אחד המטבחים האהובים ביותר בישראל הוא המטבח האיטלקי ובצדק- פסטות טריות, רטבים, מאפים ויין טוב, הכל מסתדר על השולחן לארוחה טעימה, עשירה ומפנקת, שמאחדת את המשפחה בדיוק כמו בכפרים הקטנים בטוסקנה שאחרי הבציר.
התפריט האיטלקי בישראל כבר מזמן התרחב מ"ספגטי עם רוטב עגבניות" למבחר ענק של פסטות שמתחברות עם סוגי רטבים שונים ושלצורות שלהן יש משמעות רבה ביחסים עם הרטבים.
השאלה באיזה יום בשבוע להגיע לשם היא קריטית מכיוון שבעוד שימי ראשון ושני הם ימים רגועים מבחינת האווירה, הכל משתנה החל מיום שלישי עד שבת, כשמעבר לאוכל יש במסעדה הופעות שונות, שמנצח עליהם הבעלים וזמר הבית – מיקי מיראל שכוללות הרבה מוסיקה, תופים, רקדנים בבגדים מסורתיים, רקדנית בטן והרבה שמחה שמלווה בצ'ייסרים של "צ'צ'ה" – המשקה הגאורגי המיתולוגי, שמהמם בעוצמתו את מי שלא רגיל.
מבנה המסעדה הוא חלל יפואי רומנטי, עשוי אבן ובעל תקרות גבוהות המעוטר בפרטי אומנות ופולקלור גאורגיים כמו "קרן השפע" שממנה שותים יין, קנקנים שונים, כלי הקשה וכובעים מסורתיים. ברקע משלימה את האווירה מוסיקה גאורגית.
כשהתיישבנו לשולחן, התפריט הראשון שהגיע היה תפריט האלכוהול שהכיל גם יינות גאורגיים וגם קוקטיילים. הרבה מהיינות הם מתוקים ומזכירים קצת יינות קידוש, ולכן שווה לטעום לפני שמזמינים. הבחירה שלי בסופו של דבר היתה "טשטש שמפיין" שהיתה כוס של קאווה עם ליקר ליצ'י, וודקה לימון ולב של ליצ'י, שבעבעה לי את מצב הרוח לקראת הערב הקולינרי (והמוסיקלי) והצפוי.
עם האלכוהול הגיעה קערית כרוב כבוש חרפרף לנשנוש קל תוך שמיעת ההסברים של המלצרית, שכדאי מאד לשמוע כדי לבחור את המנות בהתאם.
כדי לא להתמלא ולטעום כמה שיותר, וויתרנו על מנות עיקריות כך שכל המנות שיוזכרו בהמשך הן מנות מתפריט המנות הראשונות (למעט החינקלי).
לשולחן הגיע "באדריג'ני"- פרוסות חצילים במילוי טחינת אגוזי מלך ושום. כבר בהגדרת המנה אפשר למצוא כמה מרכיבי מפתח במטבח הגאורגי – האגוזים והשום, מרכיבים שישובו בגרסאות שונות במנות השונות שבתפריט. החצילים היו בחירה טעימה לפתיחה, מרעננים ועסיסיים.
"סציבי" של חזה עוף קר בטחינת אגוזי מלך ושום היה המנה הבאה, הזכיר קצת את סלט העוף האמריקאי, רצועות של עוף שנעטפו בטחינת האגוזים, מנה שמבחינת הגודל יכולה להיות כלולה גם כמנה עיקרית קלה ומשביעה.
כדי "לנקות" את הרטבים שנשארו על הצלחת, קיבלנו גם את לחם הבית, המכונה "לבאש" והוא סוג של באגט שמנמן ושטוח, פריך מאד מבחוץ ורך מבפנים. לצידו של הלחם הגיעו מטבלים נוספים, האחד מטבל כוסברה ממכר לחובבי הז'אנר, והשני רוטב "טחימלי" שעשוי מתפוחי עץ, משמשים, בצל, שום ופלפל חריף.
