כולנו צריכים פסק זמן בחיים, ומצד שני לא תמיד מתחשק להתחיל לארוז הרבה ולנסוע רחוק כדי להגיע למקום מפלט. זווית נוספת היא שגם אי אפשר כל היום להאזין לפכפוך הנחל וללכת לישון עם התרנגולות, ואנו משתוקקים לשלב בחופשתנו גם את העיר ואורותיה, בילוייה והקולינריה שלה.
"שדות שבעמק…." אז זהו, שממש לא רק שדות.. השדות אמנם פורחים עכשיו לקראת ט"ו בשבט , והם סיבה מצוינת להגיע לעמקים, אבל הם בהחלט לא הסיבה היחידה.
סיבה ענקית במיוחד להגיע לעמקים בדיוק עכשיו , היא כי החל מה17 לינואר עד 28 בינואר 2016, מתחיל "פסטיבל טעמים בעמקים " – בשנתו ה12, ומהווה חוויה של "מהחקלאי לצלחת" באזור עמק יזרעאל – מסעדות, יקבים והרבה ירוק בעיניים.
חלק רביעי ואחרון- ואיך אפשר בלי קולינריה? שתי מסעדות, שתי ארוחות.
דג דגן
בקיבוץ חפצי-בה נמצאת המסעדה המיתולוגית DAG-DAGAN – ששמה הוא שילוב של הדגים המככבים בתפריט שלה היום, ביחד עם הדגנים, שהיו בהתחלה כבסיס למשקאות אלכוהוליים שהיו בפאב שנשא את אותו השם עם הקמת המסעדה.
במסעדה אפשר לשבת בחלל המרכזי או בשני חדרים פרטיים (עשרה וארבעים איש בהתאמה).
החלק השני של הסיור שלי באזור הצפון הקרוב מתמקד בטבע ולינה, כי יש כל כך הרבה מה לעשות באזור שחייבים לבלות בו כמה ימים, ורצוי מאד בתנאים מפנקים….
הגן היפני
תנועת ה"מקויה" – היפנים הציונים, בחרה בקיבוץ חפצי-בה כמרכז למגורים ולימוד, והביאה איתה את ארץ השמש העולה הישר לעמק, כולל גן יפני אותנטי. אדריכל גנים יפני בנה ועיצב את הגן, שמשקף את כל העקרונות שבתרבות היפנית ונותן לנו פתח הצצה רגוע וירוק במיוחד לתרבות הכל כך מיוחדת הזו.
עמק יזרעאל, שמש קיצית נעימה, חורשה של עצים עבותים ודשא ביניהם, הכל מזמין והכל מתרכז למילה אחת – פיקניק. כל כך מתאים פיקניק!. ואיך אפשר פיקניק בלי סלסילת קש ומחצלות?
"קפה לואיז" מציג- ערכת פיקניק מוכנה או בהרכבה עצמית. איך זה עובד? אז קודם כל הקדמה.
השנה – 1998. המיקום – פתח תקווה. השם – דון פרדו.
מיהו "דון פרדו"? במקור – מאפיונר מסרט איטלקי שראה ניר גלאם לפני שנים. אחר כך – פיצה פופולארית שמבוססת על הידע שרכש ניר ברומא, כשנסע במיוחד ללמוד מהמקום הכי אלוף בפיצה- איטליה כמובן. כשחזר לארץ זה כבר היה עם חזון – להקים פיצריה שבה הכל נעשה לעיני הסועדים, כולל תעופת הפיצות באוויר.
אין כמו חג שבועות לחגיגת חלב גדולה. אפשר להתחיל לספר שמקור הקישור בין חלב ומוצריו לחג השבועות הוא ממעמד הר סיני שבו היהודים לא יכלו לאכול בשר ולכן אכלו מוצרי חלב, או שזו בדיוק היה סיום עונת ההמלטות כך שהחלב היה בשפע, או מסורות שונות של נתינת חלב ודבש לילדים שמתחילים ללמוד תורה כדי שימתק להם, האמת, לא משנה הסיבה- מבחינתי יש סיבה אחת חשובה- זה טעים.
כשאומרים לנו "הרצל" יש לנו בדרך כלל אותן אסוציאציות – חוזה המדינה, זקן ארוך , השענות על מעקה של מלון בשוויץ, "מדינת היהודים", ומי שמעל גיל ארבעים גם זוכר את השטרות בשווי מאה לירות ישראליות, שעוטרו בתמונתו המרשימה של בנימין זאב הרצל.
בכל חג, למעט יום כיפור, זה תמיד סובב סביב אוכל. אני לא אחזור על הבדיחה הישנה של "הם ניסו להרוג אותנו, ניצחנו, בואו נאכל" (בעצם, הרגע חזרתי…) אבל לכל חג יש את הסממנים שלו – סופגניות בחנוכה, מצות בפסח, ו"על האש" ביום העצמאות, שכוללים קומפלט מוצרי בשר וכמובן איך אפשר בלי חומוס וטחינה?
אז הרכבתי לי את מנת העצמאות האולטימטיבית בעזרת "סלטי מיקי" ונקניקיות "יחיעם".
בפוסט הקודם שלי סיפרתי על סלטי חומוס שקיבלתי לנסות על המשפחה שלי ומה הם אמרו. אז הנה מה שעשיתי –
מה היה בשולחן? סלט ירקות רענן, מלפפונים בחומץ, זיתים שחורים כבושים אותנטיים מטורקיה, צלחת אחת עם החומוס הרגיל בעיטור שמן זית, פטרוזיליה ופפריקה מתוקה, וצלחת שניה עם החומוס בתוספת סחוג, בעיטור ביצים קשות. הכל כמובן לצד הפיתות הטריות.