קל מאד להתרגל לדברים טובים, וחיש מהר התרגלנו לזה שכשרוצים מאפה שמרים טרי, ריחני וטעים כבר לא צריך ללוש, להתפיח ולהתאמץ, כשיש בפריזר חבילות של "בונז'ור" שמאפשרות שליפה מהירה, אפילו ללא הפשרה (!), רק למרוח ביצה, לזרוק לתנור ויש מאפים שאי אפשר לעמוד בפניהם.
עד עכשיו היו לנו רוגלך שוקולד, פוקצ'ה דגנים, עוגת קראנץ' וחלה מתוקה וממש עכשיו נוספו עוד כמה אחים למשפחה – רוגלך קינמון, מאפה תפוחים ומאפה נוגט.
עכשיו, אנחנו משפחה קטנה של שניים (ובן שעשה רילוקיישן ואין סיכוי שהייתי מחכה עם טעימת המאפים עד שהוא יגיע לחופשת מולדת) ולא רק זה ,אלא שמחצית מאיתנו גם נמנע מפחמימות, כך שנשארתי רק אני, ואני נאלצת להקריב את גופי למען קוראי. לא נורא, תמות נפשי עם שמרים!
בקיצור, כדי לבדוק את כל הטעמים פשוט פתחתי את כל האריזות והכנתי אחד מכל אחד. "הכנתי" זו מילה קצת משתחצנת לפעולה של חמש דקות שכללה הוצאה מהאריזה, הנחה בתבנית, מריחה בביצה והופ לתנור שחיממתי מראש.
הריח המהפנט משך אותי למטבח בדיוק כשהשעון של התנור צלצל ויש תוצאות.
ראשית, המסקנה הראשונה שלי מטעימת שלושת המאפים היא שאין מתיקות מוגזמת, שיותר מדי מאפים לוקים בה. המתיקות עדינה, מפנקת ומלטפת. המאפה עצמו כמובן טרי מאד, ויש שפע של מילוי.
למאפה התפוחים הייתי משדכת גלידת ווניל (או חלווה) כדי ליצור ניגודים של חום וקור.
הייתי אומרת שזה פתרון מצוין לאורחים שקופצים לביקור בהפתעה תוך טלפון של "תוך חמש דקות אנחנו אצלכם" אבל במקרה שלנו, בית פולני להפליא, זה לא בדיוק כך כי הפתרון שלנו להודעה כזו הוא כיבוי האורות והשתקת הנוכחים כדי שיחשבו שאנחנו לא בבית…
לאנשים יותר ידידותיים מאיתנו המאפים מהווים פתרון מצוין כאמור לאורחים, לנשנוש עם הקפה, להגשה אחרי ארוחה בשרית (המאפים פרווה), לאילתור כשהילד נזכר בשש בבוקר שהוא צריך להביא כיבוד לגן, וכשמתחשק משהו טעים.
להשיג בכל רשתות השיווק.