המנה האחרונה מתפריט המנות הראשונות שבחרנו הייתה מנה טבעונית בשם "קוטלטי". המילה "קוטלטי" מופיעה בגרסאות רבות בשפות שונות כשמשמעותה בדרך כלל "קציצה". בגירסה הגאורגית מדובר היה בקציצות פראסה שגם הן לוו בטחינת אגוזי המלך. על הצלחת הונחו שלוש קציצות שהזכירו מעט בטעמן ובמרקמן כדורי פלאפל גדולים. הן היו לוהטות ותוכנן היה רך, אם הייתי צריכה לבחור בין המנות, זו היתה הבחירה שלי, אם כי התיבול של הקציצות היה חריף, ולמי שמתקשה עם חריפות עדיף שיבחר במנה אחרת.
כשדיברתי עם צוות המקום מאוחר יותר סופר לי שהרעיון היה להיצמד כמה שיותר לאותנטיות של המנות, אם כי בחלקן היה עידון של מידת החריפות.
בתפריט העיקריות ישנן מנות שיפודים רבות, תבשילי בשר ודגים וכמובן מנות "חצ'אפורי" קלאסיות, שהן סירות מאפה במילויים שונים כמו גבינות, ביצת עין, בשר, ירקות וגרסה טבעונית.
הזכרתי בתחילה את החינקלי, אותו כיסון מקופל כשקיק שיש להכניס לפה בבת אחת וליהנות מהשבירה שלו בתוך הפה על שלל בצקו, מילויו ומיציו. ב"טש וטשה" המנה מגיעה במילויים שונים של בשר, גבינה ופטריות. במנה הרגילה של המסעדה מגיע טעם אחד בכמות של שלוש או חמש יחידות, אני ביקשתי לנסות אחד מכל אחד כדי שתהיה לי השוואה, והמסקנה שלי – המילוי העדין ביותר הוא הגבינה, המילוי הבשרי אמור להיות פיקנטי אבל התיבול עדין מאד, והחביב עלי ביותר היה זה של הפטריות, שהמאמות הגאורגיות במטבח נתנו לו הרבה כבוד והרבה טעם.
בתפריט הקינוחים ישנן כמה קטגוריות, ממנות גאורגיות קלאסיות למנות שעברו "גיור" או "טוויסט של יפו". מה שאנחנו קיבלנו היה סוג של פיוז'ן – "כנאפה גרוזיני" התגלה כקדאיף יפואי במילוי גבינות גרוזיניות ופירות יער. הגבינה איננה מתוקה ומקבלת את מתיקותה מהסירופ מסביב, כך שהיא אינה מכבידה על מי שאכל זה עתה שפע של פחמימות, בשרים ורטבים.
המנה השניה שטעמנו הייתה "'קרם ברולה" שהיתה פרשנות די מופשטת של המנה הקלאסית וכללה סוג של עוגייה דקיקה שמעליה קרם ועליו הר של אגוזים שונים מקורמלים. עוד בתפריט הקינוחים המעדן הקלאסי הצ'ורצ'חלה, אותם אגוזים שמושחלים על חוט ומצופים בעסיס ענבים בשכבות, וגם מנה משעשעת של "פררושווילי" שכוללת שוקולד וחמאת בוטנים.
עודנו מלקקים את הכפיות ואל המקרופון ניגש מיקי וחמש דקות אחר כך המקום כבר הפך למועדון ריקודים שמח, כשהמתופף עולה על כסאות ומאפשר גם לילדים קטנים לתופף על התוף שלו, ומיקי מפליא בקולו בשירה.
ב"טש וטשה" יש אפשרויות אירוח שונות, מישיבה על הבר ועד אולם פנימי שמשמש גם לאירועים, לצד אולם הכניסה שבו נערכות ההופעות. האווירה לא רשמית כך שבערב אחד ישבו במסעדה זוגות רומנטיים שאחזו ידיים (עד שלב האוכל, שאז הרומנטיקה ננטשה לטובת המטעמים), משפחות עם נציגים מכל הגילאים, תיירים, ישראלים וגם יוצאי גאורגיה שמתגעגעים לארץ המוצא.
המלצה למי שרוצה להגיע לקראת סוף השבוע, להזמין מקומות כמה ימים מראש מכיוון שהמקום בתפוסה מלאה.
"טש וטשה" – בית אשל 31 , פינת עולי ציון, יפו, יפו, תל אביב – יפו
טלפון – 053-4274825
חמארה גאורגית (גרוזינית), באווירה לא מכופתרת.
