכל שנפתח הוא הפתרון הנוח ביותר, אבל הוא צריך להתאים בדיוק לדרישות.

אני תמיד מעדיפה ריהוט שייוצר בדיוק בשבילי ולפי הדרישות שלי ושל האפשרויות העומדות בפניי (כמה מקום יש לי? כמה תקציב יש לי? לאיזה שימוש בדיוק אני צריכה את הרהיט? וכך הלאה.). שלא לדבר על זה שפריט שמיוצר בדיוק לפי הדרישות שלי, גם יהיה שונה מכל מה שיש אצל חבריי, ולא ייראה כמו פס יצור של יצרן שוודי שאולי אני אוהבת את כדורי הבשר שלו אבל לגבי ריהוט הייתי מעדיפה קצת ייחוד.

כמובן שחשובה לי גם נוחות הפתיחה, בעיקר עם מניקור מטופח…, משהו שלא צריך להפעיל כוח פיזי, שגם דודתי המבוגרת תוכל לפתוח בקלות כדי לארח את ילדיה, נכדיה וניניה, ובעיקר- שהגבולות יהיו אחידים כדי שקערה שתעמוד בדיוק בחלק המחובר, גם תעמוד ישר…

ומה עוד? כמובן שחומרי הגלם צריכים להיות טובים, כדי שלא שבוע אחרי הקניה העץ כבר יתנפח, יתגלו בו פגמים והלך הכסף והריהוט…ויש להתחשב גם בבני הבית הקטנים יותר, כשפינות חדות יכולות לסכן אותם למשל.

בתוכניות העיצוב רואים איך משפחה בת מזל מקבלת עיצוב מיוחד לפי הבית שלה וטעמה , וכיף לדעת שגם הציבור הרחב, בלי תוכנית טלוויזיה וצוות צילום, יכול לקבל בדיוק את מה שהוא צריך, ויותר מזה- את מה שהוא רוצה.

(ואיזה כיף לראות את הנכד מכין שיעורים על שולחן האוכל הרחב למשל….)

כולם יודעים שהכי כיף זה לשבת בחבורה, לאכול טוב, לשתות טוב, ולעשות מה שבראש. כולם יודעים שהכי כיף לעשות מה שבראש כשאנשים שאתה לא מכיר לא מסתכלים עליך בדיוק כשאתה עושה משהו כמו לשיר קריוקי בקול ששם בכיס הקטן את הנשר האמריקאי למשל…

אז – ברוכים הבאים לסלון של מוזס, הכי מקום להרגיש בבית. (במיוחד כשההורים לא נמצאים).

הוזמנתי לנסות את הסלון הייחודי הראשון בסניף מוזס רוטשילד תל אביב. נכון, יש חדרים פרטיים בסניפים אחרים, אבל זהו הסלון היחיד שנמצא בקומה נפרדת (עם מעלית זכוכית מגניבה), מלצר פרטי, אקוסטי לחלוטין כך ששירת הקריוקי לא תישמע בחוץ (ותאמינו לי, ניסינו, ואנו מבקשים את סליחתם של שלמה ארצי ופיל קולינס על מה שעשינו לשירים שלהם), מסך פלזמה שמתאים במיוחד לכל שידור ספורט אפשרי בעולם (אנחנו בתקופת המונדיאל כרגע כך שזה מושלם, אבל גם בלי כדורגל, יש המון אירועי ספורט ששווים צפיה קבוצתית מפנקת – מישהו יודע אם מי שנותר מהאחים וואן אריק עוד פעילים?), ריהוט מעוצב, אה, ויש גם אחלה נוף לשדרות הכי מגניבות בתל אביב – רוטשילד!.

בכל אופן, הגענו, ודבר ראשון תדלקנו בקוקטיילים מגניבים שנראים תמימים אבל מרימים את מצב הרוח לגבהים חדשים  (38 שקלים לכוס) – "מוזס מוחיטו" – בגרסת מגנום עם דובדבנים, נענע קצוצה וליים, "אורכיד קולינס" – פסיפלורה מנוערת עם ג'ין, תותים ולימון על תוספת סודה תוססת, והפיבוריט שלי "מרטיני פסיפלורה" – ככה פשוט, בלי קישוטים, אבל עם פסיפלורה מנוערת עם ג'ינגר, לימון וברנדי משמשים – אולי זה מה שגרם לי להתעלל אחר כך בשלמה ארצי? טוב סליחה שלמה, אבל זה היה ממש משקה טעים.

הנשנושים הגיעו –

"נאגטס עוף בקרמל תפוזי דם פיקנטים" – (39 שקלים) – אני לא יודעת מה זה "קרמל תפוזי דם" אבל העוף היה עסיסי ומתקתק, כיסחנו שני מגשים . (אגב, המנות הראשונות שמופיעות בתמונות הוגשו במתכונת קבוצתית וזה הגודל שהוגש לנו, היינו כ12 איש).

"לחם וחמאה" – (17 שקלים בתפריט) – מנה שתמיד מפילה אותי, כי לחם אפוי במקום, חמאה רכה – השלמות שבפשטות.

"קלמרי פריך עם איולי שום ולימונים" – (45 שקלים) – גיוון מעניין לנשנוש שהולך מצוין עם אלכוהול, לא הייתי יודעת שזה קלמרי אם לא היו אומרים לי.

