קיבלתי להתנסות את הטחינה הגולמית החדשה של "בארכה" שעשויה משומשום אתיופי מובחר, והוא מכיל פי שש סידן.
ראיתי שחברותי הבלוגריות הכינו כל מני מנות מלוחות כמו קציצות, קבב או פשטידות, אז החלטתי ללכת על הכיוון המתוק, כי אני מאד אוהבת את טעם הטחינה הגולמית במאפים.
נתחיל מהתחלה- כשהפריכיות הומצאו והגיעו לשוק הישראלי, טעמתי, עיקמתי את הפרצוף ומאז לא נגעתי בהן. הפריכיות שטעמתי היו בטעם של פופקורן ישן ועם ריח של אבק. תוסיפו לזה את הדימוי של "אוכל של שמנות" והסבירו לי איך זה אמור להחליף חלה מתוקה וטריה? לחם חם מהתנור? פוקצ'ה? לא בבית ספרי.
במשך השנים התמדתי בתפיסה הזו, וחייתי בשלום לצד הפריכיות, ביחסי "שלום שלום" בלי יותר מדי קירבה.
עד שהשבוע הגיע הקופון של שופרסל וגרם לי לנסות שנית, בשם הבלוג כמובן.
לחדר הכושר אני מגיעה רק בשעות הערב , כך שהביתה מהאימון אני מגיעה כשכבר חושך בחוץ, והעיניים כבר נדבקות מרוב עייפות. הדבר היחיד שאני יותר מאשר עייפה זה רעבה.
השילוב של רעב ועייפות הוא מסוכן במיוחד כי הוא יכול לחרב את כל האימון שהרגע השלמתי, לא חבל?
אז צריך משהו שהוא מהיר, ומשהו שהוא בריא.
איך זה עובד?
אסם-נסטלה לא שוקטת על השמרים , וכשמדובר על דגני בוקר, על אחת כמה וכמה כי ידוע שזו הארוחה החשובה ביום, מה שמעיר אותנו ומביא אותנו לעולם הלימודים והעבודה חיוניים ונמרצים.
(והייתי חייבת לצלם גם את החלק האחורי והמגניב של האריזה)
לפני שישים שנה מנחם רוקח הקים מפעל לוופלים ועוגיות, שעבר ב1990 למשכן חדש ומודרני ברמלה. לכבוד יום המשפחה הוזמנתי להתרשם בעצמי ממאחורי הקלעים של ייצור המתוקים הכייפיים האלה, של מפעל "מן", ולטעום ישירות מפס הייצור. ומה הקשר ליום המשפחה? המפעל מנוהל על ידי שלושה דורות של המשפחה המייסדת, ולמעשה, גם צוות העובדים כבר הפך בעצמו למשפחה, כשכל אחד רושם לפחות עשרים שנות עבודה והיד עוד נטויה.
קיבלתי להתנסות את הממתיק החדש מבית "מרמולייט" – סוכרלוז+ סיבים תזונתיים. אישית אני משתמשת בסוכר רגיל (בתור בלוגרית שאוכלת המון, אז מה זה כבר סוכר…. ) אבל למי שרוצה להמעיט בסוכר, למי שלא יכול לצרוך סוכר, ממתיקים תמיד היו התחליף, ואם אפשר להוסיף להם ערך בריאותי – למה לא?
וכן, לכבוד חג האהבה- כל הטקסט באדום!!!
הכלל "כל המרבה הרי זה משובח", פועל בגדול בישראל, כשרק אצלנו חוגגים את חג האהבה פעמיים- פעם במועד העברי בט"ו באב, ובפעם במועד האוניברסלי של "וולנטיינס דיי" כי אין דבר כזה "יותר מדי אהבה". (וכן, בתור בחורה אני מצפה שתקנה לי מתנה גם בט"ו באב, גם בוולנטיינס, גם ביום ההולדת, גם ביום הנישואים וגם ביום האישה הבינלאומי שבמקרה האישי שלי נחגג יום אחרי יום הנישואים).
"גבינה לבנה" כבר מזמן אינו המושג שמתאר ממרח בטעם חלבי שנמרח על לחם או מקסימום משמש לעוגת גבינה. היום שוק הגבינות הלבנות הוא עולם שלם של טעמים, שמתחדש בכל רגע.
ויש עוד שוק אחד שתוסס ורותח עכשיו- שוק הבשלנים הביתיים, שצופים בתוכניות הבישול הרבות ולומדים שאפשר לשלב טעמים, למצוא כיוונים חדשים ולהמציא מתכונים ייחודיים שלא התנסו בהם עד עכשיו.
שף הבית של "שטראוס,"- יניב גור אריה הירושלמי, חיבר את שני השווקים הללו ופרץ גבולות חדשים- שילובי טעמים שלא היו קיימים עד עתה, ופותחים לנו כל כך הרבה אפשרויות שזו בדיוק "סימפוניה" – יצירה מוסיקלית בעלת צלילים רבים ומעניינים.
במה מדובר?
טעם של פלאפל הוא אחד הטעמים הבסיסיים הישראלים שכל ישראלי אוהב , ורואים זאת בסניפי פלאפל ישראלי שצצים בכל מקום בעולם ומספקים למי שנמצא שם (וגם למקומיים) את הכיף שבצירוף המופלא של גרגירי חומוס עם תיבול כל כך אופייני.
בנובמבר האחרון, התחילו ריחות מגרים במיוחד לעלות מאזור פתח תקווה, בעיקר מרחוב דרך רבין 6 (מתחם תחנת הדלק פז- מול יכין סנטר), כש"טוצ'קה" נפתחה. מהי טוצ'קה? מדובר בקונדיטוריית בוטיק, מאפיה ובית קפה, שמתמחה בלחמי מחמצת (מתוכם עשרה קבועים ואחד משתנה), לחמים בתוספות שונות, קמח מלא או רגיל, הכל בניצוחו של האופה המומחה ברי יוגב. ללחמים מצטרפים גם קינוחים ומאפים מתוקים כמו עוגות, טארטים ,ועוגות בחושות (כולל ללא סוכר) , וישנו גם בית הקפה שמנצל את התוצרים המשובחים של המקום, כדי להרכיב תפריט של ארוחות בוקר, כריכים, סלטים , פסטות, קיש ועוד, כך שאפשר גם לבוא לאכול וגם לקחת הביתה.