כשאנו חושבים על "בשר מן הצומח" אנו לרוב חושבים על טבעוניים כקהל יעד, אבל האמת שיש עוד רבים המעוניינים במנות מהצומח- שומרי כשרות שרוצים לאכול ארוחה טעימה בלי לחכות אחר כך זמן רב לקינוח חלבי, או שרוצים מנה המשלבת טעמים חלביים ובשריים בלי להפר את חוקי הכשרות, כאלה המפחיתים בשר וגם פשוט כאלה המעוניינים במנה טעימה בפני עצמה, בלי קשר לבשר או לא.
קשה להאמין אבל כבר חלפו כמעט עשרים שנה מאז שרשת "ריבר" פרצה לחיינו עם טעמים אסיאתים המותאמים לחיך הישראלי. הסניף הראשון היה בראשון לציון ולאחריו נפתחו סניפים נוספים, חלקם כשרים ו2 סניפי סושי בר במרכז וויצמן ובדיזינגוף סנטר.
לקראת חגיגות העשרים, הסניף הוותיק ביותר בראשון לציון, שהוא גם אחד מהסניפים הכשרים, עבר חידוש ורענון גם של העיצוב וגם של התפריט.
המראה החדש של "ריבר ראשון לציון" כולל אווירה עכשווית בעזרת רצפה בגווני בטון, גופי תאורה סימטריים, דלתות ומסכי רשת המזכירים את מבנה הבתים ביפן, וכלי הגשה ייחודיים בעיצובים דמויי אבן המתכתבים עם אזורי הישיבה השונים.
החידושים כמובן לא פוסחים על התפריט ולצד מנות קלאסיות ואהובות ישנן מנות חדשות.
גולת הכותרת של חידוש המסעדה הוא חדר האירועים הפרטי בקומה נפרדת, המסוגל לארח בנוחות עד חמישים אורחים, כולל סדנאות יפניות או הודיות.
פתחנו את הערב ב"ריבר" בקוקטיילים מן הבר, וכיאה לקו המנחה אותנו של "שילוב קלאסיקות וחידושים" טעמנו את ה"אפרול שפריץ" הקלאסי, ולצידו "הוואי מאמא" המתקתק שהביא את האווירה הטרופית.
את הארוחה פתחנו בתאילנד פינת ראשון לציון עם משקה ממגוון המשקאות הקרויים על שם אתרים אהובים כמו קוסמוי וקופיפי. הבחירה שלי היתה "קופנגן" על בסיס מלון קוקוס. המשקה היה סמיך ומרענן במיוחד, והשלים את סלט העוף התאילנדי שהיה קערה עמוסת כל טוב- ירקות, כוסברה ונענע, פרגית, צ'ילי ליים וקריספי שאלוט. הכל קצוץ קטן קטן ועושה שמח גדול גדול. מנה מרעננת ביותר, אפשר היה לאכול קערה כזו לארוחת צהרים.
אי אפשר להגיע ל"ריבר" ולא לטעום סושי, ואנחנו הלכנו על שניים מהמיוחדים – "סלמון צ'ימיצ'ורי" – עם אבוקדו וצ'ימיצ'ורי פונזו, וKINGO – שחיתות של כבד אווז, שיטאקה בטריאקי, אספרגוס, בצל ירוק, פנקו בטטה ואיולי כמהין. יוקרה פוגשת טעם. סושי כבר הפך למנה כמעט עממית בישראל, ילדים אוחזים במקלות אכילה כאילו נולדו ביפן וזו תמיד חוויה מלבבת לטעום סוגי סושי שיוצרים חווית אכילה וטעמים חדשה.
לסיום החלק הראשון של הערב טעמנו גם את אחת הקלאסיקות של "ריבר" – סלט ה"סום טאם" – פאפייה, מנגו ירוק (בעונה), בצל סגול ונתחי דניס פריך בתיבול עשיר טעמים של כוסברה, נענע, צ'ילי וליים. לי, כפולניה קלאסית הסלט היה לי חריף וצוות המקום אישר לי שבהתאם למדיניות התאמת המנות לחיך הישראלי, שמתקשה לעיתים להתמודד עם החריפות התאילנדית המקורית , ניתן לשחק עם דרגות החריפות בהתאם לסועד.
