ארכיון

אזני המן – לכוווווולללללםםםם.

מה הכוונה "לכולם"? (או ליתר דיוק "לכווווולללללםםםםם")? גם לאנשים שרגישים לגלוטן או לא מעוניינים לצרוך אותו. עד עכשיו זה היה סיפור למצוא איך להכין דברים טעימים בלי גלוטן, ועכשיו באים החברים ב"בר אל " ומביאים לנו קמח ללא גלוטן שמתאים לחולי צליאק, לרגישים לגלוטן וכאמור למי שמבקש להפחית בצריכת גלוטן.

הקמח מתאים להמון מתכונים (ובתחתית הפוסט תמצאו קישור לדף הפייסבוק בו יש הרבה הצעות למתכונים) בין השאר לסוגי לחם שונים וחלות, מאפים, עוגות , פשטידות וכך הלאה.

לכבוד פורים קיבלתי מ"בר אל" מתכון לאזני המן ללא גלוטן. אני מביאה כאן את המתכון לבצק, כי את המילוי העדפתי לשנות (במתכון שאני קיבלתי המילוי הוא נוטלה, אני מאמינה שאזני המן צריכות להיות עם פרג כדי להיות ממש אותנטיות. אמנם את מילוי הפרג לא הכנתי אלא קניתי כמילוי במחלקת מוצרי העוגות בסופר, אבל זה עדיין מבחינתי פורים ה"אמיתי".) כמובן שכל אחד יכול לשים איזה מילוי שהוא אוהב- אם זה שוקולד, חלווה, אגוזים וכך הלאה.

הבצק בכל מקרה הולך ככה –

להמשיך לקרוא

נפוליאון – איש קטן, טעם גדול.

גבינת שמנת זה דבר טעים. אחד הדברים הטעימים שבו הוא המרקם השומני, מה שקצת הופך לבעייתי כשמנסים לא לעלות במשקל. ככה זה , דברים טעימים הם משמינים. אז זהו – שעכשיו יש פתרונות שעוזרים לנו בענין הזה.

והפתרון של "תנובה" הוא לגבינה האהובה "נפוליאון" – בהפחתה של אחוזי שומן, עם גבינה חדשה עם פלפלים ופפריקה, שמכילה רק 16%  שומן, ועדיין יש לה את המרקם הכייפי הזה, גם על הכפית (כשזה נשאר עומד ומצויין לקישוטים למשל על קרקרים וכיבוד למסיבות) ומצד שני גם בפה, הנמס נמס לאט לאט הזה, שעוטף את הלשון בטעמים רעננים.

קיבלתי להתנסות את שני הסוגים – הראשון עם פלפלים ופפריקה, והשני בטעם טבעי, שניהם כאמור ב16 אחוזי שומן בלבד.

להמשיך לקרוא

שוקו "מו" – המתיקות הסודית.

ווידוי אישי – אם אני צריכה לבחור בין שוקו לקפה, תמיד אעדיף שוקו. אני מאלה שנשארו עם טעמי הילדות, וקפה זה אצלי בעיקר בשביל להתעורר (רצוי בצורת אייסקופי).

בילדות לשוקו תמיד היה טעם פלסטיקי קלות בגלל שהיינו שותים אותו עם השקית (ולחשוב על זה עכשיו, על השקית ששכבה בארגזים וכולם נגעו ואף אחד לא שטף לפני שהכניס לפה). אחר כך הגיעו כל סוגי השוקו באבקה, ומאוחר יותר גם בבקבוקים וקרטונים.

המתיקות שהתרגלנו אליה תמיד באה מסוכר, ועם השנים באה המודעות שסוכר זה לא ממש שיא הבריאות, בטח שלא לילדים שצריכים לגדול ולכן צריכים לצרוך אוכל בריא במיוחד.

במשך השנים ניסו יצרנים להמתיק את המשקאות שלהם בסוגי ממתיקים מלאכותיים במקום הסוכר, אבל בגלל שמדובר בחומרים מלאכותיים, לא בטוח שהם היו טובים יותר.

עכשיו הגיעו טרה, עם "מו" ופטנט חדש- שוקו ללא סוכר כלל וללא ממתיקים מלאכותיים. אז מניין המתיקות? עברתי על העטיפה האחורית של הקרטון שקיבלתי לסיקור- ומצאתי את הסוד- ממתיק טבעי מצמח הסטיביה, וכן תהליך פירוק של סוכר החלב, הוא הלקטוז, שגם מקטין את כמות הלקטוז, גם המוצר מתוק יותר, ועל הדרך יש גם סידן וויטמין D.

עכשיו, אין לי ילדים קטנים בבית, אבל בשמחה נידבתי את גופי ובני המשפחה הבוגרים האחרים כדי לטעום אם יש הבדל בטעם המוכר. הפתעה לא היתה כאן – לא היה שום הבדל בטעם, אף אחד לא יכל להגיד שזה טעם אחר מאשר מה שמכירים מהילדות ומהיומיום. (כן, גם שותי הקפה חומסים את מכונת השוקו בבתי מלון למשל…).

אגב, לשיא הפינוק, אני גם חיממתי את השוקו קצת במיקרוגל כדי לקבל שוקו חם ומפנק בימי החורף הקרים…

אני בטוחה שכל הורה שדואג לילדיו ישמח לתת להם "שוקו מו" במקום כל שוקו אחר, כי מבחינתם זה שוקו טעים ומתוק, ומבחינתו זו בריאות.

השוקו הוא חלק מפרוייקט "מה כן" שנועד ללמד אכילה בריאה, אבל בלי הגישה השלילית של "זה אסור וזה אסור וזה אסור". בתוך התחלה אפשר להכנס לדף הפייסבוק של משרד החינוך ולראות שם המלצות לארוחות בוקר בריאות שגם ילדים יאהבו, במגוון ענק – כמו יוגורט עם ירקות,  דגני בוקר ללא תוספת סוכר ועם חלב, דייסת קוואקר או סולת (המלצה אישית שלי – משביע לטווח ארוך ומצויין לימי חורף קרים), כריך אבוקדו או טחינה עם ירק ועוד.

שוקו "מו" של טרה הוא היחיד ללא תוספת סוכר וללא תוספת חומרים משמרים.

#שוקוטרה #מהכן #ללאתוספתסוכר

פתיתים פלוס עדשים- טעם פלוס בריאות.

