את "לחמית" באמת שאין צורך להציג, מדובר בקרקר פופולארי, בטעמים שונים ובהרכבים שונים, שנותן את הפתרון ל"בא לי משהו מלוח ופריך אבל שלא יהיה חטיף אלא עם ערך בריאותי מוסף ושיחזיק אותי עד שעת הארוחה".

להמשיך לקרוא ←

חורף, קור, התשוקה למתוק חזקה יותר מתמיד. איך נתגבר עליה ולא נהרוס את הגיזרה? הרעיון החדש של "אסם" – בייגלה שטוחים ומיני פתי בר מצופים בשוקולד חלב,לבן  ומריר, בשקיות עד 70 גרם.

להמשיך לקרוא ←

כדי שלא ישעמם לנו בפה, וכדי לשפר לנו עוד קצת את החיים, חברת אסם מביאה לנו בימים אלה שני מוצרים חדשים, שהם למעשה גרסאות מיוחדות של דברים שאנחנו כבר מכירים.

להמשיך לקרוא ←

את מותג השוקולד "קליק" באמת שאין צורך להציג- כולם מכירים ואוהבים את השוקולדים האלה שמחביאים בתוכם (ובציפויים שונים) כל מני הפתעות – אגוזים, דגנים, וכל מני דברים טובים. המותג אהוב מאד על ילדים ונוער , בגרסאות השונות – בתפזורת של השקיות, בחטיפים או בצורת "בר" שנשבר בצורות שונות.

עכשיו, כשמגיע חג האהבה – הוא הוולנטיין הבינלאומי (כי ביננו, רק בישראל מבינים שהכי כיף לחגוג פעמיים – גם בט"ו באב וגם ב14 לפברואר), יצא המותג "קליק" בפרוייקט מיוחד למבוגרים – גם בטעמים וגם בקונספט וכך הומצא ה"קליק לייבל בר".

הבר, שממוקם בקניון רמת אביב, במקום טוב באמצע (ליד המעליות השקופות – בין שער המגדל לשער הים) מציע את הטעמים המיוחדים לוולנטיין – "פקאן מאובק" (הפייבוריט שלי וממכר במיוחד), "מקורמלוז קפה" (עם אגוז לוז), ביטר קרנאץ' ושקד לבנבן. הטעמים מכוונים אמנם למבוגרים אבל אני מכירה הרבה ילדים שיחטפו את השקיות בלי היסוס…

בכל מקרה, מה יש ב"קליק לייבל בר"?

אז בתמונות למטה-

ועוד אחת –

ניתן לראות את צוות הברמנים המיוחד- שבמקום למזוג אלכוהול , מוזגים שוקולד קליקים, ומחלקים "שוטים" של קליקים מטעמים שונים של סידרת "קליק לייבל".

בבר אפשר לקנות מארזים מיוחדים של שתיים או ארבע שקיות "קליק לייבל" ולקבל במתנה אריזה מיוחדת שכוללת קופסת פח מהודרת ומעוצבת (שאפשר אחר כך לשים בה תכשיטים או פתקים רומנטיים או מה שרוצים) ועליה ברכה שהרוכשים מקלידים בעצמם על גבי טאבלטים שנמצאים במקום, ואז היא מודפסת ומודבקת על הקופסה).

אני הכי אהבתי ברכה שכתבה אחת הבנות במקום לבן זוגה, משהו כמו "ליקירי, קניתי לך קופסת איכסון, השוקולד הוא בשבילי!".

הפעילות בבר תתקיים בין התאריכים 9 לפברואר (שזה בעצם היה אתמול) ועד ל16 לפברואר, כך שכדאי להזדרז ולהצטייד במתנה מדליקה ובטעמים כייפים (אישית, הייתי קונה שתיים – אחד לעצמי!).

(בתמונה למעלה ניתן לראות את הברכה שאני עיצבתי).

עוד מידע בדף הפייסבוק של "קליק" –

https://www.facebook.com/klik.il

הסלסילה של "שופרסל" לסוף חודש ינואר כללה קרקרים מלוחים – בטעמי מלח, זיתים, סובין חיטה מלאה ורוזמרין. לקחתי בחשבון כשטעמתי שמדובר ב"קרקרים" ולא ב"חטיפים" כי בקרקרים יש תמיד פחות מליחות ופחות שומניות מאשר בחטיפים.

המסקנות שלי מטעימת השקיות הן כאלה- אני בן אדם שאוהב טעם מלוח, היתה חסה לי מליחות, בכולם. עם זאת, כשפתחתי את הרוזמרין, שהוא הפייבוריט שלי, הדבר הראשון שעלה מן השקית זה הניחוח הממכר של רוזמרין, שהוא טעם שאני מאד אוהבת. כשחיטטתי בשקית והוצאתי כמה מהחטיפים, בחלק מהם היה יותר רוזמרין, בחלק פחות, גם מידת האפייה היתה שונה, היו שם שחומים יותר ופחות (אני מעדיפה פחות).

