כשאנו שומעים את המילה "יער" הקונוטציה הראשונה היא בדרך כלל אגדות האחים גרים, שבהם הנסיכה הולכת ביער ופוגשת נסיך או גמדים או זאב רע ותמיד הסוף טוב. העלילות של האגדות תמיד מתרחשות באירופה, וגם הדמיון שלנו מפליג לשם- בקתות עץ עם שלג על הגג ואח בוערת ומחממת. מוטיב העץ תמיד עושה אווירה רומנטית וקסומה.
אבל למה להרחיק עד אירופה כשאירופה זה כאן, ממש שתי דקות מכל מקום, ב"מעלה החמישה" ליד ירושלים? הנה הסיבה (ובסוף הפוסט יש גם הפתעה מיוחדת לקוראים!!).
אפרופו רטרו, אחת התוכניות האהובות ששודרו כאן בשנות השמונים היתה "ימים מאושרים" שבה התקופה היתה שנות השישים, עם החצאיות המתנפחות, המכוניות עם מכסה המנוע הענק, וכמובן הבריליאנטין בשיער של הבנים שלא יצאו מהבית בלי מסרק. אחד הלוקיישנים האהובים ביותר בסידרה ובסרטי שנות השישים היה הדיינר- אותו המקום בצבעי אדום לבן, שהגיש מילקשייקים מוגזמים , וכמובן שהיתה בו ה"ג'וק בוקס" המיתולוגית שהשמיע את שירי התקופה.
ב"רטרו פנקייק בר" אפשר בקלות לשכוח שעברנו מזמן את שנות האלפיים- כשעוברים את הדלת מגיעים לתקופה שבה אלביס היה המלך, התסרוקות היו מוגזמות והגזוז נשפך בכוסות.
זוכרים את הפרסומת "פצצת אנרגיה צהובה"? כן, הבננה האהובה על כל הגילאים היא מקור לאנרגיה, ביחד עם וויטמינים ומינרלים שעוזרים ללחום בתופעות כמו כאב ראש , אנמיה, בחילות ועוד. ולמה אנחנו צריכים את כל האנרגיה הזו?
כי בחג החנוכה, למעשה כמה ימים לפני החג, מתחיל "פסטיבל הבננה" ה2 שמתאחד עם פסטיבל "טעם הכינרת " ה12, למשך עשרה ימים של כל כך הרבה חוויות לכל המשפחה, שבהחלט צריך לנצל את כל עשרת הימים אם רוצים להספיק.
את ממרח "השחר העולה" לא צריך באמת להציג- כבר עשרות שנים שישראלים גדלים על הממרח האהוב, שמלווה אותם מכריך בית הספר ועד להפתעה שבמנה הצבאית, וגם הלאה, לדור הבא.
מפעל "השחר העולה " קיים כבר מ1948, ממש ביחד עם קום המדינה.
פסטיבל" בית גוברין" נערך זו השנה ה14 באזור שפלת יהודה, שמשתרעת מתל גזר שבצפון ועד לכיש בדרום. שטח עצום ובו משובצים אוצרות אין סוף- אתרי מורשת, מבשלות בירה, חנויות וינטג', גלריות אומנים, והרבה הרבה חקלאות שמניבה את כל טוב הארץ, שטחים עצומים של פריחה ולבלוב ככל שהעין רואה.
יצאנו להתנסות במקצת מהאטרקציות שיש במסגרת הפסטיבל. יש לציין בגדול- האטרקציות קיימות ופועלות כל השנה, אבל בתקופת הפסטיבל יש פעילויות מיוחדות ובעיקר מחירים מיוחדים.
פיסקת פתיחה- יש הרבה "דיוויד" בעולם, אני מאוהבת בשניים – דיוויד האסלהוף ודיוויד טננט. למה? כי זה הטעם שלי. אבל השבוע הוספתי לי אהוב שלישי- דיוויד ים המלח – ריזורט וספא. נכון, זה לא בן אדם שאפשר לבקש להצטלם איתו סלפי, אבל השהות בו היתה הרבה יותר כייפית מאשר כל תמונה סלולרית בפייסבוק.
ים המלח, אחד מתופעות הטבע הנדירות, פנינה של טבע שמענגת את כל החושים- הנוף היפיפיה הוא תענוג לעיניים, האוויר הצח והייחודי מרחיב את הנשימה, השקט המדברי, הטעמים והתחושות. יש מספר מלונות לא מבוטל בעין בוקק, אבל "דיוויד " יש רק אחד- בגדול. כמה גדול? "דיוויד" הוא הגדול והמפואר ביותר באזור, על 606 החדרים שלו, בדרגות שונות, והשטחים הגדולים שלו בכל קטגוריה.
הוזמנתי לעשרים וארבע שעות סוערות בים הרגוע הזה, ותאמינו לי, יש כל כך הרבה מה לעשות בים המלח בכלל וב"דיוויד" בפרט, שלא נותרה דקה פנויה.
סופי (רובי ברנהיל) היא ילדה יתומה בת 12, שחיה כמו בספרי דיקנס, בבית יתומים בלונדון, ישנה בחדר גדול עם המון ילדות אחרות, ולא ממש מסוגלת לישון בלילה כי היא בטוחה שבכל לילה בשלוש לפנות בוקר , מפלצות מסתובבות בעיר.
עוגיות וחלב תמיד היו נשנוש הילדות. האמת, יותר בסרטים האמריקאים שם משאירים עוגיות וחלב עבור סנטה קלאוס, וזו המנה שמהווה את ארוחת הארבע של הרבה ילדים שם. בישראל הצירוף המקובל בדרך כלל היה "שוקו ועוגיות" או לחילופין "שוקו ולחמניה" המפורסם של הקייטנות, אבל היי אם יש משהו טעים באמריקה (חוץ מבראד פיט כמובן) אז בהחלט שווה לעשות לו "עלייה" לישראל.
שופרסל פינקו הפעם עם עוגיות בקופסה גדולה של 600 גרם – גם מלוחות וגם מתוקות, ובמשקאות מסדרת הטבע של GREEN- משקה אורז ושקדים, ומשקה סויה, שניהם בגודל ליטר אחד.
השמש קופחת, הגלים מכים על החול, פרשנו את המגבת, נמרחנו בקרם הגנה, וכולנו מוכנים לחגיגת קיץ, עם אבטיח קומפלט.
ומה חסר לנו? משהו מרענן, קר, מקפץ בפה וטעים- או במילים אחרות – NESTEA- והפעם בטעמים חדשים ומיוחדים לקיץ- תפוח מוגז, וענבים.
כשנכנסתי לחדר בקומה ה14 במלון "ארקדיה טאואר", הדבר הראשון ששמתי לב אליו היה העיצוב. מודרני בצבעי שחור לבן, כשהכוכב של העיצוב הוא הקיר שמאחורי המיטה, בריצוף לבנים כהות, שגרם לי מיד לגשת ולגעת, להרגיש את המרקם ולבחון כיצד הוא משתלב עם עיצוב שאר החדר שכלל הרבה זכוכית, מוטיבים ריבועיים וציור צילום שנתן נקודות צבע לחדר.
אבל נתחיל מההתחלה. ארקדיה טאואר הוא מלון לחופשה אורבנית מצד אחד, ולאנשי עסקים מצד שני. כיאה למלון כזה הוא ממוקם במגדל, במקרה שלנו בנין "מגדלור" באלנבי פינת בן יהודה, והחדרים הם בקומות ה14 וה16, ככה שנוף מדהים של תל אביב- מובטח.