שני סלטים הגיעו לשולחן – היות ומדובר במקום של בשרים, סלטים תמיד ייתפסו בעיני פשוט כתוספת מרעננת בין ביס בשרי אחד למשנהו –

"סלט בריאות" – כרוב אדום, נבטי חמניה, מלפפונים, קולורבי , ג'ינג'ר ואגוזים  בווינגרט עגבניות (42 שקלים) ו – "סלט ירקות" – עגבניות שרי, צנוניות, פלפלים, מלפפונים, בצל סגול, עשבי תיבול וקרוטונים מתובלים בויניגרט לימונים כבושים (44 שקלים).

אגב הערה – יש מנות רבות שהן נטולות גלוטן והדבר מצוין בבירור בתפריט.

כאן התבקשנו לבחור מה המנה העיקרית החביבה עלינו. יש תפריט המבורגרים רגיל ויש תפריט מתחלף של "מנות מהעולם" שמתוכן כל שבוע יש שני סוגים. אני בחרתי את גירסת ה"מיני מי" שכוללת שלושה המבורגרים קטנים עם בשר במשקל 100 גרם, כך שאפשר להתנסות בכמה סוגים. נשאלתי לגבי תוספות (בחרתי גבינה על המבורגר הבקר), נשאלתי לגבי מידת העשיה, והמנות החלו להגיע, בלווית תוספות כמו טוגני מוזס, שבבי בצל מטוגן, סלט ירוק, פירה חלבי (!), ווג'יז (פלחי תפוחי אדמה מתובלים). (התוספות ב15 שקלים). היתה גם מנת אורז מתובל שלא מופיעה בתפריט אז אין לי מחיר.

קיבלתי את השלישיה שלי – מיני ארט בורגר (שהיה גם האהוב עלי), מיני בקר קלאסי ומיני חובק עולם שבמקרה של השבוע שהגענו היה "סמוקי אלבמה" – בקר ברוטב ברביקיו, עם סלט קולסלואו אמריקאי ומיונז. במקור אמור להיות מיונז חריף אבל ביקשתי ללא חריפות.

עוד מנה מעניינת שראיתי אצל חבריי אבל לא טעמתי היה "פילי צ'יז סטייק " שכלל פרוסות אנטריקוט על הפלאנצ'ה, פלפל ירוק, בצל חרוך, גבינה אמריקאית, פיקל חלפיניו ומיונז פילדלפיה ובהחלט מעניין אותי לנסות אותו בפעם הבאה שאזדמן למקום כי הוא נראה מזמין ביותר.

כאן הגיעה שעת החלק האומנותי, בחרנו שירים מתפריט השירים, הדלקנו את המקרופונים, וצרחנו את הנשמה במיטב השירים העבריים והלועזיים. (קריוקי בתוספת של 30 שקלים לאדם).

שקענו בשירה אדירה שהופסקה רק כשמצעד של אשכרה כל מנות הקינוחים הקיימות זרמו לנו לשולחן –

"טראפלס קייק" – עוגת שוקולד טהור עם גלידת ווניל (מקום שני במועדפים שלי) – לשוקוהוליקים כבדים. (32 שקלים).

"ניו יורק צ'יז קייק" – קלאסיקה אמריקאית עם רוטב תותים ודובדבנים (33 שקלים).

"קרם ברולה של מוזס" – סמי פרדו עם סלסת אננס (35 שקלים – המנה המנצחת שלי, שילוב טעמים מעניין, מתקתק, קרנצ'י, חמצמץ למעלה).

"גביע טרייפל" – (34 שקלים) – מנה יפיפיה, רומנטית במיוחד, עם קרם פטיסיאר, שברי מרנג, סורבה ועל הכל ערימת קצפת עם רוטב פרי למעלה בשביל הצבע והאיזון.

"סורבה"  –  כדורי פירות מרעננים למי שלא רוצה לאכול חלבי (למרות שהמקום עצמו אינו כשר ) – 28 שקלים.

"סנדוויץ בראוניז חם" – 36 שקלים למנה בהחלט קבוצתית שחיתותית של שכבות בראוניז עבות עם בננות, רוטב טופי, גלידת ווניל, שברי אגוזים מסוכרים והמון קצפת.

מבחינת המחירים, ציינתי ליד כל מנה מחיר, אבל בחדר ה"מוזס סלון" יש חבילות קבועות של מחירים "פיקס" עם תפריטים שונים לפי רצון הקבוצה המתארחת (עד 14 איש, מינימום 8). תפריט לדוגמא- ב150 שקלים לאדם למשל מקבלים מנות אפשרויות של מנות ראשונות כמו סלט בריאות, סלט מוזס קלאסי, קלמרי פריך, נאגטס עוף ולחם וחמאה, בעיקריות אפשר לבחור בין מיסו סלמון, מינימי (3 ההמבורגרים הקטנים), צ'יקן פאיטס, סלט קיסר, או שיפודי פרגית (ויש גם אפשרות למנות צמחוניות או טבעוניות), תוספות של צ'יפס, אורז, פירה, וודג'יז וסלט ירוק ולקינוח עוגה שלמה לבחירה.(וכן שתיה קלה לכל סועד). כמובן שיש גם מנות שמיוחדות לסלון .

בזמן המונדיאל יש גם מנות מיוחדות ותפריטים מיוחדים. (ושימו לב לדילים על האלכוהול!).

יצאנו שבעים (וצרודים).

עוד מידע על הסלון של מוזס, התפריטים, המבצעים והמנות המיוחדות ב- https://app.mosesrest.co.il/

כמו בכל שנה ,בתערוכת "קולינריה " שהתקיימה במלון דן פנורמה בתל אביב, הוצגו חידושים שונים ומוצרים חדשים שחודרים בימים אלה לשוק הישראלי.

