בפעם התשיעית ברציפות מתקיים בעמק הירדן הפסטיבל, שהוא ביוזמת מועצה אזורית עמק הירדן, ומציע עשרות אם לא מאות סוגים שונים של פעילויות לכל המשפחה, לבודדים, לקבוצות, לכל הגילאים והמינים.

הוזמנתי לטעום אחוז קטנטן מכל מה שיש בפסטיבל וככה נראה יום אחד שלי –

התחנה הראשונה היתה בנהרא- מתחם אירוח באשדות יעקב איחוד. אנו פתחנו בארוחת בוקר כפרית בחדר אוכל שכולו נוסטלגיה, ותוך כדי אכילה בהחלט היה שווה להסתכל סביב ולראות את הפרימוס והפיילה, לצד הפטפון ובקבוקי החלב… (ולא להחמיץ את עוגת הגזר ועוגיות הטחינה המיוחדות של המקום).

אחרי הארוחה יצאנו לסיור מיוחד בשם "נ.פ.ש (ראשי תיבות של "נופים, פירות, שירים") עם יונתן אלתר, בן המקום ששופע סיפורים ושירים על כל פינה בסביבה. יצאנו לסיור בנופים שמול הגלעד, במטעי הזיתים והתמרים, הבננות והעכוב, שמענו על סוגי הזיתים , השימושים הרבים של שמן הזית, ואפילו על חיי המין הסוערים של הדקלים… במקביל כמובן טעמנו פירות מכל הסוגים ושרנו שירים (ליתר דיוק זייפנו אותם) לפי החוברת שקיבלנו.

פרטים על "נהרא" והפעילויות המיוחדות לקראת פסטיבל "טעם כינרת" אפשר למצוא ב –

http://www.nehara.co.il/

התחנה הבאה היתה בקיבוץ מסדה- פיצריית "פרסקה".

"פרסקה" נולדה אחרי עבודה קשה של השגת הבצק האידאלי, המון נסיונות וקומבינציות שהולידו בסוף בצק דק ואוורירי שעשוי מקמח קאפוטו איטלקי כמיטב המסורת הנפוליטנית, עם רוטב עגבניות תמר וגבינות (אמיתיות!) מאיטליה ומהאזור, והמון תוספות מעניינות כמו חצילים, פפרוני (מומלץ למי שאינו שומר כשרות!), זיתי קלמטה, ותיבולים מיוחדים. קינחנו בג'לטו המצוין שמוכן גם הוא במקום, כשההמלצה שלי היא לא לפספס את טעם הנוטלה ואת הווניל שהצטיינו במיוחד.

האתר של "פרסקה"  – http://www.frescapizzeria.co.il/

ובפייסבוק – https://www.facebook.com/FRESCAPIZZERIA

כמובן שגם ב"פרסקה" יש הפתעות מיוחדות לכבוד פסטיבל "טעם הכינרת".

אחרי כל הטעימות האלו היינו צריכים קצת לנוח אז נסענו לחמת גדר. את חמת גדר כולם מכירים- מי המעיינות, התנינים והאטרקציות. אנחנו עשינו סיור מהיר אבל לפי כמות הדברים שיש לעשות שם, אפשר להעביר יום שלם בשקט ולא להשתעמם לדקה. אז מה היה לנו שם?

שמענו את הרקע ההסטורי , החל מהמרחצאות הרומיים השמורים במקום ועד לאלי כהן והפינה המוקדשת לו, עברנו לספארי שכולל חוות תנינים כמובן (שהסתלבטו בכיף בזמן שאנחנו צילמנו), כלובי קופים, פינות ליטוף עם ארנבות, צבאים, עיזים והמון חיות שילדים אוהבים, תוכים מאולפים שעורכים מופעים באמפיתיאטרון ומוכיחים שהם יודעים לדבר, לרכב על אופניים, לענות על חידות ועוד (והם גם יפיפיים אמיתיים), עברנו את מתחם המעיינות שגרם לי להצטער שאין לי כל היום, כי טבילה במעיינות טבעיים חמים היא עונג בפני עצמו – וכאן יש בריכה חמה (42 מעלות) , מקורה ומאפשרת מגוון סוגי ישיבה- מיטות ג'אקוזי להשתרעות בתוך המים, מפלים, כסאות, פינות מבעבעות ועוד (ובקיץ גם "ספלאש"  -בריכה קרה עם מגלשות מים אקסטרים ורצפת ריקודים עם מזרקות), מתחם הספא שמציע טיפולים רבים ומפנקים, מלון ה"ספא ווילג'" כולל הג'אקוזי המיוחד שבו אפשר לבחור אם לשהות במים רגילים או במים שמגיעים הישר מהמעיינות (הזכרתי כבר שממש התבאסתי שלא היה זמן לזה?), ולבסוף עצירה לנשנושים ב"בלו בר"-  אחת מהמסעדות במתחם (וכמובן שבה, כמו בשאר המתחם, יש מבצעים מיוחדים לכבוד פסטיבל "טעם הכנרת".

