כששני ההורים עובדים, לאף אחד אין כוח להתחיל לבשל. מצד שני, כשיש ילדים בבית, צריך משהו קצת יותר מאשר ספגטי ברוטב מצנצנת.

במשך שנים רבות עבדה פרידה רז כבשלנית בבתיהם של אנשים שרצו אוכל ביתי טעים, אבל לא היה להם כוח או זמן להשקיע. פרידה, אוטודידקטית בבישול, התמחתה בבישולים לפי טעמים שונים והעדפות שונות והחליטה שהגיע הזמן להגשים חלום ישן ולהפוך את הידע בבישול לנחלת הכלל – באמצעות סדנאות שהיא מעבירה בשוהם.

כשהגעתי לסדנת "קטניות, ירקות ותבשילים" גיליתי כמה דברים. ראשית – שהרעיון הוא שמה שלומדים בסדנה ניתן לעשות בדיוק בבית. לשם כך אין בסדנה תנורים מקצועיים או מערבלי ענק שעולים הון , אלא יש את מה שיש לכולנו בבית – תנור ביתי, סכינים לא מותגיות וכך הלאה, כך שרואים בדיוק מה אפשר לעשות עם הציוד. מעבר לזה, יש אנשים שאוהבים להשתתף בבישולים ויש כאלה שמעדיפים רק לצפות, והכל הולך- אפשר להתנדב להשתתף, אפשר לשבת ולצפות, לא מחייבים אף אחד. גם המצרכים הם מצרכים נפוצים שאמורים להיות בכל בית, והמשתתף לא נשלח לקנות "פטריה נדירה שיש רק בחנות אחת בצפון רמת הגולן" למען המתכון. מכיוון שפרידה עבדה בבתים של אנשים עסוקים, המתכונים נועדו לאנשים כאלה בדיוק, והם קצרים, כך שבשעתיים בערך שהיינו בהכנות, הורכב משתה שלם עם המון מנות, טעמים, מרקמים וסוגי עשייה. לכל אורך ההכנות והבישולים קיבלנו המון המון טיפים, חלקם דברים שבכלל לא היינו חושבים עליהם. הידעתם למשל שכשמכינים אורז לא צריך לספור יחס של כוס וחצי מים לכוס אורז? מספיק לשים את האורז בסיר ולכסות אותו במים ואז להוסיף מים עד גובה של סנטימטר נוסף וזהו, בלי מדידות ובלי מתמטיקה (כי כמה זה אחד וחצי כפול כוס ורבע אורז למשל?)

עוד לפני שהתחלנו עם הבישולים התכבדנו כולנו במרק ביתי חם (שגם ביקשנו וקיבלנו את המתכון) , כי החוויה היא חווית אירוח ביתי, וגם כי נעשים רעבים במשך הסדנה ולא כדאי לנשנש ולגמור את הפרודוקטים…

כוסות יין נמזגו (כי השפים בטלוויזיה תמיד שותים יין עם הבישול) והופ להכנות.

פרידה הראתה לנו איך אפשר לתכנן את המנות והכנתן כך שבזמן שאחת בתנור, ואחת על האש, אפשר בנתיים להכין משהו נוסף כך שהכל יהיה מוכן במקביל (וכאן טיפ נוסף – אם מכינים משהו, נניח קוביות ירק, אפשר להכין כמות קצת יותר גדולה על הדרך, ואז יש מצרך מוכן למנה נוספת. כך למשל כשחתכנו קוביות חצילים למנת ירקות בתנור, השארנו קצת עבור מנה נוספת של חצילים בטחינה).

(בתמונה – פרידה רז בפעולה).

נושא הסדנה היה קטניות והשתמשנו רבות בבורגול וקינואה (שלפי פרידה לא כדאי לבשל כמו שמבשלים אורז, עדיף כמו שמבשלים פסטה, יותר מהיר ויעיל). במהלך הסדנה למדנו למה עדיף להשתמש בחלמונים בלבד ולא בכל הביצה בלביבות, איך עושים טרנספורמציה לאוכל שאמור להיות מטוגן, לאפייה או צליה בתנור באופן שהוא יוצא טעים לא פחות אבל בריא הרבה יותר, איזה טעם יש לסוגי תפוחי אדמה שונים ואיך לוודא שכל התיבול נכנס לתוכם, איזה ירקות מפרישים נוזלים ולכן איזה ירקות צריך להפריד זה מזה בזמן הצליה, איך להשתמש בשום כדי שלא יישרף ועוד ועוד.

הבישולים בעבודה…

בסוף הבישולים המנות נפרשו על השולחן, המזלגות נשלפו והמנות נטרפו. כמובן שכולנו קיבלנו כלים חד פעמיים כדי לקחת הביתה מה שנשאר, לשמח את שאר בני המשפחה (שאחרת רק היו רואים צילומים של המנות בטלפון הסלולרי ).

בתמונות למעלה- חלק מהמנות המוכנות.

במקביל לסדנאות מנהלת פרידה גם קייטרינג מצליח בשם "ארוחות ערוכות" שמספק מנות מיוחדות לאירועים עד מאה איש, כמובן כשר בהשגחת הרבנות שוהם. הקייטרינג מתאים כמובן גם להרמות כוסית משרדיות, או ארוחות פרטיות שבהם המנות המוכנות מגיעות על מגשים למארחים שיכולים לכבד את אורחיהם.

פרטים על הסדנאות והקייטרינג ניתן למצוא בדף הפייסבוק – לפי "ארוחות ערוכות – קייטרינג וסדנאות בישול". (ויש גם מבצעי "חבר מביא חבר" וכדומה). הסדנאות בשעות קבועות ובימים קבועים אבל קבוצות מאורגנות מראש יכולות לבחור את היום, השעה ותוכן הסדנה. הסדנאות מצויינות לימי גיבוש, מסיבות רווקות, ימי הולדת ואירועים מיוחדים. בין הסדנאות ניתן למצוא נושאים כמו בישול אסיאתי, ממולאים, אירוח , אוכל שילדים אוהבים וכדומה. אורך סדנה ממוצעת – כ3 שעות.

כשר בהשגחת הרבנות שוהם.

