חופשות חלומיות הן ענין יקר, אבל עכשיו אין צורך לנסוע כל כך רחוק וכל כך יקר כדי להרגיש כמו בהוואי. מספיק להגיע לתל אביב, שם צוות מיקסולוגים אלופים בראשות יותם שילו ("דאבל סטנדרט"), מוש בודניק ("סושיאל קלאב"), רוסקו רז ושלומי בונפילד ("ספייסהאוס") ביחד עם אנשי הלילה המובילים גיא זילביגר, אסי קוריס וליאב פינטו הקימו את ה"הונולולו" – הטיקי בר הראשון בישראל.

מהו "טיקי בר"? המושג מגיע מתרבות הפופ האמריקאית של שנות הארבעים, כשאמריקאים רצו את הרוח החופשית של הוואי, הים, הטעמים והאווירה, והביאו, לעיתים בצורה מוגזמת, את העיצובים והצבעים לארצות הברית.

"הונולולו", כאמור הטיקי בר הראשון בישראל, ממוקם במקום המרכזי ביותר האפשרי, בליבה של תל אביב, כיכר דיזנגוף (שחזרה לימי גדולתה) ממש מול קולנוע "חן" המיתולוגי. בשני חללים- פנימי הכולל בר ענק במרכזו, וחיצוני המכוסה בפרגולה בגווני וורוד עם ציורי דקלים, אפשר למצוא כשבעים סוגי רום שונים, המשקה המאפיין של האיים – רום בהיר או כהה, נקי או מתובל, צעיר או מיושן ממגוון מקורות כמו הקאריביים, טרינדד, האיטי, ברבדוס ועוד.

עיטורים פולינזיים תלויים על הקירות, מראות עגולות ומנורות באווירת ים מקשטות את הבר, וכוסות בעיצובים מיוחדים בעבודת יד מכילות כל טוב אלכוהולי.

השעה עוד היתה מוקדמת כשהגענו אל "הונולולו" אבל השולחנות היו מלאים כמעט לגמרי, וכשעה לאחר מכן כבר לא היה כיסא פנוי. חוגגי יום הולדת הרימו כוסית לצידנו בזמן שאנו החלטנו לפתוח את הערב כמובן בקוקטייל מתוך תפריט המקום המגוון. בהמשך הערב יצטרפו עוד קוקטיילים, חלקם מה שמכונה "קוקטיילים מהחבית" , כלומר כאלה שמוכנים ונשמרים בתוך חביות ומקבלים ארומות מיוחדות, רובם בנוכחות אלכוהולית חזקה יותר, ואז נמזגים לכוסות כמו שמוזגים יין.

פתחנו בCLOSE TIES – שמביא את החוויה הפולינזית בטעמי פירות טרופיים ומיצי פירות וכלל פלנטיישן אננס, סיילור ג'רי, אפרול, אננס טרי, אשכוליות, נענע, שקדים וליים. בכוס ארוכה ובעיטורי אננס מקורמל הגיע הקצב הקאריבי. חסרה לי רק שרשרת הפרחים והייתי מוכנה לחופשה חלומית.

הקוקטייל השני לפתיחה היה "אל דוראדו" שהורכב כמובן מאל דוראדו 12, קוקי טורינו וקמפרי ועוטר בפרוסת הדר מקורמלת. קוקטייל זה היה יותר מתקתק למרות שהוא אינו מכיל סוכר.

בתפריט האוכל מנות טאקו במילויים שונים, סלטים, מנות דג, מנות באוריינטציה אסיאתית כמו כיסונים, גיוזה או מעין "סושי מפורק", נשנושים וכמובן מתוקים.

פתחנו ב"קרפצ'יו דג ים" על קרם עגבניות, שמן זית, פיסטוקים, ארטישוק, מיקרו סלק, בצל ירוק, צ'ילי חריף ומיקרו כוסברה שהגיע עם שני טוסטונים ופלח לימון. הדג היה טרי מאד וחתוך דקיק, ואיסוף כל מרכיבי המנה על גבי הטוסטון היה מיצוי טעמי הים בצורה מרעננת ומענגת.