כבר בתנ"ך הכירו את היתרונות של העדשים, ולפי הציטוט "וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו, לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּקָם וַיֵּלַךְ" (בראשית כ"ה) ניתן להבין שעדשים שווים אפילו את אבדן הבכורה.

היום אנחנו יודעים שעדשים הן קטניה שמכילה חלבון, מינרלים, סיבים תזונתיים ועוד המון חומרים טובים שרצוי מאד להכניס לגוף. הבעיה היא שזה לא תמיד הכי אטרקטיבי לילדים, שמעדיפים כל מני דברים אחרים, רצוי עם ערימה של קטשופ.

אז הדרך הנוחה ביותר לגרום להם לאכול משהו בריא בכללי, ועדשים במקרה הפרטי – היא להחביא אותו בתוך משהו שהם אוהבים, ולהפוך את הכל לחגיגת טעם.

זה מה שעשו ב"אוסם" כשיצרו סידרה של "פתיתים פלוס" – פתיתים, שהם מאכל אהוב מאד בקרב ילדים (וגם מבוגרים ) ביחד עם תוספות בריאות, (בורגול, שהוא מקור לסיבים תזונתיים, חיטה מלאה, תוספת ירקות וכאמור היתרונות הבריאותיים הרבים שבעדשים) שביחד יוצרים קומבינציה גם טעימה וגם בריאה.

העדשים חשובות במיוחד לילדים מאחר והחלבון שבהן מסייע לגדילה בריאה ותקינה.

בשקית ה"פתיתים פלוס עדשים" כתוב ש"בסגנון מג'דרה". הבעיה היא שבניגוד לאנשים אחרים בבית, אני לא אוהבת מג'דרה, בעיקר בגלל התיבול של כמון וכורכום שהוא לא מן האהובים עלי.

אז החלטתי לקחת את השקית לכיוון אחר- ולשלב את הפתיתים והעדשים בסלט טבולה, שזה משהו שאני מאד אוהבת, ושהוא שופע בריאות.

והנה מה שעשינו:

קצצנו שני בצלים בינוניים וטיגנו בשתי כפות שמן (כמות השמן שכתובה על השקית עצמה, לטיגון הפתיתים). כשהם הזהיבו הוספנו את השקית (אגב, שקית אחת הספיקה לשני אנשים למנות משביעות). המשכנו לפי ההוראות – "להוסיף מים רותחים, מלח, פלפל ותבלינים" (אנחנו הוספנו רק מלח ופלפל) ואחר כך "לכסות חלקית את הסיר, לבשל על אש קטנה במשך שש דקות ולבחוש מדי פעם" (חשוב מאד, אני בחשתי כל דקה וגם ככה זה התחיל להדבק לתחתית. חשוב לבחוש ולהזיז את כל מה שלמטה). "בגמר הבישול יש לכסות את הסיר ולהמתין חמש דקות לפני ההגשה". זה בדיוק מה שעשינו, וזה הספיק מבחינת הזמן כדי להכין את שאר המצרכים.

(למעלה- קוצצים בצל).

למעלה- מטגנים את הפתיתים עם הבצל שכבר הזהבנו קודם

ומה עוד עשינו?

קצצנו עגבניה לחתיכות קטנות ככל האפשר, קצצנו חמוציות , קצצנו קוביות זעירות של לימון (עשיתי רק חצי לימון והצטערתי שלא שמתי יותר). קצצנו הר של כוסברה, פטרוזיליה ונענע (וגם כאן, גם כשחשבנו ששמנו ממש המון, עדיין היה חסר, צריך יותר).

למעלה- עלים מכל הסוגים, למטה – ירקות

הפתיתים כבר היו מוכנים, הוצאנו אותם, ערבבנו עם הירקות הקצוצים, תיבלנו בשמן זית, מלח, לימון ופלפל אנגלי וערבבנו היטב. כששמנו על הצלחות שמנו כמה פרוסות פלפל חריף בשביל הטעם למי שאוהב.

אפשר לאכול חם או קר, אני מעדיפה חם.

למטה – המנה המוכנה-

על עטיפת הפתיתים יש המון מידע- מתכון (במקרה של הפתיתים עם העדשים היה מתכון למג'דרה), היתרונות הבריאותיים של עדשים, ההמלצות לצריכת עדשים, וקישור לאתר "בישולים" למתכונים נוספים.

השקיות הן בעלות תוקף ארוך (משהו כמו שנה וחצי) ככה שאפשר להצטייד ולהיות מוכנים כשהרעב תוקף. (רק לשים לב שאמנם על העטיפה כתוב "זמן בישול שש דקות" אבל זה לא כולל את הטיגון הקל שלפני כן, ואת חמש דקות ההמתנה שאחרי כן, שכשיש ילד רעב יכולות להיות ארוכות מאד…

 

ה"פתיתים עם עדשים" כמו גם פתיתים עם תוספות אחרות, התקבלו לסקירה.

משנכנס אדר מרבים במתוקים.

לקראת משלוחי המנות לחג הכי שמח והכי מתוק שתיכף מגיע אלינו- יצרנים רבים מביאים לנו מוצרים חדשים או מהדורות חדשות של מוצרים קלאסיים, כדי שיהיה לנו טעים , מעניין ובעיקר מאד מתוק בפה ובנשמה.

קיבלתי לטעימה כמה מהחידושים האחרונים –

הראשון, "אזני המן שוקו עם מילוי ממרח חלוה" של "אחוה". אחוה שמפורסמת בחלוות האיכותיות שלה, משלבת אותן עם אזני המן ושוקולד, והכל בטעם ביתי.

האמת, אני תמיד סקפטית כשזה מגיע לאזני המן כי הרוב המוחלט של מה שנמכר בחנויות פשוט יבשושי ולא מתקרב לטעם של אפייה ביתית. מטעימה של אוזן (למעשה שלוש, אבל מי סופר?) שמחתי לגלות ש"אחוה" שמרו על הטעם הביתי, והבצק עשיר אבל רך ולא מתפורר. אזני ההמן שוקו במילוי חלוה מצטרפות לאחיותיהן במילוי שוקולד, פרג ותמרים ומגוונות לנו את משלוחי המנות במחיר אטרקטיבי במיוחד- 9.90 לאריזה של 450 גרם שיש בה המון אזני המן. האמת, כשחשבתי על זה, התפלאתי שהם לא עשו אותן קודם עם מילוי חלוה שכל כך מתבקש ממוצרי החלוה האחרים שלהם, ועכשיו יש השלמה של הפינה הזו, (בעצם – של שלוש פינות….).

