"אוהבים נקניקיות"? שאל הקומיקאי בתוכנית בידור פופולארית. אז התשובה היא "כן" – נקניקיות פופולאריות בקרב כל הגילאים, מנקניקיות פשוטות עבור הילדים, ועד נקניקיות מסוגי בשר שונים ותיבולים שונים עבור המבוגרים במגוון דרכי הכנה.
עד עכשיו כל נקניקיה שהכרנו הכילה חומרים משמרים, אבל עכשיו מגיע החידוש של "מעדני יחיעם" – בפעם הראשונה בישראל, נקניקיות ללא חומרים משמרים כלל.
סוף החופש הגדול, כבר נגמרו כל הג'ימבורי, סרטים, הופעות ומה עכשיו? עכשיו יוצאים לגלות פינה יפיפיה של הארץ, במרחק קטן מהמרכז, עם אוצרות שלא נגמרים, בפסטיבל מיוחד, הוא "חוויה בכרם" שמתקיים זו הפעם החמישית.
על מה אנחנו מדברים? ממש עשר דקות מנתב"ג, שוכנת המועצה האזורית גזר, בדרך בין תל אביב לירושלים. היא קרויה על שם העיר המקראית גזר וכוללת גם את אתר העתיקות תל גזר. במועצה 25 יישובים – 15 מושבים, 5 יישובים קהילתיים ו5 קיבוצים שבהם כרמי גפנים למאכל ויין, כרמי זיתים לשמן, פרדסים, ירקות, חממות פרחים, לולים, רפתות והרבה חקלאות לצד מוקדי תיירות ואטרקציות.
השעה היתה קרוב לחצות כשחזרתי מהרקדה לוהטת (תרתי משמע) של מוסיקה לטינית. כמובן שריקודים פותחים את התאבון, אבל מה כבר אפשר לאכול קרוב לחצות?
לא רציתי להרוס את הקלוריות ששרפתי על ידי פחמימות בסגנון עוגיות, והפתרון נמצא במהירות במקרר הביתי – "כתף בקר מעושן בציפוי פלפל"- החידוש האחרון של "מעדני יחיעם".
השאלה באיזה יום בשבוע להגיע לשם היא קריטית מכיוון שבעוד שימי ראשון ושני הם ימים רגועים מבחינת האווירה, הכל משתנה החל מיום שלישי עד שבת, כשמעבר לאוכל יש במסעדה הופעות שונות, שמנצח עליהם הבעלים וזמר הבית – מיקי מיראל שכוללות הרבה מוסיקה, תופים, רקדנים בבגדים מסורתיים, רקדנית בטן והרבה שמחה שמלווה בצ'ייסרים של "צ'צ'ה" – המשקה הגאורגי המיתולוגי, שמהמם בעוצמתו את מי שלא רגיל.
מבנה המסעדה הוא חלל יפואי רומנטי, עשוי אבן ובעל תקרות גבוהות המעוטר בפרטי אומנות ופולקלור גאורגיים כמו "קרן השפע" שממנה שותים יין, קנקנים שונים, כלי הקשה וכובעים מסורתיים. ברקע משלימה את האווירה מוסיקה גאורגית.
כשהתיישבנו לשולחן, התפריט הראשון שהגיע היה תפריט האלכוהול שהכיל גם יינות גאורגיים וגם קוקטיילים. הרבה מהיינות הם מתוקים ומזכירים קצת יינות קידוש, ולכן שווה לטעום לפני שמזמינים. הבחירה שלי בסופו של דבר היתה "טשטש שמפיין" שהיתה כוס של קאווה עם ליקר ליצ'י, וודקה לימון ולב של ליצ'י, שבעבעה לי את מצב הרוח לקראת הערב הקולינרי (והמוסיקלי) והצפוי.
עם האלכוהול הגיעה קערית כרוב כבוש חרפרף לנשנוש קל תוך שמיעת ההסברים של המלצרית, שכדאי מאד לשמוע כדי לבחור את המנות בהתאם.
כדי לא להתמלא ולטעום כמה שיותר, וויתרנו על מנות עיקריות כך שכל המנות שיוזכרו בהמשך הן מנות מתפריט המנות הראשונות (למעט החינקלי).