מבין המבחר העצום של המוצרים שהוצגו, בחרתי להתמקד בכמה מהם שלכדו את תשומת ליבי, אם בגלל הטעם המיוחד, או בגלל החדשנות.

–        ניגא שף הציגו ציוד מטבח למסעדות ומטבחים מוסדיים, עם דגש על נוחות וחיסכון בזמן ובכוח אדם, תנורים ומסחטות שמקצרות בהרבה את התהליכים למשל על ידי אפיית כמה מנות שונות באותו זמן כשכל אחת מקבלת את הטמפרטורה והתנאים הנדרשים לה, או מסחטה שלא שוברת את התפוזים אלא מרוקנת אותם בעדינות, כך שהחלקים המרים מהקליפה לא חודרים למיץ, והתוצאה היא מיץ מתוק יותר ואיכותי.

(פרטים נרחבים ב – http://www.nyga-chef.co.il/)

–        עוד למטבח המוסדי – בצקים של פיצה מוכנים לאפייה, רק לשים עליהם רטבים ותוספות, לאפות והופ – יש פיצה טרייה ועסיסית.pizza solutions – כדורי בצק של "אסם נסטלה פרופשיונל"  בגדלים שונים שמאפשרים בחירה בין סוגי עובי, קוטר ומרקם שונים. מעבר לפיצה הכדורים מצויינים גם ללחמניות שום למשל או מאפים ממולאים כמו קלצונה. הבצק חוסך לאופה זמן של התפחות, רידודים ועוד, והוא נאפה בזמן קצר. המרקם המיוחד מושג באמצעות תהליכי תסיסה מוקדמת ממושכת ואפייה חלקית . המוצר מגיע קפוא. עוד פיתוח שהושק בתערוכה הם רטבי העגבניות BUITONI בשלושה טעמים שונים, להשלמת המוצר.

עוד פרטים ב – www.osemnp.co.il

–        אלפרו – יצרנית משקאות על בסיס סויה, אורז, ואגוזים משיקה את "משקה שקדים" – גם הוא כמובן צמחי ויש לו אפשרויות רבות. טעמתי שניים – את השקדים ואת האורז כמשקה נטו, וגם שייק פירות על בסיס משקה השקדים. אני חייבת לומר- בעיקר לגבי השייק- אם לא הייתי יודעת שאין בזה חלב אלא משהו צמחי, לא הייתי מבדילה. השייק היה עשיר ומרענן בדיוק כמו בגרסה חלבית שלו. מבחינת המשקאות נטו- למשקה השקדים יש טעם עדין של שקדים, למשקה האורז אין טעם נלווה כלל, ולכן תלוי במה שאנו רוצים להכין – במידה ונדרשת ניטרליות כמו בקפה למשל, עדיף ללכת על האורז, ואם רוצים טעם שקדים או אגוזים עדין, אפשר ללכת על האופציות האגוזיות.

משקה השקדים הוא דל קלוריות (24 קלוריות למאה מ"ל), הוא קל לעיכול מכיוון שאין בו לקטוז (מה שמצוין לרגישים), הוא ללא כולסטרול ויש בו כמות נכבדה של סידן.

מה שעוד נחמד- לשומרי כשרות, משקאות של "אלפרו" (וגם הקינוחים שלהם אגב) מתאימים מאד לקינוחים או לקפה שאחרי ארוחה בשרית.

לעוד מידע ומתכונים והמון טיפים – http://www.alpro.com/il

–        את הגבינות של משק יעקבס באמת שאין צורך להציג- שמן הולך לפניהן מאז שהמשק החל לייצר אותן ב1936. בתערוכת "קולינריה" הוצגה הגבינה החדשה- "עיזים ביין" – גבינה קשה עטופה במרקם יין אדום המקנה לגבינה טעם וארומה של יין. הגבינה יפיפיה, עסיסית, היין מתבל אותה ב"ענן" של ארומה בלי להשתלט עליה והשניים – הגבינה והיין יוצאים תרכובת מיוחדת ומעניינת. הגבינה מצטרפת לעשרות סוגי הגבינות האחרים – גבינות קשות של חלב בקר , עיזים וצאן, גבינות עובש לבן, גבינות חצי קשות, גבינות רכות (כמו גם לאבנה וקרם פרש), ויוגורטים.

עוד פרטים על משק יעקבס  – http://www.jacobsdairy.co.il/Site/he/pages/homePage.asp

–        מאפיית אנג'ל שהפציצה עם סוגי לחמים, לחמניות, פוקצ'ות, מתוקים ועוד, וחידשה עם "לחם רוסי" – לחם מחמצת ושיפון נטול גלוטן, שהולך מצוין עם חמאה טובה וכוס יין ליד…

–        ואחרון אחרון חביב- ברוח המונדיאל, שמחתי להיתקל בדוכן של ACAI – אותו פרי ברזילאי שממכר כל קריוקה (וכל יליד מדינה אחרת ביבשת הזו). האסאי של נטורזה מגיע קפוא, ותוך כמה דקות של הפשרה, הופך למרקם המשחתי המוכר שיכול להאכל בזכות עצמו או בתוספת האהובה על הברזילאים  – גרנולה ובננות. האסאי נחשב למזון על – והוא מכיל כמויות גדולות של אנטיאוקסידנטים, ברזל , סידן ועוד המון דברים טובים, ולכן חביב במיוחד על אנשים ששומרים על כושר ועל גיזרה ובריאות.  המוצר נמכר גם ליחידים וגם למטבחים מוסדיים.