להבדיל מיצרנים אחרים, גם האריזה נוחה מאד לפתיחה (ולא דורשת תקיעת מספריים או סכין אלא משיכה קלה והניילון יוצא ביחידה אחת) ומצד שני גם לסגירה נוחה כדי לשמור על הטריות. מצוין עם קפה וגם ככה כנשנוש.

החלוה עצמה היא פצצה של בריאות וכוללת 50% טחינה גולמית דלת נתרן, ועשויה ממאה אחוזים של שומשום טחון.

כשר פרווה בד"ץ העדה החרדית ירושלים.

לדף הפייסבוק של "אחוה" – https://www.facebook.com/achvafood

החידוש השני הוא למעשה התחדשות – חברת "מן" חוגגת שישים שנה, כן, כמעט מאז קום המדינה המתוקים הפריכים שלה מלווים אותנו, ועכשיו מתרעננת ומחדשת. אז מה החידושים? החברה, שהיא מותג הוופלים והעוגיות השני בגודלו בישראל (ובמגזר החרדי הראשון) כוללת מגוון רחב של מוצרים – וופלים – בטעמי שוקולד, חלווה, לימון, וניל, וקפה (הפייבוריט שלי, כמו של רוב עם ישראל הוא השוקולד, ובכלל, הופלים של מן אהובים כי יש בהם המון מילוי ושכבות הוופל הן דקות יחסית, כך שאין תחושת יובש או אבק כמו במוצרים מתחרים), עוגיות- בטעמי שוקולד, עוגיות שומשום, עוגיות חיטה מלאה, בטעם לימון, בטעם חמאה ועוד, עוגיות וופלים מצופים, קוביות וופל, מאגדות שונות (מצויין למשלוחי מנות) ומה שמאד מאד חשוב לקהלים רבים – מוצרים ללא תוספת סוכר ועם ערכים משופרים כמו עוגיות גרנולה ללא סוכר, עוגיות שיבולת שועל וקמח מלא, עוגיות וופלים מחיטה מלאה ועוד.

קיבלתי לטעימה כמובן מהוופלים – כשהחבילה הראשונה שחוסלה אצלי בבית היתה זו של השוקולד (למה להאשים אחרים, חצי מהאשמה היא עלי…) ואחריה זו עם מילוי החלווה. התקבלה גם חבילה של עוגיות מחיטה מלאה שעוזרות להקל על המצפון של "אם כבר אני אוכלת עוגיות, אז שלפחות יהיו בריאות" (וטעימות על הדרך).

כמה מילים על ההיסטוריה- ב1938 עלה לארץ מנחם רוקח עם הוריו, אחרי שהשאירו מאחוריהם באוסטריה מפעל למתוקים, והמשיכו כאן בארץ במחלקת "ליבר" שהתאחדה עם "עלית" בהמשך. היוזמה הבאה כבר היתה מפעל "מן" בבני ברק ובעבודה קשה וחרוצה הוא התפתח והפך למותג רחב מוצרים וטעמים. היום במפעל קוי יצור אוטומטיים ללא מגע יד אדם. המוצרים פופולארים גם בקרב קהילות יהודיות בחו"ל . לכבוד חגיגות השישים האריזות רועננו, נוספו סימוני מזון חדשים (והגאווה שבלוגו של "מאז 1954!") ובעיקר הודגש המסר כי כל המוצרים (למעט עוגיות הגרנולה) הם טבעוניים (וקיבלו את התקן של "ויגן פרנדלי"). כך שאנשים טבעוניים לא צריכים לכרסם רק עלי חסה ועדשים, יש מתוקים כייפים, בטעמים מוכרים ואהובים לצד חידושים, ואפשר לאכול אותם בלי לפגוע בעקרונות התזונה שלהם.

לדף הפייסבוק של "מן"  – https://www.facebook.com/man.wafers.cookies

לבריאות – פברואר 2015

המושג "לאכול בריא" כבר מושג שגור אצלנו, וכולנו משתדלים לאכול דברים שהם בריאים לנו ולהמנע מדברים שיכולים להזיק.

משקאות חלב סויה  וחלב אורז נחשבים בריאים (והם גם פרווה כך שמי ששומר על כשרות יכול להנות מכוס קפה עם חלב סויה  או אורז אחרי ארוחה בשרית).

שוק המשקאות הזה רק הולך ומתפתח לכיוונים בריאים עוד יותר ולטעמים חדשניים יותר. כך חברת "תומר" שמתמחה בשיווק מוצרי מזון, מביאה לנו את סדרת משקאות האורז והסויה "Happy soya" ו – Happy rice""-  כבר שמות אופטימיים, שהם משקאות צמחייים, כמובן על בסיס אורז וסויה בהתאמה, עם סידן וויטמינים.

קיבלתי לטעימה שני סוגים מעניינים- האחד משקה סויה בטעם ווניל , והשני משקה ייחודי שמשלב גם אורז וגם סויה (שוב, עם המון וויטמינים ודברים טובים אחרים).

ניסיתי אותו קודם כל ככה (ואני בן אדם שסקפטי מאד בעניני חלב..). הטעם וונילי ומרענן, ומתאים גם לשתייה ככה, (בעיקר כשהוא צונן) וגם לשייקים עם פירות כמו בננה או תות, וגם לדגנים.

השני היה המשקה המעורב והוא פחות הסתדר לי לשתייה רגילה, ויותר לתוספת לדגנים או להכנת קינוח פרווה. (אגב, ניסיתי אותו בקינוח הקלאסי של כדורי שוקולד שדורשים "שבע כפות חלב" ואי אפשר היה לחוש בהבדל).

היתרונות הבריאותיים הם כאמור מוצרים דלים בקלוריות ובשומן ולא מכילים שומן רווי ומצד שני מתאימים כמובן לרגישים ללקטוז, לטבעונים ולשומרי כשרות, ועשירים בחלבון וסידן. הבונוס הנוסף במשקה המעורב הוא שהאורז מכיל גם חלבון מלא מהצומח, חומצות אמינו שנחוצות לבניית הגוף וגם וויטמינים רבים.