אז מה ההתנסות שלי?

הקרקרים יותר מתאימים עם משהו ולא בפני עצמם, ניסיתי אותם עם גבינה ויצא נחמד מאד, סוג של פינגר פוד. הלכתי על עוד אפשרות ואת אלה עם הרוזמרין פוררתי ופיזרתי על סלט כמו סוג של שבבים או קרוטונים. החתיכות נשארו קרנצ'יות די זמן כדי לא לספוג את הרוטב יותר מדי ובכך לתרום זווית נוספת לסלט.

חשבתי שגם אפשר לעשות אותו דבר עם מרק, להגיש כוס מרק ובתוכה נעוץ קרקר אחד, במיוחד הארוכים שמתאימים לכך בצורה, או לחתוך אותם בסכין לצורה של שקדי מרק, או פשוט לשבור חתיכות לסוג של קרוטונים.

אפשר כמובן להשתמש בהם לפונדו, במקום לחם, עם המון גבינה מותכת למעלה, ואפשר גם להתפרע ולהשתמש באלה עם המלח -לפונדו שוקולד, כמו שעושים עם ביגלה. עוד רעיון – לטחון אותם ולהשתמש בהם כפירורים לשניצל בטעמים שונים, יכול להיות מענין.

בניגוד לחטיפים שמנוניים, הקרקרים אינם משאירים אצבעות שומניות ולכן אפשר להחזיק כמה מהם לשעת חירום של רעב, הם סותמים רעב מצוין (אבל רצוי שיהיה בקבוק מים ליד, כי הם די יבשים מעצם היותם קרקרים).

חשוב רק למי שמקפיד – כמות של כארבע מאות קלוריות למאה גרם היא לא כל כך דיאטטית, גם כשמדובר בקרקר עם הסובין והחיטה המלאה. הגודל מתאים לכף היד של ילדים, שזה נחמד.

את "ממתקי הקסם של לני" מבית "כרמית תעשיות ממתקים" אני מכירה לא מהיום. הענין הוא שכמה כבר אפשר לגוון בממתקים? החיפוש אחרי רעיונות חדשים הוא חובה למי שרוצה להתרענן ולא להשאר באותם טעמים מוכרים, ו"כרמית" השקיעה מאמצים רבים והגיעה לרעיונות מפתיעים.

ומה יצא מהרעיונות הללו? אכן הפתעות.

הערה כללית – החטיפים והוופלים החדשים של "כרמית" אולי מיועדים לילדים, אבל אצלנו, שהילד הכי קטן הוא בן 24, לא שזה מונע מהמבוגרים ממנו להיות ילדים בנפשם, מאד אהבו את הטעמים המיוחדים, גם בקטע נוסטלגי כלשהו וגם כי מדובר בחידושים, ובעיקר כי טעים זה טעים, ולא משנה לאיזה גיל.

אז מה היה לנו?

שלושה טעמים חדשים בסדרת "מיקסים" שבנויים מנשנושי שוקולד בצורת אשכולות קטנים, שמצופים בטעמים ותוספות שילדים (וגם מבוגרים) אוהבים –

חטיף שוקולד לבן עם פצפוצי תירס, חטיף שוקולד חלב עם פצפוצי תירס וחתיכות וופל, וחטיף שוקולד חלב בטעם שוקו בננה עם פצפוצי תירס.

הפייבוריט שלי היה זה עם חתיכות הוופל, כי היו לי המון מרקמים – שוקולד נימוח, וופל פריך וטעם תירס עדין. לא שכל האחרים לא חוסלו.

עוד חידוש היה טעמי פירות בוופלים, כי עד היום אנחנו רגילים בערך לשלושה טעמים  – ווניל, שוקולד או לימון, שהוא בעצם הפרי היחיד שקיים.

מבין טעמי הוופלים שקיימים בסידרה החדשה "וופלני" – במילוי בטעם ענבים, בננה  ובטעם מלון, קיבלתי וטעמתי את השניים הראשונים. הבחירה שלי היתה הבננה כי אני בן אדם של בננה, אבל אני יודעת שילדים יתחברו מאד גם לענבים שזהו טעם שהם רגילים אליו ממסיבות וממשקאות שונים. יחס טוב בין הוופל לבין המילוי מבטיח ששום דבר לא יהיה יבש וחונק.

חטיפי ה"מיקסים" הם גם נטולי גלוטן, כך שהם יכולים לשמש ממתק בטוח לרגישים למיניהם.

