כשחושבים "נקניקיה" האסוציאציה היא כמעט תמיד חגיגה בסגנון "אוקטובר פסט" עם בגדים מסורתיים, שפמים מסתלסלים, אקורדיון ובירה, המון בירה. הסיבה- גרמניה ידועה בהתמחות בנקניקיות מכל הסוגים כולל להיטים מיוחדים כמו ה"פרנקפורטר" למשל. לכן כשיחיעם החליטו ליצור נקניקיות גורמה, ברור ששיתוף הפעולה יהיה עם חברה גרמנית, וליתר דיוק קונצרן המזון המפורסם WIESENHOF.
ארכיון
מטבחי ארן- מקומו של הבשלן.
לא משנה כמה חדרים יש בבית, המטבח הוא הלב. בין אם הוא של סטודנט ומכיל מיקרוגל וטוסטר אובן, ובין אם הוא של בשלן שכולל את מיטב מוצרי החשמל והאביזרים, המטבח הוא מקום ההתכנסות , לעיתים המקום היחיד שבו ניתן לפגוש את כל בני הבית ביחד.
הYOFFI הישראלי!
כשאני נוסעת לחו"ל ויודעת שאני אבקר חברים, המתנה שאני תמיד מביאה היא מוצרי ים המלח מהדיוטי פרי. במשך השנים נראה לי שחבריי צברו מספיק מלח ובוץ כדי לפתוח אתר ספא אצלם בבית. עם הזמן גדל הרצון לגוון ולהציג את כל היופי שיש בישראל מלבד בוץ, בריא ככל שיהיה.
בעבודה שלי עובדים עם ספקים מחו"ל ועד עכשיו בכל שנה נשלחו אליהם ארגזי תפוזים ואשכוליות, נראה לי שגם להם זה מתחיל להמאס.
סוקה מרקט- הטעמים שבשמחה
אם ננסה להזכר בחתונה האחרונה שהיינו בה, סביר להניח שהדבר הראשון, עוד לפני מעצב שמלת הכלה והאיש שהפריח את היונים או הזיקוקים, אנחנו נחשוב על האוכל. האוכל בחתונה, או בכל אירוע אחר, הוא הדבר שבולט ביותר, ויכול לבנות או להרוס אירוע. לא חסרים אירועים שבהם היה אוכל לא איכותי, שהרס את מצב הרוח של האורחים אפילו אם הכלה היתה יפיפיה, או לחילופין אוכל טוב אבל בכמויות של דוגמיות שהשאיר את האורחים מתוסכלים.
סלטי משני- טעם של בית
לא משנה כמה מנות עיקריות תשימו על השולחן, בסופו של דבר תמיד צריך תוספות, בעיקר מהזן הסלטי- עירוב של טעמים שמתערבב ביד אוהבת, והופך ליצירת "פיוז'ן" שמכילה הרבה יותר מסכום חלקיה.
החיים המתוקים ב"דיוויד ים המלח".
פיסקת פתיחה- יש הרבה "דיוויד" בעולם, אני מאוהבת בשניים – דיוויד האסלהוף ודיוויד טננט. למה? כי זה הטעם שלי. אבל השבוע הוספתי לי אהוב שלישי- דיוויד ים המלח – ריזורט וספא. נכון, זה לא בן אדם שאפשר לבקש להצטלם איתו סלפי, אבל השהות בו היתה הרבה יותר כייפית מאשר כל תמונה סלולרית בפייסבוק.
ים המלח, אחד מתופעות הטבע הנדירות, פנינה של טבע שמענגת את כל החושים- הנוף היפיפיה הוא תענוג לעיניים, האוויר הצח והייחודי מרחיב את הנשימה, השקט המדברי, הטעמים והתחושות. יש מספר מלונות לא מבוטל בעין בוקק, אבל "דיוויד " יש רק אחד- בגדול. כמה גדול? "דיוויד" הוא הגדול והמפואר ביותר באזור, על 606 החדרים שלו, בדרגות שונות, והשטחים הגדולים שלו בכל קטגוריה.
הוזמנתי לעשרים וארבע שעות סוערות בים הרגוע הזה, ותאמינו לי, יש כל כך הרבה מה לעשות בים המלח בכלל וב"דיוויד" בפרט, שלא נותרה דקה פנויה.
"דן תל אביב" – כשיוקרה ויופי נפגשים.
יש הרבה מלונות בתל אביב אבל אם בתשבץ תופיע לנו ההגדרה "מלון הפאר הראשון של תל אביב שמושך אליו שועי עולם", גם בלי להסתכל על התשבץ אנחנו יודעים שיש שם שתי אותיות, ושהתשובה היא "דן".
"משחקי השף" ב"רשת" – כשהלהבות מתגברות.
נתחיל בגילוי נאות- אני מתה על תוכניות ריאליטי קולינרי. קודם כל כי הרעיונות שעולים שם בלחץ של זמן הם דברים שלא בהכרח הייתי חושבת עליהם (ואני בשלנית קטנה מאד, אבל אכלנית גדולה…), שנית כי המקצוענות מרקיעה שחקים, גם אם מדובר בבשלן חובב ולווא דווקא באיש מקצוע, ושלישית כי בניגוד לתוכניות ריאליטי אחרות, יש רוח חברות אמיתית (כפי שהדגיש מושיק רוט בשלב מחנה האימונים – עזרה הדדית היא חלק מהמשימה) וביחד יוצאות יצירות שנראות כל כך טוב על המסך, שאני כבר למדתי לאכול קודם ארוחת ערב טובה, כי אחרת הבטן מקרקרת מהר מאד לנוכח המנות המגרות.
התחלת שנה עם קפה ושוקולד.
האמת, הצירוף של קפה ומשהו מתוק לידו, עתיק כמו "מלחמה ושלום" ו"טום וג'רי" – סוג של צמד בלתי נפרד.
אז בהתחלה היה קפה פשוט עם ממתק לא ברור, אחר כך היו העוגות הבחושות, הקפה הלך וקיבל גיוונים רבים (ועד היום אני זוכרת את עלמה זק ב"ארץ נהדרת" כמוכרת בבית קפה שמציעה "לאטה-מקיאטו-מוקה-מוקצף-חלש ובסוף מושלכת לחלון הראווה בידי "מרגול" הנזעמת שרק רצתה קפה שחור).
הקומה ה11- גבוה מעל כולם
היות ומדובר במסעדת "הקומה ה11" במגדל המרובע של עזריאלי, בתוך מלון "קראון פלזה סיטי סנטר " בתל אביב, אז גם משפט הפתיחה שלי יכלול אחת עשרה מילים והן "מקום שבו יוקרה, טעם טוב, איכות, מקוריות, שירות ואלכוהול משובח נפגשים". (כן, אני יודעת שספרתם!).