לשולחן הגיע "באדריג'ני"- פרוסות חצילים במילוי טחינת אגוזי מלך ושום. כבר בהגדרת המנה אפשר למצוא כמה מרכיבי מפתח במטבח הגאורגי – האגוזים והשום, מרכיבים שישובו בגרסאות שונות במנות השונות שבתפריט. החצילים היו בחירה טעימה לפתיחה, מרעננים ועסיסיים.
"סציבי" של חזה עוף קר בטחינת אגוזי מלך ושום היה המנה הבאה, הזכיר קצת את סלט העוף האמריקאי, רצועות של עוף שנעטפו בטחינת האגוזים, מנה שמבחינת הגודל יכולה להיות כלולה גם כמנה עיקרית קלה ומשביעה.
כדי "לנקות" את הרטבים שנשארו על הצלחת, קיבלנו גם את לחם הבית, המכונה "לבאש" והוא סוג של באגט שמנמן ושטוח, פריך מאד מבחוץ ורך מבפנים. לצידו של הלחם הגיעו מטבלים נוספים, האחד מטבל כוסברה ממכר לחובבי הז'אנר, והשני רוטב "טחימלי" שעשוי מתפוחי עץ, משמשים, בצל, שום ופלפל חריף.
המנה האחרונה מתפריט המנות הראשונות שבחרנו הייתה מנה טבעונית בשם "קוטלטי". המילה "קוטלטי" מופיעה בגרסאות רבות בשפות שונות כשמשמעותה בדרך כלל "קציצה". בגירסה הגאורגית מדובר היה בקציצות פראסה שגם הן לוו בטחינת אגוזי המלך. על הצלחת הונחו שלוש קציצות שהזכירו מעט בטעמן ובמרקמן כדורי פלאפל גדולים. הן היו לוהטות ותוכנן היה רך, אם הייתי צריכה לבחור בין המנות, זו היתה הבחירה שלי, אם כי התיבול של הקציצות היה חריף, ולמי שמתקשה עם חריפות עדיף שיבחר במנה אחרת.
כשדיברתי עם צוות המקום מאוחר יותר סופר לי שהרעיון היה להיצמד כמה שיותר לאותנטיות של המנות, אם כי בחלקן היה עידון של מידת החריפות.
בתפריט העיקריות ישנן מנות שיפודים רבות, תבשילי בשר ודגים וכמובן מנות "חצ'אפורי" קלאסיות, שהן סירות מאפה במילויים שונים כמו גבינות, ביצת עין, בשר, ירקות וגרסה טבעונית.
הזכרתי בתחילה את החינקלי, אותו כיסון מקופל כשקיק שיש להכניס לפה בבת אחת וליהנות מהשבירה שלו בתוך הפה על שלל בצקו, מילויו ומיציו. ב"טש וטשה" המנה מגיעה במילויים שונים של בשר, גבינה ופטריות. במנה הרגילה של המסעדה מגיע טעם אחד בכמות של שלוש או חמש יחידות, אני ביקשתי לנסות אחד מכל אחד כדי שתהיה לי השוואה, והמסקנה שלי – המילוי העדין ביותר הוא הגבינה, המילוי הבשרי אמור להיות פיקנטי אבל התיבול עדין מאד, והחביב עלי ביותר היה זה של הפטריות, שהמאמות הגאורגיות במטבח נתנו לו הרבה כבוד והרבה טעם.
בתפריט הקינוחים ישנן כמה קטגוריות, ממנות גאורגיות קלאסיות למנות שעברו "גיור" או "טוויסט של יפו". מה שאנחנו קיבלנו היה סוג של פיוז'ן – "כנאפה גרוזיני" התגלה כקדאיף יפואי במילוי גבינות גרוזיניות ופירות יער. הגבינה איננה מתוקה ומקבלת את מתיקותה מהסירופ מסביב, כך שהיא אינה מכבידה על מי שאכל זה עתה שפע של פחמימות, בשרים ורטבים.
המנה השניה שטעמנו הייתה "'קרם ברולה" שהיתה פרשנות די מופשטת של המנה הקלאסית וכללה סוג של עוגייה דקיקה שמעליה קרם ועליו הר של אגוזים שונים מקורמלים. עוד בתפריט הקינוחים המעדן הקלאסי הצ'ורצ'חלה, אותם אגוזים שמושחלים על חוט ומצופים בעסיס ענבים בשכבות, וגם מנה משעשעת של "פררושווילי" שכוללת שוקולד וחמאת בוטנים.