כל המידע באתר "חמת גדר"  – http://www.hamat-gader.com/

אז מה היה לנו עד עכשיו? ארוחת בוקר ב"היו היה", סיור עם שירים ופירות, פיצה וג'לטו משובחים ב"פרסקה" ובילוי בחמת גדר עם נשנושים ב"בלו בר".

אחרי זה כמובן שנעשינו רעבים אז הלכנו ל….

טוב, זה כבר יהיה בחלק הבא, המשך יבוא….

קישורים:

דף הפסטיבל – http://www.kinneret.info/

ובפייסבוק- https://www.facebook.com/taam.kinneret

החורף מגיע ואיתו הסממנים המוכרים – הגשם, הקור וגם … כן, גם הקרמבו. אותו מעדן שישראלים מתים עליו, שחיילים מתערבים עליו, ושנעטף ידנית בידי עובדות מיומנות כדי לנחות לנו ולנחם לנו את ימי הקור.

קיבלתי "חבילת חורף" מפתיעה ובתוכה מיטב הדברים שיעבירו לי חורף בכיף. קודם כל היתה שם חבילת קרמבו של שטראוס בטעם ווניל, שהיא הקלאסית. יש דרכים רבות לאכילת קרמבו- מסדר האכילה (מה אוכלים קודם, מאיזה קצה? ועד לטמפרטורה הרצויה כי אין דין אכילת קרמבו ישר מהקופסה, לאכילת קרמבו ששהה עשר שניות במיקרוגל והפך למושי-מוסי ענוג. אישית, הקדמתי את זמני כשהתעקשתי כל השנים שקרמבו חייב להיות במקרר ולהאכל קר. עכשיו הגיעו החבר'ה מ"שטראוס" וחיזקו את התאוריה שלי- בהחזרה למקפיאים את גלידת "קרמיסימו קרמבו" שהיא בעצם בדיוק זה- קרמבו קר שמורכב משכבת שוקולד שיש לשבור כדי להגיע לתוך המוסי של הווניל, ולגלות בתוכו גם שברי עוגיות שנותנות לנו את התחתית של הקרמבו. כמובן שמדובר בשדרוג שכן המילוי הוא חלבי ולא קצף הביצים שאנו רגילים אליו.

טיפ שלי – הולך מצוין עם כוס שוקו חם, כי אם שחיתות חורפית, אז עד הסוף!

וכדי להנות מכל זה צריך גם להיות בריאים ולשם כך חשוב להצטייד בתרופות ללא מרשם שיעזרו לנו להעביר חורף בריא כי אין דבר מעצבן יותר מחום, כאבי שרירים, חולשה וצמרמורות וכל "הדברים הטובים" שבאים ביחד עם הצטננות? לשם כך יש את "אקמול צינון ושפעת" של "טבע" (ביחד עם "אקמול צינון ליקווי ג'ל") שתוקף את הבעיה מכל הכיוונים- בשעות היום ובשעות הלילה, ואת כל התסמינים – הטיפול בהצטננות הכוללת את החום והכאבים, והחומר הפעיל שמטפל בשיעול.

ומי לא מכיר את ההרגשה המגעילה כשהאף סתום ולא רק שמקשה על הנשימה, הוא גם גורם ליובש בפה ובשפתיים כי נושמים דרך הפה, שלא לדבר על חוש הטעם שנעלם כלא היה, וכל מה שאוכלים יש לו טעם של קרטון?

"אלרין" של "טבע ישראל" מקל על הגודש באף עד 12 שעות (אני כבר מסוגלת לשים אותו מתוך שינה כשאני מרגישה שאין לי אוויר) ובזכות התרסיס הכמות היא מדודה ולא מגזימים, והחומר מגיע בדיוק לאן שהוא צריך ולא מתפזר. יותר מכך, גם אין את טעם הלוואי שיורד לגרון כמו שמכירים מחומרים אחרים ויש גם גירסה לילדים ואפילו לתינוקות ונשים הרות.

קרמבו "שטראוס" במגוון טעמים וגלידת "קרמיסימו קרמבו" במהדורה מוגבלת להשגה בכל רשתות השיווק. "אקמול" ו"אלרין"  ניתנים להשגה בבתי מרקחת ורשתות הפארם.

בתמונה למעלה- סופגניה עירומה.

לקראת החנוכה קיבלתי סופגניות של "בונזור" ללא מילוי או ציפוי, והרי לא יכלתי להשאיר אותן כך אז החלטתי להפוך את זה לפרוייקט- לשנות אותן, לאתגר אותן, להפוך אותן למשהו אחר, ושכמובן יהיה טעים.