למעשה, המשקאות התאימו לי בדיוק למוצר נוסף שקיבלתי להתנסות – קוואקר אורגני של "תבואות". הקוואקר שמגיע בשתי מידות עובי – (אני קיבלתי את העבה) מספק קודם כל שובע. אין כמו דייסת קוואקר חמה ביום חורף קר, או כשמתים מרעב (ואיזה כיף שאפשר להכין במיקרוגל!!).

בגלל ששיבולת השועל של "תבואות" היא אורגנית, אז היא גם נקייה וטהורה מכל מני חומרי הדברה מזיקים.

שיבולת שועל מפוצצת בדברים טובים כמו חלבון, ברזל, מגנזיום וסיבים תזונתיים שמצדיקים את מה שאמרתי – תחושת שובע להמון זמן. מנסיון, להכין כמות קטנה יותר ממה שחושבים כי זה מתנפח בבישול ומשביע מהר מאד ולאורך זמן.

כשיש שיבולת שועל בבית גם לא צריך לקנות חבילות דגנים יקרים, ואפשר פשוט למזוג אותה לקערה, להוסיף מה שאוהבים (במקרה שלי חמוציות למשל) , להוסיף חלב או חלב סויה/אורז וכו', שתי דקות במיקרוגל וזהו – יש מנה מצוינת ובריאה. אני אוהבת להמתיק בעזרת סילאן.

כמובן שאפשר להכין גם עוגיות שונות, חטיפי אנרגיה ועוד – מספיק להקליד בגוגל "מתכונים לשיבולת שועל" ומקבלים ים של אפשרויות.

(למעלה- ההכנה, למטה התוצאה)

כשר – מחזיקי הדת

שימו לב- המשקאות נשמרים סגורים במזווה אבל דורשים קירור אחרי הפתיחה והם כשרים פרווה בהשגחת הרבנות הראשית.

את כל המוצרים ניתן להשיג ברשתות השיווק ברחבי הארץ ובחנויות טבע.

סודהסטרים – בועות של בריאות.

כשהייתי ילדה, המשקאות שצרכנו היו בדרך כלל עם צבעים זרחניים, טון של סוכר והמון חומרים שהיו רשומים בצורת אותיות לועזיות מוזרות ונשמעו יותר כמו נוסחה כימית מאשר כמו משהו שאמורים להכניס לגוף.

במשך השנים גדלה המודעות למה אנו מכניסים לגוף, ולאט לאט המשקאות המלאכותיים, שופעי הסוכר וצבעי המאכל, נדחקו הצידה לטובת משקאות בריאים יותר, עם פחות סוכר ותוספות שונות ומשונות.

כולנו יודעים שהמשקה הבריא ביותר לנו הוא המים. עוד מימי "שתו מים" של אייבי נתן בשידורי "קול השלום" ועד היום, זהו המשקה המומלץ ביותר- הטהור ביותר וכמובן הכי פחות משמין (ונהדר לעור הפנים). הבעיה – מים הם גם משקה משעמם, אפילו אם מוסיפים לו קוביות קרח. לכן המגמה היא לתת למים ענין וריגוש כלשהו , על מנת להעלות את צריכת המים לכמות שנדרשת לגוף, ומצד שני להפחית את המשקאות המזיקים.

"סודהסטרים" מתמקדת בענין הזה בדיוק- בעזרת תוספות טעם שונות – כולן טבעיות, מעוטות סוכר וללא תוספות כימיות וחומרים משמרים, וכמובן הבעבוע, גורמים לאנשים לצרוך יותר מים. בעזרת מכשיר ה"סודהסטרים" שנמצא בבית, כל אחד יכול להחליט לא רק על הטעמים השונים (ועכשיו הסידרה החדשה מכילה 100 טעמים חדשים, מהסטנדרטי ביותר ועד לטעמי גורמה) אלא גם על מידת החוזק, הבועות וכך הלאה, ולהפיק משקה שנוצר זה עתה, ישירות לשתיה. המוטו החדש הוא – water made exciting!

(למעלה- ענת סולומון  – ד"ר לכימיה ובסודה סטרים מנהלת תחום טכנולוגיה פונקציונלית , מדגימה תהליכים בפיתוח הטעמים החדשים, למטה- מבדקים במעבדה).

מחקרים הוכיחו שכשיש מכשיר סודהסטרים בבית, אנשים שותים 43% יותר מים (משהו כמו שלוש כוסות) ממה שנהגו לפני שהיה להם המכשיר.

הפירות במשקאות החדשים הם טבעיים, והטעמים מגיעים בארבע קטגוריות שונות –

FRUITS- טעמי פירות שחלקם מהווים שילוב של יותר מפרי אחד, נקי מתוספות מזיקות.

ZEROS- משקאות נטולי קלוריות

PLUS- משקאות ללא קלוריות ובתוספת סיבים תזונתיים, וויטמינים ועוד

ESSENCE- משקאות בטעם הכי טבעי של הפרי – עם פחות מתיקות.

כל הטעמים עברו מבחני טעימה קפדניים ומקיפים על ידי מומחים ומתאימים לקהלים השונים. כך למשל טעם הלימונענע שמאד אהוב על ישראלים.

(אגב, עם הטעמים ניתן גם להכין קוקטיילים שונים – אלכוהולים או לא אלכוהולים במגוון אדיר של טעמים).

הטעמים החדשים יושקו בסביבות פסח ביחד עם מכשירים חדשים, שהכוכב שלהם הוא הPOWER.

השף עטור שני כוכבי המישלן – פול ליברנט יצר עבור "סודה סטרים, תערובות מיוחדות בסידרת גורמה אקסלוסיבית למי שבאמת רוצה להתנסות בחוויות חדשות. חוץ מהטעמים שלו יש גם טעמים מיוחדים כמו טעמי VITA שמיועדים למי שרוצה ערך בריאותי נוסף מהמשקה, FIBERS שכוללים 10% מכמות הסיבים הדרושה לגוף ליום, ENERGY – לתוספת מרץ, בחצי מהקלוריות שיש במשקאות דוגמת "רד בול" , וכאמור טעמי הגורמה.

במקביל, טעמים כמו קולה, יישארו על המדפים למי שרוצה, אבל יופרדו מהסדרות של סודה סטרים וישאו מותג אחר בשם "קלאסיק".

כל הפיתוחים החדשים יוצאים ישירות ממעבדת החדשנות שנחנכה זה עתה, ומהווה את בסיס מרכז הפיתוח גם בתחום הטעמים וגם בתחום ההגזה.

