התקופה היא לפני המהפכה הצרפתית- המרקיזה דה מרטיי (אסנת פישמן), שגדלה תחת חינוך נוקשה, וחותנה לבעל שלא אהבה, הופכת לאלמנה שכל הוויתה היא תשוקה ונקמה, וגם ביחד- תשוקה לנקמה. אחרי החלפת שרשרת מאהבים, היא מתמקדת ברוזן דה וולמונט (אביב אלוש), שגם הוא היה חלק מההסטוריה הרומנטית שלה, כדי לנקום במאהב אחר שלה- הרוזן דה בסטיד, שמתכוון להנשא לבת הדודה הצעירה שלה ססיל (לאה גלפנשטיין/ הגר טישמן).
(התמונות באדיבות "הבימה")
יין משמח לבב אנוש, וגם וודקה, קשאסה, בירה ושאר מני כהלים שמעשירים ארוחות ואירועים בכל כמות של אנשים (ובונוס מיוחד לרומנטיקה). ישנן חנויות יין רבות, אבל למה לטרוח וללכת לחנות, לחפש חנייה, לעמוד בתור ואחר כך לסחוב הביתה, אם אפשר לקבל הכל בלחיצה על מקש, כולל משלוח חינמי ונוח הביתה?
היות ומדובר במסעדת "הקומה ה11" במגדל המרובע של עזריאלי, בתוך מלון "קראון פלזה סיטי סנטר " בתל אביב, אז גם משפט הפתיחה שלי יכלול אחת עשרה מילים והן "מקום שבו יוקרה, טעם טוב, איכות, מקוריות, שירות ואלכוהול משובח נפגשים". (כן, אני יודעת שספרתם!).
קחו את טיפוסי ה"וויט טראש" שאנחנו מכירים מהטריילר פארק בארצות הברית ותעשו להם עליה לארץ. מה קיבלתם? את "להרוג את הסבתא" – הסידרה המקורית החדשה בYES DRAMA וYES VOD.
וההגדרה "זבל לבן" מעולם לא היתה מדוייקת כל כך, כשרוב העלילה הגיבורים בזבל אמיתי או מטאפורי.
חלק רביעי ואחרון- ואיך אפשר בלי קולינריה? שתי מסעדות, שתי ארוחות.
דג דגן
בקיבוץ חפצי-בה נמצאת המסעדה המיתולוגית DAG-DAGAN – ששמה הוא שילוב של הדגים המככבים בתפריט שלה היום, ביחד עם הדגנים, שהיו בהתחלה כבסיס למשקאות אלכוהוליים שהיו בפאב שנשא את אותו השם עם הקמת המסעדה.
במסעדה אפשר לשבת בחלל המרכזי או בשני חדרים פרטיים (עשרה וארבעים איש בהתאמה).
בחלק השלישי של ביקורי בצפון הקרוב, התרכזתי בפן התרבותי- וביקרתי בשני מוזיאונים , שניהם בעין חרוד מאוחד, כל אחד עוסק בנושא אחר, ושניהם בהחלט שווים ביקור.
בית שטורמן
בעין חרוד מאוחד, נחנך עוד לפני קום המדינה, מוזיאון "בית שטורמן", לזכרו של חיים שטורמן, איש השומר וההגנה, שנהרג ביחד עם עוד שני לוחמים ב1938, ותפיסתו היתה של שלום, של קשר עם כל הסובבים, יהודים וערבים כאחד.
החלק השני של הסיור שלי באזור הצפון הקרוב מתמקד בטבע ולינה, כי יש כל כך הרבה מה לעשות באזור שחייבים לבלות בו כמה ימים, ורצוי מאד בתנאים מפנקים….
הגן היפני
תנועת ה"מקויה" – היפנים הציונים, בחרה בקיבוץ חפצי-בה כמרכז למגורים ולימוד, והביאה איתה את ארץ השמש העולה הישר לעמק, כולל גן יפני אותנטי. אדריכל גנים יפני בנה ועיצב את הגן, שמשקף את כל העקרונות שבתרבות היפנית ונותן לנו פתח הצצה רגוע וירוק במיוחד לתרבות הכל כך מיוחדת הזו.
הגלבוע, עמק חרוד, הצפון הקרוב- מרחק של שעה מהמרכז, והכל שונה. הוזמנתי לבקר ולנסות חלק מהאפשרויות הגלומות באזור, וחזרתי עם כל כך הרבה רשמים שהייתי צריכה לפצל אותם לארבעה פוסטים שונים.
החלק הראשון מתמקד בבוטיקים קולינרים שונים ותוצרתם המיוחדת.
זית רענן
כשישי אסייג (אין קשר לשלום…) פרש מהצבא אחרי קריירה ארוכה, הוא החליט שעכשיו הזמן ללכת עם הלב. והלב משך אל המעדנים- וכך מצא את עצמו ישי לומד, משתלם, מכין, מנסה ולבסוף מוציא תחת ידיו גן עדן שלם- מרקחות, ריבות, זיתים כבושים, חמוצים, מיצים, וגולת הכותרת – שמן זית איכותי.
תשמעו, אני בן אדם של מילים- של דיבורים, של כתיבה, והרבה. חווית הכדור הפורח של "סקיי טרק" הצליחה להשאיר אותי חסרת מילים, חסרת נשימה ובעיקר מוקסמת.
אבל נתחיל מההתחלה.
הוזמנתי ל"חוויה של פעם בחיים" וההתחלה היתה בשעת לילה מאוחרת, או בוקר מוקדמת, כשהגענו לנקודת המפגש בתחנת דלק בצומת "נעורה" , ומשם נאספנו על ידי רכבי שטח לנקודת ההמראה. במקום חיכו לנו כרבוליות, שתיה חמה ומאפים, וגם אמיר שמר, ששימש בתפקיד הטייס שלנו והוא גם הבעלים של "סקיי טרק" ויש לו את המקצוע הכי כייפי בעולם. קיבלנו הסברים על התהליך- ניפוח הכדורים בעזרת מאווררים תחילה ואז אש בהמשך, איך מתבצעת הטיסה, וגם פרק חשוב בהלכות "מצב נחיתה" שבו צריכים לאחוז בידיות ולכופף את הברכיים.