עכשיו האתגר היה למצוא משהו מקורי, כי אחרי הכל כל שנה החנויות והמאפיות מתחרות בינהן בלמי יש סופגניה יצירתית ומושקעת יותר. ישבתי, חשבתי, ניסיתי, ליקקתי את הקערות ובסוף זה מה שיצא:

שמונה סופגניות , אחת לכל יום של החג  –

נר ראשון: סופגניה במחווה אמריקאית, סופגניה שהתחפשה לדונאט – חוררתי את הסופגניה, הכנסתי פנימה קרם עשוי מקצפת וקצת קפה נמס בשביל המוקה וציפיתי בשוקולד עם קוקוס. פסל החירות משלים את התמונה.

נר שני: סופגניית קרמבו – קלה במיוחד. כל מה שעשיתי היה לפרק בעדינות קרמבו (למעשה שתי יחידות) ולקחת רק את החלק הלבן לתוך הסופגניה שלי. למעלה שמתי ציפוי שוקולד (בתמונה הוא עוד רך, אחר כך הוא התקשה) והנה הטוויסט שלי ל"סופגבו" – שילוב של שני הדברים הטובים של החורף – הסופגניה והקרמבו.

נר שלישי: קרן השפע. במסורת האמריקאית מוכרת קרן השפע מחג ההודיה שהשנה יוצא ביחד עם חנוכה. אז כמחווה לקרן השפע לקחתי סופגניה, מילאתי בקצפת והוספתי לה מטבעות שוקולד כאיחול לשנה מתוקה ושופעת.

נר רביעי: הקיפוד . אחת העוגות האהובות עלי היא עוגת "קונקורד" שהחלק העליון שלה הוא "קוצים" של מרנג. מכיוון שמרנג יהיה גדול מדי בשביל סופגניה, הלכתי על הגירסה המוקטנת. בתוך הסופגניה שמתי קרם שוקולד (קניתי בשקית והכנתי לפי ההוראות) ולמעלה ציפוי שוקולד עם מקלונים מצופי שוקולד שניתן למצוא במחלקת הממתקים. (אפשר לשדרג ולהכין על ידי ביגלה ארוכים טבולים בשוקולד, מה שנותן קצת מליחות עוקצנית למנה).

נר חמישי: נר קליק- לחובבי הממתקים- סופגניה שחוררה מלמעלה לצורת קערה, מולאה בקצפת וכוסתה בכדורי "קליק". אופציה מתוקה במיוחד. ניתן לגוון עם כדורי שוקולד רום (לצערי לא השגתי).

נר שישי: יום הולדת שמח – עוגת יום הולדת של שתי קומות שהושגה באמצעות הנחה של החלק האמצעי שהוצאתי מסופגניה קודמת (זו ה"דונאט"), מילוי פנימי של קרם קפה אלכוהולי (עם טיפה של "ואן גוך דאבל אספרסו" כי זה מה שהיה לי אבל כל ליקר ילך טוב), ציפוי בקצפת, דובדבנים וכמובן הנר המתבקש.

נר שביעי: גירסה בריאה של סופגניה- סופגניה שנחצתה, נמרחה בסילאן ומולאה בפרוסות בננה, וכל זה לטוסטר לכמה שניות .יוצא מעדן שמתאים במיוחד לארוחות בוקר, הייתי מגישה אותו ליד יוגורט לא מתוק למשל.

בתמונה העליונה לפני הטוסטר, בתמונה התחתונה המנה המוכנה.

נר שמיני ואחרון: אם היינו באמריקה, עכשיו אנחנו בצרפת – טוסט צרפתי שמורכב מסופגניה שנטבלה בתערובת המסורתית של ביצה וחלב, טוגנה משני הצדדים בחמאה (כי אם כבר, אז עד הסוף) והוגשה עם סוכר (בגרגרים, יותר כיף מאשר אבקת סוכר) ופרוסות בננה וקיוי. ניתן כמובן לגוון עם רוטב מייפל, שוקולד, סוכר ווניל וכו'.

בתמונה העליונה- שלב הטיגון, בתמונה התחתונה המנה המוכנה.

אז מה למדתי מהפרויקט הזה? שעם יצירתיות ניתן להפוך גם דבר מוכר וידוע כמו סופגניה, שכבר קיבל גירסאות רבות, למשהו חדש, מדליק, והעיקר – טעים!!

סיפור פיגמליון מדבר על יצירת האישה המושלמת. את הסיפור הזה לקח לפני מאה שנים המחזאי ברנרד שואו והפך אותו ל"גבירתי הנאווה" – מחזה בו הופכים אישה פשוטה לאישה מושלמת.

המחזה הפך למחזמר, הועלה בגרסאות שונות ברחבי העולם וזכה להצלחה רבה, ועכשיו יש הפקה חדשה בתאטרון "הבימה"- כשלנעלים הגדולות של קודמותיה בתפקיד אלייזה דוליטל – רבקה רז, ריטה ומירה עווד, נכנסת שני כהן ומוכיחה לנו שהיא הרבה יותר מקומיקאית.