למנות עיקריות הזמנו מנה אחת קלאסית ממחלקת "גריל אורז" – "עוף קשיו" – נתחי עוף מטוגנים עם בצלים, פטריות, בצל ירוק, גמבה, קשיו וקרמל למון גראס בשביל הטאצ' המתקתק. המנה הוגשה עם אורז מעוטר בנצנוצי ביצה, מנה עשירה וקלילה עם שילבים מוכרים. המנה החדשנית יותר שהזמנו הייתה ממחלקת הווק בתפריט – "פאד סי יו" – אטריות אורז, פילה בקר (בנתחים מכובדים מאד בדרגת צלייה מצויינת), פטריות שיטאקה ושמפיניון, ושאלוט קריספי. מנה מכובדת בגודלה, משביעה ומגוונת מרקמים.
בתפריט הקינוחים מופיעים קינוחים שאינם קשורים בהכרח לאסיה כמו קרם ברולה או וופל בלגי. בחרנו מהם שניים – "כדור קוקוס" – סורבה קוקוס עטוף בשבבי פקאן מזוגג ברוטב מייפל ו" עוגת פאדג'" ביתית ונימוחה ללא קמח, רק שוקולד.
הבחירה שלי מבין השתיים היייתה זו עם הקוקוס קודם כל בגלל הקו המנחה של ארוחה אסייתית שאליה הקוקוס מתחבר יותר מאשר שוקולד, ושנית כי לפאדג' השוקולד העשיר הצטרפה גלידת ווניל שעקב כשרות המקום היתה פרווה, מה שפחות מועדף עלי. מבחינתי העוגה יכלה לעמוד בזכות עצמה על כל השוקולדיות הניגרת שלה.
סיימנו בספל אספרסו וקנקן תה שאף הוגשו בכלים תואמים לאווירת המקום והעיצוב.
"ריבר" – מסעדה אסיאתית
סחרוב 26 ראשון לציון
שעות פתיחה – ימים א-ד: 12:00-24:00
ה: 12:00-01:00
ו: 12:00-חצי שעה לפני כניסת שבת
חצי שעה מצאת שבת-01:00
גישה לנכים: יש
עסקיות : יש
אירועים: עד 50 איש בחלל ייחודי נפרד
משלוחים: יש
כשרות: המסעדה כשרה.
יש שיחות טלפון שבלוגרים לא אוהבים.
הנה דוגמה לאחת מהן, בשני חלקים.
החלק הראשון היה אופטימי
אני: "לקחתי מהסופר את נתחי הסויה דמויי העוף" – המוצר החדש של "טבעול".
הוא: (בעברו צמחוני ועכשיו קרניבור- המועמד המושלם לטעימה) – "אשמח לטעום".
אני: "סבבה, אשמח לדעתך."
בילדותי "שמן" היה תמיד משהו תעשייתי, כזה שמעלה עשן כשמטגנים בו, ועל טעם.. טוב, לא ממש חשבו על שמן כתיבול. (בית פולני… נו…).
אחר כך התחילה הפריחה של שמני הזית, לא רק לטיגון אלא לכל דבר – כולל הקפדה על איכות , סוגי כבישה, טמפרטורה ועוד.
בשנים האחרונות, עם פריחת הבשלנות הביתית, אנשים מחפשים לשחזר מנות וטעמים שטעמו במקומות אחרים- אם זה מסעדות, או שווקים או ארצות אחרות, במיוחד אזור המזרח הרחוק, שהביא טעמים שונים לחלוטין.
חברת "טעמים" משיקה בימים אלה סידרה של שמנים מיוחדים- שמן שומשום בכבישה קרה, שמן בוטנים בכבישה קרה ושמן אבוקדו בטעם מעודן. האמת שהכרתי רק את שמן האבוקדו, שניצלתי בעיקר לתיבול סלטים שונים, בגלל טעמו המאד מיוחד. את שני האחרים לא הכרתי, ולכן הלכתי למקור הטוב ביותר- רשת האינטרנט, כדי לגלות מה הדרך הכי טובה להשתמש בהם.
מי שביקר פעם בטוקיו יודע שהחיים שם בקצב אחר, בהילוך מהיר, חד וצבעוני. קצב החיים תובע מהירות אבל גם איכות. את הקצב הזה חוגגים ב"סושה" – רשת URBAN SUSHI, שלה חמישה סניפים – ראשון לציון, רחובות, חולון, בת ים ותל אביב.
הוזמנתי להכיר את הסניף של תל אביב, ברחוב הרצל 12, ממש בלב הפועם של העיר. הסניף כשר (כמו חלק מהסניפים האחרים) ומשרת לא רק את היושבים במסעדה אלא גם את יושבי המשרדים והעובדים בסביבה, שלוקחים טייק אווי או מזמינים משלוח מרהיב.