עוד פרטים ב – https://www.facebook.com/benacai

כמובן שהיו עוד המון דברים מעניינים בתערוכה, שאני מקווה שניתקל בהם ברשתות השיווק בקרוב!

כן, באר שבע הצטרפה למפת רשת המסעדות "אגאדיר" ועכשיו גם תושבי המקום , סטודנטים של אוניברסיטת בן גוריון הצמודה, אורחים ועוברי אורח, יכולים להנות ממבחר המנות הענק והמבצעים הרבים של הרשת.

הגענו ל"אגאדיר" סניף באר שבע ממש חמש דקות, או ליתר דיוק, שלושה שבועות אחרי שנפתח והתקבלנו בחמימות רבה. בכלל, כל הצוות נתן הרגשה מאד משפחתית וידידותית וזה התבטא לא רק בשירות עם המנות אלא גם במגעים הקטנים, כשכל מלצרית שעברה בדקה אם צריך להחליף לנו מפיות, לסלק צלחות משומשות, לנקות את השולחן, להביא מגבונים וקיסמים וכך הלאה.

היינו אחת קרניבורית ואחד צמחוני, ושמחנו לגלות שלמרות שמדובר ברשת שמפורסמת בבשרים שלה, יש מבחר גדול גם לצמחונים (כולל מנה שממש הפתיעה אותי, ועל כך בהמשך).

כמו תמיד, כשאני מוזמנת לטעום, אני מעדיפה להשאיר את הבחירה לצוות המקום בבחינת "תפתיעו אותי" (שיטה שכדאי לאמץ, כי ככה נחשפים למנות שאולי לא היינו מזמינים מהתחלה).

בראשונות קיבלנו  –

כרובית מטוגנת ברוטב עגבניות ופטה (21 שקלים בתפריט)  – מנה נחמדה, לא היה מזיק לה קצת יותר רוטב.

ספרינג רול ויאטנמי – ירקות עם טריאקי (21 שקלים)  -מנה קלילה, רק להזהר מהרוטב- הוא חריף!

קרפצ'יו שייטל טרי עם פרמז'ן ובזיליקום (39 שקלים) – מנה נדיבה ומתובלת בכיף, מגיעה עם טוסטונים.

סלט עדשים שחורות וחמוציות – 14 שקלים בלבד, המנה שהפתיעה אותי בגדול. הסלט היה מונח על קרפצ'ו סלק, אבל השוס מבחינתי היה העדשים שהיו לא רכות מדי ולא קשות מדי, כיף לגלגל על הלשון, שילוב טעמים רענן, מנה שהייתי מפספסת וחבל. לא רק לצמחונים.

לחם הבית – לחם לוהט, רך בפנים, פריך בחוץ, מגיע עם רטבים שונים כמו עגבניות בשמן, חמאה וגם זיתים – מה אגיד לכם? למרות שידעתי שיש הרבה לחם בהמשך בגלל ההמבורגרים, לא היה מצב שהייתי מניחה ללחם הזה עד שלא חוסל עד תום. בתפריט מוגדר כ"לחם מרוקאי" ב16 שקלים. שווה לקחת טייק אווי (אם יצליח להגיע הביתה ולא יחוסל בדרך).

חציל  קלוי קצוץ בטחינה (29 שקלים) – מנה קלאסית לחובבים, הולכת מצויין עם הלחם.

ועכשיו לעיקריות –

המנות העיקריות די מודולאריות – איזה סוג בשר , מידת עשיה, גודל, תוספות שונות ויש כמובן גם המבורגר צמחוני עשוי פטריות.

אנחנו בחרנו  – הוא- בהמבורגר הצמחוני בתוספת שעועית מבושלת וגוואקמולי, ואני בהמלצת המקום – אנגוס מבשר אנטריקוט 250 גרם (ההמבורגר עצמו עלה 58 שקלים, בתוספת גבינת אמנטל בתשעה שקלים, וסלט ירקות בצד ב14 שקלים, כאמור אפשר להרכיב מה שרוצים).

בן הזוג שכאמור בחר את המנה הצמחונית טען ש"זה ממש כמו בשר". אני טעמתי, ובכן – לא, בשר זה לא , אבל טעים זה בהחלט כן. הערה נוספת שלי היתה שבסלט הירקות היה המון רוטב, חבל שלא חשבתי על לבקש רוטב בצד כדי שאוכל לשלוט על הכמות.

עכשיו –  הגימיק, כמו שאפשר לראות בתמונה האחרונה- הצורה של הלחמניה עוצבה בצורת כדורגל לכבוד המונדיאל. שנית, בגלל שהמנה מורכבת לפי הרצון, היא גם יוצאת מושלמת מבחינת הסועד, וגם ענקית ומשביעה.

אפרופו כדורגל – בתקופת המונדיאל יש מבצעים רבים, הקרנות על מסכים איכותיים, הנחות ומתנות, שווה לבדוק.

בקינוחים – בהמלצת הצוות בחרנו בקינוחים המיוחדים של המקום-

ממתק אגדיר- מגיע בעטיפה ומזכיר "טעמי" בצורה- שכבות של עוגיות חמאה, מוס שוקולד, קראנץ' נוגט וברולה ווניל מצופה בשוקולד חלב (31 שקלים ושחיתותי כמו שזה נשמע- למכורי המתוק והשוקולד)

פבלובה – מרנג אפוי עם גלידת וניל, קצפת ורוטב פירות יער (33 שקלים) – עוד מנה שהייתי מפספסת ולהפתעתי אהבתי אותה אפילו יותר מאשר את השוקולד, בעיקר כי היא מערבת מתוק של מרנג עם חמצמצות של פירות יער ואחרי כל הבשר, זו מנה שמאד מרעננת.