לצד המנה הזו קיבלנו גם סלט פפאיה. בדרך כלל אני נמנעת מסלט פפאיה למרות שאני אוהבת את הטעמים, מכיוון שברוב המקומות הוא מוגש בגירסה מאד חריפה שאני לא יכולה להתמודד איתה. ב"הונולולו" התחשבו באנשים כמוני והסלט אינו חריף וכולל מלבד הפפאיה גם גזר צבעוני, רוטב בוטנים וליים, מצוין לנשנוש תוך לגימת הקוקטייל.

לקראת המנות הבאות הגיעו גם קוקטיילים חדשים – קוקטייל חדש בשם "איילנד פורט" בעירוב של פיסקו, בולט, ריבת תפוזים ביתית, ובזיליקום תאילנדי, בהגשה מלבבת עם אטב כביסה זעיר שהחזיק עלה בזיליקום, ו"דארק אנד סטורמי" – קוקטייל "גברי" יותר מסידרת הקוקטיילים שבחביות בדרגת חוזק אלכוהולית יחסית חזקה יותר, שעורבבו בו סיילור ג'רי, גוסלינג, פלרנום, תומס הנרי ג'ינג'ר ביר (שנתן עיקצוץ כייפי במיוחד) וליים.

בחזרה לאוכל ולמנות שהן גאוות המקום – "פיצה" טונה אדומה – טורטיה אפויה עם קונפי שום, ספייסי מיונז, טרטר טונה, קרם לימון דבש, בצל גריל, פרמז'ן וארוגולה, שהגיעה מחולקת לארבעה רבעים. במקרה שלנו במקום הטונה קיבלנו סלמון טרי. קיפלנו את המשולשים כמו שמקפלים כל פיצה ונהננו מהפריכות של הטורטיה שהתנגנה לנו באזניים בזמן שאכלנו, וליטפה את הדג הרך וטעמי התיבול.

המנה השניה הייתה מנה שיכולה לשמש ארוחה בפני עצמה, ה"פוקי סלמון" שהוא מעין פירוק של סושי, כשכל המרכיבים מגיעים לחוד – סביצ'ה סלמון, אבוקדו, כרוב סגול מוחמץ, כוסברה, מלפפון יפני מוחמץ, גזר מוחמץ, אורז סושי ואצת נורי בטמפורה. את המנה ליווה כד קטן של רוטב שאני הולכת לאמץ הביתה של סויה לבנה ויוזו.

עד עכשיו לא הצלחנו להחליט איזו מהמנות אנו אהבנו יותר, מכיוון שלכל אחת היה את הייחוד שלה – עושר הטעמים, הפריכות (הן של הטורטיה במנת הפיצה והן של האצות המטוגנות במנת הפוקי), טריות הדגים והטוויסטים המיוחדים.

לסיום החלק הקולינרי הגיע טעמנו עוד קוקטייל אחד, גם הוא מהחבית – THE FIRST APPLE – שאין לי מושג אם הכוונה לתפוח הראשון בו נגסו אדם וחוה אבל אם כן, זה מסביר את גן עדן – רוסקי סטנדרט, נים בים ריי, שרטרז ירוק, קמומיל, תפוח ירוק וליים. עיטורי תפוח מלמעלה, נענע ויש כוסית שסוגרת את פינת האוכל (בעצם כמעט, יש תיכף המשך…..).