עודנו מלקקים את הכפיות ואל המקרופון ניגש מיקי וחמש דקות אחר כך המקום כבר הפך למועדון ריקודים שמח, כשהמתופף עולה על כסאות ומאפשר גם לילדים קטנים לתופף על התוף שלו, ומיקי מפליא בקולו בשירה.
ב"טש וטשה" יש אפשרויות אירוח שונות, מישיבה על הבר ועד אולם פנימי שמשמש גם לאירועים, לצד אולם הכניסה שבו נערכות ההופעות. האווירה לא רשמית כך שבערב אחד ישבו במסעדה זוגות רומנטיים שאחזו ידיים (עד שלב האוכל, שאז הרומנטיקה ננטשה לטובת המטעמים), משפחות עם נציגים מכל הגילאים, תיירים, ישראלים וגם יוצאי גאורגיה שמתגעגעים לארץ המוצא.
המלצה למי שרוצה להגיע לקראת סוף השבוע, להזמין מקומות כמה ימים מראש מכיוון שהמקום בתפוסה מלאה.
"טש וטשה" – בית אשל 31 , פינת עולי ציון, יפו, יפו, תל אביב – יפו
טלפון – 053-4274825
חמארה גאורגית (גרוזינית), באווירה לא מכופתרת.
שעות פתיחה – בימים א – ד 17.00 – 23.30 (שעת סגירת המטבח, החגיגה יכולה להמשיך עד השעות הקטנות). בימים ה – ש 11.00 – 00.00 (שעת סגירת המטבח)
גישה לנכים – יש
עסקיות – אין
מנות ילדים, צמחוניות, טבעוניות – יש
מחיר ארוחה ממוצעת – כ100 שקלים לאדם
המסעדה איננה כשרה.
קשה לדמיין את עולם הקולינריה הישראלי בלי מנות אסיאתיות, ולהזכר שלפני עשרים שנה מי ידע בכלל מה זה "ווק"?
סויה רבה כבר זרמה במטבחים מאז שאהרוני, האיש והגבות, הביא טעמים מוזרים ומיוחדים, רטבים עם שמות שקשה היה לבטא, וצורת אכילה שדרשה לימוד "מה עושים עם שני המקלות האלה"?.
כולנו אנשים עסוקים, ממהרים ומי מאיתנו לא עמד ליד מיקרוגל, ראה שיש עוד דקה למשהו וניסה לחשוב מה אפשר לעשות בנתיים?
אבל אוכל של מיקרוגל הוא לא תמיד הטעים ביותר או הבריא ביותר, וחברת "בלדי" פתרה לנו את הדילמה הזו בעזרת סידרת ה"מינוט"- מוצרי בשר שמוכנים בדקה.
בכל סרט אמריקאי ראוי לשמו יש סצינת "חג ההודיה" שבה בני המשפחה הרבים מתכנסים סביב שולחן האוכל העמוס לעייפה, ומחכים לגולת הכותרת- תרנגול הודו שמוגש בשלמותו, ממולא בכל טוב, ומוגש עם רוטב חמוציות, שהאדם המכובד ביותר בחדר זוכה בכבוד לפרוס אותו.
לז'ול וורן היו "חמישים אלף מיל מתחת למים", ללהקת ה"דריפטרס" היה "מתחת לטיילת" ולתל אביב יש עכשיו את Under52 – לאונג' בר קלאב חדש שמשלב את כל הכיף במקום אחד- אלכוהול משובח, מנות שף, פינות ישיבה, רחבת ריקודים עם מוסיקה מתקדמת וחלל עישון למי שצריך.
"ראיתי את בעלך מסתובב בדיזנגוף" אמרה תרנגולת אחת לשנייה, ואז המשיכה "על הגריל". הבדיחה אולי לא כל כך מוצלחת, אבל העופות ב"קוקוריקו" הן סיפור אחר לגמרי.