העלילה עוסקת בשני מומחי דיאלקטים – פרופסור היגינס (נתן דטנר) וקולונל פיקרינג (דוב רייזר) שנפגשים ברחבת התאטרון ושמים לב למוכרת פרחים עניה – אלייזה דוליטל (שני כהן) שיושבת על המדרכה ומדברת בהיגוי מזעזע, בסלנג מוזר ובקולניות. השניים מתערבים- פרופסור היגינס טוען שיוכל לקחת את הנערה וללמד אותה להיות ליידי מושלמת, כזו שלא יבחינו מה מוצאה וקולונל פיקרינג מפקפק בכך. אלייזה עצמה , שמתרשמת מהפרופסור, מחליטה לקחת שיעורי דיקציה כדי להגשים את חלומה לפתוח חנות פרחים ובכך הופכת לפרוייקט של הפרופסור שלוקח אותה לביתו ועושה לה טירונות של לימוד אנגלית גבוהה. בדרך יש גם הכרות עם המשפחה של הפרופסור, מחזר צעיר (אדם להב שמגיע היישר מ"דה וויס" לתפקידו הראשון בתאטרון רפרטוארי), מרוצי סוסים על כל ה"שואו" שלהם וכמובן הנשף הקובע מי ינצח בהתערבות.

המחזמר עשיר מאד, כולל המון רקדנים שהופכים אותו לסוג של לאס ווגאס, השירים המוכרים והמוכרים פחות, והופעה מבריקה של פיני קידרון בתפקיד אלפרד דוליטל, אביה השיכור של אלייזה.

כשצפיתי בהצגה הופתעתי מיכולותיה הקוליות של שני כהן, שאני רגילה אליה כקומיקאית בעיקר וכאן היא הפתיעה בביצועים מוסיקליים. בקהל נכחו ילדים רבים שהוכיחו שבחנוכה הקרוב לא צריך לרוץ לכל ה"פסטיגלים" עם הדוגמניות המרקדות, אלא אפשר לספוג תרבות ביחד עם חינניות ועושר.

תפקידים בולטים אחרים יש גם לרובי פורת שובל בתור סוכנת הבית של פרופסור היגינס, ומרים גבריאלי כגברת היגינס, אימו של הפרופסור.

התרגום של המחזמר הוא של דן אלמגור ושרגא פרידמן, שעשו עבודה מרהיבה בהפיכת האנגלית הקוקנית של אלייזה לעברית תואמת מבחינת הרמה הלשונית, תוך יצירת משחקי מילים משעשעים.

אי אפשר כמובן להתעלם מהתלבושות המרהיבות והתפאורה העשירה שמלווים את המחזמר .

רק הערה חשובה – אורך ההצגה 3 שעות כולל הפסקה, וחשוב לשים לב לפרט הזה כשבאים עם ילדים ולהערך בהתאם.

בהצגה שאני נכחתי בה, הקהל הביע את הערכתו במחיאות כפיים בעמידה לצוות השחקנים הנרגש.

דף ההצגה- http://www.habima.co.il/show_item.asp?itemId=6327&levelId=63141&itemType=0

* הצילומים באדיבות אתר "הבימה".

כשמתכננים אירוע, בדרך כלל חושבים על הגימיקים- זיקוקים, הפרחת יונים, כרטיסים דיגיטליים ושאר ירקות. כשזוכרים אירוע, הדבר שבדרך כלל זוכרים, הוא האוכל. הזיקוקים יכולים להיות מרהיבים אבל אם האוכל לא טוב, האורחים יוצאים בתחושת החמצה.

כבר חלפו ימי ה"דג או עוף" עם רוטב פטריות, וגם סלט הוולדורף כבודו במקומו מונח, ורצוי לא על שולחן הכיבוד ואולמות אירועים רבים כבר הפנימו שהגיוון, הטריות, המבחר ושילוב הטעמים הם הנוסחה המנצחת.

"שמש אדומה" לקח את זה צעד אחד קדימה (או בעצם, הרבה צעדים קדימה) והרחיב את המושג "אוכל של אירועים" לגבולות חדשים ואין סופיים.

"שמש אדומה" הוא מתחם אירועים במערב ראשון לציון (רחוב אלטלנה 2) והוא כולל שני אולמות בגדלים שונים לכמויות אורחים שונות, כשמעבר לעיצוב היפיפה כולל מתחמי הכנת אוכל שונים כמו מאפיה, קונדיטוריה, קצביה, מתחמי דגים, מתחמי מנות חמות וכדומה, כש13 שפים (!) שכל אחד מתמחה בסגנון אחר, יוצרים את החוויה הכוללת.