מתחם התחנה בתל אביב, מהווה בית למסעדות ועסקים רבים שקבעו בו את משכנם, בתוך מבנים ישנים ושמורים שמעבירים את הטעם של פעם ומשחזרים את האווירה.

מסעדת "רג'ינה" הכשרה יושבת באחד המבנים, שעוצב כדי לשמור על הטעמים של פעם, עם פריטים וריהוט בהתאמה, ואוכל של סבתא. איזו סבתא? כל הסבתות, מכל העדות.

לקראת החורף הוזמנתי להתנסות בתפריט החורף החדש של רג'ינה (שהיתה אגב אישה אמיתית!) עם דגש על מנות הקציצות המיוחדות, מכל העדות ובכל הסגנונות. התפריט נוצר בעזרת השפית הידועה מיקה שרון.

ציפי לוי, מנהלת השיווק של המקום ערכה לנו  סיור קצר במקום,בו ראינו פינות השונות שמתאימות לאירועים שונים, כולל גינת אירועים רחבה שמקורה בחורף, כך שגם בימות גשם אפשר לערוך אירועים (ואפילו חתונות כי כאמור המקום כשר).

כל היינות במקום הם ישראלים, והראשון שטעמנו (מבין הרבה …) היה יין קליל, קברנה מרלו של EVER RED מעמק האלה. כל כך קליל שנשתה כמו מיץ.

הערה חשובה- המנות המצולמות הן בגודל מוקטן כדי שלא לפוצץ את הבלוגרים. במקור המנות גדולות יותר.

עם היין הגיעו המרקים, שהרי אין חורף בלי מרק ואנחנו טעמנו שניים – מרק גונדי מסורתי עם תפוחי אדמה, בצל ואורז לבן (46 שקלים) ומרק קובה עם סלק וירקות (48 שקלים). שניהם היו עשירים (בכלל "עשירים" זו מילה שתחזור לגבי הרבה מהמנות) ואם אני צריכה לבחור מבין השניים אלך על הגונדי בגלל הייחוד שלו ובעיקר בגלל הבצל השלם שבושל בו והפך לסוכריה מתקתקה ורכה. בתמונה לא מופיע האורז, שוב, כדי לא להתמלא מהר מדי.

מבחר מסלטי המקום הגיעו לשולחן:

סלט "שכונה"– עגבניות, צנון, פלפל חריף והרבה כוסברה (42) – פה הייתי בדילמה. מצד אחד אני שפוטה של כוסברה, מצד שני אני לא מסוגלת לאכול חריף, והסלט הזה.. כן, חריף. אז טעמתי קצת בלבד והעדפתי לעבור למשהו יותר סולידי עבורי. לחובבי החריף – מומלץ.

סלט "פועלות" – עלי ארוגולה, חסה, ירקות שורש, רוטב סילאן ולימון (זו ההגדרה בתפריט, בפועל בגלל המלאי בשוק, היו לבבות חסה במקום הארוגולה, וגם פרוסות קולרבי) (44 שקלים) וזה היה סלט מרענן מאד, ומתוק שקושט בחמוציות לתוספת בריאות.

סלט קוביות סלק – חמוד (לא מופיע בתפריט, אין לי מחיר)

"הטחינה של רג'ינה" – (22 שקלים)  – טחינה ביתית קלאסית מתובלת בעדינות שנוגבה על ידי לחם הבית – לחם פרנה מרוקאי שמגיע עם שמן זית וקונפי שום (16 שקלים)

"כבד עוף קצוץ של רג'ינה עם בצל סגול ועוד הפתעות" (38 שקלים). טוב, זה לא היה בתוכנית אבל זה נשמע כל כך מפתה בתפריט המסעדה שלא יכלנו בלי זה, וקיבלנו צלחות של כבד מתקתק עם המון בצל מטוגן ועוד כמה סוגי בצל מלמעלה (המכונים "הפתעות"), חזרנו כמו בסצינה של מבקר המסעדות של "רטטוי"- הישר לבית סבתא, עם הכיסויים על הספות ומפיות ה"קרושה" על הטלוויזיה, קומפלט. נוגב וחוסל.

הכל לווה ביין סירה משובח, גם הוא ישראלי. (כל היינות הומלצו לנו על ידי מתן איש האלכוהול של המקום שגם פינק אותנו בקוקטיילים של ערק אפרסק וודקה פירות יער).

ולמטרה שלשמה התכנסנו – הקציצות של תפריט החורף.

קיבלנו ארבעה סוגים, שוב במנות מוקטנות –

סיניה– קציצות בקר עשויות בטחינה וירקות במחבת חם עם לאפה בתוספת מג'דרה (74 שקל)- קציצות אווריריות עם טחינה חמה, עונג. אם לא היתה עוד מנה אחת שהיתה הפיבוריטית שלי, זו בהחלט היתה במקום הראשון. (רק לשים לב לפרוסות של פלפל חריף שנמצאות שם ועלולות להפתיע את מי שלא שם לב..)

קציצות בגדד– ברוטב שזיפים וסילאן עם אורז לבן (71 שקלים). טוב, בביקור קודם ב"רג'ינה" לפני שנה וחצי, טעמתי את הקציצות ובזמנו לא התלהבתי מהן. אולי משהו השתנה במתכון, אולי הטעם שלי השתנה, כי הפעם הן היו הפיבוריטיות שלי. המתיקות היתה עדינה, הבשריות נוכחת, אהבתי. כאמור, המקום הראשון שלי כשאחריו בצמוד, הסיניה.

קבב ממולא בטחינה  היו הקציצות הבאות, מנה קלאסית שמשום מה לא מצאתי בתפריט ולכן אין לי מחיר, ואחרונות חביבות – סופריטו – קציצות בקר וטלה בבישול ארוך עם קוביות חציל, תפוח אדמה, מנגולד ואורז לבן (71 שקלים)- ביתיות מאד, למי שמתגעגע לסבתא שלו, זו הבחירה.

סביב השולחן לא היתה הסכמה, לכל אחד היתה הבחירה שלו וכל אחד מצא את הנישה שלו.

יין אדום מהרי יהודה ליווה בהצלחה את מנות הקציצות.

עוד וודקה עם פירות יער, עוד ערק, שתיה חמה (ובגלל הכשרות אין חלב אלא חלב סויה) ולמתוקים.