עוף הוא כוכב בתפריט של ישראלים מכיוון שהוא קל ומתאים למזג האוויר בארץ, מחירו נוח ואפשר להכינו במגוון דרכים. עוף מהווה גם פתרון לכאלה שמעדיפים להמנע מבשר אדום או להמעיט בצריכתו, ובניגוד לבשר אדום, ניתן לאכול עוף לארוחת הצהרים ולחזור לעבוד, בלי תחושת הנמנום.
במתחם שרונה נפתח לפני כשנה "קוקוריקו" – דוכן רחב ידיים שמתמקד בעופות צלויים, מה שמוכר יותר כ"עוף בגריל". הבעיה בהכנת מנה כזו היא שאם לא מקפידים מאד, גם אם העור והמראה החיצוני מפתים, החלק הפנימי, בעיקר העמוק יותר, יכול להתייבש ואין דבר מאכזב יותר מעוף יבש.
אם יש מישהו שמסוגל להתגבר על המכשלה הזו, הוא השף רן שמואלי, שהוא שם-דבר בעולם הקולינריה, שבאמתחתו רזומה עשיר כולל המסעדה המצליחה שלו "קלארו" וקייטרינג פופולארי.
העוף של "קוקוריקו", מגיע במצבו הטרי ביותר, כמובן לאחר שגדל ללא אנטיביוטיקה או חומרים מזיקים אחרים, עם כל התעודות הווטרינריות הנדרשות, ומובל למה שאפשר לכנות "ספא לעופות" – השרייה במרינדה הכוללת שום, רוזמרין ושמן זית איכותי למשך 24 שעות, ואז "שיזוף" במתקן הרוטיסרי תוך שכל כמה זמן הוא מקבל מתזים של שמן מתובל. התוצאה היא עוף עסיסי (שכדי לוודא שהוא כזה, עובר בדיקות טמפרטורה מחמירות), בעל עור פריך ושחום, מנצנץ באור יקרות ומוגש במבחר צורות.
כשהגענו ל"קוקוריקו" הריחות כבר כיוונו אותנו מרחוק, ומראה התרנגולות המסתובבות היה כמעט מהפנט. ניתן לבחור בתפריט בין עוף מפורק ונקי מעצמות שמגיע בכריך בלחם פרנה טרי, או על הצלחת עם תוספות שונות של סלטים, תפוחי אדמה צלויים ברוזמרין, ירקות צלויים, מגוון רטבים, או עוף כמו שהוא לכאלה שלא נרתעים מהעצמות ורוצים את החוויה הכוללת.
גם העוף השלם מגיע עם מבחר תוספות ורטבים שכולם תוצרת בית, לפי בחירה.
היות ואני בחורה מעודנת ובעלת נימוסים של לורד בריטי, בחרתי כמובן בעוף השלם, ליתר דיוק מחציתו, וזו נחתה על שולחני ביחד עם מבחר סלטים. הירקות טריים ומגיעים כל יום ופריכותם ניכרה בכל נגיסה. לצידם הוגשו קעריות של רטבים מפתיעים כמו רוטב זעתר, פסטו לימוני עם שפע עלי תיבול, וטחינה ביתית.
הרטבים והסלטים היו אמנם איכותיים אבל מבחינתי הם היו רק ה"סייד קיק" של העוף שישב לפני, מנצנץ וקורה לי לחדול מהצילומים ולשכוח מהנימוס, מכיוון שעוף כהלכתו יש רק דרך אחת לאכול והיא עם האצבעות. ביררתי שיש מספיק מגבונים לחים לניקוי עתידי ותפסתי ברגל העוף, משכתי אותה מהגוף ואולי נראיתי כמו מישהו מימי הביניים טרום המצאת הסכו"ם אבל עם הטעם הזה למי אכפת?
העוף היה עסיסי במידה שלא תיאמן, העור שנחשב אולי משמין הוא חלק אינטגרלי מההנאה ואסור בשום פנים ואופן לוותר עליו ועל הפריכות המתובלת שלו, והאיזון הנכון היה נגיסה מפה ומשם לחוויה כוללת.
עצרתי לרגע רק מכיוון שקיבלתי לטעימה גם דוגמה מהכנפיים המפורסמות של המקום. גם הן היו כמובן עסיסיות רק שהרוטב שלהן היה חריף אש, ולכן בעצב רב הסתפקתי בכנף אחת בלבד. לחובבי החריף מדובר במנה נשנושית מצויינת.
