כולנו היינו רוצים בתים כמו בז'ורנל, כאלה שמבהיקים מנקיון, מעוצבים למשעי עד אחרון עלי השושנים שבכד, עם נוף כפרי מהחלון. בפועל, לא תמיד החזון הזה מצליח, בעיקר כשאנחנו מכירים רק את "איקאה".
אם מדובר בבית חדש או בעיצוב מחודש של בית ישן, איך לוקחים את החלום, הדמיון והרצון והופכים אותם למציאות?
לעזרתנו מגיעים אייל כהן וברוך אריאל כדיר, בעלי סטודיו THE ART OF DESIGN. ההתמחות שלהם היא עיצובים חדשניים, יוקרתיים וכמובן נוחים ומותאמים ללקוחות, אם זו דוגמנית צמרת או משפחה עם שלושה ילדים וכלב.
צלחת גדולה ובתוכה ערימות של תבשילים: מה הקונוטציה הראשונה? בדרך כלל אוכל הודי. טעמי ה"טיול שאחרי הצבא" חזרו לארץ עם השבים והפכו לטעמים מוכרים ואהובים בארץ. אבל צלחת של תבשילים וטעמים שנאכלים בידיים בעזרת לחם דק אינם רק קולינריה הודית אלא גם אתיופית, שהיא פחות מוכרת בארץ למרות שגלי העלייה בשנות ה-90 הביאו איתם הרבה עולים חדשים על מטבחם.
"באלינג'רה" (באמהרית "חברותא") ממוקמת בכרם התימנים, בלב תל אביב. המקום קטן וניתן לשבת בו בחלק הפנימי או בחלק החיצוני הצופה אל רחבה רומנטית. את פנינו מקבלת פנטה פראדה היפיפייה, בכיסוי ראש מסורתי. כשהגענו למסעדה, בשעות הצהרים, היו שם יוצאי אתיופיה שבאו לטעום את הבית, לצד משפחה עם תינוק שנשנש אנג'רה בחתיכות קטנות, זוג רומנטי שחלק צלחות ולקוחות קבועים כולל אחד שהוא כל כך קבוע שהוא כבר בשלב המצאת המנות למסעדה.
התפריט כולל מנות השייכות לשני אזורים באתיופיה, האזור הכפרי שהוא ה"הארד קור" של טעמי המדינה, תיבול עז, חריפות ומרקמים דומיננטיים, ואזור אדיס אבבה העירוני, שטעמיו עדינים יותר והוא מתאים למי שמתקשה עם אוכל חריף.
בתפריט מנות בשריות שהן בעיקר תבשילים של עוף ובקר, ומנות טבעוניות. הכוכבת הגדולה והבלתי מעורערת של המסעדה היא מנת ה" באלינג'רה" שמגיעה בווריאציה אישית או זוגית ומותאמת לדרישות הסועד, במקרה שלנו "צמחוני ולא חריף". קיבלנו מגש גדול שרופד בלחם האנג'רה המפורסם ועליו תלוליות של שני סוגי עדשים (אחד חריף מעט), חומוס וחומוס גרגרים, תבשיל מנגולד, תפוחי אדמה מבושלים עם גזר וכרוב ועוד ממגוון התבשילים שהתבשלו כל העת בסירים שעל הכיריים.
שיטת האכילה אמורה להיות תלישת הלחם מהקצה פנימה תוך צביטה של התבשיל שמעוניינים לאכול, והיישר אל הפה. אין צורך בסכו"ם (אם כי אם תבקשו בוודאי שתקבלו). קיבלנו אקסטרה אנג'רה לניגוב השאריות.
צלחת נוספת שהגיעה אלינו הכילה מנת חציל בטחינה אתיופית אותנטית עם גרגרי חומוס וסלסה אתיופית, ואם הייתי צריכה לאפיין את טעמה הייתי מציינת אפילו ניצוץ של מתקתקות. בנוסף קיבלנו גם קערית של "דארו", לחם אתיופי בתיבול כורכום.
בזמן שטעמנו את המנות השונות, פנטה סיפרה לנו כי הישראלים פתוחים מאד לטעום מאכלים חדשים וכי אין צורך להתאים את המנות לחיך הישראלי מכיוון שהם דווקא מחפשים את האותנטיות.
עוד אחת מההעדפות של הקהל הישראלי היא מזון בריא, והמטבח האתיופי עונה על הדרישה הזו בגדול מכיוון שקמח הטף שממנו מכינים את האנג'רה נחשב למזון על שכולל חומצות אמינו שחיוניות לבריאותו של אדם, ביחד עם ברזל, מגנזיום, חלבון, וויטמינים וסידן, ובנוסף לכך הוא לחם נטול גלוטן כך שגם מי שרגיש או נמנע מגלוטן יכול להנות ממנו. המרקם שלו ספוגי, מזכיר קצת לחוח תימני, והוא מקבל באהבה את הרטבים והתבשילים שעליו.