כשנשענתי אחורה (ושמחתי שיש לי חצאית עם גומי) ראיתי גם את העיצוב שכולל תאורה, מראות, כאמור מסכים באיכות גבוהה לשידור אירועים מיוחדים, עמדת תקליטן ומרפסת חיצונית. בשעות הצהרים יש תפריט עסקיות משתלם מאד וגם תפריט לילה (מה שהצעירים מתים עליו!) וגם מבצעים מיוחדים על אלכוהול.

אגאדיר באר שבע – בשדרות בן גוריון, בצמוד למרכז הספורט של אוניברסיטת בן גוריון, כולל חניון חינמי ברחבת הרכבת הצמודה.

לאתר "אגאדיר" ולפרטים נוספים –

http://www.agadir.co.il/

חוף הקשתות, שעת צהרים מוקדמת, אני פוסעת ל"פטרה" , בר מסעדה שמבטיח לי שמכאן לא אצא רעבה.

ו"לא רעבה" זה אנדרסטייטמנט.

הוזמנתי לדגום את התפריט, אבל התפריט ענק ומקיף כל כך, שאין סיכוי לנסות אפילו חלק קטן. יותר מכך, האירוח הגאורגי הוא מכל הלב, עד כדי כך שלמרות שביקשתי מנות מוקטנות כדי לטעום כמה שיותר, המנות עדיין, גם אחרי הקטנה, היו פשוט ענקיות. בכלליות ניתן לומר שכל מנה שיש בתפריט, תשביע שני אנשים. באחריות.

התפריט עצמו במתכונת אלבומית מרהיבה ,מציג במפורט את המנות על רקע נופי גאורגיה. היינו שניים – אחת שאוכלת הכל ואחד צמחוני, ושנינו זכינו למגוון ענק של מנות.

בהתחלה, כדי להרוות את הצמא הגיע לשולחן בקבוק משקה גאורגי מוגז בטעם אגס, מרווה ומתוק, ביחד עם כוס יין הבית   – חבנצ'קרה חצי מתוק ועדין מאד ,שגם הוא כמובן מגאורגיה.

יש לציין שלמרות האוריינטציה הגאורגית, יש בתפריט גם מנות רבות שאינן דווקא מגאורגיה כמו בשרים, דגים, פסטות, פיצות ומתוקים, וכמובן בר משקאות עשיר.

"סלט גאורגי" הגיע לשולחן – עגבניה, מלפפון, בצל ופטרוזיליה קצוצים גס ומצופים בשקדים מרוסקים (54 שקלים בתפריט), כפרי כמו שכפרי צריך להיות , ליוו את כל שאר המנות.

"חמוצים גרוזינים" – מלפפון, עגבניה וכרוב כבוש בסגנון גרוזיני (37 שקלים לפלטה ענקית), הולכים מצוין עם שתיה אלכוהולית. אני אהבתי את המלפפון הכבוש, בן הזוג העדיף את העגבניה שהיתה מתובלת יותר.

לחם הבית מלווה את רוב המנות – לחם עסיסי וקרנצ'י בעטיפתו, שווה במיוחד לנגב איתו את הרוטב של פירות הים כפי שיפורט בהמשך.

שני מרקים הגיעו אלינו לפי המלצת המקום- מרק פטריות (יש גם אופציה למרק בצל) שמוגש בתוך לחם אפוי (34 שקלים) ומרק דגים  על ציר ירקות (44 שקלים). שתי המנות היו עשירות, טעמתי את שתיהן, קשה לי להחליט. בתפריט כתוב שבמרק הדגים יש סלמון, אני מצאתי עוד הרבה סוגים שונים של דגים שהגדילו את טווח הטעמים.

עכשיו הגיעה המנה שמבחינתי היתה אחת הווינריות – אימרולי– בצק אפוי בתנור במילוי גבינות (53 שקלים) – מאפה מלא, אבל מלא גבינות לוהטות שנמתחות בחוטים עסיסיים כשבוצעים את המאפה. אוי, זה היה טוב. גם כאן המנה מספיקה לשניים רעבים במיוחד.

שתי מנות פירות ים הגיעו אלי – (ושוב מדגישה, המנות שבתמונות הן מנות דוגמית בלבד מתוך מנה גדולה בהרבה, מה זה "הרבה" – בהמון!).  – שרימפס ברוטב עגבניות (יש אפשרות לחריף) –( 81 שקלים למנה בגודל מלא) ושרימפס ברוטב שמנת עם שום , פטריות וחתיכות חזה אווז (99 שקלים). כל מנות פירות הים מגיעות כאמור עם לחם הבית ששווה לנקות בעזרתו את הרטבים, ומטבלים שונים. מבין השתיים בחרתי את זו עם השמנת (חולה על שמנת!). בשני המקרים פירות הים היו עשויים בדיוק.

עוד שתי מנות צמחוניות נחתו אצלנו – חינקאלי חלבי  – כיסוני בצק ממולאים בגבינות גרוזיניות מבושלים במים בלווית רוטב שמנת שום (52 שקלים) ו"חציל פטרה" – חציל בלאדי קלוי על הגריל עם טחינה וצנוברים קלויים (39 שקלים). אם הייתי צריכה לבחור בין שתי המנות האלה הייתי הולכת על החציל כי הטעמים שלו היו עזים יותר, לעומת החינקאלי העדין מאד.