שעות פתיחה – בימים א – ד 17.00 – 23.30 (שעת סגירת המטבח, החגיגה יכולה להמשיך עד השעות הקטנות). בימים ה – ש 11.00 – 00.00 (שעת סגירת המטבח)
גישה לנכים – יש
עסקיות – אין
מנות ילדים, צמחוניות, טבעוניות – יש
מחיר ארוחה ממוצעת – כ100 שקלים לאדם
המסעדה איננה כשרה.
בין אם עשיתם את הטיול הגדול לתאילנד או לדרום אמריקה, בין אם זה היה טיול "מתכלבים" או חמישה כוכבים, יש משהו בטעמים של המקומות האלו שיכול להחזיר אתכם לשם לשניה, גם אם בעצם לא הייתם שם.
אחד הפירות שהכי מסמלים טיולים וחופש הוא ללא ספק הקוקוס. ממזונם של גיבורי "השרדות" דרך פינה קולדה, ממנות אסיאתיות ועד קש שתקוע בפרי בחופי קופאקבנה, אפילו יצרני קוסמטיקה כבר השכילו להכניס את ניחוח הקוקוס למוצרים כדי לגרום לנו להרגיש בחופשה מפנקת.
כמו בכל שנה הגיע העת לבדוק מה התחדש בתחום הקולינרי, בחומרי הגלם ובכלים לשוק הפרטי והמוסדי. את המיטב ניתן למצוא כמו תמיד בתערוכת "קולינרי" שמפיק סטודיו בן עמי, ושמיועדת לקהל מקצועי של שפים, בעלי מסעדות, מלונאים, בעלי אולמות אירועים ובתי קפה, עיתונאי אוכל ובלוגרים ועוד.
יותר משבעים מציגים הציעו בדוכניהם שפע של חידושים (וטעמים!!) מסקרנים. היו שם מותגים מוכרים כמו "קפה עלית" ו"מחלבת טרה" לצד מותגים פחות מוכרים אבל ששווה להכיר.
תקופת הרמדאן היא תקופה מרתקת בתרבות המוסלמית, הצום והתפילות ביום, והארוחות המפוארות בשעות הערב, הקישוטים, הממתקים, הכל הופך לקסם גדול שכולם רוצים להיות שותפים בו.
בעיר רהט, היישוב הבדואי הגדול בארץ והעיר הבדואית היחידה, ניתן למצוא ריכוז של התרבות, הקולינריה, הסיפורים והפולקלור של העולם הבדואי, ששיאו בחגיגות הרמדאן אבל לא רק, אלא כל השנה.
בתקופת הרמדאן נערכים סיורים שכוללים את המיטב של העיר. (וכמובן שאפשר להגיע לסיורים גם מחוץ לתקופה זו).
נסו למקם את התפאורה הבאה- כביש מתפתל בין עצים גבוהים, בצד הדרך ניתן להשקיף על עמק ירוק, מגיעים לבית כפרי מעוטר בגפנים ובגינת צמחי תבלין וירקות, עששיות ואח ולידה ערימת עצים מוכנה להסקה, שולחן אבירים גדול עשוי עץ בעבודת יד, גדול וכמעט כורע תחת המטעמים הביתיים שעליו. טוסקנה? פרובנס? לא צריך להרחיק עד כדי כך, כשיש את הבית של שימי סרן בכסלון, ארבעים דקות מהמרכז, בדרך לירושלים, פנינת טבע יפיפייה וטעימה להפליא.
אם מחפשים את חומרי הגלם הטריים ביותר, מהו המקום האידאלי למקם בו מסעדה? לשף יוסי שיטרית התשובה ברורה- מעל לשוק, מרחק הושטת יד מהירקות, הבשרים, פירות הים והדגים של שוק נמל תל אביב.
את חומרי הגלם האיכותיים הוא שילב בתפריט שכאילו יצא מ"אליסה בארץ הפלאות", והתוצאה – "קיטשן מרקט", מסעדה שמנותיה הן יצירות אומנות המשלבות טעמים יוצאי דופן, מרקמים והרבה דמיון.
הטיפ הראשון לחוויה מושלמת במסעדה הוא להתייעץ עם המלצרים ולהקשיב להם כשהם מפרטים בדיוק מה יש בכל מנה ומה דרך הכנתה. שמות המנות בתפריט מורכבים פשוט מרשימת המרכיבים הבולטים במנה, כמו "עלים טריים/ ריקוטה/ פיסטוק/ מלון" שהיא בעצם מנת סלט. המלצרים גם מבררים אם יש הגבלות תזונה כלשהן, אלרגיות או העדפות מיוחדות כדי להתאים את המלצותיהם.