השולחן נוקה והגיעה העת לקינוחים, אבל לפניהם, לא נרים איזה צ'ייסר? רום נקי ומשובח נמזג ונלגם כהכנה לבחירה בקינוח. בתפריט יש שני קינוחים, האחד הוא פנקוטה עם "חלב קורנפלקס" – הוא הטעם שאנו מכירים כשאנו מסיימים קערית קונרפלס בחלב ושארית החלב מקבלת את טעמי דגני הבוקר, ביחד עם פקאן מסוכר ושבבי קוקוס, והשני הוא "קערות שוקולד" שהן שלוש קעריות עשויות משוקולד ומלאות בשוקולד לבן מקורמל וקרם מסקרפונה. מכיוון שהמילה "שוקולד" בתפריט פשוט מטשטשת לי כל מילה אחרת, זו גם היתה הבחירה שלנו.

קערות שוקולד עמוסות כל טוב שהתפצחו בפה, קרם מסקרפונה שעידן את המתיקות וכדוריות שוקולד לקישוט טעים, חוויה מפנקת.

התפריט כולו נבנה על ידי דור אבן ("הרברט סמואל", "טאייזו", "פלורנטין האוס") והוא מצד אחד משלים את טעמי הקוקטיילים ומצד שני גם עומד בפני עצמו.

"הונולולו" – בר קולינרי בהשראת האיים.

בן עמי 13 תל אביב (מול קולנוע "חן" בכיכר דיזנגוף)

טלפון: 03-6238155

שעות פתיחה – א-ה, ושבת – 18.00 – 02.00

ו – משעות הצהרים ועד 02.00

קהל יעד: גילאי 25+, חובבי אלכוהול ואוכל טוב

דילים מיוחדים- HAPPY HOUR – ימים א –ה בין השעות 18.00 – 20.00 הנחות של 20% על תפריט האוכל

ו 30% על תפריט האלכוהול.

גישה לנכים: יש

כשרות: לא כשר

מסעדה היא מזמן לא רק מקום שאוכלים בו, אלא מקום בילוי שמעניק כמה שיותר סוגים של חוויה. ב"אמש" לקחו את הקונספט בגדול, והמסעדה החדשה שהוקמה במקומה של ננוצ'קה היא קונספט שבו מתחילים בארוחה וממשיכים במסיבת בר מוסיקלית עם תקליטן, צ'ייסרים והרבה שמח.

הלקוחות הם מהסוג הבוגר יותר, שיודעים להעריך איכות, והתפריט בהתאם – בניצוחה של השפית אורטל רוזנברג, ובעזרת שימוש בחומרי גלם מהשכנים בשוק לווינסקי והכרמל, עוצב תפריט המוגדר כ"ים תיכוני" ומבוסס על דגים טריים, ירקות, בשר איכותי ושילובי תיבול מעניינים.

הגענו למסעדה בשעת ערב מוקדמת, עוד לפני בואו של התקליטן שמרים את המקום עד השעות הקטנות. הפתיחה הייתה בדרך החביבה עלינו בכל סעודה, האלכוהול. לצד תפריט יינות מגוון, הן ביקבים והן במחירים, ישנו גם תפריט קוקטיילים מסוגים שונים. ורד, המלצרית שלנו ידעה לפרט על כל מנה ומשקה בתפריט, ואנו נעזרנו בה כדי להחליט במה לפתוח.

אני רציתי משהו רענן אך לא מתוק מדי, והצד הגברי ביקש משהו יותר לכיוון המר. הבחירה נפלה לבסוף על "מרגריטה הדרים" בשבילי ועל "סילנסיו" בשבילו. מוטיב ההדרים הוא מוטיב ישראלי קלאסי, והוא חזר במגוון משקאות ובמגוון מנות, נותן את העוקץ הריחני שלו. המרגריטה כללה סאוזה מנדרין נפוליאון, גרנדין, אשכולית אדומה, ומי זהר והכוס עוטרה בכתר של מלח ורוד. ה"סילנסיו" היה "ירוק" יותר ונבנה מבקרדי סילבר, סנט ג'רמיין, ג'ינג'ר, מלפפון ושמיר. שני המשקאות היו קלילים מבחינת הטעמים, לא מתקיפים את החיך אלא מכינים אותו לטעמים שיבואו.