במסגרת ה"בואו נראה כמה הבלוגרית מסוגלת לאכול" הגיעו עוד שתי מנות נוספות (אמרתי לכם שהנדיבות הגאורגית לא יודעת גבולות?) –

צ'בורקי חלבי – בצק גרוזיני פריך במילוי גבינות גרוזיניות וירק מטוגן (51 שקלים לשתי יחידות ענק), ובלינצס חלבי – בלינצס מטוגנים ממולאים בגבינות גרוזיניות (39 שקלים לשש יחידות). שתי המנות היו כייפיות לנשנוש, בעיקר לאור השמש המאירה וחוף הים שעליו נמצאת המסעדה (חוף הקשתות באשדוד).

הקינוח שקיבלנו לא היה גרוזיני אבל היה עונג של גלידת קוקוס מצופה בפקאן עם קצפת ורוטב קרמל, מנה שיכלה להתחלק בכיף בין ארבעה אנשים גרגרנים. (41 שקלים).

מה שנחמד במקום (חוץ מהאווירה, השירות, העיצוב והים הצמוד) הוא שבאמת אין צורך להוציא סכומי עתק כדי לאכול טוב, והסועד יוצא בהרגשה שקיבל תמורה מצויינת לכספו, גם מבחינת הטעם וגם מבחינת השובע.

בתפריט ישנן כל כך הרבה אפשרויות – בשריות, חלביות, חריפות, לא חריפות, קטנות, גדולות (בעצם ,אין "קטן", הכל גדול עד גדול מאד), כך שכל אחד יכול למצוא מה מתאים לו, לכיסו ולתאבונו.

באתר ניתן למצוא פרטים וגם מבצעים, עסקיות וספיישלים  –

http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=9247

(רחוב מפקורה 1 אשדוד, חוף הקשתות, חנייה חינם ובשפע).

חגיגת הכדורגל הגדולה בעולם החלה, וגם מי שלא חובב כדורגל ביומיום, נתקף ב"קדחת" ועוקב יותר או פחות, אחרי הקבוצות האהובות עליו (ונדמה לי שאם תבדקו היטב את הפוסט הזה תוכלו לגלות מי הקבוצה החביבה עלי…).

ואין צפיה בלי נשנוש, ומה נאכל? – קינואה? פירות חתוכים? הצחקתם אותי – בזמן כדורגל רוצים פיצוחים! (ליד הבירה כמובן). וכמה כבר אפשר גרעינים שחורים/לבנים/בוטנים?

בדיוק לכאן כיוונה חברת "מיסטר קורן" כשהביאה לנו את "מיקס מנאצ'יס" בשלושה טעמים שונים –

Mister Corn New York Mix – מאנצ'יז ברביקיו עם בוטנים, Mister Corn Orient Mix – מאנצ'יס הודי עם שקדים (שאגב נהנתי מאד גם לפזר מעל סלט ירוק עם רוטב וינגרט!) , ו  – Mister Corn latin mix – מאנצ'יס חמוץ פיקנטי עם בוטנים (שמי שמכין גם אגרולס וויטנמי עם דפי אורז, נשבע שזו תוספת מעולה לתערובת המילוי).

בתערובת המאנצ'יס יש תירס קלוי, חטיפים אפויים, שקדים ובוטנים מצופים ועוד.

המאנצ'יס מגיעים בשני גדלים – כדי שנוכל לשלוט על הכמות (ותלוי גם כמה אנשים צופים ביחד במשחק..) – באריזות גדולות וקטנות.

המוצרים כשרים חלביים לאוכלי חלב נוכרי ואפשר להשיגם ברשתות השיווק וחנויות ברחבי הארץ (וכמובן גם אחרי המונדיאל!).

ו…. למטה אפשר לראות את התלבושת שלי לתקופת המונדיאל – מישהו מזהה מי צריך לנצח?

לאחר מטח הגבינות ומוצרי החלב שהציפו אותי (תרתי משמע) לקראת חג השבועות, התעורר הצורך ללכת לכיוון ההפוך – בשר. הרבה בשר. (הי, כמה זמן יכולה ברזילאית לנשנש קממבר?).

לכן ההזמנה לBUCKAROO הגיעה בדיוק בזמן. "באקארו" הוא הקאובוי האמריקאי, ליתר דיוק, חלק של האוכף שקושר את הלאסו לתפיסת עגלים וכו', הגדרה מקצועית שמחביאה מאחוריה הגדרה הרבה יותר פשוטה של "המון בשר טעים".

אבל נתחיל מההתחלה. היו היה קאובוי ישראלי כחול לבן בשם צביקה עשת, שרכב (ועדיין רוכב) להנאתו על סוסו ובהפסקות עושה עם החברים ברביקיו מיוחד שמשלב שיטות דרום אמריקאיות ואמריקאיות. לאחר שהחברים נהנו מאד מהבשרים ושיטת העשייה שלהם, הוא החליט לחלוק את הכיף עם כל עם ישראל, והקים את "באקארו" ברעננה, שנפתחה ממש עכשיו באפריל האחרון.

הקונספט – הכנת הבשר בשילוב של שיטות – צליה, בישול בוואקום, על גחלים ובישול ארוך במעשנה בטמפרטורות נמוכות ששומרות על העסיסיות של הבשר. התוצאה- בשר רך ונמס בפה, עם ניחוח  של אש ועשן בלאדי, לקרניבורים אמיתיים. על המעשנה אחראי מומחה למעשנות – ניסן אלקיים שמפיק משתי המעשנות שבמקום את המירב (ואתם חייבים לראות את סיר תבשיל השעועית החרפרף שנמצא במעשנה מתחת לבשר ומקבל אליו את כל הנטיפים השומניים הטעימים שמגיעים ממנו).