בנוסף לתפריט הקבוע (תפריטי צהרים ותפריטי ערב) ישנו גם תפריט מנות ספיישל לפי חומרי הגלם שנמצאו בשוק באותו היום.
במסעדה כמה חללים וניתן לשבת סביב אחד השולחנות או על בר ארוך עשוי שיש שקציהו פונה אל המטבח הפתוח, שם עובדים הטבחים ביעילות שקטה. במרכז הבר שורה של עציצים וכדים המאפשרים פרטיות לכל אחד מהצדדים של הבר, אבל עדיין משקפים את הסועדים ממול ואת מה שהם אוכלים, מה שמהווה הרבה פעמים רעיונות להזמנת אותה המנה.
פתחנו בבחירת קוקטיילים מתפריט הקוקטיילים והיינות הארוך, ובהתייעצות עם המלצרית בחרנו ב"קובנו ביטר" – שילוב של בקרדי 8, מרטיני ביטר ורוסו, לימון, דבש, תפוזים ואנגוסטורה ביטרס, קוקטייל שיכול להתאים לשני המינים מבחינת חוזקו, ו"פיסקו טייק 2" שהומלץ על ידי המלצרית כקוקטייל נשי יותר והכיל פיסקו, סן ז'רמיין, חלבון ביצה ורוזמרין, משקה מומלץ ושווה לא להרתע מהחלבון שעושה את המשקה קליל וקצפי משהו.
מתפריט המנות הראשונות קיבלנו קודם כל את מנת הדגל של המסעדה, "טונה טריה/ ירקות כבושים/ יוזו/ וואסבי". מהשם אי אפשר היה ללמוד יותר מדי על המנה, אבל כשהיא הגיעה הסתבר שהיא קודם כל מה שמכונה "מנת אינסטגרם", מנה יפיפיה בצורת גן פורח של גלילי טונה אדומה וירקות בווינגרט יוזו, עם איולי אסיאתי, וואסבי וכוסברה. הירקות הפריכים ליוו את נתחי הטונה ה(מאד) טרייה. המלצרית הביאה מקלות אכילה אבל עד אז כבר חיסלנו ידנית את הגלילים השונים.
עוד בראשונות בהמלצת המלצרית "מרק כרובית" שמוגדר בתפריט כ"כרובית/ כרישה/ תפוח אדמה/ כמהין" והוא קערית שבה מונחים קרם תפוחי אדמה וגילופי כרובית, ועליהם נמזג מרק כרובית על בסיס שמנת וכרישה. המרק היה סמיך וקצפי, והשידוך של כרובית, שמנת וכרישה הוא תמיד שידוך משמיים.
הבחירה הנוספת היתה קודם כל על בסיס "חשק", מה שמכונה באנגלית "קרייבינג" ובדרך כלל מאפיין נשים הרות. במקרה שלי אמנם אין תוכניות ילודה אבל לפני כמה שבועות, בתוכנית בישול אמריקאית, השף גורדון רמזי הציג מנת ביצה רכה עם פטריות ופרמז'ן ומאז המנה נשארה ברשימת ה"חייבת לטעום", וכשהמנה הזו הופיעה בתפריט של " קיטשן מרקט" תחת הכותרת "ביצה/ פטריות פורצ'יני/ בריוש/ פרמזן" זה היה ברור שאבחר בה. המנה הכילה כאמור ביצה רכה עם קרם פטריות פורצ'יני, תחתית בריוש וקצף פרמז'ן מלמעלה.
אם אני צריכה להגדיר את חווית האכילה של המנה הזו, זה יהיה "כמו לאכול ענן", אבל ענן עם טעמי פטריות וגבינה מתקתקים. עונג.
בעיקריות התמקדנו בתוצרת הים, במנה אחת של סלמון סו ויד עם קרמבל אצות ים ורוטב חציל ומיסו (שבמקור הוגש עם פירה אבל לבקשתנו קיבלנו עם ירקות מאודים), ומנת רביולי פירות ים שכללה כמה יחידות של רביולי שרימפס, לצד שפע של פירות ים כמו סקאלופס צרובים, מולים וציר סרטנים. לחובבי פירות הים המנה היא חגיגה, והדבר היחיד שהיה חסר לי זו איזו חלה קטנה לניגוב הרוטב.
