חג חנוכה בפתח, ויחד עם הסופגניות, נס פח השמן והכתרים עם הסביבון על הראש (עוד יש את זה בגני ילדים?) יש גם את האריזות המעוצבות של "הטחנות הגדולות של א"י", כמו בארבעת החגים האחרים – ראש השנה, פורים, שבועות ויום העצמאות. האריזה שמעוצבת בסגנון רטרו, מהווה קישוט נפלא למטבח וכוללת גם ברכה לחג וגם מתכון. בקופסה ניתן לאחסן קמח לכל השנה כמובן.
על האריזה יש מתכון מומלץ של "מיני דונטס" ששווה לנסות.
בסדרת "חומוס עם תוספות" כבר יש תוספת של צנוברים, של טחינה וגם של חריף, אז מה אפשר לחדש? מסתבר שעם ישראל, לפחות ברובו, מאד אוהב חריפות אקסטרה. די להסתכל בכל שיפודיה, כשאנשים עושים תנועה של "תוסיף, תוסיף!" כשהמוכר מצביע על התיבול החריף.
"סלטי צבר" החליטו שאם אוהבים חריף- צריך לתת חריף, ולכן לחומוס החדש בסידרה הוסיפו לא פחות מאשר פלפל שיפקה. כן, חריף!!!!. מצוין לחימום בחורף ופותח את כל דרכי הנשימה על הדרך…
נתחיל מהסוף – התשובה לשאלה שבכותרת- בהחלט "טו בי".
את רשת BBB אני מכירה ואוהבת לא מהיום- רשת מסעדות בורגר בר בסגנון דיינר אמריקאי, כולל הבר, הספות והטלוויזיה הענקית שמשדרת משחקי ספורט אמריקאים. הרשת שקיימת כעשור ופרוסה בכל הארץ אהובה מאד על חובבי בשר (ולא רק- יש הרבה מנות שמתאימות לצמחונים).
הגענו לBBB (שלמי שנחת הרגע מהחלל ולא יודע, מדובר בראשי התיבות של "בורגוס בורגר בר") בסניף ראש פינה, בדרכנו לצפון. למעשה, שמענו מפי דור שארח אותנו, שיש הרבה כמונו- אנשים שמגיעים "על הדרך" ורוצים את האוכל "כאן ועכשיו" ובעיקר "מהר" כדי להמשיך בדרך. לכן השירות הוא אקסטרה מהיר ויעיל. אנחנו אמנם לא מיהרנו אבל עדיין האוכל הגיע בזריזות.
מצפה נטופה, אמצע הצהרים של יום סגרירי, חדר היין. בבת אחת יוצאים ממציאות ישראלית לסוג של אירופה, עם כורסאות עור נינוחות, כיבוד איכותי וכמובן היין. הבקבוקים על הקירות, הכוסות מנצנצות, והנה מתחילים.
מתחילים מה?
מתחילים טעימות יין ב"יקב נטופה"– יקב בוטיק שמוגדר בגודל בינוני (כמאה ועשרה אלף בקבוקים לשנה), בעל כרמים משלו ( ולכן גם שליטה מלאה בכל שיטות העבודה והאיכות) שמייצר יינות בסגנון העולם הישן. הזנים שגדלים בכרם מותאמים ל"טרואר" – תנאי השטח והאקלים, כדי למצות את מיטב האיכות ותכונות הפרי.
טוב, אולי החריזה בכותרת לא משהו, אבל קניון "עזריאלי" בקריית אתא בכלל, ו" גרג עזריאלי קריית אתא" בפרט הם בהחלט "משהו משהו".
נתחיל ברקע- קרית אתא היא עיר בצמיחה, ובזכות עתודות הבנייה שלה היא תהפוך לעיר הגדולה ביותר בקריות, כשאוכלוסיות חדשות מגיעות להתגורר בה, וגם להשקיע בה שכן המחירים עדיין מאד אטרקטיביים.
בכניסה לקיבוץ פרוד נמצא מרכז המבקרים של "סבא חביב".
הכל התחיל ב1913 כשסבא חביב, אחד ממייסדי ענף הזית בגליל, הפיק שמן משובח בעזרת אבן ריחיים ומכבש ידני. שמעו של השמן יצא למרחוק, והיום , שלושים שנה לאחר מותו, ממשיכים הנכדים את דרכו, בייצור שמן זית כתית מעולה בכבישה קרה, בלדי- טבעי ולא מסונן, לצד עשרות מוצרים שונים כמו טחינה מסוגים שונים (שמיוצרת בעזרת אבני ריחיים- היחידים בארץ!), זיתים בכבישה ביתית, חלווה, דבש, זעתר, סבונים, נרות והרבה מוצרי קוסמטיקה.
גבינה לבנה, מה כבר אפשר לחדש בה? מסתבר שהרבה. תנובה מביאה לנו עכשיו קרם גבינת שמנת, עם בצל ועירית מיובשים, בחמישה אחוזי שומן בלבד.
קיבלתי להתנסות את הגבינה, עם האתגר – להכין משהו שהוא יותר מלמרוח את הגבינה על לחם טרי ולסגור ענין. כשפתחתי אותה ודחפתי כפית, שמחתי לגלות שלמרות שמדובר בחמישה אחוזי שומן בלבד, הגבינה בעלת "גוף" ונוכחות של הרבה יותר, כך שהיא גם עשירה וגם מתאימה להרבה סוגי מתכונים.
בכל תחרויות הבישול, תמיד השופטים מתמוגגים במיוחד ממנות שהן "אוכל של אמא" בגרסה משודרגת, ובצדק- הטעמים ,התיבול, הויזואליות, הכל משתלב לכדי חוויה קולינרית מרתקת.
אחד המטבחים השופעים והמגוונים ביותר הוא המטבח המרוקאי, שאהוב מאד בארץ. האחים מיקו ושמעון ברק , שבאים מחיי הלילה במועדון קומפורט 13 שלהם, לקחו על עצמם פרוייקט מדהים של שיפוץ מבנה שימור בנווה צדק והפיכתו לארמון אלף לילה ולילה , שמביא את מרוקו היישר ללב תל אביב.
צירוף המילים שהכי חוזר אצל הרבה אנשים הוא "אני רוצה משהו טעים". ברור שגם סטייק זה דבר טעים אבל כשאומרים "משהו טעים" – בתשעים ותשעה אחוז מתכוונים למשהו מתוק, ואם אפשר שיכלול שוקולד איכותי.
אני חושבת שבשנים האחרונות ניסיתי בערך כל קמח של "הטחנות הגדולות של א"י" ותמיד התוצאות היו טעימות. בערך מליון סוגי קמחים לכל השימושים האפשריים, והכל באיכות המפורסמת של הטחנה הוותיקה.