הוופלים הם בגודל שמתאים לאחיזה של פעוטות כך שאפשר לצ'פר אותם בוופל אם רוצים משהו מתוק ולא בכמות גדולה מדי.

אני מאמצת את החטיפים גם כקישוט לעוגות מלמעלה, והאריזות הנוחות מתאימות גם לחבילות שי כמו משהו מתוק לחנוכה, או בהמשך הדרך , למשלוחי מנות.

הכשרות של כל המוצרים היא של בד"צ העדה החרדית.

חברת "כרמית" שקיימת כבר משנת 1973 מחפשת תמיד טעמים חדשים ומרקמים חדשים שמתאימים לטעם הישראלי , היא מתמחה בסוכריות, וופלים, עוגיות, שוקולד וחטיפי קרח, והיא יצרנית המרשמלו הראשונה בארץ , וכמובן מוכרת רבות גם בחו"ל.

אז כשרוצים לגוון את הנשנושים והמתוקים, לא רק לילדים, יש ל"כרמית" תמיד הפתעות חדשות.

"נשנוש". מילה שטומנת בחובה משהו קטן, טעים, שמשביע אותנו כשאנחנו לא ממש רעבים אבל גם חייבים משהו – או ההפך, כשאנו מאד רעבים אבל עוד יש זמן עד האוכל ובנתיים צריך להכניס משהו לפה.

אחד הנשנושים הבריאים והטעימים הוא מוצרי חלב – גבינה או קוטג' שכיף לאכול ישר מהקופסה (בלי לחם – לחסוך פחמימות). מנה קרירה, משביעה, ללא טעמים דומיננטיים במיוחד ככה שלא נשאר טעם בפה מלבד רעננות חלבית. (125 גרם לגביע).

הבעיה- קודם כל מבחינת ההגיינה- אם פתחנו קופסה בגודל מלא, צריך להעביר לכלי אחר כי אחרת עושים "דאבל דיפ" עם הכפית (או בעצם טריליון "דיפ") וזה לא תמיד נעים לזה שמגיע אחרינו ורוצה לאכול גם הוא מהמוצר. (אגב, אם מארחים נניח לארוחת בוקר או בראנץ', הרבה יותר נחמד לשים אריזות אישיות לכל אחד, במקום להתחיל לשפוך לקערות..).

שנית, כשהמוצר פתוח כי נשנשו רק קצת, הוא מתקלקל מהר יותר, או מקבל ריחות של מאכלים אחרים לידו, ובאופן כללי נשמר פחות.

שלישית- כשאנו רוצים לקחת נשנוש החוצה- לגינה עם הילדים או לאכול בעבודה, לא נוח לקחת אריזה גדולה , גם מבחינת מקום וגם מבחינת איכסון – אם זה לגינה- צריך להחזיר את זה הביתה בלי שייזל ובלי שיעמוד יותר מדי זמן בחוץ, ואם זה במשרד שבו יש מקרר, צריך לזכור להדביק פתקים של "שייך לשוש, מי שיגע יחושמל!!!" וכאלה, והרבה פעמים פשוט שוכחים את זה במקרר כי זה נדחק איפשהו אחורה עם דברים שאנשים אחרים שמו.

רביעית – האנשים הנמוכים בבית – הילדים, גם בשבילם עדיף אריזה קטנה, שהכמות מספיקה להם בדיוק, וגם נוח לגדולים יותר מבינהם, לאחוז אריזה קטנה ולאכול ממנה.

חמישית – אריזה קטנה מאפשרת שליטה על הכמויות ואי היסחפות לחיסול קופסאות ענק (שזה מצב שבהחלט יכול לקרות..).

בקיצור, לאריזות קטנות יש המון יתרונות.

כשקיבלתי להתנסות אריזות קטנות של הגבינה הלבנה של "תנובה" ואת הקוטג' של "תנובה"  ניסיתי במגוון דרכים. ליתר דיוק, בן הזוג ישר אימץ לעצמו קוטג' אחד, ואני הלכתי על שני שימושים שונים לגבינה. קופסה אחת הספיקה בדיוק לשני כריכים (עם חסה ומלפפון חמוץ) (מה שגם טוב כי כשמורחים מקופסה גדולה, תמיד נכנסים לה כל מני פירורים מהלחם, וכאן הכמות נגמרה בדיוק). את השני הפכתי לקינוח פשוט, כשהוספתי שקית סוכר ווניל לגבינה וערבבתי. יצא מעדן (הסוכר לא בדיוק נמס לגמרי, והוסיף לי קרנצ'יות. אני חושבת לאלתר בפעם הבאה עם ריבה, פשוט כפית ככה למעלה, כמו שיש במעדני היוגורט, ולראות מה יוצא).

אז מי אמר שדברים טובים לא באים באריזות קטנות?