כדי להוריד מהחריפות מומלץ לדגום את התה הקר של המקום.
למקום יש רחבה חיצונית בנוסף למקומות הישיבה בתוך "שרונה מרקט" כך שביום יפה ניתן לשבת בחוץ ולהינות משאון האזור והנוף.
"קוקוריקו"- בתוך "שרונה מרקט", מתחם "שרונה", תל אביב.
שעות פתיחה – בימים א – ה 9:00 – 22:00, ביום שישי 8:00 – 17:00 ובשבתות 9:00 – 23:00.
מחיר ארוחה ממוצעת לסועד – 60 שקלים.
גישה לנכים – יש.
האווירה הזו היא בדיוק האווירה ב"אמורה מיו" התל אביבית, הממוקמת מול "גן העיר", בצמוד לבניין עיריית תל אביב, על שטח גדול שנחלק לכמה חללים ומעוצב בשפע של פריטים איטלקיים- מקומקומים וקדרות עד לתמונות נופים ואנשים, בובות, ציורים, אפילו אוסף "סיפולוקסים" מככב שם על המדף, לצד מקרר יין ענק. הפריטים נאספו על ידי בעל הבית בנסיעותיו לאיטליה ועל ידי אורחים שהגיעו והביאו איתם מזכרות שונות.
אם צריך לתאר את האירוח במילה אחת, היא בהחלט המילה "בגדול". המלצרים מסוגלים לשאת מגדל של צלחות וכוסות ולהניח הכל במדויק, המנות מגיעות במהירות , המוסיקה היא ברובה קלאסיקות איטלקיות מזן טוטו קוטוניו, והתפריט מבטיח שכל אחד ימצא את מבוקשו- מהילד ועד הצמחוני (והטבעוני, וזה שלא מעוניין בגלוטן). המסעדה קיימת כ-17 שנים, והתפריט נשאר קבוע פחות או יותר, כי מנות מנצחות למה להחליף?
עיון קצר בתפריט מגלה שהרבה מהמנות קרויות "צ'יו" ו"צ'יה" ("דוד" ו"דודה" בהתאמה) כיאה למשפחות גדולות שבהם לא ממש זוכרים מי קשור למי ולכן קוראים לכולם "דוד". על כוס קיאנטי משובח, כיאה ל"ברומא התנהג כמו רומאי", בחרנו את המנות הראשונות – פוקצ'ה עם שמן, רוזמרין ושום (עם אופציה נטולת שום למי שיש תוכניות רומנטיות לשעה מאוחרת יותר), קרפצ'יו בקר בשמן זית, לימון, רוקט והמון פרמזן, ו"אנטיפסטי" שמגיע בשני גדלים וכולל חצילים בפרמזן, בטטה עם טימין, שעועית ירוקה, פטריות, גזר, ארטישוק, קוביות פטה ופלפל קלוי. כל אחת מהמנות היא קטגוריה בפני עצמה ושלושתן שידרו טריות רבה. הקרפצ'יו היה עז טעמים, הירקות היו עדינים יותר, והפוקצ'ה מפתה, בעיקר כשנטבלה בשמן הזית והחומץ שהוגשו לשולחן.
בתפריט העיקריות יש את כל הכוכבים האיטלקים- פסטות שונות עם רטבי עגבניות, שמנת, ושמן זית, צמחוניות או בשריות, פיצות המבוססות על בצק דק, ריזוטו, ניוקי, ומנות בשר כמו פילה, סינטה, פרגיות או כבד.
היות והמנות ענקיות, הדרך היחידה להתרשמות היתה לבקש רק צלוחיות קטנות ממבחר מנות כדי שאפשר יהיה להתרשם. בפועל השולחן שלנו נראה כמו ליל סדר עמוס צלוחיות ומצדדיו שני אנשים שנשענים אחורה בהעדר אפשרות לקום לאחר מכן.
התחלנו בנציגות של תפריט הפסטות עם שני סוגי ריזוטו, שני דודים בשם "פבריציו" (שכלל פטריות שמפיניון, בצל, פרמזן, חמאה ופטרוזיליה) ו"ג'וזפה" שהיה אדמדמם מרוטב עגבניות ביחד עם מוצרלה ופרמזן, בצל ובזיליקום. שני הדודים היו עשירים מאד , קרמייים ומלטפים.
