אחד השלבים החשובים באפיית לחם ומאפים היא ניפוי הקמח. סינון מכל מני לכלוך שיכול להיות שם, בצד איוורור הקמח כדי שיהיה קליל יותר, כל אלה נחסכים לנו עכשיו על ידי "הטחנות הגדולות של "א"י" שמגישה לנו את "קמח לחם ללא צורך בניפוי"- ראשון בסדרת קמחים מיוחדים שכבר עוברים ניפוי בסמוך לטחינה ואז נארזים באריזה המיוחדת שמונעת אפשרות התפתחות חרקים. נוסף לכך גם נחסך אבדן של כמות קמח שאיכשהו לא עובר את הנפה כי הוא נתפס בכל הדברים האחרים.
ארכיון
מתוק ומלוח חיים ב"אחוה".
חברת "אחוה" אולי מתמחה בין השאר גם בעוגות ומאפים אבל היא בטח לא שוקטת על השמרים. (כן, אני תמיד אוהבת לפתוח פוסט במשחקי מילים…). וכן- זה גם נכון- ב"אחוה" אוהבים לצאת עם חידושים וגרסאות מעניינות למוצרים כדי שיהיה לנו גם טעים וגם מעניין.
הפעם שני מוצרים חדשים הגיעו אלי-
הראשון מלוח- טחינה, ולא סתם טחינה אלא "טחינה בטחינה עדינה". למה הכוונה? התהליך משופר בעזרת טכנולוגיות חדשות והטחינה של זרעי השומשום (שלא הושרו במלח ולא הוסף להם מלח) היא עדינה במיוחד ויוצרת מרקם מלטף ומפנק.
חנוכה בטחנה
חג חנוכה בפתח, ויחד עם הסופגניות, נס פח השמן והכתרים עם הסביבון על הראש (עוד יש את זה בגני ילדים?) יש גם את האריזות המעוצבות של "הטחנות הגדולות של א"י", כמו בארבעת החגים האחרים – ראש השנה, פורים, שבועות ויום העצמאות. האריזה שמעוצבת בסגנון רטרו, מהווה קישוט נפלא למטבח וכוללת גם ברכה לחג וגם מתכון. בקופסה ניתן לאחסן קמח לכל השנה כמובן.
על האריזה יש מתכון מומלץ של "מיני דונטס" ששווה לנסות.
הטחנות הגדולות- עכשיו בגרסת הכוסמין הלבן.
אני חושבת שבשנים האחרונות ניסיתי בערך כל קמח של "הטחנות הגדולות של א"י" ותמיד התוצאות היו טעימות. בערך מליון סוגי קמחים לכל השימושים האפשריים, והכל באיכות המפורסמת של הטחנה הוותיקה.
תומר- הסיגרים המהירים בעולם.
אחד הדברים העדינים והמפונקים ביותר במטבח הוא בצק פילו. צריך לשמור בהקפאה, להפשיר בעדינות, ואז לטפל בו כמו משי סיני שהיה שייך לשושלת "מינג"- לדאוג שיהיה תחת מגבת לחה כל העת, להרים אותו בעדינות, לשמן בתועפות שומן, ללטף אותו כל הזמן ולהגיד לו כמה שהוא גדול ומקסים, כדי שלא ישים לב ששמים לו איזה מילוי ושעתידו בחום גבוה.
נפוליאון – ויוה לה בונפרט!
השף הלבן מפתיע שוב, והפעם – בטעמים חדשים של "נפוליאון" (עם מעט מאד אחוזי שומן, אבל מרקם שמרגיש ונטעם כאילו כפול, תראו את זה בתמונות בהמשך).
בכל מקרה, שני טעמי גבינת "נפוליאון" חדשים הגיעו אלי להתנסות – "נפוליאון עם פלפל חלפיניו" 24% שומן- למי שאוהב חריף- אני מודה, אני לא חובבת חריף גדולה אבל בגלל שהפלפלים מעורבים בגבינה , אני מורחת על פרוסה או מכניסה לתוך מאפה, ואז יש לי בדיוק את העוקץ הנדרש, בלי השריפה, והטעם השני – "נפוליאון עם בצל "16% שומן – כי בצל הוא מרכיב חובה ב99% מהמנות הלא מתוקות שמתבשלות בכל מטבח, ומוסיף כל כך הרבה , כמו שכבר נאמר אצל ביאליק ב"אלוף בצלות ואלוף שום" (זוכרים את "הבצל – הוא ירק יוצא מן הכלל"?).
הליים של "תקוע" – העיקצוץ המתוק
כשאומרים לי "ליים" האסוציאציה הראשונה שלי כברזילאית היא כמובן קייפיריניה. אותו משקה אלכוהולי משמח לבב, שמביא איתו את הלמות תופי הבטוקדה על הטיילת של ריו.
אבל ליים הוא הרבה יותר מאשר מרכיב לקוקטייל, וההתנסות שלי היום הוכיחה את הדבר בגדול.
אם אין קמח – תלכו לטחנות.
השנה היא 1921. המקום – ארץ ישראל הרבה לפני קום המדינה. הברון רוטשילד מקים ומייסד את "הטחנות הגדולות של א"י" כדי שלחקלאים בארץ ישראל יהיה קל לגדל את יבולם, למכור ולעבד את החיטה תוצרת מקומית.
בנין הטחנה, שנשאר כמו שהוא גם כמעט מאה שנים אחר כך, נבנה סמוך לנמל מצד אחד וסמוך לרכבת מהצד השני, כך שאפשר יהיה לשנע את החיטה והקמח בנוחות.
בונז'ור- בוקר טוב בשני צבעים.
מאפי שמרים טריים הם אחד מסימני ההכר של רשת בונז'ור, ולכבוד חג השבועות בטכנולוגיה חדשה- שילוב שני בצקים בצבעים לבן (קלאסי) וחום (קקאו). ומה הטעמים? קרואסון ביס בטעם נוגט, קרואסון ביס חלבה וגביניות שוקו.
עוד לפני שטועמים, כמו בכל דבר שקשור לקולינריה, אוכלים עם העיניים, ושילובי הצבעים יוצרים גם חשק עז לטעום וגם אסטטיקה כמעט חושנית, וכל מארח ומארחת יגלו שלפרוש על הצלחת את המאפים בסדר קבוע ולפי גיווני צבעים, כבר עושה להם חצי עבודה מבחינת ניראות של השולחן, עוד לפני שטועמים ונהנים.
קמח תירס- טעם של מקסיקו לחג הפסח
האוכל המקסיקני כובש לו מקום בלב הישראלים ולא סתם – התיבול, העזות, הטעמים, המגוון, ונדמה שבכל נגיסה שומעים את הקצב של ספידי גונזלס בעודו צועק "טקילה!!" כשהוא חבוש סומבררו ססגוני.
קמח תירס הוא אחד המרכיבים החשובים במטבח המקסיקני, ובגלל שהוא נטול חיטה, הוא מתאים לנו כל שנה וגם בפסח, פותח אופציות חדשות שאינן כוללות תמיד קמח מצה, שהוא מוגבל בגלל תכונותיו.