קיבלנו שתיים ממנות הקינוח

"שטרודל תפוחים,צימוקים ואגוזי מלך עם גלידת ווניל" (36 שקלים) – כשזה שהגלידה פרווה כמעט לא ניכר בה, והיא מקררת את החום של התפוחים והמאפה, וצלחת של "שלישית מתוקים" – תמרים, חלווה ועוגת הבית – במקרה שלנו עוגת גזר ועוגת שוקולד קוקוס, (28 שקלים). מבין כל המתוקים הבחירה שלי היא עוגת הקוקוס שהיתה עסיסית מאד ומתוקה וקיררה מעט את הכבדות של כל הארוחה שאכלנו.

במקום נערכות גם קבלות שבת בימי שישי בצהרים עם המון מוסיקה ושמחה, ויש אפשרות גם לקחת הביתה מנות כמו חמין, ממולאים ומרק דגים, כדי להנות גם בשבת.

ישנן כמובן גם מנות עסקיות.

אתר המסעדה: http://www.reginarest.co.il/

עד היום , המילים "מרק טוב" ו"מהר" לא הלכו כל כך טוב ביחד. נכון שיש מרקים באבקה שמספיק להוסיף לכוס ולערבב עם מים רותחים ויש מרק סביר, אבל אם רוצים משהו קצת יותר איכותי, את זה קשה להשיג במהירות.

ומה לעשות שכשאנחנו חוזרים הרוסים מעייפות וקפואים מהדרך, הדבר האחרון שבא לנו הוא להתחיל לקצוץ ירקות בשביל מרק?

"מבושלת" עושה את העבודה בשבילנו ויצרה סידרה של מרקים מוכנים באיכות וטעם ביתי בשלושה טעמים – מרק ירקות וקטניות, מרק מינסטרונה ומרק שעועית, בכמות אישית של 350 מ"ל.

אופן ההכנה הוא קל – לנער קצת את השקית, לחתוך בפינה, לשים במיקרוגל בעמידה ולחמם שתיים עד שלוש דקות. זהו, מוכן.

אם יש חלה טריה עוד יותר טוב, אבל גם ככה מתקבלת קערת מרק משביעה, עשירה ומתובלת (פעם ראשונה שאני לא צריכה להוסיף מלח למשהו!).

אהבתי לקרוא (אחרי שסיימתי את הקערה כמובן) שהרכיבים הם טבעיים בלבד, לא מכילים מונו סודיום גלוטומן, צבע מאכל או חומרים משמרים וגם הקלוריות דלות למדי (57 למאה גרם).

מה שנחמד הוא שאפשר לקחת לעבודה, במקום אותן אבקות שנמסות בכוס, לשים במקרר (לא לשכוח פתקית עם השם כי נראה לי שכולם ילטשו עיניים), ואז בשעת הרעב פשוט לשים במיקרוגל שנמצא בכל מקום.

המרקים הם כמובן חלק מסידרת התבשילים לחימום ברגע שכוללת 24 תבשילים שהופכים למנה חמה, מזינה , עשירה וטעימה, בדקות ובקלות (כך שגם ילדים יכולים לחמם לעצמם).

את התבשילים והמרקים ניתן להשיג במעל 320 סניפים של רשתות מובילות וכן להזמין בטלפון, כשבחלק מהמקומות יש גם מבצעים ששווה לבדוק.

"מבושלת"  שקיימת משנת 1988 מספקת עשרות אלפי ארוחות מוכנות מדי יום למוסדות ולקוחות פרטיים בארץ ובעולם, על ידי צוות שכולל שף מקצועי, יועץ קולינרי, טכנולוג מזון ותזונאית.

את הכלים והאיכות של פיירקס אין צורך להציג, הם מותג ידוע ומפורסם. הזכוכית המחוסמת שעמידה בטמפרטורות גבוהות, העמידות בפני שריטות, אי ספיגת ריחות, ופתרונות איכסון הופכים את פיירקס לשם דבר.

הקו החדש של סידרת ה"קוק אנד סטור" הוא קערות זכוכית שמצטרפות לתבניות המלבניות, המרובעות והעגולות שכבר קיימים בסידרה. הקו הוא קו בריא מכיוון שהכלים הם הגיינים ולא סופחים ריחות וטעמים. הזכוכית של הקערות כל כך עמידה שהיא יכולה לנוע מטמפרטורה של מינוס ארבעים ועד לטמפרטורה של שלוש מאות מעלות צלזיוס (!) מה שאומר שאפשר גם בתנור וגם במקרר ובמקפיא. יותר מכך, אהבתי את העובדה שהכלים מסוגלים לעבור מטמפרטורה לטמפרטורה במהירות וללא צורך לחכות שיתקרר כדי שהכלי לא יתפוצץ .

בצורה כזו גם חוסכים זמן וגם חוסכים כלים ומים לניקוי, כי באותו הכלי מכינים – בתנור למשל, ואז מגישים ואז שמים במקרר את השאריות או להקפאה לזמן מאוחר יותר, וכמובן אחר כך מחממים שוב באותו הכלי.

לקערות יש גם מכסים תואמים ששומרים על הטריות והארומה מצד אחד, ומגינים מפני ריחות וטעמים של כלים אחרים שנמצאים בסביבתם במקרר למשל.

בתמונה ניתן לראות איך הכנתי מרק חם , אכלנו ממנו קצת , שמרנו לאחר כך במקרר, וחיממנו במיקרוגל, ואז אכלנו ישירות מתוך הקערה.

מוצרי הזכוכית של פיירקס עשויים מזכוכית בורוסיליקט שהופכת אותם לעמידים כאמור להבדלי טמפרטורות, וגם לזעזועים ולבלאי, שלא לדבר על שטיפה במדיח הכלים. בשימוש סביר הם גם לא נשברים, וכמובן השקיפות מאפשרת מעקב אחרי כל מה שקורה בתוך הכלי.

כשסיימנו פשוט איחסנו כלי אחד בתוך השני, בהתאמה מלאה ובתפיסת מקום מינימלית בארון הכלים.

להשיג במשביר לצרכן וברשתות השיווק המובילות.