התפריט מכיל המון אפשרויות, המון קומבינציות והמון מחירים כך שכל אחד יכול למצוא מה מתאים לו. לנו החיים היו קלים יותר כי המסעדה החליטה עבורנו מה נטעם, מתוך התפריט החדש שמושק בימים אלה עם מנות מקוריות כמו "פיש אנד צ'יפס" על בסיס סלמון ובטטה (שמטגנים אותה גם בשבבים זעירים יותר לתוספת טעם במנות אחרות), פרחי סשימי יפיפיים וטעימים, רול עם כבד אווז ועוד . (ואחד המיוחדים ממש יוזכר בהמשך!!).
כשאנחנו התיישבנו במקום היו כבר על השולחן קעריות "קימצ'י "לנשנוש – ירקות כבושים אסייתים מתקתקים – (13 שקלים בתפריט).
התחלנו במנות פתיחה- והראשונה שהגיעה היתה גם הפייבוריטית שלי – "סביצ'ה סלמון"– (34 שקלים בתפריט) – אני לא יודעת מה בדיוק עשה את זה- הדג עצמו, התיבול שלו, שילוב הירקות, אין לי מושג, אבל יכלתי לאכול דלי .
קערית נחמדה של "סושה צ'יקן פופס" (33 שקלים) הכילה נתחוני עוף בטמפורה, שהוקפצו ברוטב צ'ילי ועירית. מנה כייפית של עוף.
המנה הבאה היתה לצמחונים/ טבעונים – "שוגון טופו" – קוביות טופו פריכות עם בצל ירוק ופטריות ומוקפץ קלות ברוטב טריאקי (25 שקלים). אז ככה- אני לא אוהבת טופו, אני לא רואה סיבה לאכול טופו אם בן אדם לא צמחוני או טבעוני (והאמת שאני גם לא רואה סיבה שבן אדם יהיה צמחוני או טבעוני אבל זה כבר ענין אחר… J ). בכל מקרה- אם אתם בענין – מנה נחמדה. אני לנצח אעדיף לוותר על טופו לטובת דברים מפתים יותר בתפריט…
עוד מנה יפיפיה שהגיעה לשולחן היתה "טטאקי טונה" (נסו להגיד את זה חמש פעמים במהירות…). 42 שקלים בתפריט לטונה צרובה בקראסט שומשום על סלט וואקמה ואיולי יוזו. כמה פשוט ככה טעים.
שתי קעריות אידוי הגיעו ובתוכן מבחר דים סאם צמחוני או מכיל בשר (המחיר תלוי בכמות). חמודים לאללה, אהבתי יותר את אלה הבשריים אבל זה ענין של טעם מאחר ויש מבחר גדול.
כאן הגיעו מגשי יצירות המופת – שלל סוגים של סושי, מכל ההרכבים, צמחוניים או כוללי דגים, בצבעים מרהיבים. ב"סושה" מקפידים על פרזנטציה והסושי הוגש כל כך יפה שרובנו התמקדנו בלצלם יותר מאשר בלאכול (אל תדאגו, הכל חוסל בסוף).
היו המון סוגים, הפייבוריטים שלי היו הסושי המטוגן עם עטיפתו הפריכה, והמיוחד שבמיוחדים – "טרופיקנה אינסייד אאוט" שכלל אננס, טונה צרובה, פנקו והיה עטוף במנגו ושבבי בוטנים וקוקוס. מעדן.
אחרי הסושי קיבלנו שלוש מנות ממנות המוקפצים – נודלס– שכללו בצל ירוק וסגול, גזר, כרוב, ביצה, פטריות, נבטים, שעועית ירוקה וקישוט שומשום בצירוף סלמון, ועוד אחת אותו דבר רק עם טופו, ו"פאד טאי" שהן אטריות רחבות יותר, עם עוף. (מחירים נודלס צמחוני ב39 שקלים, נודלס עם דג או בשר ב49 שקלים, פאד תאי ב47 שקלים עם בשר). הפאד טאי הכיל גם ג'ינג'ר ובוטנים גרוסים, לימון וכוסברה.
אני מבין השלושה העדפתי את הנודלס עם הסלמון, (בהרבה מקומות אסיאתיים שופכים יותר מדי סויה, מה שהופך את העסק למלוח מדי, שמחתי לגלות שב"סושה" מתייחסים לסויה בעדינות והיא לא מציפה את המנה אלא רק מוסיפה שכבת טעם).
במחלקת הקינוחים קיים כרגע רק קינוח אחד– "תאילוטי" שהוא בעצם פירות (אננס, בננה) מטוגנים בטמפורה. בתפריט הם מוגשים עם טפיוקה ופודינג פירות – 33 שקלים בתפריט. נגיעת מתיקות כדי לא להרוס את הטעמים של הסושי…
סניף תל אביב (כאמור- כשר) קיים כבר שנתיים, כשהסניף הראשון של הרשת, בראשון לציון הוקם כבר לפני שש שנים.