באתיופיה לא מקובל לאכול קינוח, קונספט שעבור ישראלים רבים הוא מוזר לחלוטין, וכדי להשביע את התשוקה למתוק שאחרי הארוחה, פיתחו ב"באלינג'רה" קינוח שיספק את הצורך הזה אבל עדיין ישמור על הבריאות, בשם "אנגוצ'ה" – פנקייקים קטנים עשויים מקמח טף שמלוטפים בדבש או סילאן (בגירסה הטבעונית). אם מצרפים קפה אתיופי או תה מדובר בסיום קליל לארוחה.
המטבח האתיופי הבריא, עם שלל האפשרויות הטבעוניות או בשריות, והלחם הקליל מתאימים מאד למזג האוויר הישראלי, כמו גם למזג של הישראלים עצמם, שאוהבים להתנסות ואינם מקובעים רק על מה שהם מכירים. ישנה אפשרות גם ל"טייק אווי" ובקרוב גם שירות משלוחים ויש גם אופציה נוספת מלהיבה במיוחד של שירות הקייטרינג של המסעדה שמביא את המטעמים האתיופיים לאן שרוצים, ביחד עם הדגמות של הכנת מנות במקום, טקס קפה ועוד. ואני מקנאה בעובדי חברות ההייטק בסביבה שמזמינות שירות כזה בימי חמישי כדי לסיים את השבוע בטעם טוב.
"באלינג'רה" – רחוב מל"ן 2, כרם התימנים תל אביב
מסעדה אתיופית אותנטית.
טלפון: 03-5252552
מחיר ארוחה ממוצעת לסועד: 50 שקלים.
גישה לנכים: יש
ארוחות עסקיות: יש בכל ימות השבוע כולל יום שישי, בשעות הצהרים.
שעות הפתיחה: בימים א-ה 12:00 – 23:00
יום ו' 11:00 – שעה לפני כניסת השבת
מוצאי שבת- החל משעה לאחר יציאת השבת.
המסעדה כשרה.
כשהדיילת החיננית של "לינדט" הציעה טעימות שוקולד בסופר, לא היה אחד שסירב לקחת. שוקולד הוא האהבה האולטימטיבית של כולם, בכל גיל, מכל מין, ומכל טעם קולינרי.
שוקולד מהווה אפרודיזיאק למבוגרים, פינוק לילדים, נחמה לזקוקים לה ויצירה למי שמכין אותו. מותג " Lindt" קיים מאז 1845, כשהמגדנאי דויד שפרונלי שוורץ ביחד עם בנו רודולף מחליטים לנסות ולייצר שוקולד לפי מתכון איטלקי שגילו. בשנים הקרובות השוקולד משתכלל ורודולף מצליח לפתח מתכון לשוקולד שיהיה משובח בהרבה מהשוקולדים שהיו קיימים אז מבחינת ארומה ותכונות המסה. השוקולד שהוא מכין כולל טעמים עדינים ואת המרקם האהוב והמוכר עד היום. השוקולד מתפרסם בכל רחבי העולם.
לרשת "קפה נטו" מספר סניפים, אולם רק שניים מהם סניפי "מהדרין". הבולט בהם הוא סניף רעננה, שממוקם ב"מרכז גולן" , פינת חמד רעננית עם שפע חנייה נוחה חינמית ושני חללי ישיבה גדולים ומרווחים.
הצצה בתפריט מגלה כמה דברים מעניינים- ראשית, למרות ששמו של המקום רומז על "קפה" (כי ב1994 כשהרשת הוקמה, המטרה היתה קודם כל קפה איכותי, מקסימום לצד מאפה או כריך), מדובר במסעדה לכל דבר, שכוללת הרבה מנות מבושלות לצד סלטים, כריכים, מאפים, ארוחות בוקר שמוגשות כל היום (!), מנות דג וקטניות, פיצה ופסטות, שייקים ומשקאות חמים ועוד.
כמו תמיד כשאנו מוזמנים לטעום ממטבחה של מסעדה, אנו משאירים את הבחירה בידי הצוות ומעולם לא התאכזבנו. במקרה של "קפה נטו" רק היינו חייבים , כחובבי ברזיל מושבעים, את שני השייקים שמבוססים על פרי האסאי – " שייק ברזיל" שמבוסס על אסאי, גרנולה, בננה וחלב, ו"שייק אסאי" שמבוסס כולו על הפרי עצמו. (מחירי שני השייקים 29 שקלים לכוס גדולה). בלגימה הראשונה כבר חזרנו לרחובות ריו דה ז'נירו (אלוהים, תן לי עכשיו גווארנה ונסגור עניין!) והשייקים היו מרווים (ניתן לבקש על בסיס חלב, מים, מיץ פירות או חלב טבעוני מסוגים שונים) ומרעננים בערב אביבי זה.
יין נמצא איתנו מאז ומתמיד, מלווה את חיינו באספקטים דתיים או חברתיים, קולינריים או אישיים, תמיד שם.
הרמת כוסית היא טקס בכל חברה כמעט, אם מדובר ב"לחיים" או ב"צ'ין צ'ין".