איך זה עובד? יש תפריט רגיל ויש תפריט טעימות, שבו במחירים שנעים בין 145-180 שקל לאדם, יושבים סביב השולחן ומקבלים לפי הסדר בין שישה לשמונה סוגי נתחים שונים, בהגשה איטית שמאפשרת להנות מהאכילה והטעמים, ובנוסף כמובן תוספות רבות כמו ירקות אפויים על גחלים, סלטים שונים, חמוצים ורטבים , הכל תוצרת בית. (ולא לפספס את רוטב החרדל רוזמרין).(אגב, שיטת ההגשה הזו גם שומרת שכל הזמן הנתחים יהיו חמים ולא יתקררו).

אפשר גם לצרף יינות (שנמכרים במחירי חנות) ואז החגיגה בכלל גדולה.

המקום הוא ייחודי בשיטות הצליה היות וקשה למצוא מיקומים שמאפשרים שימוש בגחלים בגלל תקנות איכות הסביבה, וב"באקארו" השכילו למצוא מקום באזור תעשייה שלא מפריע לאיש, ועם המון מתקנים מסנני אוויר מיוחדים ששומרים לא לפגוע בסביבה.

יש לציין – המסעדה איננה כשרה היות והיא פתוחה בשבת והקינוחים שלה חלביים, אבל אין חזיר, אין פירות ים ואין שימוש במוצרי חלב בתוך המנות המוגשות (שהן ממילא נטו בשר).

בהתחלה, עוד לפני הכל, קיבלנו לנשנש סינטה כבושה (34 שקלים בתפריט, לא שייך לארוחת הטעימות). חמצמץ, בשרי, עדין, כמובן עם רוטב החרדל. כיף עם בירה (ואגב, בתקופת המונדיאל יהיו אירועים מיוחדים של בשר ואלכוהול במחירים מיוחדים כמו כוס יין הבית ב19 שקלים או שליש בירה גולדסטאר, והקרנת המשחקים כמובן).בנוסף גם מנות ספיישל כמו כריכים מיוחדים ונקניקיות מרגז לחוויית משחק מושלמת (ובזמן שורות אלו, לפני המשחקים, אני מהמרת על נצחון של ברזיל כמובן.)

אחר כך קישטו את השולחן הסלטים שיהוו מרענן חיך בין מנה למנה, (והם עובדים על "ריפיל" כך שיש תמיד) – קולסלואו, סלט ירקות טריים,חמוצי הבית ומגש של ירקות וכמובן תבשיל השעועית, שילוב בין הפיז'ואדה הברזילאית וחמין יהודי, עם סיומת חרפרפה. מוגש לוהט בסיר חמוד לאללה. מילה על הירקות – הם מוגשים כשהם "אל דנטה" ולא הופכים ל"מושי" כמו בדרך כלל.

מנת הפתיחה של הבשרים היתה פרגית שהושרתה במרינדה במשך 24 שעות ואז בילתה עוד שעה במעשנה. כמו כל הבשרים, היא היתה רכה, עסיסית ונמסה, ולמי שמזלזל בעוף כי יש בקר, צפויה הפתעה משמחת בתחום הזה.

סינטה מעושנת היתה הבשר השני שהוגש, ביחד עם תפוחי אדמה במדורה, וגם הסינטה כמו שאר הבשרים עברה תהליכים ארוכים שהעלו אותה בדרגה.

הבשרים הוגשו ביחד עם יין דרום אפריקאי בשם שאטו סאן מישל.

חזה מולארד היה המנה הבאה, מתוק כמו ממתק, ניגוד נחמד לטעמי הבשר שכבר טעמנו.

הבא בתור היה האהוב עלי ביותר מבין הבשרים – וסיו  – נתח קצבים– נתח שכל כולו צועק "אני בשר!!" – טעם בשרי חזק, טיפה גרגרי מלח גס ותעזבו אתכם מצ'ימיצ'ורי וכל זה, קחו אותו נטו.

הטאץ' הדרום אמריקאי הגיעה בצורת אסאדו – בישול ארוך ו18 שעות במעשנה, קלאסיקה דרום אמריקאית.

הבריסקט שהוגש אחריו הזכיר לי קומדיות אמריקאיות שבהם תמיד דמות היהודיה (נניח "נני") מזכירה את האירועים שבהם היתה והגישו "בריסקט" – חזה בקר רך ואדמדם מבפנים. בכלל, שווה להקשיב להמלצת המקום למידת העשייה, הם יודעים איך להוציא את המיטב מהבשר. הגיע עטוף ברוטב ברביקיו תוצרת בית, אחרי שנמרח בתערובת תבלינים ונצלה 30 שעות.

הבשר הבא היה המקום השני בדירוג שלי – צלעות טלה, טעמים חזקים, תיבול עז, לאכול בידיים ולהתלכלך (יש מגבונים ,זה בסדר, לא פוגע במניקור..).

המנה הסוגרת את הרשימה היתה פילה, כמה פשוט ככה אלגנטי –פלפל שחור, מלח. זהו.