אני הוזמנתי לנסות את תפריט החורף של "שמש אדומה"  – שהוכן על ידי שף בני מדר, שכולל מנות חמות ומחממות עם תיבולים כמו ג'ינג'ר, שום, פלפל חריף (במידה) ותבשילי קדרה ארוכי בישול, ביחד עם מרקים עשירים ומיוחדים.

תחילה הוגשו לשולחן מגוון סלטים רענן עם ירקות טריים ומבושלים, גרעינים ואגוזים, רטבים, ותיבול, יחד עם פוקצ'ות חמות ועסיסיות שיצאו הרגע מהתנור. אני התלבשתי על סלט עם המון סלק ואגוזים מקורמלים, ועל מטבל כוסברה מיוחד. לא היתה שום אפשרות לטעום את הכל , אחרי הכל, צריך היה להשאיר מקום למנות העיקריות…(אבל לא יכלנו להתעלם מהכרובית האפויה בטחינה, שחומה ועסיסית שהגיעה בגדול לשולחן).

קיבלנו לטעימה ארבעה סוגי מרקים ממבחר מרקי החורף – מרק מינסטרונה עשיר, מרק ארטישוק ירושלמי, מרק תירס טרי (מאד) והפיבוריט המנצח של כולם בשולחן – מרק חצילים עם טעם קל של עישון, אם היה אפשר לקחת גאלונים הביתה, כולנו היינו סוחבים.

מנות הקדירה הוגשו בטאג'ינים יפיפייים וכללו בין השאר מנה מרוקאית של בשר ראש עם חומוס, תבשיל מוח ושקדי עגל (תנו לי לאכול מוח וסגרתם ענין), טנזיה מתקתקה עם פירות יבשים, אסדו שחום עם רוטב מתקתק ועוד מנות בשריות רבות, שלוו כמובן בקוסקוס.

חלק מהמנות הוגדרו כ"פיקנטיות" אבל לא היה מה להבהל, באמת שלא חריף אלא עקצוץ נעים שמקרר במקצת את כבדות וחום המנות.

קינוחים תמיד בעייתיים כשזה מגיע לתפריט בשרי כשר. אנחנו קיבלנו מגוון של קינוחים , כולל כאלה שבכלל לא צריכים חלב מההתחלה, והם היו השווים ביותר- מלאבי בשני טעמים – עם נוגט ועם מי וורדים קלאסי, סורבה פסיפלורה, סופלה שוקולד (יאמי יאמי) כולל הנוזליות הנדרשת בפנים, והמנצחים של מגש המתוקים – כדורי אגוזים מתוקים עטופים בשערות קדאיף מקורמלות, והכל על מקל בפרזנטציה יפיפיה כפי שאפשר לראות בתמונות.

כאמור בגלל מגוון המטבחים הרב והאפשרויות, כל בעל אירוע יכול למצוא כאן תפריט לפי טעמו ואפשרויותיו (כולל אירוע טבעוני לחלוטין!).

את כל הפרטים (והתפריטים ) אפשר למצוא ב – http://www.red-sun.co.il/

הגשם יורד, הברקים מרעימים והרעמים מדליקים את החדר בהבזקים שמכסים על קול הטיפות הנוקשות על החלון והרוח שמרעידה ענפים לכל הכיוונים בעודם עירומים מהעלים שנשרו זה מכבר…

טוב, התיאור הזה מתאים אולי ללונדון, כי פה אמנם נובמבר אבל אני במיני וגופיה…

אבל זה לא אומר שלא צריך להתכונן לחורף ועל הדרך גם להנות מטעמים וניחוחות טעימים ונעימים…

עולם הרפואה החל מעשבים ושורשים, נדד לתרופות סינטטיות ואז הבין שבעצם המרפא והחיסון נמצאים באותם עשבים ושורשים… על הבסיס הזה יצרו ב"ויסוצקי" סידרת חליטות חדשה בשם "חליטות חורף – לבריאות!" שמורכבות מצמחי מרפא שנועדו להקל ולהלחם בכל תסמיני החורף – הגרון הצורב, השיעול , העייפות והתחושות הלא נעימות, ואם אפשר לעשות את זה טעים, עוד יותר טוב.

קיבלתי להתנסות ארבעה טעמים – ג'ינג'ר ולימון (ג'ינג'ר מחזק את המערכת החיסונית ומקל על מחלות חורף והלימון , טוב, כוכב מוכר במשקאות ובתרופות לכאב גרון), ג'ינג'ר ודבש (הדבש גם הוא תרופת סבתא קלאסית לגרון ולהצטננות והוא גם מתוק וטעים), אכיניצאה וסמבוק (שני מרכיבים שידועים בחיזוק מערכת החיסון , כשהסמבוק גם מכיל תכונות אנטי בקטריליות) ועלי אקליפטוס והדרים – לרענון, וניקוי דרכי הנשימה.