חודש ינואר תמיד הביא בשבילי רגעים שמחים- קודם כל כי באמצעו נמצא יום ההולדת שלי, וגם כי בתחילתו נמצאת מסיבת סוף השנה הלועזית (שנודה על האמת, כולנו חיים על פי הלוח הזה, אני לא חושבת שיש כאן קורא אחד שיודע מה התאריך העברי הנוכחי, מלבד זה שכולם יודעים מה התאריך בט"ו בשבט).

אז בין השמפניה לנשיקת חצות, רצוי שיהיה גם מתוק והרבה.

קיבלנו מ"שופרסל" המון דברים מתוקים ובעיקר קלים להכנה-

עוגה בטעם שוקולד , תערובת לכדורי שוקולד ותערובת לבראוניז וצנצנת לפתן דובדבנים חמוצים.

את הבראוניז והכדורים החלטתי לשמור ל"פריסה" שאני עושה בעבודה ובמועדון הסלסה בהתאמה, וניסיתי את עוגת השוקולד.

המתכון הבסיסי הוא על מים, כך שהעוגה היא פרווה ומתאימה לשומרי כשרות. אני עשיתי את הציפוי עם חמאה כך שזה כבר הפסיק להיות מתאים, מצד שני, גם כשרות היא לא דבר שמתאים לי אישית אז אנחנו פיטים…

בכל מקרה, מה שנוח מאד בתערובות הללו הוא שכל מה שצריך תמיד נמצא- מים, שמן וביצים תמיד יש. תוספות? להיות יצירתיים. אני נזכרתי ברגע האחרון להוסיף גם טיפה וודקה אספרסו כפול של וואן גוך, ככה בשביל המצב רוח. זה לא מופיע בתמונה כי חשבתי על זה רק בשלב המערבל.

שמתי בתבנית קוטר 26, אפיתי חצי שעה, בדקתי עם קיסם(עדיין לא היה מוכן), חיכיתי עוד עשר דקות, הקיסם יצא נקי.

שמתי להתקרר. אני לא יודעת אם זה בגלל המערבל שלי או בגלל התנור שלי אבל העוגה יצאה קצת יותר גבוהה באמצע ועם סדק, קיוויתי שעם הקירור זה קצת ירד ויתאזן, או מקסימום סכין טובה יכולה לסדר את העסק.

בזמן שהעוגה התקררה הכנתי בצד תערובת של גבינת מסקרפונה (פשוט כי זה היה לי במקרר) עם הדובדבנים והוספתי טיפה סוכר ווניל.

חציתי (די בקו ישר, כל הכבוד לי!) את העוגה לשניים ומרחתי במילוי ושמתי בחזרה את החלקים במגש.(איפה לעזאזל שמתי את הסטנד של העוגות?).

הקישוט הורכב משוקולד מריר שופרסל (מאה גרם) שהומס במיקרו (אם כבר עצלנות אז עד הסוף) ביחד עם ארבע כפות חלב ומאה גרם חמאה. העיטורים היו בעזרת בצק סוכר צהוב שנחתך עם תבניות עוגיות, וקישוט רואיל אייסינג בכמה צבעים.

נשאר רק לחכות להתייצבות כל העסק ו… בתאבון ושנה טובה!!!!

לדוד ויוסף יש יום הולדת ארבע. טוב, דוד (דודו) אלמקייס ויוסף (יוסי) שטרית הם גברים מבוגרים אבל ל"בייבי" שלהם קוראים "דוד ויוסף דאונטאון" והם חוגגים ארבע שנות פעילות פורחת.

המיקום הראשוני היה ברחוב ירמיהו, מקום קטן שאירח בגדול, בתפריט ים תיכוני, דגים ופירות ים, אלכוהול והרבה אווירה. אחרי שלוש שנים עברו לכתובת הנוכחית – ברחוב מונטיפיורי 21 בתל אביב, שם יש הרבה יותר מקום להרבה יותר אורחים (ואפילו שירות וואלה פרקינג למי שמעוניין!).

לכבוד יום ההולדת והשקת תפריט החורף הוזמנתי להתיישב בפינת ה"לאונג'" הרחבה, על רקע מוסיקה אופנתית, וקיבלתי לטעימה מבחר מהמנות – ראשונות, עיקריות וקינוחים.

כנהוג במחוזותינו- לחם הבית הגיע ראשון עם קערית שמן זית. הלחם נאפה במקום (אין לי מחיר), כמו גם הפוקצ'ה (14 שקלים). את הפוקצ'ה אהבתי במיוחד בגרסתה ה"פוקצה סרדינים כבושים" (64 שקלים) – פוקצה משולבת עם סרדינים טריים כבושים, קרם עגבניות, מוצרלה בופאלו, ארוגולה, ביצה חצי קשה ווינגרט לימון כבוש. מנה מפתיעה, משביעה ומעניינת.

עוד מהראשונות זכיתי לדגום –

קרפצ'יו פילה בקר (68 שקלים)- שכלל עגבניות שרופות (צירוף מעניין), שקדים, פלפל חריף (שנמנעתי ממנו), ביצת עין ופרמז'ן – טוויסט מעניין על מנה מוכרת (שאגב, יוסי, הוא "יוסף" אמר שזה בדיוק הכיוון שלהם – לתת פרשנות אישית למנות שאוהבים).

"סלקים ואנדיב" – סלט שהזכיר לי בהתחלה סוג של וולדורף בגלל תפוחי העץ ואגוזי המלך, שביחד עם מרכיב שלא זיהיתי בשם "טולום בקר" (ואם מישהו יודע, אשמח להסברים..) ווינגרט חרדל והכל על עלי אנדיב עגלגלים (58 שקלים) – פינגר פוד קלאסי.

והבחירה שלי  – מנת חציל שרוף בשרני ועוקצני (58 שקלים) שהוגש עם וינגרט אגוזים, תמר מג'הול, גרגרי חומוס, טחינה גולמית וגם כאן היה אותו "טולום בקר". אין לי מושג מה זה אבל זה השתלב ביחד יפה מאד.

בעיקריות דגמתי ארבע –

מנת ספיישל שאין לי את מחירה והיתה מעניינת – רביולי במילוי לחי עגל עם שערות קדאיף, פטריות, אפונה טריה והכל בטעם ותבלינים (60 שקלים). היושבים סביבי אהבו את רעיון הקדאיף.