הסלמון שמר על טעמיו הטבעיים והיה רך ונימוח.
בתפריט הקינוחים התפרצה היצירתיות הרבה של השף במלוא עוזה, כשבכל המנות כמעט היו שילובים של חומרי גלם שבדרך כלל לא הולכים בקינוחים ונותנים טאצ' מלוח. כשהתייעצנו עם המלצרית ציינו בפניה ששמנו עין על מנה של "טארט פרנז'יפן עם אגס בסאוור, גרעיני דלעת מסוכרים, וגלידת חלב מקורמל עם מלח". כשהיא פירטה על אופן הכנת המנה היא הזכירה שהיא מכילה גם ערק, ונושאת ניחוח אניס. כאן נאלצתי לוותר על המנה מפאת אי סבילות לטעמי אניס למיניהם, וזה היה מזל שהתייעצנו. המלצה שלי למסעדה, לצרף את המילה "אניס" או "ערק" לתיאור המנה מכיוון שזהו טעם ייחודי ודומיננטי שיש רבים שלא מסתדרים איתו.
בכל מקרה, היות וויתרנו על המנה הזו, קיבלנו את המלצתה למנה אחרת בתפריט "עוגת גבינה שכוללת עוגת גבינה ווניל, היביסקוס, סורבה גבינה לבנה וסבלה זיתים". היה קצת דיון על לקיחת סיכון עם טעמי זיתים במנה ולבסוף החלטנו לפתוח את הראש ולנסות את הקינוח. כמו בכל המנות במסעדה, זוהי לא עוגה סטנדרטית. המנה הגיעה בצלחת גדולה המספיקה לשני סועדים, שכללה עוגה רכה ועליה כדור סורבה גבינה (שהייתי שמחה לקבל כקינוח נפרד) והזלפה של שמן זית. הדעות היו חלוקות בין הצד שלו שהתחבר לשילובי הטעם זיתים – גבינה (הזיתים היו מעטים) לבין הצד שלי שבו נשארתי אמביוולנטית מכיוון שלשמן זית יש טעם ייחודי והתקשיתי להחליט אם הוא מתאים לעוגת גבינה או לא.
לצד עוגת הגבינה קיבלנו גם צמד כדורי שוקולד לבן ממולאים ביוגורט ומעוטרים בעדשים פריכות, סוג של תכשיט קטן על מצע אבנים דקורטיביות.
בתפריט יש גם קינוחים "קונבנציונליים" יותר בשילובי קרמו, שוקולד, אגוזים ועוד.
המסעדה היא הרבה יותר מארוחה, היא חוויה וככזו שווה להגיע אליה עם מישהו מיוחד, ולחלוק הפתעות קולינריות מרגשות.
מסעדת קיטשן מרקט – האנגר 12 נמל תל אביב
טלפון: 5446669 – 03 (המסעדה עובדת על בסיס הזמנת מקומות, אין כמעט אפשרות להגיע ללא הזמנה).
שעות פתיחה: 12.00 – 16.00, 18.00 – אחרון הלקוחות.
ישנה אפשרות לסגירת חלק מהמסעדה או כולה לאירועים.
יש מנות ילדים, צמחונים, טבעונים והקשבה מלאה לרגישויות שונות.
גישה לנכים: יש
מנות עסקיות: יש בכל ימות השבוע, משתנות בהתאם ליום ולתפריט.
המסעדה איננה כשרה.
כולנו אוהבים להיות ב"פלוס" – בין אם מדובר בכסף בבנק או בקבלה של משהו בנוסף, ככה על הדרך, ואם מדובר ב"פלוס" בריאות, על אחת כמה וכמה. ב"אסם" כבר עובדים על העניין הזה זמן רב, ויש כבר מוצרים כמו פסטות בתוספת עדשים, ירקות או מחיטה מלאה, קמח לבן שמעורב בקמח מלא, תוספת סיבי שיבולת שועל, פתי בר עם דגנים מלאים ועוד.
"יש לי חלום" אמר השף יהונתן ברבי. טוב, גם מרטין לותר קינג אמר אותו דבר, אבל אצל שף ברבי החלום הרבה יותר טעים.