מנכל סודה סטרים העולמית – דניאל בירנבאום  הציג במסיבת עיתונאים את מכשיר ה"POWER" החדש שהוא גם המתקדם ביותר שאי פעם יוצר, גם אוטומטי לחלוטין ובעל פעולה שקטה, שלוש דרגות של הגזה , לא מקבל כתמים ועוד. הוא גם הראה לנו את הנתונים על העליה הגדולה ב2014 בצריכת הגז למכשיר, מה שמוכיח שאנשים לא רק רוכשים מכשיר אלא משתמשים בו עוד ועוד ונהנים ממנו ומיתרונותיו. עיצוב המכשיר הוא של המעצב איב בהר שהפך אותו גם למתאים למטבח מודרני ומעוצב (ויש כל מני צבעים!). גם הבקבוקים מעוצבים כך שהם גם יפים להנחה על השולחן כדי שכל אחד יוכל להתכבד.

(בתמונה למעלה – המנכ"ל העולמי דניאל בירנבאום)

לשאלתנו ענה המנכ"ל שגם הזעזועים הפוליטיים בעולם נגד מותגים ישראלים (שמופיעים בגאווה בכל מקום שבו נמכרים המוצרים ) לא פגעו במכירות, ואפילו מדינות שלא חובבות את ישראל, כמו פינלנד, שוודיה , צרפת ואנגליה , מעלות את צריכת המוצרים בגדול השנה. (בחלק ממדינות סקנדינביה, בכל בית רביעי יש מכשיר סודה סטרים).

(בתמונה למעלה- המכשיר החדש והבקבוקים המעוצבים עם הטעמים החדשים)

אז אולי לחתונות כבר לא נותנים סיפולוקס (מי שמתחת לגיל ארבעים שישאל את ההורים מה זה…) אבל מים מוגזים בטעמים שונים ובריאים הם יתרון גדול למי ששומר על בריאותו ורוצה גם להנות מהטעם.


(למעלה- סודהסטרים – מותג המים המוגזים הגדול ביותר בעולם).

לחיי TERRAVINO!!

זוכרים את הבדיחה על הקמצן, לא חשוב מאיזה עדה, שאמר לאשתו שאין טעם שתאכל את הבוטן השני כי יש לו טעם בדיוק כמו הראשון?

חיים גן מ"איש הענבים"  אומר שבהחלט יש בזה משהו. לא משנה מה נאכל, טעים ויקר ככל שיהיה, בביס הראשון נתענג על הטעמים, בביס השני הם כבר ייחלשו, ובשלישי כבר נתרגל ונאכל כדי לשבוע ולא כדי ליהנות. לא חבל?

ואיך הופכים כל ביס לחוויה ראשונית? משתמשים במה שאבות אבותינו עוד בתקופת התנ"ך הכירו ואהבו – היין. היין לא רק משמח לבב אנוש, הוא גם מנקה את החייך לקראת הנגיסה הבאה, ככה שאם מתאימים את היין לאוכל, מקבלים חוויה חדשה בכל נגיסה, ועולם חדש של טעמים.

הוזמנו ל"איש הענבים" ביפו לסדנת יין לכאלה שהתאור שלהם של יין מתמצא ב"טעים" או "לא טעים" ובמשך השעות הבאות למדנו המון דברים שהיו לנו חדשים לגמרי, או דברים שלא חשבנו עליהם בכלל.

ההפתעה הראשונה שלנו היתה כשחיים ציין ש"95% מהיינות אמורים לשתות בשנה הראשונה שלהם כי אחר כך האיכות רק יורדת". אנחנו , שגדלנו על מיתוסים של מקררי יין ומרתפי יין עמוסים ומסתוריים, הופתענו. כדי לדעת באמת איזה יין יכול להישמר ולהתיישן ואיזה לא, צריך לבדוק אותו ספציפית (אפשר לגגל "חלון השתיה של היין").

(בתמונות למעלה- חיים גן מסביר על אופן הטיפול הנכון ביין).

יין הוא דבר חי, לכן צריך לתת לו "לנשום" בניגוד לכל משקה אחר, וכמובן שבמינון הנכון יין גם בריא מאד, וגם מעודד את מיצי העיכול ומסייע לחילוף חומרים.

כאמור ההתאמה של היין לאוכל מאד חשובה, גם מבחינת אחוזי האלכוהול, כדי שתכונותיו יעצימו את חווית האוכל ולא יפגעו בה. זו הסיבה שיינות שבאים לפני הארוחה – האפרטיף- יכללו לכל היותר 17% אלכוהול, כדי לא להרדים את קולטני הטעם שבלשון. לעומת זאת היין שבסוף – הדזרטיף, מכיל יותר אחוזי אלכוהול שנועדו לנקות את הגרון ממשקעי שומן שנשארו מהארוחה.

חיים הדגים לנו איך טעמים משתנים באותו המוצר- כך אם לוקחים קמפרי , שהוא מר, ומוסיפים לו מלח, מקבלים טעמים מתוקים. זו הסיבה שלמשל למתכונים מתוקים רבים למשל, מוסיפים מעט מלח, ליצירת חווית טעם שלמה.

הדבר החשוב ביותר ביין הוא קודם כל חומרי הגלם – הענבים. בישראל יש כרמים רבים וסוגים שונים של ענבים, שהייננים יכולים להפיק מהם בלנדים שונים ויינות שונים לגמרי אחד מהשני.

טעם היין גם תלוי באיזה שלב בוצרים – ככל שהשלב מאוחר יותר והענבים בשלים יותר, הם יכילו יותר סוכר וגם יותר אלכוהול והיין יהיה שמן יותר ומתקתק.

הופתענו לשמוע מחיים שייצור של יין לבן קשה בהרבה מייצור של יין אדום מכיוון שהלבן דורש דיוק מירבי ולא סובל אף פגם, בניגוד לאדום שיש לו המון מרכיבים ואפשרויות שונות.

(בתמונה למעלה- שלב הטעימות העוורות).

ובפינת "הידעת" שבאמת לא ידענו – "הידעתם ששרדונה הוא לא יין לבן? יש לו רק צבע לבן אבל הוא עובר אותו תהליך של יין אדום".