מאוחר יותר לא התאפקנו ובדקנו קוקטייל נוסף מהתפריט, שהתגלה כמעניין ביותר, ה"בזיליתות", קוקטייל שהיה שילוב של בומביי ספייר, תות, בזיליקום תאילנדי ופלפל שחור. המשקה עוטר בקצף בזיליקום מלמעלה ובכוכב אניס, ואישר את מה שידעתי מזמן, בזיליקום הוא שידוך נפלא לטעמים מתקתקים.

במנות הפתיחה מככבים דגים נאים, והאמת שזה אינדיקטור מעולה לטריות חומרי הגלם של המסעדה מכיוון שבמנות כאלה אין היכן להתחבא ואיכות הדגים צריכה להיות מעולה. הדג היומי היה האינטיאס והוא כיכב בשתי מנות ספיישל שלא הופיעו בתפריט –

"קרודו דג ים" עם אבוקדו, צ'ילי ושאלוט, מושרה בשמן זית ופסטוקים, ו"קרפצ'ו הדרים" עם עלי רשאד, תפוז דם, שמן הדרים, אשכולית אדומה וצנון שחור, צ'ילי ושאלוט. מכיוון שאני וחריפות לא חברים טובים, הוציאו עבורי את הצ'ילי מהמנות.

את מנת ה"קרודו" השתדלתי לאכול באמת לאט, כדי לספוג את כל המרקמים השונים – החלקלקות החושנית של הדג, העטיפה של שומן האבוקדו שעליו הוא הונח, וחיספוס עלי הרשאד לצד פריכות הפיסטוקים. זה גם היה השלב ששמחתי שעדיין לא החלה המוסיקה כדי שאוכל לרכז את כל החושים לחוויה שהתנהלה אצלי בפה. ללא ספק מנה שכדאי שתיכנס לתפריט הקבוע.

הקרפצ'ו לא היה רחוק ממנה, גם כאן דג טרי פרוס כמעט לידי שקיפות, עם הרבה טעמי הדרים רעננים.

את הגוון הבשרי לתפריט המנות הראשונות קיבלנו במנת סטייק טרטר בקר עם אנשובי, צלפים, איולי חרדל מעוטר בביצה, ולצידו צמד ברוסקטות פריכות ליצירת הכריך הפתוח המושלם. למרות שהטעמים נשמעים עזים בגלל האנשובי, הצלפים והחרדל, בפועל זו היתה מנה מעודנת.

ורד המליצה לנסות את סלט החסות. בתחילה היססתי מכיוון שמה כבר אפשר לחדש בסלט חסות? אז מסתבר שב"אמש" גם הסלט הוא לא רק סלט, אלא קערה גדולה של חסה סלנובה, שהיא ה"רולס רוייס" של החסות, ביחד עם בייבי ג'אם, בצל שאלוט, גבינת בושה עיזים משובחת, אגוזי מלך ופלחי פרי העונה שבמקרה שלנו היו אפרסמון. רוטב הסלט הונח ביד עדינה מאד, מה שהשאיר למרכיבים את המקום להפגין את הטריות, הטעמים והמרקמים. ההמלצה שלי, לקחת קצת מכל דבר ביחד.

המסעדה מוגדרת כ"ים תיכונית" והסלט נטה יותר לזכרונות שיש לי מצרפת, אבל הרעננות של ירקות השוק הצמוד החזירו אותי היישר למזרח התיכון שלנו.

צ'ייסר של "קוקטייל הבית" שמשתנה בכל יום ובמקרה שלנו היה מיקס של וודקה, אננס והדרים, העביר אותנו למחלקת המנות העיקריות.

הראשונה בהן הייתה "ריזוטו ים" – חתיכה נאה מאד של דג מוסר ששכבה על ים אדום של ריזוטו בקרם סלק ולצידה סלטון ירוק לריענון. מנה שהייתי מגדירה כ"אוכל מנחם" של אורז חם מתקתק בטעמי הסלק, רך אך לא "מושי" ודג שלא הניח לאף אחד לכסות על הטעמים הטבעיים שלו.