נתח סלמון – (126 שקלים) – פרוסה נאה של סלמון שבושל במינימום כדי לשמור על האישיות שלו, והוגש עם חמאת תפוזים, ארטישוק ירוק, בקצ'וי, שרי קונפי וטפנד זיתים – מומלץ לחובבי סלמון.

אנטריקוט בדקה (90 שקלים) – כשמו כן הוא, אנטריקוט דקיק שנצלה בדיוק דקה (ולכן דקיקותו) שהוגש עם תפוחי אדמה, אווז מעושן, פטריות שימגי, מוח עצם ורוטב יין אדום . מנה בשרית חורפית, בהגשה מקסימה.

והבחירה שלי – פילה דניס (128 שקלים) שהוגש על קרם כרובית לימוני , בקצ'וי, וינגרט עגבניות וחמאה לבנה – אני מאד אוהבת את שילוב הדג עם הכרובית הרכה והחמאה. אם המנה הקודמת, של האנטריקוט היתה בעלת מאפיינים "גבריים", הדניס היה מנה "נשית" יותר.

הקינוחים הגיעו לשולחן ומהם זכיתי לטעום שניים –

מנה של מוס תות מסקרפונה, בסגנון ביתי, ומנה המכונה "כדור הפתעה" שהוא כדור שוקולד שבתוכו מסתתרים כל מני אוצרות כמו נוגט ואגוזים, כשרוטב שוקולד חם שנשפך מלמעלה ממיס את הכדור וחושף את אוצרותיו. לא הספקתי לאפיין בדיוק מה יש בפנים כי הוא פשוט נחטף על ידי כל הנוכחים.

אין לי מחירים לקינוחים, יש לברר עם המלצרים.

כשעזבתי את המסעדה, ביום של אמצע שבוע בשעה עשר בערב בערך, היא היתה פשוט מפוצצת, לא היה מקום (לכן כדאי למי שמעוניין להזמין מקום מראש).

דוד ויוסף מדגישים שהם נוכחים בכל ערב כדי להקפיד על איכות המנות וההגשה.

לפרטים נוספים – http://davidveyossef.co.il/

כשרוצים לרזות, לשמור על הגזרה או סתם לשלוט על מה שאנחנו מכניסים לפה, אנחנו מחפשים שיטה ומוצאים. אחת? לא, מליון. המון שיטות, המון טבלאות, המון נתונים. מה אין לנו? זמן לכל זה.

כי למי יש אפשרות, סבלנות או ידע כדי לספור אחוזי שומן, ביחד עם כמה סוכר, ביחד עם פחמימות או תהליכים או שעות… רק המחשבה עושה תאבון לעוד חפיסת שוקולד…

את ספירת הקלוריות לא צריך להציג, השיטה הנוחה ביותר והקלה ביותר לדעת כמה אנחנו מכניסים לפה.. זה כמובן בתנאי ש.. אנחנו יודעים כמה קלוריות יש בכל מוצר. אז נכון, בחבילות מוצרים תמיד יש נתונים על ערך קלוריות למאה גרם אבל לכו תתחילו לשקול כל חלק מהחבילה כדי לדעת כמה הוא שוקל ואז לעשות חישוב כמה קלוריות זה..

זו בדיוק הדילמה שבה נתקלה לפני כעשר שנים רוני גורדון, שפשוט רצתה להוריד כמה קילו והסתבכה עם החישובים עד שחשבה על ביצת קולומבוס- למה בעצם שבמקום שהצרכן יתחיל לחשב כמה קלוריות במה שהוא מכניס לפה, שהיצרן לא יעשה את זה?

היא המשיכה לפתח את הרעיון וחשבה על כך שהמידות שדיאטניות ותזונאים בדרך כלל מקציבים הן ביחידות של מאה קלוריות, מה שאומר שעדיף לספור ביחידות האלה, להפוך אותן למעין "מטבע" שקל יותר לספור כך שאם התפריט הרצוי מקציב למשל 2000 קלוריות ביום, זה קל הרבה יותר לצרוך 20 כפולות של מאה קלוריות שמחושבות מראש מאשר להתחיל לחשב כל מוצר ומוצר, לגלות כמה קלוריות יש בחלק היחסי או להפך – לחפש חלק יחסי במשקל קלורי מסוים ואז לעשות חשבון של הכל ביחד, מה שדורש תואר שלישי במתמטיקה.

וכך נרשם הפטנט – אריזות של מאה קלוריות של כל מוצר, כשהחישוב הוא על פי ספירת האריזות, בערך כמו במסעדות סיניות מסוימות שבהם לא  סופרים את המנות שאכלת אלא את הצלחות הריקות שהותרת.

אחרי רישום הפטנט קם האתר – מועדון ה100- http://www.100cal.co.il/

כל המידע, כל המוצרים שארוזים באריזות של מאה קלוריות, כך שקל לבחור ולדעת בדיוק מה אכלנו בכל יום מבחינה קלורית.

כמובן שאין דין קלוריות שנובעות משוקולד למשל כקלוריות שנובעות מקמח מלא, אבל תפריט מאוזן יהיה קל יותר לשמירה כשנדע לחלק את הקלוריות היומיות לקלוריות "בריאות", לקלוריות "משביעות" ולקלוריות "פינוק" שאנו יכולים להרשות לעצמנו בתנאי שנשגיח על הכמות, מה שקל לעשות כשמדובר באריזות מוכנות מראש.

בתמונה למעלה – רוני גורדון מחזיקה קופסה גדולה וכבדה שמכילה המווווווווווווןןןןןןןןןן אוכל שאפשר לאכול ב2000 קלוריות יומיות שיסייעו לנו לשמור על המשקל ועל הבריאות.

היתרון של אריזות כאלה הוא כמובן ברור – לא צריך לעשות חשבונות, ניתן לקחת אריזות מוכנות לכל מקום, זה עוזר לנו לקבל פרופורציה על הכמויות שאנו אוכלים ולשלוט עליהן כי כשהאריזה קטנה, אוכלים רק אותה, וכשהיא גדולה וצריך לאכול רק חלק ממנה… טוב, כמה אנשים יכולים למשל לעצור אחרי ארבע קוביות שוקולד בלבד?

