נופי הצפון נפרשים בפני מי שעומד באחד מחדרי מלון "חוויה פלאזה" בנצרת עילית, ביום בהיר אפשר לראות עד החרמון, האוויר הצח ממלא את הריאות, השמש מלטפת וכל כולי באווירה של "תשאירו אותי פה, תחזרו מחרתיים" בעודי משתכשכת בבריכת השחיה הגדולה של המלון.
אבל נתחיל מההתחלה- ההרכב: חבורת בלוגרים שמחים במיוחד. המיקום: כמו שכבר תואר בהתחלה- בילוי יום במון "חוויה פלאזה" בנצרת עילית. הסיבה: כל החידושים לקראת הקיץ.
לכבוד הקיץ, משהו קליל, משהו קרנצ'י, משהו שופע טעם וצבע- או בקיצור "אנדיב". האנדיב הידוע גם בשמו העברי "עולש" מגיע מאירופה ומצוין להרבה שימושים- או כמו שהוא לסלטים, או למילוי כ"פינגר פוד" (יש לו צורת סירה יציבה שמאפשרת להניח בו כיבוד ולהציב אותו על מגש, ואז אנשים יכולים לתפוס אותו בשתי אצבעות), וכמובן גם בצורות עשייה שונות.
לפני כשנתיים ביקרתי בסדנה של פרידה רז בשוהם. הנושא היה ""קטניות , ירקות ותבשילים" ולמדנו (וגם אכלנו הרבה כמובן) מנות שונות שהמשותף להן הוא שאפשר להכינן במהירות (כי כשיש לך ילד רעב על הראש ,או במקרה של בן הזוג שלי – בת זוג עצבנית ורעבה, או להפך- רעבה ועצבנית, אתה לא רוצה להתעכב עם האוכל) ועם מצרכים שנמצאים בכל בית, בעזרת כלי מטבח שנמצאים בכל בית.
הפעם הוזמנתי לסדנה בשרית, בעיתוי מצוין כי אחרי כל הגבינות ומוצרי החלב של שבועות, פשוט נזקקתי למשהו קרניבורי. .
לא סתם מוגדרות חמוציות כ"מזון על" – הן מכילות שפע של ערכים תזונתיים כמו פוליפנולים שהם נוגדי חימצון שמגנים על הגוף מפני השפעות סביבתיות.
אבל לפני הכל, חמוציות, והמיץ שלהם, פשוט טעימים ומרווים, בעיקר כשהם קרים.
"Ocean spray" מביאה לכבוד הקיץ אריזות חדשות וזו היתה סיבה מספיק טובה כדי לבדוק מה אפשר להכין מהמיץ הבריא והטעים הזה.
אין מי שלא מכיר את פיליס גלזר– מלכת התזונה הבריאה. אחרי הרבה תוכניות טלוויזיה, ספרי בישול, טורים ומדורים בעיתונים ומגזינים, סדנאות והדרכות, הרצאות וכל מה שאפשר- היא הביאה את בשורת הבישול הבריא לכולנו (ועל הדרך גם המון התחשבות בסביבה).
ואחת מהדרכים הכייפיות להפיץ את עקרונות הבישול הבריא, היא בסדנאות שפיליס מעבירה בביתה בתל אביב, לקבוצות קטנות, בהגשה אישית, טעימה ונינוחה.
הוזמנתי להתנסות בסדנא בשם "סדנה ללא גלוטן- מזרח ומערב". כבר בפתיחה הפתיעה פיליס ואמרה "אני לא טבעונית, אני גם לא צמחונית, אבל גיליתי שהטבעונות עושה טוב לגוף שלי ולי". ולמה "מזרח ומערב"? כי למה לא לקחת את הטוב שבשני העולמות ולשלב כדי ליצור מטבח גם טעים, גם בריא וגם קל להכנה?
הבית של פיליס מזמין ומחמם לב, והמטבח עושה חשק לבשל, עם אוסף ענק של כלי בישול, מוצרים ותבלינים , רק לשלוח יד ולטעום, להריח ולנסות. אבל לפני הבית יש את הגינה, באמצע העיר, בלב תל אביב הסואנת יש לפיליס פינת טבע מקסימה עם צמחי תבלין שנקטפים הישר אל המטבח, ועצי פרי מניבים.
אחד הממתקים האהובים כבר מילדות הוא "כדור שוקולד". משהו בכדור העגלגל הזה, שמחזיקים בשתי אצבעות, ומכניסים לפה בבת אחת כדי לקבל את כל המתיקות ביחד, ואז להתענג על הטעמים שלו. הבעיה- המתכון הקלאסי של "כדור שוקולד" הוא קצת בעייתי מבחינה בריאותית- עזבו שבילדות היינו מכינים אותם עם המון מרגרינה… גם עם מוצרים טובים יותר כמו שוקולד משובח וחמאה, זה עדיין משהו שעדיף לא להרבות בו, מסיבות קלוריות, ובריאותיות.
אני לא בן אדם של חריף. כשכולם סביבי שופכים כמויות של פלפלים חריפים לתוך תבשילים, אני וחבריי לעדה הפולנית מוסיפים עוד שלושה גרגירי מלח וזהו.
למעשה, מלבד קטשופ, אני לא אשים שום רוטב על האוכל שלי, חוץ מ…. צ'ילי מתוק. במשך השנים למדתי לבחור את היצרנים שמקטינים במקצת את כמות החריפות שבצ'ילי המתוק, ומאז הרוטב הכייפי הזה מקשט לי את האוכל, בעיקר מנות בשריות אבל לא רק.