השניה הייתה מנת שקדי עגל שמגיעה על שיפוד, על קרם תירס, עם אפונת שלג ופרמז'ן. שקדי העגל, כמו כל המנות במסעדה, עשויים על תנור פחמים, מה שנותן טעם של מדורה. התירס מעט מתוק, השקדים נימוחים ממש כמו פטה כבד ואפונת השלג הוסיפה את הקראנץ'. מהעיקריות זו בהחלט היתה הבחירה שלי (אם כי היה קשה מאד להחליט בינה לבין הריזוטו ותוצאות המשאל שערכנו על השולחן היו צמודות מאד).

מנות הקינוח לא מופיעות בתפריט והן מתחלפות. לנו הוצעו ארבע, כולל "בראד פודינג" ו"קראק פאי" אבל לבסוף בחרנו בשתיים שונות לחלוטין . האחת היא חלומו של כל חובב שוקולד משובח, מוס שוקולד מריר (הללויה!) עם שברי וופל קקאו, לצד שמנת מוקצפת לא ממותקת. ב"אמש" השכילו להבין שתועפות של מתיקות בסופו של דבר לא טעימות, ועדיף להוריד ממינון הסוכר כדי להרגיש משהו מלבד סוכר. התוצאה, קינוח מתוק אבל לא מוגזם, שוקולד עמוק ועשיר, שהקצפת לא ממתיקה בהגזמה אלא מלטפת בענן חלבי.

הקינוח השני היה שונה בתכלית – אגסים מבושלים ביין אדום עם תבלינים כמו הל, קינמון וציפורן ומוגשים על הר של מסקרפונה, עם טוויל אגוזי לוז, קרמבל שקדים ופחזניות קטנטנות מפוזרות מסביב.

אם במסעדה ההמלצה היא מנות "שרינג" שהן בדרך כלל זוגיות, המנה הזו יכולה לספק שלושה או ארבעה גרגרנים בלי בעיה. מצויינת לחובבי טעמים מעט אקזוטיים ופחות מתוקים.

"אמש" הוא קומפלקס של כמה חללים  – מסעדה, בר, בר בחצר (עם תפריט מצומצם) וגלריה לאירועים.

"אמש"  – בר מסעדה ים תיכונית.

לינקולן 30 תל אביב

טלפון אין, הזמנת מקומות דרך דף הפייסבוק והאינסטגרם של המסעדה.

שעות הפתיחה: שבעה ימים בשבוע, 19.00- אחרון הלקוחות.

גישה לנכים: יש

מתאימה ל: קהל בוגר יותר המחפש שילוב של אוכל טוב וחגיגת מוסיקה עברית על הבר.

כשרות: לא כשר

.

המוטו הוא – אלכוהול איכותי ומגוון, לצד אוכל טוב בהשראה ים תיכונית, לקהל בוגר יותר, שמחפש בילוי שהוא מעל ל"בירה וצ'יפס", במחירים הוגנים, שירות אדיב ואווירה חגיגית.

כך נולד "משתה" שמציע תפריט אלכוהול נרחב, הכולל יינות , משקאות חריפים וקוקטיילים לכל טעם ומנות יצירתיות מחומרי גלם איכותיים, שרובם מכינים במקום.

בר "משתה" בנוי משטח רחב ומואר, שבקצהו האחד מטבח פתוח, בו ניתן לראות את המנות מוכנות "בשידור חי". הקצה השני הוא הבר שבו מקפיצים המוזגים משקאות מכל הסוגים, ובמרכז החלל שולחנות בגדלים שונים לכל סוג של קבוצה או בודדים.