וכאן נשאלת השאלה – אם יין לבן דורש יותר עבודה, איך זה שמחירו לא הרבה יותר גבוה מיין אדום? והתשובה- יין לבן לא שומרים אלא מוכרים מיידית וצורכים מיידית, ולכן מחירו לא גבוה.

השלב הראשון בטעימה היה הטריוויאלי – פתיחת הבקבוק. לא להאמין כמה טעויות עושים אנשים, החל מחיתוך הציפוי מהאמצע במקום מבועת האוויר המיועדת לכך, מה שגורם לכך שחלקים מהציפוי נכנסים לתוך היין, ולא ממש מומלץ ללעוס מתכת או חומרי ציפוי שונים, ועד דחיפת הספירלה של הפותחן מלמעלה , תוך שבירת שכבות השעם כך שבמקרה הטוב מסתובבים על ריק ובמקרה הרע שוברים את השעם וחלק ממנו נשאר תקוע בבקבוק  (ולא, אסור לדחוף את זה לתוך היין כי אז שותים בעזרת מסננת). הטיפ של חיים – לנעוץ את הקצה של הסליל מהצד (כלומר באותו המקום במרכז הפקק אבל שהידית תהיה הצידה ולא ישר למעלה, וכך מחוררים נכון ושולפים בקלות את הפקק).

אחר כך התחילו הטעימות.  חיים מזג לנו שלושה יינות, שניים ישראלים ואחד צרפתי, שונים לחלוטין. המבחן הראשון היה מבחן ההטיה- יצירת הילה של היין. עושים זאת באמצעות הטייה זהירה של הכוס קדימה (תוך אחיזה בתחתית שלה) כמובן בלי לשפוך, ואז החזרה. הסימן שנוצר על הדופן מעיד על הרבה דברים – צלילות היין, הצמיגות שלו, אם היין יהיה בעל "גוף" כבד או קל וכך הלאה.

ככל שהיין סמיך יותר, יש בו יותר סוכר, מה שמעיד שהענבים שהו במקום חם ונוצרו במדינה חמה. כך באמצעות מבט בלבד על ההילה, כבר ניתן לדעת באיזה מדינה יוצר היין….

(בתמונה למעלה – מטים את הכוס בזהירות ליצירת "הילה")

הצבע הוא האינדיקטור הבא- ומעיד על גיל היין.

השלב הבא היה עירסול הכוס, כלומר סיבובה ויצירת מערבולת קטנה בתוכה, ואז הרחה. גם כאן, ככל שמריחים יותר אלכוהול (והוא מתחזק עם העירבול) כך הוא מעיד על מדינה חמה.

עכשיו הגענו לשלב הלגימה- טעמנו יין, אחרי שהתרשמנו מהריח שלו (וככל שהיין מורכב יותר, כך אין שום קשר בין הריח והטעם). אחר כך נגסנו בחתיכת גבינה עזת טעם ואז חזרנו וטעמנו. גילינו שני דברים – קודם כל שהטעמים התחזקו (של שני הדברים – של היין ושל הגבינה) ולא התרגלנו אליהם אלא היו חוויה חדשה, ושנית – שהטעם של היין גם השתנה מכיוון שאכילת הגבינה השפיעה על בלוטות הטעם.

יין נוסף שהרחנו לא עשה רושם כל כך טוב מבחינת הריח בהתחלה (זה נע בין "טחב" לבין "מרתף עבש" ו"גרביים") אבל בהיותו יין מורכב, גם הוא לא העיד על הטעם, שהיה קל וענוג.

חיים גרם לנו לחשוב שלמעשה אין מילים לתיאור ריח – כל תיאור של ריח לקוח או מחוש הטעם (כגון "ריח מתוק" או "חמצמץ" ) או מדימויים כמו "ריח לימוני" "ריח אקליפטוס" וכדומה. כדי לתאר ריחות במדויק, ישנו גלגל ריחות ובו הגדרות כמו "צמחי", "מקורמל" , "עצי" ועוד, שגם להם תת קטגוריות כמו "שרפי " או "פנולי" (תחת "עצי"), או "טרי" "משומר מבושל" או "מיובש" (תחת "צמחי").

הטיפ האחרון הוא שלי- והוא מאד חשוב- ישראל מדינה חמה, אין כמו יין לבן וקליל, אם זה ללוות ארוחה קלה (או כבדה, אני אוהבת יין לבן בכל ארוחה וגם בפני עצמו) ואם זה כמרענן קיצי כייפי, עם אבטיח, עם שמש וחוף ים, עם מרפסת ובריזה, היין הלבן הוא קל, הוא במגוון רחב – מחצי יבש ומתקתק ועד יבש וחמצמץ יותר, יש כל כך הרבה שכל אחד יכול למצוא את מה שהוא אוהב, והעיקר- בטווח מחירים שכל אחד יכול להרשות לעצמו למצוא את היין האהוב שלו (או לנסות כל מני ולטעום סוגים שונים ויקבים שונים).

(למעלה- להריח, למטה- לטעום)

"בית הענבים" הוא מרכז ללימוד יין ייחודי, שבו אין זיקה דווקא ליקב אחד או ליין אחד, אלא משמש כמרכז הדרכה כללי, כולל סדנאות, הדגמות, טעימות, ערבי חברה ואירועים, כשגולת הכותרת היא TERRAVINO  – תחרות יין, בין עשר התחרויות החשובות בעולם , שהחלה בשנת 2006, ובה נשפטים מאות יינות מישראל והעולם על ידי שופטי יין בכירים מהארץ ומחו"ל שכוללים כתבי יין, סומליירים,  קניינים, ייננים מובילים ומובילי דעת קהל בעולם. האירוע הפך לחלון הראווה של ישראל, כשהיינות הזוכים מתהדרים במדבקות מיוחדות שנושאות את השם "ישראל" בגאווה גדולה.

התחרות מושכת אליה גם תיירות יין גדולה, ותיירות בכלל של מבקרים שמגיעים לטעום את סוגי היקבים והיינות המופקים בישראל, ועל הדרך גם נפתחים למדינה ולנופיה בזוויות שבדרך כלל לא מודגשות במהדורות החדשות.

זו גם ההזדמנות לטעום יינות מיוחדים שזוכים בפרסים.

לתחרות יש חשיפה תקשורתית גדולה בכל רחבי העולם.

השנה נערכת התחרות במלון רמדה בנתניה, בין התאריכים ה9 עד ה12 לפברואר, והיא בחסות מלאה של ארגון היין המוביל בעולם הOIV.