שתי החליטות שמכילות ג'ינג'ר הן מתקתקות חריפות וזה עם ההדרים מעודן. כמובן שהחיך המפונק שלי והאף הבררן לא פחות, הלכו ישר לכיוון האקליפטוס הדרים.

חזרתי מאימון קשה, אחרי יום עבודה עוד יותר קשה, כשהראש עדיין על "טורים גבוהים" ולמרות שאין גשם, הרוח הקרירה שנכנסה מהחלון היתה הרקע המתאים להרגע עם כוס תה שהריחה מדהים. ריחות של מנטה ושל הדרים, טעמים עדינים של שניהם ובונוס בריאותי יצרו תערובת טעימה ונעימה (ובצבע אדמדם מהמם) שליטף לי את האף ואת הגרון. הוספתי ליד את עוגיות ה"דוסה דה אבובורה" הברזילאיות שהכנתי אמש (יאמי יאמי) ויצרתי לי פינת שלווה חמימה.

בתמונה גם אפשר לראות את שאר התפאורה- כי לתה צריך כוס מכובדת, כזו שקניתי בלונדון לפני שנים וכתוב עליה "הם היו בלונדון וכל מה שהביאו לי היה הכוס המטופשת הזו", ועליה תליתי פטנט חמוד- מיכל פלסטיק בצורת תיק של שוק, שבו מניחים את שקית התה המשומשת.

אני בהחלט בונה על שאר שקיות התה לימים הבאים (בתקווה שמתישהו גם יהיה חורף) והולכת לעשות את זה כמו שהיפנים עושים בטקסי התה שלהם – קודם מחבקים את הכוס בשתי הידיים ונהנים מהחמימות, אחר כך מריחים את הניחוח ובסוף גם לוגמים ונהנים (ואם יש עוגיות בצד, עוד יותר טוב!).

השבוע שופרסל החליטו לפנק אותי בחמישה מוצרים – שלושה ממחלקת הקפואים – חטיפי תירס ושניצל תירס, וצ'יפסים הקרויים "סטייק צ'יפס" אלוהים יודע למה, ושניים ממחלקת הרטבים – חרדל דיז'ון וחרדל אמיתי.

אמנם אין לי ילדים קטנים בבית, אבל השניצלים מהיותם נטולי בשר, שימחו את הצד הגברי שבבית (אלוהים יודע איך אפשר לוותר על בשר אבל נו שוין). האמת, הם טעימים בזכות עצמם, לא כ"תחליפי בשר" ובעיקר נוחים להכנה במיקרו כך שיש אוכל חם בספיד. למוצרים כאלה אני אוהבת להוסיף טבעות בצל חי (סגול או לבן) לתוספת קראנץ' וכמובן שעם רוטב בצד.

החרדל והמיונז הם סיפור אחר, והם לקחו חלק פעיל בסלט פסטה קר שהכנתי, כפי שאפשר לראות בתמונה המצורפת, את המצרכים ואת המנה המוכנה . הרעיון היה לבשל את הנודלס (שופרסל) ולערבב אותן בעודן פושרות או קרות (המנה עצמה קרה) עם אפונה (אפשר גם אפונה וגזר), ביצים קשות, מלפפון כבוש (שופרסל, מתה על הצנצנות האלה), בצל חי, ורוטב שמורכב מהמיונז עם קצת מהחרדל (כי הטעם שלו דומיננטי).

יצא סלט עשיר, מתקתק ויאמי במיוחד.

בתמונות ניתן לראות קודם כל את שלבי ההכנה של הסלט שלי והתוצאה המוכנה (זה יותר טעים ממה שזה נראה..) ובתמונה התחתונה יותר, את יצירתי "לילה רומנטי" – סוג של מחווה רומנטי ל"ליל סערה" המפורסם. בתום הצילומים נאכלו כל הדוגמנים.

למעלה- המצרכים, למטה – המנה.

שניצלי תירס עם צ'יפסים עבים – ברוטב צ'ילי שופרסל כמובן.

דורית חליפה גדלה במטבח. טוב, היו עוד חדרים בבית אבל המטבח היה הלב ובו היא למדה מסבתא ומאמא את כל התורה- מהכנת מנות קלאסיות ועד מודרניות.

החיים זרמו ודורית פנתה לכיוונים אחרים, למדה תואר שני במנהל עסקים, ניהלה סניף חברת כוח אדם, ובכל אותו הזמן קיננה בה ההרגשה ש"זה לא זה". אז מה זה "זה"?

"זה" זה להפוך לקונדיטורית ובשלנית, להקים את "מעל למצופה" – קונדיטוריית בוטיק (ראו למטה כתובת האתר) ולהוביל סדנאות קולינריות מסוגים שונים  ולקהלים שונים.