השעה הייתה שעת ערב מוקדמת באמצע השבוע, והמקום המה אורחים.
בחרנו לשבת ליד שולחן (יש גם מקומות ישיבה על הבר או במרפסת המקורה) והתייעצנו עם צוות המקום על המנות השונות בתפריט.
כדי להתחיל את החגיגה פתחנו בקוקטיילים. במגוון הקוקטיילים תוכלו למצוא קוקטיילים מתוקים או חמצמצים, המוגשים בכלים מיוחדים ובפרזנטציות ססגוניות- חלומו של כל אינסטגרמר.

אנו הלכנו על הטעמים החמצמצים יותר וקיבלנו "משנכנס הדר" – קוקטייל של ג'ין, קמפרי, אשכולית אדומה, בזיליקום ולימון, ו"שיכור כלוט" – תערובת מלפפונים, ג'ין, קמומיל משתה וסאואר. שני הקוקטלים היו מרעננים, שילוב הטעמים היה מוצלח ועשה חשק לעוד.

התפריט מחולק לפי סוגים של מנות ולא לפי "מנה ראשונה או עיקרית" והרעיון הוא שמנה שמוכנה יוצאת אל השולחן וכל היושבים מוזמנים לחלוק. ישנו מבחר נאה של מנות טבעוניות.

המנה הראשונה שהגיעה אל שולחננו היתה מנה בהשראה יוונית "סקורדליה סלקים" – ממרח שקדים ושום, סלקים צלויים בתנור אבן, ושמיר "בשביל הצבע" כמו שמוגדר בתפריט. הסקורדליה היא אחת האהבות שלי במטבח היווני ושמחתי למצוא אותה בתפריט של "משתה". המנה הגיעה בקערה גדולה ובה שכבה עבה של הסקורדליה, בנגיעות שום עדינות שלא השתלטו על טעמי השקדים. הסלקים היו כמו סוכריות בקרנצ'יות עדינה. מנה שלטעמי כדאי לארוז ולמכור בקופסאות הביתה. ניתן לצוות לה לחם לניגוב מקסימלי של הקערה.

"פני פורי" היו המנה הבאה, ובתפריט הם מופיעים בשתי גרסאות, גרסת הדג והגירסה הטבעונית. אנו בחרנו את "פני פורי דג" – כיסוני קמח חומוס ממולאים בסלמון, היישר מהמטבח ההודי. החן של הכדורים הוא עדינות הציפוי שנותן מקום של כבוד למילוי בפנים, דג שמגיע טרי, כמו כל שאר הדגים במסעדה. לצד הפני פורי היו כמה עגבניות ריבתיות ומתוקות וכוסית של רוטב כוסברה למזיגה מעל.

ממחלקת הסלטים נבחר "סלט שומר בסאואר" – סלט שמלבד שומר כלל רצועות גזר, צנונית, בוטנים מסוכרים, עלי תבלין, מיץ לימון, סוכר ומעט ערק. הייתי מעט חשדנית כלפי המנה מכיוון שטעמי אניס אינם כוס התה שלי. שמחתי לגלות סלט מרענן מאד, שלמרות שהכיל ערק ושומר, שניהם "אניסיים", הטעמים עודנו ואוזנו על ידי מיץ הלימון ובעיקר האגוזים המסוכרים.

הנציג הראשון של מחלקת הבשר היה מנת "שרינג" קלאסית – "סיגר חלקי פנים". עלי סיגר דקים שמולאו בכבדים ולבבות והוגשו עם טחינה ומטבל עגבניות. הסיגרים הגיעו לוהטים לשולחן, ולמרות זאת לא התאפקנו, אחזנו בהם באצבעות וטבלנו ברטבים. העלים היו פריכים והתפקעו מכמות המילוי העשירה.