עוד פרטים על התחרות – http://www.grape-man.com/Terravino

 

 

טלפארמה- בריאות ואיכות חיים- בקליק.

לפני המון המון שנים, כשהבן שלי היה תינוק, היו לו כאבי אזניים. לקחתי אותו לרופאה והיא רשמה לו תרופה. הלכתי לבית המרקחת, ועמדתי שם, עם תינוק צורח מכאבים, במשך קרוב לעשרים דקות, עד שהרוקח היחיד שהיה שם התפנה לטפל בי. לא היו לי טענות לרוקח, הוא עשה כמיטב יכולתו בתור העמוס שהיה שם. הבעיה היתה שהוא היה לבד, וכך אני והתינוק הכואב שלי, עמדנו ביחד עם המון אנשים חולים אחרים, שהדביקו אחד את השני בעוד יותר צרות ובעיות, כדי להשיג תרופה.

עשרים ומשהו שנים עברו מאז, והיום זה כבר לא היה קורה. היום אפשר לקבל את אותן התרופות, כולל תרופות מרשם וכל מוצרי הפארם האפשריים, בקליק אחד של העכבר, בשיא הנוחות.

איך זה עובד?

"טלאפרמה" משיקה בימים אלה את האתר המחודש והאקסטרה סופר נוח שלה – https://www.telepharma.co.il/  ובכך פותרת אותנו בכלל לצאת מהבית , שלא לדבר על חנייה, תורים והעסקת הילדים המשועממים, כדי לקנות מפלסטר ועד תרופות מיובאות מחו"ל למחלות קשות (שלא נזדקק).

ובפועל?

נכנסים לאתר ומתחילים לעבור על הקטגוריות – ניתן לחפש חיפוש חופשי לפי מילות מפתח, או לבחור בין "פארם" – שכולל מחלקות כמו – בריאות העצם, לחץ דם ושומנים, הפרעות קשב וריכוז, סוכרת, שינה, הומיאופתיה, אורטופדיה, למטייל ולחייל, תרופות מרשם, ייבוא תרופות מחו"ל (ותיכף נדבר על זה בהרחבה), צינון, עיכול, לתינוק ולילד, בריאות העור, העין, הפה, בריאות מינית, עזרה ראשונה ועוד המון הבטים של המחלקה הזו, "טבעי" – שכולל בין השאר מולטי ויטמינים, בריחת סידן, מינרלים, ספורט ודיאטה, פרוביוטיקה ועוד, "קוסמטיקה"  – שכולל סבונים, בשמים ודאודורנטים, תכשירי הגנה מהשמש, מוצרים לטיפוח כל חלק בגוף – העור, הפנים, הידיים , הרגליים, השיער ומה לא (וזו מחלקה מצויינת גם למתנות), ו"גיל שלישי" שזו מחלקה רחבה במיוחד שכוללת כל מה שאדם מבוגר יכול להזדקק לו – פתרונות לאלצהיימר, פצעי לחץ , השכרת ציוד רפואי, מוצרי בטיחות לאמבטיה, מוצרי ספיגה וגם פינוקים שונים כמו מכשירי עיסוי , טלפון קל ונוח לשימוש, מקלדת עם אותיות גדולות וצבעוניות (האמת, מדליקה בפני עצמה) ועוד.

אחרי שבוחרים את הקטגוריה ואת המוצרים, מרכיבים את הסל , מזמינים בקלות והופ- תוך 36 שעות השליח בדלת, בכל מקום בארץ. משלוח עולה 25 שקלים אבל בקניה מעל 220 שקלים הוא חינמי, ולא סתם משלוח – ישנם 25 רכבים מיוחדים שבהם הציוד הייחודי של "טלפארמה" שאושר בלעדית על ידי משרד הבריאות כמתאים להובלת כל סוגי התרופות וכל מה שעלול להפגע בדרכו של שליח רגיל.

ההגדרה של "טלפארמה" – בית המרקחת המקוון הגדול בישראל" והוא גם הישיר הראשון. הוא קיים 15 שנים ויש לו כמה אלמנטים מיוחדים שאין בשום מקום אחר. מה יש? בואו נראה..

קודם כל, בפן החברתי – ב"טלפארמה" מקפידים להעסיק אנשים בעלי מוגבלויות, כשהדגש הוא על חירשים ולקויי שמיעה, שמהווים כ10% מעובדי החברה. לכבודם גם שאר העובדים למדו את שפת הסימנים, והשילוב מצוין. מעבר לכך 5% נוספים מעובדי החברה הם כאלה שמתקשים להשיג עבודה- עובדים מבוגרים או עולים חדשים, וכולם הופכים למשפחה אחת ב"טלפארמה" לטובת הלקוחות המרוצים.

אחד הגופים הגדולים שעובד עם "טלאפרמה" הוא משרד הביטחון שמשתמש בשירותים של בית המרקחת לטיפול בנכי צה"ל ודורש את הסטנדרטים הגבוהים ביותר.

העבודה עם משרד הביטחון גם מסייעת כשמדובר בייבוא תרופות מחו"ל, כולל כאלה שרק ירדו משלב הניסוי ונדרשים למקרים מיוחדים בארץ, ו"טלפארמה" יודעים לעסוק בכל הפרוצדורות כדי להביא במהירות את התרופות הנדרשות והחדישות ביותר.

כל יום יוצאות מהמחסנים רחבי הידיים בראשון לציון, בין 800-1000 חבילות וכל אחת עוברת ביקורות מחמירות.

(בתמונה למעלה- מנכ"ל "טלפארמה" ניצן שקל מראה את האריזות המיוחדות ששומרות על הטמפרטורה הנדרשת לשמירה על איכות התרופה המקסימלית. בתמונה למטה- עובדי החברה החרוצים ,שכוללים כאמור גם עובדים בעלי ליקויי שמיעה או חירשות).

כששאלתי את ניצן שקל, המנכ"ל איך עובד הענין עם תרופות מרשם, הוא הסביר שגם כאן מדובר בהליך פשוט – אפשר לסרוק את המרשם או לצלם אותו בסלולרי, להעבירו בפקס או במייל או דרך האתר או הפייסבוק, והתרופה כבר על השליח. השליח יאסוף את המרשם מהחולה ויחזירו, כך שאין אפשרות לשחק עם מרשמים או לנצלם לרעה. ללא מסירת המרשם, לא תימסר התרופה.