ובחלומו שאף השף ברבי למגע ישיר עם קהל הסועדים שלו, לא בעבודה במטבח מול הזמנות על נייר, אלא מול הלקוחות עצמם, מכין להם את המנות בשידור ישיר לצלחתם. ומה יכין? מה שאף אחד עוד לא חשב עליו קודם, מנות שאין בשום מקום אחר, כולל מנות מפורסמות בגרסאות ייחודיות. החלום התגשם ב"הטחינייה" – מעין חמארה יוונית בלב תל אביב, דקה משוק לווינסקי, שבנויה כבר מלבני ארוך שבמרכזו המטבח – הממלכה של שף יהונתן ברבי ושותפו הוותיק אייל לוי.
הקירות מכוסי הגרפיטי צבעוניים והמסעדה עצמה פתוחה אל הרחוב ומזמינה פנימה.
הקונספט הוא טפאס בר בהשראה יוונית – ספרדית, צמחוני + דגים, שפע מנות טבעוניות, ושליטה אולטימטיבית של טחינה בעשרות ווריאציות. כל מה שצריך לעשות הוא להגיע, לשבת על הבר, לבחור שתייה בכיף, כולל ערק שמוכן במקום, וכן בירות ייחודיות, יין וצ'ייסרים מעניינים, ולבחון את התפריט שמשתנה כל יומיים בהתאם לרעיונות החדשים של השף וחומרי הגלם הטריים מהשוק הסמוך.
לפתיחה קיבלנו "פיתה זעתר ובצל מטוגן, עגבניה צלויה, טחינה לבנה וסלסת חריפים". עקב הפולניות שלי, החריפים הוגשו בצד. הפיתה היא ריבוע עתיר זעתר, פריך בשוליים ורך במרכז, כזה שתענוג לקרוע באצבעות ולטבול בטחינה. הפיתה הזו מלווה בתפריט את כל מנות הניגובים.
"טחינת פאבה יוונית" הוגשה בצלחת צבעונית ביתית, והורכבה מעדשים צהובות, סלט עשבים חמוץ, בצל סגול, ושמן זית. פאבה היא קטניה פופולארית ביוון וטעמה ייחודי. עושים ממנה מנות דמויות החומוס הישראלי, כך שישראלים המבקרים ביוון מסתגלים אליה ומתאהבים בה בקלות.
מנת הפאבה של שף יהונתן היתה אחת מהפייבוריטיות שלי.
"קונפי כרישה" הייתה המנה הבאה שהגיעה אלינו, עם סלט שומר, טונה אלבוקר בשמן זית, טרגון, פימנטון חריף וטחינת נענע. שוב, במנה שלי צונזר החלק החריף לבקשתי. כאחת שלא חובבת גם טעמי אניס, חששתי מהנוכחות של השומר אך הוא התחבר היטב עם הכרישה החמצמצה. גם טעמי הטונה לא השתלטו כך שהמנה היתה מאוזנת
"קולורבי צלוי על רוטב עגבניות" עם פלפלים, שום, פטה המאירי ושמן זית היה הבא בתור. קולורבי הוא לא ירק מרתק בדרך כלל וצריך יצירתיות ודמיון כדי לתת לו פרשנות מעניינת. במקרה הזה שף יהונתן ציוות אותו לפטה בטעמים מודגשים ועגבניות שגם הן היו דומיננטיות מבחינת התיבול. מנה שנראה לי שתשתדך טוב עם כוסית ערק ליד.
זה השלב שבו פרצה לחיינו ה"מסיבה" שהוכתרה פה אחד כמלכת הערב. מדובר במנה של טחינה לבנה חמה, טחינה גולמית, טחינת שומשום מלא, ארטישוק טרי, חריפים, ביצה רכה ושמן זית. לביצה יש חלק נכבד בהכתרה הזו מכיוון ששבירתה והחלמון הנוזל שעטף את סוגי הטחינה מתחתיה הפכו את המנה לקערית של חושניות צרופה. זו מנה שגם בתפריט מתחלף צריכה להשאר לנצח.
מנת ה"טרטר חציל וקינואה" היוותה מנה מאתגרת עבורי. שף יהונתן ציין שהיא חריפה, בכל זאת טעמתי. מדובר בסוג של קציצות חציל שמצופות בקינואה, שוכבות על מצע טחינת עריסה ומלוטפות בסחוג וקרמל, עם לפת מוחמצת ובצל ירוק. בנגיסה הראשונה השילוב היה מענין מבחינת הקרנצ'יות של הקינואה ומילוי החצילים אבל מיד לאחר מכן קיבלתי "זאפטה" של חריף שהיה יותר מדי עבורי. בן הזוג חיסל לבד את המנה כולה.