בתרבות הישראלית המודרנית יין מלווה ארוחות חגיגיות, ערבים רומנטים וכמובן ערבי שבת ומוצאי שבת בקידוש ובהבדלה, וכמובן מככב בחגי ישראל, אם במצוות "עד דלא ידע" בפורים או בארבעת הכוסות של פסח.
חלפו הימים שבהם הסתפקנו ביין קידוש זול מטורף במתיקותו, או מה שמכונה בסלנג הישראלי "יין פטישים", והישראלי היום בוחר בקפידה את היין שלו, שיהיה איכותי, מיקבים שיודעים את העבודה ושיתאים לאירוע או למנה שמשוייכים אליו.
בשנת 1948 התרחשו שני אירועים משמעותיים- הוקמה מדינת ישראל ונוסד מפעל "השחר העולה" בחיפה. טעם מתוק למדינה הצעירה.
מאז כבר שבעים שנה מלווה ממרח "השחר העולה" את הילדים, הנכדים, החיילים, וגם המבוגרים שרוצים את המתיקות הזו שמזכירה לנו את הבית ואת הילדות.
הקרם שמתאים להכנת כל קינוח, כריך או בשיטה הכי טובה- של החזקתו בכוח ביד אחת (שאף אחד לא יחשוב על לקחת…) וכפית ביד השניה (או בגרסה אצלנו בבית – כף!) ויאללה בלגאן! פסטיבל של מתיקות כל כך מוכרת וכל כך אהובה.
בסרט "UP" הגיבור היה צריך לקשור הרבה בלונים לביתו כדי להרימו באוויר. בפארק גני יהושע בתל אביב אין צורך בהרבה בלונים מכיוון שיש בלון אחד ענק, הוא ה"כדור הפורח TLV" שמאפשר להתרומם לגובה 400 רגל ולראות את כל תל אביב (וגם פתח תקווה, מודיעין ומגדל הפיקוח של נתב"ג יחד עם נופים רבים אחרים) פרושה מתחת לרגליים.
כשאנחנו ילדים, הדבר האחרון שאנחנו רוצים זה לישון. "לא רוצים לישון, רוצים להשתגע!" זה בערך המוטו שלנו בחיים והוויכוח הנצחי עם ההורים על שעת השינה ו"למה אחרים נשארים יותר מאוחר?". כשאנחנו מבוגרים, הדבר שאנחנו הכי משתוקקים לו זה לישון ונדמה שאף פעם אין מספיק זמן לשינה.
האמת, האדם המודרני כל כך עסוק שהדבר הראשון שהוא מוותר עליו זו השינה. התוצאה – אנשים עייפים, עצבניים, שבמקרה הטוב עושים טעות בפתירת תשבץ אבל במקרה הרע עושים טעויות על הכביש בזמן נהיגה.
בפנטזיה שלנו אנו טובלות במעיין הנעורים ויוצאות משם במראה של עשרים שנה פחות.
הבעיה – זו פנטזיה. מצד שני, אנחנו לא מוכנות להכנע לזמן החולף ומעוניינות (וגם מעוניינים) להראות צעירות, יפות וחיוניות בכל גיל.
אז אולי אין מעיין נעורים אבל יש את "נטור קליניק" , מרכז לטיפולים אסתטיים שמציע "שיפוץ" של הפנים והגוף כדי להראות הכי מושלמת שאפשר.
בלב הרצליה נמצא מרכז Natur Clinic-נטור קליניק שעבר בעצמו "מתיחת פנים" אחרי חמש שנות פיעלות ויושב בקליניקה חדשה, מוארת, רחבת ידיים ומרשימה. במקום חמישה חדרי טיפולים לגוף ופנים כך שבכל שעה שתרצו, יש אפשרות לקבל טיפול.
כשנכנסתי ל"נטור קליניק" הדבר הראשון שהרגשתי בו היתה תחושת השלווה והביתיות. האווירה רגועה, שורות מוצרי היופי האיכותיות רומזות לי כמה סודות יש בבקבוקים הללו, וכמה ידע עולמי בתחום היופי. המקום בוהק מנקיון.
אז בשיר המקורי (שרק קשישות כמוני זוכרות), ההמשך היה "ירדנה רותי לאה" – שלישיית "שוקולד מנטה מסטיק". במקרה של "האחיות המוצלחות שלי " מדובר באורית, נטלי ומור, כל אחת בשלב אחר של החיים, וכל אחת נמצאת עמוק גם בחיים של אחותה. בעונה הקודמת נטלי (נלי תגר שזכתה בפרס האקדמיה לשחקנית הטובה ביותר בעונה הראשונה) מצאה שותף משונה לדירה ולא ממש מצאה את עצמה מבחינת עבודה (או כל תחום אחר בעצם), אורית (דנה אברהם סמו) הבכורה הסתירה את העובדה שהיא לסבית ועבדה כמורה בתיכון, ומור (טס השילוני) היתה חיילת שבוזה.