מעבר לכך, מדובר גם בענין חסכוני מכיוון שכשאנו קונים אריזות גדולות, שאמורות להיות "חסכוניות" , בפועל אנו נזרוק חלק מהתוכן בגלל שיעמום ,בגלל התיישנות, בגלל קילקול, מה שאומר שהוצאנו יותר כסף על אוכל פחות טרי, מה שלא קורה באריזות קטנות.

באתר אפשר למצוא חיתוכים שונים שיעזרו לנו להרכיב את התפריט הנכון לנו לפי גופנו ולפי רצוננו – לרזות, להעלות במשקל או פשוט לשמור על המצב הקיים, כגון לפי סוגי מזונות, לפי מחירים, לפי מדד בריאות (כך למשל משקללים כמה נתרן יש במנה, כמה שומנים וכו' לפי סולמות מדעיים שונים). כמו כן יש אפילו אפשרות לדעת כמה אוכל מקבלים ב"מחיר" של מאה קלוריות מכל מוצר (שהרי נקבל באותו ערך הרבה יותר סלט מאשר עוגה למשל…).

ובעידן של השמנת ילדים, ללמד אותם מילדות להסתפק באריזה קטנה עם כמות נשלטת, קל יותר מאשר לתת להם שקית ענק ולצפות שיאכלו רק חלק…

גם היצרנים החלו להבין שהציבור היום מודע לצורך בשליטה על הכמויות למען הבריאות (וגם הכיס) ויותר ויותר יצרנים אורזים את מוצריהם גם באריזות של מאה קלוריות. את כל המוצרים הללו ניתן למצוא כאמור באתר, בחיתוכים שונים.

כשרוני הרכיבה לנו סל של מוצרים בערך כולל של 2000 קלוריות, מה שאמור להתאים לאישה הממוצעת, הופתעתי לגלות את כובדו ואת הכמות הגדולה של מוצרים שבעצם "מותר לי" לאכול ביום אחד, מה שנתן לי פרופורציה על שטויות אחרות שאני אוכלת ושיכלתי במקומם לאכול את כל הקופסה ולשבוע הרבה יותר (וגם להיות יותר בריאה על הדרך).

בעתיד מתכננת רוני אף לפתוח חנות כמו "הכל בדולר" רק במקרה הזה "הכל במאה קלוריות" כך שבכל רגע נתון נדע בדיוק כמה קלוריות בסל הקניות שלנו ומאוחר יותר בתפריט שלנו.

בתמונה למעלה- חלק קטן ממבחר המוצרים שיש בו חלוקה פנימית לפי אריזות של מאה קלוריות כך שזה גם חסכוני וגם נותן לנו שליטה על הכמויות שאנו אוכלים (והאריזות גם שומרות על הטריות).

"מועדון המאה" הוא אובייקטיבי ומטרתו להגדיל כמה שיותר את מאגר המוצרים הארוזים ב"מאה קלוריות" כדי שיהיה יותר מגוון למי שרוצה להשתמש בשיטה.

השימוש באתר וההצטרפות ל"מועדון המאה" הם חינם.

הסופה חלפה, השלג עדיין נשאר. מה יותר הגיוני מאשר לעלות לצפון להנות מכל זה?

כשהוזמנתי ללילה אחד במלון "כפר גלעדי", חשבתי "היי, למה לא לעשות מזה שבוע שלם"? הוספתי עוד שלושה לילות על חשבוני ויצרתי לי חופשה כייפית בצפון, מלאה כל טוב.

ראשית, היתרון הגדול ביותר- המיקום. המלון ממוקם בצמוד לתל חי (למכללה ולפסל האריה) , שתי דקות מקריית שמונה וחצי שעה נסיעה בנוף שוויצרי לחרמון ולישובים הסמוכים לו (מג'דל שאמס ונווה אטי"ב) כך ששלג היה בשפע ובחינם.

 כמובן שהמרחק לאטרקציות נוספות כמו מפלי הבניאס והתנור, צוק מנרה ואגמון החולה על שלל העופות והציפורים שבו (ושווה מאד לקחת סיור של "עגלת מסתור" שמאפשרת גישה לתוך להקת הציפורים) ועוד המון אטרקציות של טרקטורונים, סוסים, פינות ליטוף, סדנאות אוכל וכדומה, הכל במרחק קטן, מה שמאפשר לעשות טיול "כוכב" נינוח ולחזור למלון מפנק. (אגב, במלון ניתן לרכוש כרטיסים לאטרקציות בהנחה).

גם כשנמצאים במלון יש הרבה מה לעשות – אנחנו טבלנו בבריכה המקורה והמחוממת (גדולה ובעלת מסלולים לשחיינים) עם נוף לחרמון המושלג,(בקיץ יש גם בריכה חיצונית), ניצלנו את חדר הכושר המשוכלל ואת הסאונה , וכמובן איך אפשר בלי הWIFI החופשי בלובי שהביא לשם את כל עכברי האינטרנט על לפטופיהם, איפדיהם וכל מני גאדג'טים אחרים (ויש גם עמדות מחשבים מצוידות).

 החדר שקיבלנו היה ברמת "בוטיק" עם פינוקים כמו מסך טלוויזיה LCD עם מבחר ערוצי "יס" וראש מקלחת רחב שמוריד "גשם" של מים לעיסוי עדין וכמובן גם ערכת תה וקפה.

(בתמונות למעלה ולמטה- קטעים ממזנון ארוחת הבוקר של המלון. יש אפילו פיצה!)

בשעת ערב נינוחה הוזמנו להכיר את תפריט הפתיליות של שף המלון אריק ז'ינו, שהביא את הטעמים של בית אימו להנאת כלל אורחי המלון. לכל אורך החורף יוגשו מנות חורפיות על פתיליות במגוון רחב. אנחנו טעמנו בין השאר סוגי קובה (במיה, סלק), ממולאים שונים, תבשיל ביצי דגים מיוחד, מרקים חורפיים עם המון ירקות שורש, אוסובוקו עגל, ושני המיוחדים מאד, שכיכבו על הצלחת שלי – תבשיל צוואר טלה עם ארטישוק ירושלמי, ומנת מוח עם ירקות, למבינים, לחובבים ולמי שלא מפחד להתנסות במנה מרתקת.