כדי להרגיע את החיך הבוער עברתי למנת "סיניה דגים" – צ'יפורה בקראסט טחינה עם פיסטוקים על תרד תורכי, לימון, עגבניה וקצת חריף (ובמקרה שלי בלעדיו).
המנה עוטרה בטבעת לימון כבוש והשילוב של נגיסת החמצמצות הזו עם דג בקראסט יצר מוסיקה בין השיניים.
נשארנו בתחום הדגים עם ה"מז'וז'ים" – מנה מרוקאית שמככבת הרבה בתוכניות ריאליטי בישול. המנה כללה דגי רשת כבושים, תערובת ירוקים, זיתים שחורים, וצ'ירמלה מרוקאית. אני לא מכירה את הצ'ירמלה אבל כפי הנראה היא תורמת את החריפות למנה, כך שגם כאן רק טעמתי בעדינות. מנה "אקשן".
עוד שתי טעימות קטנות של מנות ניגוב מעניינות היו "סקרודיליה" – ממרח שקדים, תפוחי אדמה, שום, שמן זית, צלפים, ובצל ירוק, ו"טחינת ערמונים" עם שמן זית, גרידת תפוז וסומק. הראשונה, כמו הפאבה, מנה שמגוונת את תפריט הממרחים שאנחנו רגילים אליהם ומביאה גרגריות וקצת יותר כבדות. השניה הייתה מותק של מנה, רק כך אני יכולה להגדיר אותה, כמו סוג של קינוח לא מתוק, עם דגש על טעמי התפוז והמרקם של הערמונים. אם נוסיף לזה טיפה סילאן יש כבר קינוח.
מנת הערמונים אמנם לא בתפריט הקינוחים אבל שם יש שלושה אחרים, שניים מהם יותר לכיוון הים תיכון, בסבוסה ומלבי והשלישית קינוח קרמו שוקולד למי שבאמת לא יכול בלי הטעם הזה.
מנת הבסבוסה הייתה נתח גדול של עוגת סולת שלוותה בסלט פירות מרענן, והלכה מצוין עם כוס תה שושנים מהביל (בשבילי) וקפה שחור (בשבילו). השיחוק היה מנת המלבי ששונה לחלוטין ממה שאנו מכירים, כרגיל אצל שף יהונתן, והייתה טבעונית ומורכבת מקרם קוקוס מוקצף וטחינה גולמית.
ככל שהשעה נעשתה מאוחרת יותר, המוסיקה הוגברה, הכסאות נתפסו כולם והאווירה הפכה לחגיגה יוונית.
"הטחינייה" רחוב לווינסקי 33 תל אביב.
טאפס בר יווני צמחוני, דגים, טבעוני.
שעות פתיחה: א – ה: 12.00 – 16.00 ו18.00 – 00.00
שישי: 10:00 – 16.00
גישה לנכים: יש
חנייה נוחה בסביבה, אחרי שבע בערב חינם.
עסקיות: 3 טפאס ב57 שקלים, בימים א – ה 12.00 – 16.00.
המסעדה כשרה.
בחול המועד פסח המסעדה תהיה פתוחה וכשרה לפסח, כשהלחם יהיה מבוסס על קמח חומוס.
הם מושלמים, הם נצחיים, הם ידידיה הטובים ביותר של האישה, וכשהם משובצים בטבעת ומלווים בכריעת ברך הם תופסים חלק נכבד ברגעים החשובים ביותר של האדם- היהלומים.
הברק והנצנוץ שביהלום איכותי הם עולם של יופי, של יוקרה ושל פינוק, הם ניתנים ובאים מאהבה.
יהלום אינו דבר שאנו רוכשים כל יום, ולכן כשרוכשים תכשיט יהלומים אנו רוצים את הטוב ביותר, והיפה ביותר. הבעיה היא שעולם היהלומים יכול להיות מבלבל, אנו לא תמיד מתמצאים ברמות השונות של היהלומים, בטיב העבודה שנעשתה עליהם ולא תמיד סגורים אפילו על העיצוב שאנו חושבים ליפה ביותר בעינינו. לכן חשוב מאד לרכוש את היהלום או התכשיט במקום שניתן לסמוך עליו במאה אחוזים, גם מבחינת האיכות, העבודה וכמובן העיצוב.