הוזמנתי להשתתף בסדנת "מאפים מלוחים וקישים" . מי שמכיר אותי יודע שבשלנית גדולה אני ממש לא, ולא תאמינו (ואני מגלה כאן את הסוף) אבל בסוף הערב יצאתי עם תבנית מלאה במטעמים מעשה ידי שנטרפו במהירות על ידי בני המשפחה.

בתמונה למעלה – דורית בפעולה

ההקפדה היא כבר מההתחלה- כשלא מתחילים עד שלא כל השיער הארוך נאסף ומוודאים שאין לק מתקלף לאף אחת. אחרי סיבוב הכרות התחלנו במלאכה. ראשונים היו הבצקים והכנו כאלה שניים – בצק עלים (עם המון טיפים על ריכוך החמאה , התהליכים שעובר הבצק, והרעיונות של מה אפשר לעשות ממנו בווריאציות שונות לפי הטעם). אחר כך עברנו להכנת בצק פריך ומילאנו בו קלתיות בגדלים שונים.

בתמונה למעלה – מאפה בצק עלים ממולא בפטריות וגבינות, בשלבי הכנה ומימין למטה המנה המוכנה.

הכנו שני סוגי מילויים – פטריות וחצילים עם המון גבינות ורוטב רואייל, והכל נשלח לאפייה.

בזמן שהקישים היו בתנור הכנו עוד מילוי, עם פטריות, גבינות, בצל ועוד דברים טובים (שכאמור ניתן לשלב כל ירק שאוהבים או מילוי בשרי למי שאינו מקפיד על כשרות – או לחילופין להחליף את החמאה בבצק במחמאה למשל) והנחנו על בצק העלים שרידדנו. למדנו שיטת חיתוך לרצועות צדדיות שיוצרות "רשת" מעל למאפה והוספנו תוספות לפי הטעם.

גם המאפה הזה נשלח לתנור ואנחנו נשנשנו בנתיים סלט שהכינה לנו דורית, ככה על הדרך, (וגם השווינו תמונות של החתולים שלנו בטלפונים הסלולריים).

בתמונות למעלה – הקלתיות הממולאות בחצילים ופטריות עם גבינות, למטה מימין המנות המוכנות – שימו לב- אלה עם התירס בצד השמאלי של הצלחת – מעשה ידיי!!!

הדבר האחרון היה מאפין תירס הכי קל בעולם, עם תערובת שעוברת לתבנית שקעים ויוצאת משם תפוחה ועסיסית – לא חיכינו שיתקרר, טרפנו ישר.

קיבלנו המון טיפים על שילובים מעניינים למאפים, על טכניקות הכנת הבצק ועיצובו, ועל שימוש בתיבול- תבלינים ועלים וכאמור יצאנו עם תבניות מלאות כל טוב להאכיל את כל המשפחה במעשה ידינו.

 מחיר סדנה כזו (שלוש שעות) הוא 250 שקלים אבל יש הנחות ל"חבר מביא חבר" ולמי שנרשם ליותר מסדנה אחת.

כל הפרטים וגם אפשרויות רכישה מהקונדיטוריה- ב – http://www.maafim.co.il/

או בפייסבוק בשם "מעל למצופה – עוגות וקייטרינג חלבי ".

אחד הדברים שמעצבנים כשהולכים לאכול במסעדה הוא שאפילו שהזמנתם את המנה שהכי נראתה לכם מהתפריט, תמיד נדמה שהמנה של השכן טעימה יותר… מצד שני, אי אפשר להזמין את כל התפריט רק כדי לטעום את הכל, נכון?

אז זהו, שעכשיו אפשר.

מסעדות רבות כבר הפנימו את קונספט ה"טעימות" שבמסגרתו מוגשות מנות קטנות על מנת שהסועד יוכל לטעום כמה שיותר טעמים בלי להתמלא ולשלם הון. הענין הזה הגיע עכשיו גם לתחום ההמבורגרים, ורשת "בורגרים" בנויה בדיוק על זה- המבורגרים קטנים (80 גרם) שבאים בזוגות או שלישיות, ובמבחר טעמים (ודרגות חריפות) כך שכל אחד יכול להתנסות במגוון טעמים ותוספות.

יותר מכך, יש המון קומבינציות שהלקוח יכול לבחור מהם כך שגם בתוך מבחר ההמבורגרים עצמם, עוד יש סוגים שונים של צירופים שיוצרים טעמים שונים.

הוזמנתי לסניף החדש של "בורגרים" בפתח תקווה שמצטרף להמון סניפים אחרים בכל רחבי הארץ – מהצפון (14 סניפים) דרך המרכז והשרון (22 סניפים, מהם 4 בתל אביב) ועד לירושלים (4 בבירה עצמה ו1 במכבים רעות) והדרום (8 סניפים, הדרומי ביותר כמובן באילת).