שני סוגי רביולי היו הבאים בתור- הפעם של הדודות סרנלה (עם בטטה וריקוטה בשמנת, פסטו ועגבניה) ופטריציה שהיתה דומיננטית יותר וכללה מילוי של גבינת עיזים לצד חמאה, שמנת ועגבניות מיובשות שהעניקו את ה"קיק" . בשני המקרים הבצק העוטף היה עדין מאד ונתן מקום של כבוד למילוי.
הדודה "ג'וליה" הגיעה לביקור במנה שהיא אחת המומלצות שלי, שכללה פנה בשמנת, עם חזה אווז מעושן, ריבת בצל וזעפרן. הוזהרתי שהמנה מתקתקה, ואכן היא כזו אבל לא בצורה מוגזמת. המתיקות מגיעה בעיקר מריבת הבצל ומקבלת ניגוד מחזה האווז (שמופיע גם במנות נוספות, ומשמש לתיבול, בסגנון של בייקון).
דודה נוספת היתה "פרנצ'סקה" והיא באה לחנוק כמרים (או לפחות זו מטרת הצורה של הפסטה?) והיתה מנה קלילה ברוטב שמנת, גבינת עיזים ,ברוקולי פריך ובזיליקום.
ואם יש שתי דודות צריך עוד שני דודים, והם היו "קלאודיו"- מנה עזת טעמים של ספגטי בשמן זית עם טפנד עגבניות, חזה אווז מעושן, נתחי פרגית, בצל ופטרוזיליה (מנה שיכולה להוות ארוחה שלמה בפני עצמה בלי קשר לשום מנה נוספת), והדוד "לופטו" שגם הוא בעל נוכחות רבה בצורת ניוקי בשמן זית עם ברנדי, טבסקו, פילה בקר, ירקת ועגבניות מיובשות, עם כותרת "חריף".
(בכל המנות ניתן לבקש ללא שום או חריפות).
שניה לפני שעברנו לפיצות הגיעה מתנשפת עוד דודה, (ולכולנו יש את הדודה שתמיד מגיעה אחרונה, נכון?)- והפעם זו היתה דודה "פיורלה" שריחפה מעל הצלחת עם ניוקי בשמנת, רוקפור, אגוזי מלך, פרמזן ואגוז מוסקט, והיוותה סיום קליל לחלק של הפסטות.
טעמנו ארבעה סוגי פיצה מתוצרת "אמורה מיו"- האחת מרגריטה אהובה ומוכרת, השניה על שם הדודה "איזבלה" שהגיעה בתוספת רוקט על רוטב עגבניות וגבינות, הדוד "דווידה" היה השלישי עם פיצה מתוחכמת של מוצרלה, רוטב עגבניות, קרם חצילים, מסקרפונה, קרוונים ובזיליקום ומבחינתי המנצחת היתה זו שלא היתה לה קירבה משפחתית וכונתה פשוט "ארבע גבינות" – שלפי החשבון שלי כללה דווקא חמש גבינות, מוצרלה, פרמזן, קשקשבל, פטה ורוקפור, חגיגה לחובבי הגבינות.
אחרי שעברנו את כל קרובי המשפחה מבחינת הדודים, הגיעו הסבתות והסבים, והם כידוע תמיד מפנקים במתוק- הסבא "אלברטו" שהביא גנאש שוקולד מריר ומוס שוקולד לבן עם דובדבן, ה"טובע בקפה" – סמיפרדו שוקולד לבן שמקבל זרם אספרסו מלמעלה ולטעמי היה אחד הקינוחים השווים למי שאוהב טעמי קפה, הטירמיסו הקלאסי, וקינוח ה"אלף עלים" המרשים שכלל שכבות בצק עלים פריכות עם קרם פטיסייר ושקדים.
מסעדת "אמורה מיו" – מסעדה איטלקית ופיצה
אבן גבירול 100 תל אביב.
ניתן לחנות ב"חניון גן העיר" ולהביא את השובר למסעדה, כך שמשלמים רק 18 שקלים על החנייה ללא הגבלת זמן.
שעות פתיחה – בכל השבוע 00.00-12.00
ארוחות עסקיות- ימים א-ה 17.00-12.00
גישה לנכים- יש
טלפון 053-7105264