שתי המנות הבאות יכולות להיות מוגדרות כ"עיקריות" בעקבות גודלן. "כנאפה עגל" – עוגה עגולה שהורכבה משכבת קבב השף, כוסתה בשכבת שערות קדאיף מתקתקות ועל הכול זיגוג סירופ עגבניות שרי, ו"אסאדו וירקות שרופים" – בשר צלעות בקר בבישול ארוך בליווי ירקות צלויים בתנור. אחד הניגודים החביבים עלי הוא מתיקות ומליחות (ואשרי ממציא הקרמל המלוח!) ולכן מבחינתי מנת הכנאפה הייתה גולת הכותרת של הארוחה – בכל נגיסה השתלבו טעמי הבשר עם פריכות ומתקתקות הכנאפה, והכל נמס בפה. הבישול הארוך של מנת אסאדו יכול לייבש את הבשר אולם במקרה של "משתה" הבשר היה עשוי בצורה מדוייקת והיה עסיסי ובעל טעמים עמוקים. תפוחי האדמה והבטטות שנלוו אל הבשר נתנו טעמים של מדורה והחזירו זכרונות ילדות.

את המנות הבשריות ליווינו עם יינות "בלו נאן גוורצטרמינר 2017" מהלבנים, ו"גליל אלון" שרובו קברנה סוביניון, באדומים. שני היינות אהובים ופופולאריים והחמיאו לבשר.

במחלקת הקינוחים מופיעים שלושה, כולם קינוחים שלא מכילים חלב במקור כך שאין השפעה של הכשרות של המקום – מלבי קוקוס, קטאיף אגוזים ובסבוסה (המכונה "בסבוסה דיי"). בחרנו את המלבי שהגיע בטעמי קרם קוקוס, אגוזים מסוכרים ושבבי קוקוס. המנה היתה מרעננת מאד, מתוקה במידה ו"סגרה את הפינה" שדורשת משהו מתוק לאחר ארוחה גדולה המלווה באלכוהול.

אורחים נוספים המשיכו להגיע, מוסיקה מגוונת ליוותה את הערב והצוות דאג שכל הנוכחים יהיו מרוצים וחייכניים (וכמובן שהסלולרים נשלפו שוב ושוב לצילום המנות היפיפיות).

"משתה"- בר מסעדה

לשם 7 פתח תקווה

שעות הפתיחה – ימים א-ה כרגע ,בתקופת ההרצה החל מ19.00 ועד אחרון הלקוחות, ובתום תקופת ההרצה המקום ייפתח כבר ב17.00, ובמוצאי שבת כחצי שעה לאחר יציאת השבת.

מתאימה ל: שומרי כשרות (וגם כאלה שלא), טווח גילאים בוגר יותר שמחפש איכות ושירות, צמחונים, טבעוניים.

טלפון: 03-9591904

גישה לנכים – יש

כשרות- רבנות.

ניתן לערוך אירועים הכוללים תפריט סגור.

בראשית היה זה נחל ענבה, שזורם ממזרח לעיר מודיעין ועובר דרך וואדי ענבה . הפארק שהוקם על נתיבו נקרא על שמו – "פארק ענבה" ועל שם שניהם קרויה מסעדת "ענבה" הצמודה.

המסעדה, שנפתחה ב2016 רחבת ידיים, מוארת ומשקיפה אל האגם של הפארק, וכוללת חלל פנימי וחלל חיצוני לימי מזג אוויר יפה.

מה שנחמד במסעדה הוא שלא רק שיש תפריט גדול ועשיר שעונה על כל צורך- מקרניבורים שנהנים מבשר איכותי, דרך צמחונים, טבעונים, כאלה שרגישים לגלוטן, ילדים ובעצם כל סוג דרישה וקהל, אלא שההליכה לקראת הסועד כל כך גדולה שיש מצב שגם ממציאים לו משהו על המקום. כך למשל כשבן זוגי התלבט איזה קוקטייל לבחור, הוא נשאל על הכיוון האהוב עליו וקיבל משקה שהורכב במיוחד בשבילו, כמו גם מנות מיוחדות שהן פשוט "התפרעות של השף באותו רגע" כפי שהוגדרו על ידי צוות המקום.

להמשיך לקרוא ←