אז מלכה אחת פעם אמרה שאם אין לחם אוכלים עוגות. אצלנו אומרים – למה לחם אם אפשר עוגות, ולמה סתם עוגות אם אפשר "דה צ'יזקייק פקטורי"?
אמש הושק הסניף הראשון של מותג העוגות המפורסם The Cheesecake Factory. המותג הוותיק, כבר קרוב ל40 שנה, שהחל בחלומה של אופה ביתית אחת, מביא לישראלים חווית עוגות אחרת- גבוהות, עשירות, מעוטרות בתוספות שונות, ובעיקר- חלומיות.
בעוד המטבח היפני והסיני כבר מבוססים היטב בישראל, המטבח הוויאטנמי נדיר יותר, וסודותיו מסתוריים יותר. עכשיו כבר אפשר לפתור את המסתורין בעזרת "ק-פה האנוי" בלב תל אביב, שמביא את האנוי והמטבח הוויאטנמי, בהשפעות של מטבח צרפתי, היישר לצלחת שלנו.
כבר מרחוק ניתן להבחין במסעדה על שלל אורותיה האדומים –צהובים, מנצנצת בקצה רחוב מלכי ישראל, ממש מול בנין עיריית תל אביב. כשנכנסים לא יודעים לאן להסתכל קודם- הצבעוניות עזה, העיצור המרהיב הוא של סגולן גטי שעבדה תקופה ארוכה עם מעצב העל פיליפ סטארק, והדבר ניכר בכל פינה – קישוטי הקירות, גופי התאורה, הציורים, האביזרים ,אפילו השירותים (שגם אם לא צריכים להשתמש בהם, שווה לבקר רק בשביל ההתרשמות מהעיצוב המרהיב).
הדבר הראשון שבו הבחנתי כשהתקרבתי ל"סיידווק" – בדיזנגוף פינת גורדון, הייתה כלי המים לחתולים ולכלבים שניצב בחוץ ומראה שבמקום חושבים על הכל. כשנכנסתי ובחנתי את התפריט, ראיתי ש"לחשוב על הכל" הוא באמת המוטו של המקום.
להמשיך לקרוא
בישראל קיימת תרבות אלכוהולית רחבה, ואין כמו סיבוב בשעות הערב באזורים תיירותיים כדי לראות "ערימה של חבר'ה" שכבר מזמן לא על הדשא אלא יושבים בברים ושותים, מפטפטים, מנשנשים משהו ונהנים מהערב.
הבעיה שבאיזשהו שלב, כבר ניסינו וכבר שתינו הכל, מהמשקה הקבוע שלנו (במקרה שלי וודקה עם אשכוליות אדומות) ועד למשקאות שכבר נמאס מהם עוד בשנות השמונים כמו "סקס על הקיר". ואיפה אפשר למצוא חידושים מרעננים בתחום האלכוהול?
בשדרות בן גוריון השוקקות, ניצבת "אלורה". מסעדה איטלקית שחוגגת בימים אלה שלוש שנים והיא אחת מתוך שתיים של "אלורה תל אביב" (הסניף השני נמצא ברחוב רוטשילד). כשנכנסים ל"אלורה" הדבר הראשון שמבחינים בו הוא האלמנטים האיטלקיים כפריים שבמקום- הקירות מחופים בלבנים לבנות כמו בכפרים של טוסקנה, על המדפים ארגזים של קיאנטי ולימונצ'לו, ומוסיקה איטלקית מתנגנת ברקע .
שיחה אמיתית מלפני כחצי שעה.
אני מחייגת אליו.
שומעת ברקע שיר של מארק אנטוני, כבר מגמה מבורכת.
הוא: הלו?
אני: אני רעבה, אתה מביא משהו לאכול? מתי אתה בא?
הוא: יש פקקים, יקח לי שעה.
אני : אבל אני רעבה!!!!!
הוא: את לא רוצה לחכות לי שנאכל משהו ביחד?
אני: הלו? אני רעבה!!
הוא : תאכלי משהו קטן בנתיים.
העיר ירושלים כבר מזמן ביססה את מעמדה כבירת קולינריה מפוארת. ניתן למצוא בה מסעדות בכל הרמות ובכל הטעמים, שחלקן כבר הפכו למוסדות וותיקים שלקוחות חוזרים אליהם עם הדור השני והשלישי.
כזו היא "דולפין ים"– מסעדת דגים, פירות ים ובשרים, שקיימת כבר קרוב לחמישים שנה, ואהובה מאד על הלקוחות הקבועים וגם על תיירים ומבקרים בעיר שמחפשים אוכל איכותי, טרי מאד, מגוון ועשיר.
קחו מוצרי גלם איכותיים שעומדים בתקנים המחמירים ביותר, שלבו אותם עם טכנולוגיות חדשניות, נסיון של 78 שנים וראש יצירתי במיוחד. מה קיבלתם? "מעדני מיקי". וככאלה שיש להם ראש יצירתי, תמיד יש רעיונות לטעמים ושילובים חדשים, שחס ושלום לא יהיה משעמם בפה.
לכל עדה ולכל עם יש מרק משלו מסוגים שונים- מרק צח או מרק נזידי, מרק שמרכיביו מרוסקים או בחתיכות, קונסומה או מוקרם, עשיר או פשוט עם שקדי מרק , ממרק העוף של סבתא ועד ביסק סרטנים, ממרק העדשים שנמכר תמורת בכורה ועד בויאבז צרפתי, בורשט וצ'ורבה- הכל שם.
הבעיה- כשבאים הביתה בגשם, לא תמיד יש בבית את כל המרכיבים למרק שאנחנו רוצים ולא תמיד יש לנו גם זמן להתחיל לערבב כל מני תבלינים כדי שיצא לנו טעם טוב ולא רק מים חמים. אבקות המרק תמיד היו פתרון, ועל הדרך גם שימשו לתיבול, שוב מאותה סיבה- לחסוך התעסקות עם הרבה תבלינים, הטעם כבר כאן.
הסופרבול, דונלד טרמפ, שדרות פנסילבניה 1600, , מייקל ג'קסון, פסל החירות, הדוד סם, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, התפוח הגדול, הוליווד, – אלה חלק מהאסוציאציות שעולות לנו בראש כשאנחנו חושבים "אמריקה". ואם חושבים על טעמים אמריקאים- זה ההודו שאוכלים בחג ההודיה עם רוטב הקרנברי, זה ה"על האש" של יום העצמאות, זה פאי התפוחים וליקר הביצים, ההמבורגר והנקניקיה, וכמובן השלישיה המנצחת- חמאת בוטנים שמככבת בכריכים של כל הילדים (ושל אלוויס פרסלי כשהיה חי), בראוניז שילדים היו מפלחים מהמטבח בפרוורים, ועוגת גבינה שקיבלה גרסאות רבות כולל "הניו יורקית" , כשיש אפילו רשת מסעדות אמריקאית שכל התמחותן היא עוגות גבינה שונות (זוכרים את "פני" מ"המפץ הגדול"?).