אחרי ארוחה כזו, נוף החרמון המושלג הוא רקע נפלא להשתרעות נינוחה.

 בזמן שהתענגנו על המנות, גם שמענו על שלל התוכניות לשנת 2014 במלון, כולל סופי שבוע בסימן אומנויות, כל פעם משהו אחר- בין השאר מפגשים עם סופרים – למבוגרים ולילדים, הצדעה לקולנוע הישראלי כולל הקרנת סרטים באזור הבריכה המקורה, כשאפשר לצוף במים ולראות סרט במקביל, סופשבוע רומנטי לכבוד "וולנטיינז" בפברואר שבו כל המלון ילבש אהבה, סופשבוע מונדיאל עם המון פעילויות לכל המשפחה בנושא הספורט, אירועי לימוד סריגה כי אין כמו כדור צמר בהתחלה וצעיף בסוף כדי לחמם את החורף, בהדרכת הסבתות המקומיות, ועוד המון רעיונות כיפיים.

כמובן שבאווירת החורף אירועי "שאנטי" מתאימים במיוחד וקבוצות יקבלו אירועים ייחודיים בבריכה, רחצה לילית , טעימות מטיפולי הספא, חליטות מיוחדות ופינוקים (אגב, גם במהלך השנה כולה הבריכה המקורה פתוחה עד תשע בערב).

(בתמונות למעלה ולמטה – חלק קטן ממנות הפתיליות של השף אריק ז'ינו שמצולם למטה משמאל)

ב"דרך הלולים" של קיבוץ "כפר גלעדי" ישנו גם בית הקפה של סטפני שרביט, קונדיטורית שסיימה בהצטיינות לימודים בקורדון בלו בצרפת והתמחתה במקומות רבים עד שנחתה בקיבוץ, והיא העבירה לנו סדנת מתוקים חגיגית במיוחד כמו שאפשר לראות בתמונות.

אם נמצאים בקיבוץ או באזור בכלל, שווה לקפוץ. פרטים בהמשך.

(למעלה ולמטה תמונות מתוך סדנת המתוקים של הקונדיטורית סטפני שרביט)

לקראת החורף מלון "כפר גלעדי" גם מציע אטרקציה חורפית אחת במתנה למי שמזמין מינימום 2 לילות, כמו כניסה לאתר החרמון, כניסה למרכז קנדה כולל החלקה על קרח, הרכבל בצוק מנרה או כניסה לאגמון החולה.

 אז לא צריך כבר לנסוע עד אירופה בשביל להנות משלג, נוף ופינוקים חמימים, זה ממש כאן, שעתיים מהמרכז.

 מידע על "כפר גלעדי" – דילים, אפשרויות ומתקנים – http://www.kfar-giladi.co.il/

 דף הפייסבוק של סטפני שרביט – https://www.facebook.com/stephaniematalon

טיילתי בצפון, בגליל העליון ליתר דיוק, ובין החרמון לבניאס, החלטתי ללכת לפי השילוט ולמצוא את המקומות הקולינריים המפתיעים והקטנים. מצאתי חמישה כאלה

הראשון היה בקיבוץ דפנה  – מוזיאון השוקולד של שולמן- מקום מתוק תרתי משמע, שכולל את הסטוריית השוקולד, פסלים משוקולד, סדנאות שוקולד וכמובן המון שוקולדים מסוגים שונים למכירה.

כתובת האתר לפרטים – http://www.scm.co.il/index.asp

הנקודה השניה שעצרנו בה היתה קיבוץ חולתה- ושם מצאנו שני אוצרות-

"דרך התבלינים"- חנות עשירה בטעמים וריחות של תבלינים, כלים, חליטות, חלווה (כולל סוגים שלא נדבקים – לא לכלים ולא לשיניים!), ותערובות שונות (כולל "בכור" לניקוי אנרגטי).

במקום יש גם סדנאות, טעימות, קורס צמחי מרפא ועוד.

פרטים- http://www.derech-hatavlinim.co.il/spice-store1.asp

יש גם משלוחים לכל רחבי הארץ.

עוד בקיבוץ חולתה-

"שלום עלחם"- מאפיה קטנה של לחמים טבעיים כולל מחמצת, שמרים, בריאות ועוד.

פרטים בדף הפייסבוק- https://www.facebook.com/pages/%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%A2%D7%9C%D7%97%D7%9D/195946800450493

באזור מושב אודם באזור צפון רמת הגולן מצאנו את "יקב אודם" ומה יותר טוב מיין טוב כדי להפשיר מכל הקרח והשלג מסביב?

טעמנו ביקב יינות לבנים, אדומים וגם יינות קינוח מתוקים (מומלץ ה"ענבר" – מופיע בתמונה באמצע). היינות של "אודם" הם כשרים וזכו לפרסים רבים בתערוכות כמו "טרווינו". אנו עוד רכשנו לעצמנו בקבוק של "וולקניק- שרדונה 2012" שהיה כל כך טוב שהיה שווה לסחוב כל הדרך עד המרכז.

פרטים על היקב וסוגי היינות – http://www.harodem.co.il/

בדרך בחזרה עברנו את מרכז המבקרים של פירות "בראשית" ולמרות שלא נרשמנו לסיור, הסכימו לצרף אותנו כדי לראות ולשמוע הסברים על פס היצור של הפירות- מהקטיף ועד לסופרמרקט. ראינו את המערכת הממוחשבת החכמה שמסוגלת להפריד תפוחים על פי משקל, צבע ורמת איכות (כשכל תפוח מצולם ונסרק בנפרד!), ראינו את שיטות האריזה הרובוטיות ואת ההקפדה על כך שרק תפוחים איכותיים יגיעו לצרכנים (הפחות יפים הולכים לתעשייות כגון סיידר או שימורים).

פרטים על הסיורים – http://www.pri-beresheet.co.il/template/default.aspx?CatId=11

הסיור אורך כחצי שעה והוא בתשלום.

(בתמונה למעלה- שף מתן הרבט)

"פורנלו" באיטלקית פירושו "תנור קטן", והתנור הזה הוא בהחלט "מפל" כי יוצא משם "מפל " של מנות שונות ומגוונות.