לחווית טוקיו אורבנית – "סושה".
לאתר סושה – http://susha.co.il/
נתחיל מזה שמבין חמשת המוצרים, את הסויה לא מצאתי, אבל אני גם לא מעריצה גדולה של סויה (מלוח לי מדי) אז השתמשתי בשאר הדברים שקיבלתי כדי להכין שתי מנות בהשראה סינית אבל לא עד הסוף.
נתחיל מהאטריות. לקחתי את האיטריות הרחבות (כי זה מה שהיה בסופר, והאמת זה גם מה שהעדפתי). מה שאני לא כל כך אוהבת בהן הוא הכיתוב על העטיפה שאומר "כמו אצל סבתא" כי זה קצת שוביניסטי לטעמי, במיוחד עכשיו ש"סבתא" זו בדרך כלל אישה בשיא הפעילות שלה, עם קריירה, תחביבים, פילאטיס, טיולים ולא הסבתא הקלאסית של הבישולים/סריגה/הכנת ריבות/גידול חתולים.
בכל אופן – בגלל שאנחנו לא ממש יצירתיים, הלכנו על המתכון שהיה כתוב על העטיפה של ה"לקט ירקות קפואים בסגנון סיני". עשינו כמה שינויים מזעריים בגלל מה שהיה או לא היה בבית ואלה המסקנות שלי –
ההוראה הראשונה היא לבשל את האטריות לפי ההוראות. זה מה שעשינו במדויק – ארבעה ליטרים מים עם קצת מלח. בישלנו אחרי רתיחה 8 דקות. האטריות יצאו קצת דביקות, כמה מהן נדבקו די בכוח לסיר. אחר כך הן נדבקו גם לכלי שאליו סיננו את האטריות כדי שיחכו להמשך התהליך.
אחר כך היה כתוב להקפיץ את הלקט הסיני עם בצל, וג'ינגר. לא היה לנו ג'ינגר אז שמנו את הלקט כמו שהוא (ישר מהפריזר, לא היתה הוראה אחרת) עם הבצל. במתכון כתוב לטגן שלוש דקות אבל בפועל זה לקח הרבה יותר מהסיבה הפשוטה שהלקט היה קפוא. חבל שלא רשמו אם צריך להפשיר קודם או לבשל קצת קודם, כי הירקות גם כשהם כבר נמסו, היו מאד קשים, בעיקר הגזע של הברוקולי.
בכל מקרה, בשלב מסוים הירקות כבר היו פחות או יותר בסדר, והמשכנו עם ההוראות – להוסיף חלב קוקוס (היה לנו קרם קוקוס), צ'ילי מתוק, שמן שומשום (לא היה לנו אז וויתרנו) וסויה (_שגם לא היה לנו אבל במקום זה היה לנו "רוטב טריאקי" שהריח פחות או יותר אותו דבר.).
בחשנו ארבע דקות כמו שכתוב על השקית והוספנו את האטריות.
שוב, בגלל שהאטריות מאד דביקות, הן הפכו לגוש בקערה, היה דרוש מאבק כדי להוציאן וכשניסינו לערבב אותן עם הירקות במחבת, הן פשוט התפרקו. לדעתי האטריות הללו מתאימות יותר לפשטידות או לקוגל למשל כי הן לא מסוגלות להיות אחת אחת.
בחשנו עוד קצת והסרנו מהאש.
המנה תאכל מחר בארוחת שישי בערב ולכן לא פיזרתי את הכוסברה, זה יבוא ברגע האחרון.
עוד הערה- ברשימת המצרכים כתוב "3 שיני שום קצוצות" אבל במתכון עצמו לא כתוב מתי להוסיף אותן אז על דעת עצמנו הכנסנו אותן איפשהו באמצע.
האורז היה יותר קל – פשוט השתמשנו בשארית קרם הקוקוס שנשארה לנו מהאטריות עם הירקות, בתור חלק מהנוזלים שאורז צריך. הוספנו קצת תיבול ויש אורז עם ניחוח אסיאתי.
בצד הכנתי סלט תירס, אפונה וגזר ומלפפון חמוץ עם שמיר (הכל שימורי שופרסל).
בשורה התחתונה- רצוי לחדד את המתכון שמופיע על גב הלקט, יש בו המון דברים לא ברורים או שניתנים לכל מני פרשנויות. התוצאה בסך הכל טעימה.,