בתפריט עצמו היו כאמור המוני אופציות , מכמות ההמבורגרים, דרך 6 סוגי בשר כולל אחד צמחוני שעשוי מעדשים, טופו, גזר ובצל מטוגן, סוגי לחמניות (קמח מלא, ללא גלוטן וכו'), נתחים מיוחדים, תוספות מיוחדות כמו אננס ועגבניה צלויה, וכמובן גם המון מנות שאינן המבורגרים כמו סלטים (שאפשר להשאר איתם כצמחוניים או להוסיף להם פילה, המבורגרים או אנטריקוט – מתאים במיוחד לארוחות צהרים למשל), כריכים, וכמובן מאכלי דיינר קלאסיים כמו כנפיים, צ'יפסים רגילים או הום פרייז, וכדומה.

אנחנו קיבלנו לטעימה שישה סוגי המבורגרים (בשתי שלישיות) ונשאלנו גם אם התוספות הרגילות בהמבורגר כמו חסה, בצל ועגבניה מתאימים לנו (כך שמי שרוצה להחסיר או להוסיף, זה הזמן).

קיבלנו המבורגר בקר, כבש, מרגז (פיקנטי), סמוקי (בשר מעושן), נתח קצבים ובקר עם פטריות פורטובלו. כל הקציצות הגיעו במידת עשייה מדיום-וול  שזו המלצת המקום. במידה ומישהו רוצה מדיום הוא בהחלט יכול לבקש קודם. אני תמיד מעדיפה לקבל את המלצת המקום.

כל הקציצות היו עסיסיות והיתרון של המקום – הגודל (כאמור שמונים גרם לקציצה) איפשר לי לנסות את הטעמים בלי להתפוצץ ובלי להפסיק להרגיש טעם בגלל גודל. מבין ששת הטעמים, הפיבוריט שלי היה הכבש (הכי "בשרי" מבחינתי). הבן העדיף את ה"סמוקי" בגלל הייחוד.

ביחד עם ההמבורגרים (שאגב הגיעו עם דגלים קטנים שמאפשרים לדעת מה זה כל אחד) הגיעו תוספות – קערת "גם וגם" שכללה חצי כמות צ'יפס (ביתי, לא תעשייתי!) וטבעות בצל, וכן קערת הום פרייז – שימו לב למי שרגיש- היא בהחלט פיקנטית. אני כאחת שלא מתמודדת עם חריף, בשבילי זה היה הגבול של הדילמה – מצד אחד מעקצץ לי, מצד שני טעים לי. בסוף אכלתי, נו, שאני לא אוכל?

אחרי ההמבורגרים ניסינו את הכנפיים, גם הן פיקנטיות אבל גם הן כורסמו עד תום בצורה מאד לא אלגנטית אבל טעימה.

לצערי הקינוחים אזלו (סורבה פסיפלורה או קוקוס) ולכן לא זכינו לטעום מהם (וקינוחים במסעדה כשרה הם תמיד אתגר).

במסעדה דילים רבים כמו ארוחות המכונות "משתלמות" כי הן מוזילות מחיר של קומבינציה, ארוחות עסקיות, ארוחת ילדים משתלמת (ב35 שקלים מקבלים שניצלונים פריכים, צ'יפס ושתיה או המבורגר 80 גרם עם צ'יפס ושתיה, הרבה יותר זול מארוחות ילדים מקובלות), וכמו בכל דיינר המכבד את עצמו – גם תפריט לילה שמוזיל עוד יותר את המחירים.

מחירים לדוגמא- זוג המבורגרים ב31 שקלים, שלישיה ב41 שקלים, ובדיל – זוג פלוס תוספת (צ'יפס, טבעות בצל וכו') ב43 שקלים, שלישית בורגרים ב41 שקלים (או בדיל עם תוספת ב53 שקלים) והשוס – מארז של 16 המבורגרים ב199 שקלים, שיכול להשביע בגדול ארבעה סועדים רעבים (בהנחה של 4 המבורגרים לאדם, כשאני למשל נכנעתי אחרי השלישי).

החנייה באזור אחרי השעה ארבע אחרי הצהרים היא חינמית ובשפע.

לאתר המסעדה (אפשר גם לקחת טייק אווי, משלוחים או משלוחים און ליין) –

http://www.iburgerim.co.il/Default.aspx

כל סניפי "בורגרים" הם כשרים ופתוחים כל השבוע מ11 בבוקר עד חצות, במוצאי שבת משעה אחרי צאת השבת ועד אחת בלילה, ובימי שישי סגורים לאירועים פרטיים.

ניתן לרכוש כרטיס מועדון שעלותו מוחזרת בקניה הבאה (הכרטיס עולה 45 שקלים ונותן 50 שקלים בקנייה הבאה באותו סניף) והוא מצ'פר בימי הולדת, ארוחה עשירית חינם ועוד הטבות שונות.

סניף פתח תקווה ממוקם ברחוב הסיבים 9.