עכשיו חברת "מאיר בייגל" מביאה לי את הצ'ילי המתוק גם לחטיף- לבייגלה מסדרת שטוחלה בטעם צ'ילי מתוק.
קודם כל מה שחשוב- המוצר אפוי ולא מטוגן, כך שהוא בריא יותר, יש בו סיבים תזונתיים ואין בו חומר משמר וצבעי מאכל, ובעיקר מה עוד יש בו – טעם. הרבה טעם עשיר וכייפי.
הביגלה השטוחים פרצו לחיינו בשנים האחרונות והפכו ללהיט. משהו בדקיקות של הבייגלה השטוח, הטעם הספציפי, והקרנצ'יות פנו בדיוק לטעמו של השוק הישראלי.
עכשיו, עם תוספת הצ'ילי, אנו מקבלים את כל החבילה- חטיף שאין לו את הפוקנציות הבעייתיות כמו טיגון, ולא את תועפות השומן שיש בחטיפים המטוגנים, יש לו יתרונות בריאותיים רבים, והוא מספק את הצורך ב"משהו מלוח וקרנצ'י".
מעבר לאכילה ונשנוש חופשיים (וגודל השקיות – 40 גרם גם מונע התפרעות גדולה מדי), המוצר מצויין לטבילה ברטבים וגבינות (כך שהוא אידאלי עכשיו, לאירוח של שבועות).
הנסיון שלי – שמתי עליהם טיפה גבינה צהובה וחיממתי כמה שניות במיקרוגל, היה סוג של "פונדו" מעולה.
חברת "מאיר בייגל" קיימת משנת 1962 ומובילה בתחום החטיפים האפויים, ייצור בייגלה וגריסיני. המפעל עומד בכל התקנים המחמירים ברמה עולמית.
להשיג בכל רשתות השיווק, כשר פרווה בד"צ.
ממש בימים האחרונים החל חודש הרמדאן המוסלמי. ההתחלה היתה כנהוג כששני חכמים עמדו בסעודיה ואישרו שהם רואים את הירח וכך החלו לספור את חודש הרמדאן, חודש של מנהגים רבים, כולל כמובן הצום במשך היום, שבו אסור אפילו לשתות ולעשן, ומצד שני הסעודות הגדולות בערב, בשעת שבירת הצום, כשמארחים ומתארחים ואוכלים מכל טוב.
עמותת "סיכוי" שחבריה הם יהודים וערבים במשותף, פועלת למען שוויון אזרחי לכולם ואחת הדרכים היא באמצעות תיירות- הכרת חלקים בארץ שבדרך כלל אנו חולפים על פניהם, וגילוי היופי שבהם. עכשיו, בתקופת הרמדאן זהו עיתוי מצוין (וגם כל השנה) להכיר ולטייל, ואחד הפרוייקטים של העמותה מכונה "דרכים שלובות" והוא מציע מגוון סיורים וטיולים בכל רחבי הארץ כדי להכיר , לטעום ולנסות את האווירה והמנהגים המיוחדים של העולם המוסלמי, זה שלא מוצג בטלוויזיה ובתקשורת, וחבל. הפרוייקט כולל כמובן תיירנים ערבים ויהודים גם יחד.
בלב הסמטאות העתיקות והרומנטיות של נצרת, נמצאת מסעדת "כיתאבון". כשאנו חושבים על "אוכל ערבי" האסוציאציות שלנו די קבועות- כבש, שיפודים, חומוס-צ'יפס-סלט, ממולאים ומנות עוף על אורז, כמובן עם לאבנה ופיתות. עד שלא הגעתי ל"כיתאבון" לא ידעתי איזה מטבח ערבי עוד החמצתי.
מוחמד עטיה, איש הייטק בוגר הפקולטה למחשבים בטכניון, התגורר שנים רבות בתל אביב, הושפע מהחופש והאורבניות של העיר וכשחזר לנצרת עירו, החליט לפתוח מקום שישלב את השורשים הערביים הקולינרים, עם עיצוב חדשני . כך קמה ה"כיתאבון- קפה, ספרים, אמנות". בצד האומנותי יש תערוכות מתחלפות ומופעי מוסיקה ותרבות, בצד העיצוב יש שני מפלסים מעוצבים- חלל תחתון מרווח וטבעי, וגלריה עם פריטים שנבחרו בקפידה, וגופי תאורה. בין הקומות ישנו גרם מדרגות מרשים. קומת הגלריה מאפשרת אירועים לעד 50 איש.
מה שאהבתי בעיצוב , מעבר לחלל הגדול והמרווח, והשבירה של סטראוטיפים על "איך צריכה מסעדת אוכל ערבי להראות" הוא הצבעים החמים שנותנים תחושה ביתית אבל מעוצבת היטב, הספרים שעושים חשק לדפדף (גם אם לא אבין מה כתוב בהם אבל הם משדרים ענין וידידותיות), אוסף האלכוהול הגדול שחלקו מוצג כך שאפשר להתרשם (ולטעום) וללוות את האוכל, והאור שנכנס מבחוץ ומתכתב עם התאורה כך שהכל בהיר.
בשנת 1888 נקנה "בית סיף" בנצרת , על שלל התקרות הגבוהות, המרחבים, והמרפסת הצופה אל הנוף המרהיב, וזה גם הבית שעשרות שנים אחר כך, אביה של פאתינה זועבי , ראש עיריית נצרת, היה מארח את התושבים. לפני שנים הציעה חברת "עמידר" לתושבים לרכוש בתים, ופאתינה ראתה בכך אות לשנות את עיסוקה כמורה, ולאחר שרכשה את הבית בעצמה, הפכה אותו למקום להגשמת חלום – אירוח בסגנון ערבי.