בכלל, מבחר המדיות הוא עצום- ניתן לפנות לאתר וליועצים שבו (ועל כך בהמשך) באמצעות הטלפון, המייל, הפקס, הפייסבוק, או הצ'ט באתר, ולהתייעץ עם רוקחים, דיאטנים, ואנשי צוות שיעזרו בכל דבר שצריך.

וכאן אנחנו מגיעים לייתרון נוסף וגדול – המחיר. מחירי התרופות שלא  כלולים בסל הבריאות, זולים בהרבה ממחיריהם בשוק הפרטי, וגם הרבה תרופות מרשם משתלמות יותר ב"טלפארמה". כך למשל תרופה עממית ופשוטה כמו "אקמול" שנדרשת בכל בית, עולה בחנות "פארם" רגילה פרטית – כ29 שקלים (מחיר מומלץ לצרכן). בקופת החולים ניתן להשיגה ב16 שקלים בתנאי שמביאים מרשם (כלומר צריך להשיג תור וללכת לחכות בקופת חולים ואז ללכת לקנות עם מרשם). ב"טלפארמה" משיגים את אותו "אקמול" ב14 שקלים ללא כל כאב הראש הזה, וישר עד הבית.

השליח שנמצא בדרכו שולח מיסרון כדי שהלקוח יידע שהוא מגיע תוך חצי שעה.

במבצע "צוק איתן" התגלה פן נוסף של "טלפארמה" שמוגדר כ"מפעל חיוני לשעת חירום" מה שאומר שהשליחים עטו על עצמם שכפ"ץ וקסדה ויצאו לכל מקום שנדרשו כדי לספק את התרופות והציוד.

אגב, עוד משהו שאהבתי בתפריטים באתר הוא שאפשר לבצע גם חיפוש הפוך כלומר להכניס את התסמינים שמהם סובלים ולקבל את המוצרים שמתאימים להקלה.

(בתמונה למעלה- הרוקחת הראשית טלי ריפר שהסבירה אודות הדרכים הרבות שבהן ניתן ליצור קשר עם הצוות במקום – לייעוץ).

ולא צריך להיות חולה בשביל להנות מדברים שיש באתר- בסיבוב קצר שערכתי מצאתי למשל מסיר עור קשה לכף הרגל, להרגשה נעימה וחלקה, חומרים להגנה מפני יתושים וחרקים כדי לחזור מהטיול או מהצבא באותה צורה שהלכנו אליהם, מגבונים לכל שימוש ולכל מטרה, משחה לטוסיק החמוד של התינוק שלנו, שמפו וסבונים פינוקיים שגם פותרים בעיות כמו קשקשים או יובש בעור, תה טיבטי על שלל יתרונותיו, שמנים אתריים מרגיעים, מוצרי קוסמטיקה של חברות יוקרתיות כמו וישי וסבוקלם, כריות אורטופדיות ואפילו מושב שיאצו.

אז באורח החיים המטורף של כולנו, אם אפשר לחסוך את הטירחה, הזמן והסיכוי להדבק במחלות, ולהזמין הכל בנוחות עד הבית, "טלפארמה" הוא פתרון מצוין לכל גיל ולכל צורך כי באתר יש מעל 4000 מוצרים להזמנת אונליין, לכל הגילאים, והוא מכיל מעבר לכל מה שסופר כאן גם תוכן ומאמרים מקצועיים והוא נוח וידידותי לכל אחד.

שופרסל – הגירסה המלוחה.

הסלסילה של "שופרסל" לסוף חודש ינואר כללה קרקרים מלוחים – בטעמי מלח, זיתים, סובין חיטה מלאה ורוזמרין. לקחתי בחשבון כשטעמתי שמדובר ב"קרקרים" ולא ב"חטיפים" כי בקרקרים יש תמיד פחות מליחות ופחות שומניות מאשר בחטיפים.

המסקנות שלי מטעימת השקיות הן כאלה- אני בן אדם שאוהב טעם מלוח, היתה חסה לי מליחות, בכולם. עם זאת, כשפתחתי את הרוזמרין, שהוא הפייבוריט שלי, הדבר הראשון שעלה מן השקית זה הניחוח הממכר של רוזמרין, שהוא טעם שאני מאד אוהבת. כשחיטטתי בשקית והוצאתי כמה מהחטיפים, בחלק מהם היה יותר רוזמרין, בחלק פחות, גם מידת האפייה היתה שונה, היו שם שחומים יותר ופחות (אני מעדיפה פחות).

אז מה ההתנסות שלי?

הקרקרים יותר מתאימים עם משהו ולא בפני עצמם, ניסיתי אותם עם גבינה ויצא נחמד מאד, סוג של פינגר פוד. הלכתי על עוד אפשרות ואת אלה עם הרוזמרין פוררתי ופיזרתי על סלט כמו סוג של שבבים או קרוטונים. החתיכות נשארו קרנצ'יות די זמן כדי לא לספוג את הרוטב יותר מדי ובכך לתרום זווית נוספת לסלט.

חשבתי שגם אפשר לעשות אותו דבר עם מרק, להגיש כוס מרק ובתוכה נעוץ קרקר אחד, במיוחד הארוכים שמתאימים לכך בצורה, או לחתוך אותם בסכין לצורה של שקדי מרק, או פשוט לשבור חתיכות לסוג של קרוטונים.

אפשר כמובן להשתמש בהם לפונדו, במקום לחם, עם המון גבינה מותכת למעלה, ואפשר גם להתפרע ולהשתמש באלה עם המלח -לפונדו שוקולד, כמו שעושים עם ביגלה. עוד רעיון – לטחון אותם ולהשתמש בהם כפירורים לשניצל בטעמים שונים, יכול להיות מענין.

בניגוד לחטיפים שמנוניים, הקרקרים אינם משאירים אצבעות שומניות ולכן אפשר להחזיק כמה מהם לשעת חירום של רעב, הם סותמים רעב מצוין (אבל רצוי שיהיה בקבוק מים ליד, כי הם די יבשים מעצם היותם קרקרים).

חשוב רק למי שמקפיד – כמות של כארבע מאות קלוריות למאה גרם היא לא כל כך דיאטטית, גם כשמדובר בקרקר עם הסובין והחיטה המלאה. הגודל מתאים לכף היד של ילדים, שזה נחמד.