אבל נתחיל מההתחלה- "פורנלו" היא קפה מסעדה בסגנון איטלקי שממוקמת בקדימה, מרחק נוח מאד לכל כיוון, והיא גם כשרה מה שמאפשר לשומרי מסורת להנות ממגוון מנות.

לאחרונה הושק תפריט חורף חדש, כל כך חדש שממש בימים אלה מעדכנים אותו באתר הבית, והוזמנתי להתנסות ולטעום.

 הדבר שהכי כיף לי בתפריט חלבי הוא מילת הקסם "שמנת" וב"פורנלו" לא חוסכים. שמנת משדרגת כל מנה, וגם נותנת לה את המגע החורפי העשיר מאד.

 השף מתן הרבט שמנצח על המסעדה מיום פתיחתה לפני ארבע שנים, מחדש ומרענן את המנות, ויוצר גם הרבה ספיישלים לפי עונה, לפי יום, לפי מלאי ולפי מצב הרוח.

הסגנון הוא איטלקי ים תיכוני.

 כשהגעתי כבר חיכתה לי על השולחן כוס יין אדום ולצידה לחם הבית שהוא למעשה פוקצ'ה עם מטבלים שונים כמו חמאת שום ושמן זית בלסמי (18 שקלים). טרי, חם, צריך מאד להזהר לא להסחף איתו כדי להשאיר מקום לאוכל.

המרקים במקום מתחלפים, אנחנו קיבלנו מרק עשיר מאד של מינסטרונה (18 שקלים או 24 שקלים תלוי בגודל). האמת, גם המרק וגם המנות כפי שתראו בתמונות מאד גדולות ועשירות, והיות ורובן גם חורפיות וממלאות, שני אנשים יכולים בהחלט לשבוע.

 סלט קפרזה  – גבינת מוצרלה טריה עם עגבניות שרי, גרעיני חמניה, עם שילוב של שמן זית בזיליקום, רוטב בלסמי ומלח עם עם פרוסות קרנצ'יות של טורטיה (28 שקלים), וסלט שורשים – ירקות שורש חיים עם בצל, נבטים, עירית, גבינת פרמז'ן ושומשום קלוי בווינגרט לימון (26 שקלים). מבין השניים ,שהיו מאד רעננים וטריים, העדפתי את השני בגלל גיוון הירקות המיוחד.

 פלטת אנטיפסטי – ירקות קלויים בתנור עם שמן זית ובלסמי (24 שקלים), נשנוש חביב.

 הבחירה שלי מבין הראשונות – סופלינה- כדורי אורז פריכים מטוגנים כשהם מלאים כל טוב- פטריות, פרמז'ן, שקדים ועשבי תיבול עם רוטב לטבילה של יוגורט שמיר (28 שקלים). כיף של קרנץ' מבחוץ ולהט גבינתי מבפנים.

כוסית לימונצ'לו של משק אליהו העבירה אותנו למנות העיקריות –

 שתי מנות ממחלקת הדגים (שמככבת בתפריט החורף במבחר ענק)-

סלמון בתנור- פילה סלמון טרי במרינדה על מצע ניוקי עם עגבניות שרי ותיבול ומוגש עם סלט ירוק (82 שקלים, מחיר אטרקטיבי במיוחד לנוכח גודל המנה)

 אמנון בתנור- פילה אמנון טרי צלוי בתנור לבנים על מצע תפוחי אדמה ברוטב טרטר (74 שקלים). מבין השניים בחרתי את הסלמון, למרות ששני הדגים היו עסיסיים , זו פשוט ההעדפה האישית שלי.

 ארבע מנות פסטה עשירות וגדולות הגיעו מתפריט החורף-

 רדיאטורי ירקות פיקנטי – פסטה רדיאטורי עם לקט ירקות קלויים ברוטב עגבניות פיקנטי ועשבי תיבול (48 שקלים)- על הגבול שבין פיקנטיות לחריפות, בשביל פולניה כמוני זה היה ממש גבולי.

 ניוקי אפונה ופרמז'ן- 48 שקלים לצלחת ניוקי ברוטב אלפרדו עם אפונה טריה ושבבי פרמז'ן (המנה המנצחת שלי מבין הארבע- צירוף של כל מה שטעים – רוטב עם המון שמנת, ניוקי נימוחים, פרמז'ן וירק טרי)

פסטה משי – פסטה טריה שקרועה לפיסות ברוטב אלפרדו פסטו (52 שקלים) – אחרי שהפסטה חוסלה, הרוטב עוד נוגב עם שאריות מהפוקצ'ה מההתחלה.

 טורטליני פטריות יער וריקוטה – טורטליני ממולאים בפטריות יער ופורצ'יני  עם ריקוטה ועשבי תיבול, עגבניות שרי והכל ברוטב אלפרדו (52 שקלים)- טעם מאד דומיננטי של הפטריות, מנה מאד עשירה ו"חורפית".

 למרות כל המנות האלו, ברור שהשארנו מקום לקינוחים בדרגות מתיקות שונות:

הכי לא מתוק היה סורבה מנגו- אישית לא התחברתי, אני חייבת מתיקות ומבחינתי סורבה הוא פתרון של מסעדות כשרות בשריות, אבל במסעדה חלבית למה לוותר על קרם, קצפת וחלב?

 הבינונית היתה מנת טירמיסו- מנה גדולה (שמספיקה לשניים) עם שכבות מתוקות אבל לא מתוקות מדי.

 המתוקה ביותר היתה מנת בראוניס שבעצם היתה סוג של עוגת שוקולד חמה, עם גלידה והמון שוקולדיות. בשבילי, זו הבחירה.

אין לי מחירים לקינוחים מכיוון שהם מתחלפים והכי טוב לשאול את המלצת המלצרים והבית.

 כאמור, המקום כשר והחנייה הצמודה החינמית, יחד עם הגישה הנוחה, המנות הגדולות והמבחר לכל בחירה, הופכים את "פורנלו " לאופציה מצויינת.

 ישנם גם מבצעים רבים כמו פינוקים בימי הולדת, קופונים, ועוד.

הדף של "פורנלו" – http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=11222