השולחן פונה, הסועדים נשענו אחורנית, ואז הגיעו הקינוחים – שלושה מהם – מוס שוקולד 70% וחלבה, גבינת שוקולד תפוז וקרמבל בננות חמות. היינו ארבעה, ההצבעה נחלקה בין – שניים לטובת מוס שוקולד (בא עם בישקוטים), אחד לטובת שוקולד התפוז (הזכיר בונבוניירה של פעם – איזה נוסטלגיה!) ואחת לטובת הבננה. נחשו מה אני הצבעתי? רמז – ביקשתי וקיבלתי עוד אחד מהמוס שוקולד חלבה. (כל הקינוחים ב27 שקל, מספיקים לשני אנשים שרוצים סיומת מתוקה לארוחה).

ארוחה ב"באקארו" בערב, היא אירוע שתופס ערב שלם ולוקח שעות וטוב שכך. זה לא מקום לממהרים, זה מקום למתענגים. החנייה בערב אגב נוחה מאד, חופשית  ורבה, ממש בצמוד למסעדה.

עוד פרטים ב  – http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=16220

יום שישי בבוקר, אחרי ארבע שעות שינה (והרבה אלכוהול), מה יותר טבעי מלהתפנק בארוחת בוקר, כזו עשירה ופחמימתית כמו שצריך?

אז בשביל זה הרחקתי עד חדרה ,(מתחם MIXX) לסניף של "סיציליאנו" שהזמינו אותי לטעום את החידוש האחרון שלהם – ארוחות בוקר מיוחדות איטלקיות שבנתיים מוגשות רק בסניף שלהם, ובהמשך יתפשטו לכל הרשת (אבל למי יש סבלנות לחכות)?

ארוחות הבוקר כמובן מתווספות לתפריט ענק של פיצות בגדלים וסוגים שונים, פסטות, סלטים, מנות ראשונות, קלצונה, קינוחים, עסקיות ומנות ילדים.

אבל כאמור הסיבה להתכנסות שלנו היתה ארוחות הבוקר והסלטים שמהווים ארוחת בוקר בפני עצמם.

וזה מה שטעמנו –

מתפריט הסלטים – סלט קפרזה (לבבות חסה, עגבניות, בצל סגול קלוי, בזיליקום, בצל ירוק, כדורי מוצרלה, חומץ בלסמי ושמן זית  – 35 שקלים בתפריט, כל הסלטים מגיעים עם לחם סיציליאנו), סלט קיסר- (לבבות חסה, בצל סגול, קרוטוני הבית, גבינת פרמז'ן ורוטב קיסר סיציליאנו – 29 שקלים בתפריט, אפשר להוסיף אנשובי בעוד 5 שקלים), וסלט איכרים פנצנלה – עם המון ירקות, צלפים, עלי תיבול, קרוטוני הבית, גבינה בולגרית מלוחה ורוטב פנצנלה – 37 שקלים בתפריט.

ומה יש לי להגיד על הסלטים? קודם כל, כמו שאפשר לראות בתמונות – הכמות גדולה ומשביעה מאד. וזה שעוד מגיע גם לחם בכלל סוגר את העיסקה.  אם הייתי צריכה לבחור אחד מהסלטים, אני מתלבטת בין הקפרזה שמאד אהבתי את התיבול שלו (טאץ' מדוייק של הבלסמי) לבין סלט האיכרים שהוא פשוט מאד מאד עשיר ומגוון. בקיסר קיבלנו את הסלט ללא האנשובי, הייתי מעדיפה עם אבל אני מבינה שזה בגלל שלא כולם אוהבים (הפסד שלהם).

(בתמונה למטה- ראש עיריית חדרה מר צביקה גנדלמן – במרכז התמונה, שהגיע גם הוא לטעום).

מתפריט ארוחות הבוקר גם כן טעמנו שלושה סוגים –

"בוקר סיציליאנו" שהוא למעשה ארוחת בוקר שלמה על בצק איטלקי שנאפה בתנור אבן – ביצים לפי בחירה (אני ביקשתי עין), ריקוטה, גבינה בולגרית, לבאנה, וחצילים ופלפלים קלויים, לצד סלט ירקות. וזה מגיע עם שתיה חמה וקפה הפוך קטן. הכיף היה לתלוש את השוליים של המאפה ולטבול בביצים ובגבינות. וויתרתי על הנימוסים ועל הסכו"ם והבוקר באמת הפך לבוקר טוב.

עוד שתי ארוחות שדגמנו – "פיצה ברקפסט" – בצק הפיצה שנושא על גבו ביצי עין, עגבניות , זיתי קלמטה, צפתית קשה ובולגרית מעודנת. ו"בוקר עצבני – ארבייטה" – שקשוקה עם גבינה בלקנית וזיתי קלמטה בתוך בצק. גם במקרה של השקשוקה תולשים את הקצוות האפויים ומנגבים היטב את כל היאמי יאמי הזה מבפנים (יש מעט פיקנטיות שחשים רק כשמסיימים את הביס). (מחיר ארוחות הבוקר האלה 39 שקלים, יש גם אופציה לארוחה קטנה יותר של קלצונה, סלט אישי קטן ושתיה חמה ב29 שקלים).

(בתמונה למעלה- השף אור קרבלניק)

אם הייתי צריכה לבחור ארוחה אחת – נראה לי שהייתי הולכת על ה"בוקר סיציליאנו" כי ביצת עין נוזלית על בצק רך מצד אחד ופריך בשוליים, מסדר אותי יופי.

על התפריטים אחראי שף הרשת אור קרבלניק.

האתר של "סיציליאנו"  – http://www.siciliano.co.il/Default.aspx (עם המון מבצעים והפתעות).